יעקב טולידאנו (קהלת יעקב)
רבי יעקב טולידאנו (א' בסיון ה'תרכ"ח, 22 במאי 1868 - כ"ד בחשון ה'תרפ"ב, 25 בנובמבר 1921), היה אב בית הדין מקנס, פוסק ומשורר.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת תרכ"ח, בעיר מקנס, לאביו משה, סוחר פשתן, ולאמו זוהרא בת אברהם גיגי, דור שישי למקובל רבי יהושפט גיגי, מרבני העיר תאזא.
בקטנותו למד אצל החכם רבי שמואל אבירז'ל, ובנערותו המשיך חוק לימודיו בישיבת רבי חיים משאש, אביו של הרב יוסף משאש, ואף לימד שם לתלמידים.
בשנת תרס"ה התמנה לאחד מדייני העיר. בהמשך הצטרף אליו למושב בית הדין רבי יעקב טולידאנו, אביו של רבי רפאל ברוך טולדנו, שעד אז שימש כאב בית הדין מראכש. כדי להבדיל בין האישים, קראו להם על שם אבותיהם. זה האחרון, נקרא 'רבי יעקב בן יוסף'.
בשנת תרע"ט החלו הצרפתים ששלטו אז במרוקו, להנהיג את סדרי בתי הדין היהודיים. בפאס ומקנס, שימשו חמישה דיינים במקביל, והיו נקראים 'בית דין של חמש'[1]. הממשלה הצרפתית עיגנה בחוק את שכרו של הדיין ומעמדו, וממילא נתבקשו חמשת הדיינים במקנס להתפשר ביניהם ולהחליט מי יהיו השלשה[2]. אחר שעבר זמן ולא נתקבלה החלטה ברורה ביניהם, קיצץ הממשל את משכורת הדיינות רק לרב אחד, והודיע על דיינות ברוטציה של שנה אחר שנה, לפי סדר הגילאים. החלטה זו, הובילה את כל החמישה, לחתום על הסכם, שכל אחד יחלוק את משכורתו לכל החמישה. על ההסכם הקיים לפנינו (ונדפס) חתום רבי יעקב יחד עם ריעו רבי יהושע בירדוגו[3]. אחר פטירתו, בשנת תרפ"ג, חזרה הממשלה ואיפשרה שלשה דיינים רשמיים במקביל.
את עול הציבור נטל שלא על מנת לקבל פרס. פרנסתו הייתה מצויה לו מקרקעות שירש מאביו, וכמו כן היה סופר שטרות.
ניחן בקול נעים, והיה נוהג להתבודד לפני ארון הקודש, ולשורר פרקי תהלים. הקפיד על שירה וזמרה בכל סעודות השבת. אהבתו לשירה הביאתו לחבר פיוטים רבים.
הוערך על ידי חכמי דורו על גדלותו בתורה וכח עיונו, וכתבו עליו דברי שבח מפליגים. רבי רפאל אנקווה כתב עליו:
אור ישראל וקדושו, תורה מפיו יבקשו, הר"ם נהרים, לי לבב ובתי עינים, הרב המופלא, דיינא דנחית לעומקא דדינא, כקש"ת כמוהר"ר יעקב טולידאנו [בכמה"ר משה ז"ל] תרב גדולתו, ותנשא מלכותו, אמן.
הדבר בא לידי ביטוי גם בכתובות צאצאי המשפחה, כאשר מתואר רבי יעקב בתארים מופלגים.[4]
נפטר בשיא ימיו כבן 54, בשנת תרפ"ב.
מליצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה מוצא במהירות פסוקים עם הקשרים למציאות הסובבת אותו. הרב יוסף משאש מביא עשר מליצות כאלו ששמע ממנו. לדוגמה:
- בשנת תרע"א שערי המלאח היהודי של מקנס היו סגורים, מחמת תהפוכות ומלחמות האויבים. לילה אחד עמדו לשמור ליד השער כמה יהודים, בתוכם רבנים ונכבדים. פתאום שמעו דפיקות חזקות. הדופק אמר שהוא ממשפחת 'צאדיק', משפחה ברברית המוחזקת לאוהבי ישראל. הנוכחים הסתפקו כיצד לפעול, אך הרב פסק להם את פסוקו: "פתחו שערים ויבוא גוי 'צדיק' שומר אמונים" (ישעיהו כו, ב). הם אכן פתחו לו, והוא דרש סכום כסף עבור גיוס משפחתו למלחמה באויבים.
- בהיותו מיסב במסיבת רעים, הגיעה הודעה בהולה על נערה יפה ששמה אסתר תדגי, בתו של גביר בשם ציון תדגי מקזבלנקה, המוכר לנוכחים, שנפלה מהגג ומתה. אמר הרב: "איכה יעיב באפו ה' א"ת [=אסתר תדגי] בת 'ציון' השליך משמים ארץ" (איכה ב, א).
- מעשה בילד ששיחק בבית הכנסת עם פרי בעל קוצים, שנקרא בערבית 'קוק'. שמש בית הכנסת שראה אותו משליך קוצים, הוציא אותו החוצה וניקה את המקום. קוץ אחד נותר במקומו של מתפלל בשם חביב טולידאנו. כשנכנס חביב טולידאנו והתיישב מבלי משים על הקוץ, החל צועק בקול גדול. אחד הרבנים שישב ממול ולא הבחין בנעשה, שאל את הרב: על מה הוא צועק? ענה לו: "תחת חט"ה [=חביב טולידאנו הי"ו] יצא חוח" (איוב לא, מ)
חיבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתב הרבה בחייו, אך כשהיה אבל והיו בביתו נכנסים ויוצאים רבים, מצאו כמה אנשים שעת הכושר, ונטלו את רוב חיבוריו.
• קהלת יעקב - מהמעט שנותר בידי בניו, הדפיס בנו יעקב סידי, את השו"ת קהלת יעקב, בעזרת הרב יוסף משאש, בירושלים תשל"ב. הרב משאש כתב הקדמה ארוכה של כחמשים עמודים, על חיי המחבר ומשפחתו. הספר יצא לאור יחד עם ספר 'נר המערב' של הרב יעקב משה טולידאנו, רבה של תל אביב.
• פיוטים - בשנת תרצ"ו, הדפיס בנו מאיר את הספר ישמח ישראל במקנס, פיוטים לכל עת, ושילב בתוכו פיוטים שכתב אביו. נדפסו מחדש עם הגהה והקדמות, על ידי הרב יוסף משאש, בהקדמה לקהלת יעקב. בפיוטיו שורר לכבוד התנאים, לצדיקים הקבורים במרוקו, לכבוד השבת, הגאולה, סיום מסכת, ועוד.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו הראשונה הייתה ז'אמילא בת מר ברוך טולידאנו. ממנה הוליד ארבעה בנים: משה, ברוך, יוסף, ומכלוף.
אחר פטירתה, נשא את יוכבד, בתו של רבי יצחק צאבח, שהיה רב, שוחט ובודק, חזן ומוהל, בעיר לאמורסייאל במחוז תלמסאן. ממנה הוליד את בנו מאיר, ועוד ארבע בנות: רחל, לידיסיא, רבקה וגוהרה.
בפטירתו הניח את אשתו מעוברת, והולידה את בנו שנקרא על שמו יעקב. כונה בשם 'סידי', שתרגומו בעברית 'אדוני'[5]. הוא הקים את בית הכנסת "יגל יעקב" על שם אביו בחיפה[6][7].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לא ישבו לדון ביחד בכל דין, אלא פעמים חתמו כולם יחד על פסקי דין, ופעמים מקצתם.
- ^ חמשת הדיינים היו: רבי שלמה שטרית, רבי יעקב טולידאנו בן משה, רבי יעקב טולידאנו בן יוסף, רבי יהושע בירדוגו, רבי אברהם עמאר. ראה אוצר המכתבים, ח"א, עמוד קכ"א.
- ^ תקנות חכמי מכנאס, ח"ב עמוד שכ"ג.
- ^ ראו: רבי יוסף משאש, מבוא ל'קהילות יעקב'.
- ^ מנהג מרוקו, שהבן הנולד אחרי מות אביו, אם האב היה רב גדול, נקרא הבן בפי הכל בשם סידי, 'להורות כי שם אדם גדול נקרא עליו'. הרב יוסף משאש.
- ^ קיבל אזרחות כבוד מהנשיא יצחק בן צבי. אחר פטירת הנשיא, טרח בהקמת שני בתי כנסת על שמו בחיפה.
- ^ הערך נכתב על פי מבואו של הרב יוסף משאש לספר קהלת יעקב, ירושלים תשל"ב.
