ירגזי אדום-גרון
 ירגזי אדום-גרון
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| תת־סדרה: | דמויי־דרור |
| משפחה: | ירגזיים |
| סוג: | מלאניפרוס |
| מין: | ירגזי אדום-גרון |
| שם מדעי | |
 Melaniparus fringillinusפישר ורייכנוב, 1884 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
ירגזי אדום-גרון (שם מדעי: Melaniparus fringillinus) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הירגזיים החי ביבשת אפריקה.
מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי אדום-הגרון הוא עוף קטן; אורכו 12 ס"מ. הכיפה אפורה כהה, ותחומה בין המצח, הגבות והעורף החכליליים. הגב אפרפר והזנב שחור, עם שוליים לבנים. הכנפיים שחומות עם שני פסים לבנים רחבים, ושולי הסוככות הלבנים עבים במיוחד בשכמות ובבית השחי. הראש (מלבד הכיפה) והגרון בצבע אדמדם המשתנה בהדרגה לאפור, כאשר המותניים אפורים ושאר הגחון אפרפר-חום. לקראת השרת הנוצות במאי, הכיפה כהה יותר ופסי הכנף פחות בולטים. הזכר והנקבה דומים, אבל לנקבה גב מעט אפרפר יותר, והגרון והחזה ורדרדים. אצל הפרט הצעיר, שולי נוצות הכיפה חלודיים, והראש חיוור. קשתית העין חומה-ירקרקה כהה, המקור אפור עם שוליים בהירים וקצה כהה, וכף הרגל אפורה-כחולה. אורך הכנף 68–75 מ"מ, אורך הזנב 44–49 מ"מ, אורך המקור 12.2–13.2 מ"מ, ואורך כף הרגל 17.5–21.5 מ"מ.[2]
הירגזי הוא עוף קולני יחסית, עם קריאות רבות ומגוונות, אשר לרוב מגיעות בסדרות ארוכות. מקוורת'-פרייד וגרנט תיעדו ב-1960 קריאה הנשמעת כ-"צ'יק-א-די", האופיינית למיני פויסילה, ומזכירה במיוחד את זו של ירגזי ההרים.[2]
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי אדום-הגרון נצפה לרוב יחיד, בזוגות או בלהקות קטנות. הוא עוף קולני הנע באיטיות דרך הסבך בחפשו אחר מזון על עלים, זרדים, ענפים וקליפת גזעים. הירגזי מקנן בחללים בעצים ובתיבות קינון, והקן מרופד בפלומה וסיבים צמחיים. הנקבה מטילה בקן כ-3 ביצים לבנות עם נקודות ורדרדות בגודל 17×13.5 מ"מ.[2] לא ידוע רבות על רביית המין. לפי בריטון (1980), צימרמן ואח' (1996) ופריי וקית' (2000), הירגזי מקנן בגבהים של 1,000–1,600 מטרים מעל פני הים, אבל ידוע על זוג שקינן רבייה מוצלחת בצפון כפר אבורו, קניה, בגובה של 2,100 מטרים מעל פני הים. במחקר שנערך בשנים 2009–2016, הוצבו תיבות קינון, וזוג של ירגזים אדומי-גרון קינן בתיבת במשך שש שנים, ונראה שעונת הרבייה מתרחשת בתקופות הלחות שמאפריל עד יולי ושמאוקטובר עד דצמבר. בתחילת העשור השני של המאה ה-21, תועדו גם ירגזים לבני-בטן מקננים בתיבות אלו, וזה התיעוד הראשון של שני מינים אלו מקננים בסמיכות זה לזה.[3]
בית גידול ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי אדום-הגרון אנדמי למזרח אפריקה היבשתית, בדרום קניה ובצפון ומרכז טנזניה. הוא חי בערבות מיוערות, ערבות שיחים וערבות שיטה פתוחות. גובה הקינון האופטימלי הוא 1,000–1,600 מטרים מעל פני הים, אבל הירגזי תועד בגבהים של מעל 2,000 מטרים מעל פני הים. הירגזי לא שכיח ברוב תפוצתו, אבל נפוץ במיוחד במסאי מארה, בארושה ובסרנגטי.[2] טווח התפוצה של מין זה גדול (כ–411,000 קמ"ר), ולכן הוא אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. לא כימתו את גודל האוכלוסייה, אך מעריכים כי המין לא מתקרב לסף סכנת ההכחדה על פי קריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה יציבה, ועל כן אין ירידה מהירה דיה כדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. על כן, הירגזי אדום-הגרון מסווג כמין ללא חשש.[4]
טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירגזי אדום-הגרון תואר לראשונה בידי גוסטב אדולף פישר (אנ') ואנטון רייכנוב (אנ') בשנת 1884.[5][6] הסוג מלאניפרוס תואר על ידי שארל לוסיאן בונפרטה (אנ') בשנת 1850.[7][8] עם זאת, שנים רבות נחשב הסוג לחלק מהסוג ירגזי. מחקר משנת 2013 הראה שהמינים האפריקאיים בסוג ירגזי יוצרים קלייד עצמאי והמליץ לפצלם לסוג מלאניפרוס,[9] כפי שביצעו גופים אחדים, בהם IUCN,[10] ו-IOC (אנ').[5] לעומתם, ITIS עדיין מציג את מיני הסוג מלאניפרוס בסוג ירגזי.[11]
העץ הפילוגנטי של הסוג מלאניפרוס על פי יוהנסון ואחרים (2013):[9]
| מלאניפרוס |
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ירגזי אדום-גרון, באתר NCBI (באנגלית)
- ירגזי אדום-גרון, באתר GBIF (באנגלית)
- מפת תחום תפוצה והקלטות של ירגזי אדום-גרון באתר Xeno-canto (אנ')
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ירגזי אדום-גרון באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ 1 2 3 4 Simon Harrap, Melaniparus, Tits, Nuthatches and Treecreepers, London: Christopher Helm, 2010-06-30, עמ' 342-343, ISBN 978-1-4081-3458-0. (באנגלית)
- ^ Dangerfield, Grahame, and Donald A. Turner. "The breeding of Abyssinian Scimitarbill Rhinopomastus minor and Red-throated Tit Parus fringillinus in nest boxes in the central Rift Valley of Kenya." Journal of East African Ornithology 36(2) pg. 53-54. 2016.
- ^ BirdLife International (2022) Species factsheet: Melaniparus fringillinus.
- ^ 1 2 Waxwings and allies, tits, penduline tits – IOC World Bird List (באנגלית אמריקאית)
- ^ Dr. A. G. Fischer und Dr. Ant. Reichenow, Neue Vogelarten aus dem Massailand (Inneres Ostafrika), Journal für Ornithologie ser.4, 32, pg. 56, 1884
- ^ Charles-Lucien Bonaparte, Conspectus generum avium, כרך 1, Lugduni Batavorum :: Apud E.J. Brill,, 1850
- ^ British Museum (Natural History)., British Museum (Natural History), George Robert Gray, Catalogue of the genera and subgenera of birds contained in the British Museum., London,: Printed by order of the Trustees,
- ^ 1 2 Ulf S. Johansson, Jan Ekman, Rauri C. K. Bowie, Peter Halvarsson, A complete multilocus species phylogeny of the tits and chickadees (Aves: Paridae), Molecular Phylogenetics and Evolution 69, 2013-12-01, עמ' 852–860 doi: 10.1016/j.ympev.2013.06.019
- ^ ירגזי מפויח, באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ ITIS - Report: Parus niger, www.itis.gov
