יחסי דרום אפריקה – פורטוגל
| יחסי דרום אפריקה – פורטוגל | |
|---|---|
|
|
| |
| דרום אפריקה | פורטוגל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 1,219,090 | 92,090 |
| אוכלוסייה | |
| 60,868,597 | 10,229,308 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 405,870 | 251,945 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 6,668 | 24,630 |
| משטר | |
| רפובליקה | דמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי דרום אפריקה–פורטוגל הם היחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין פורטוגל לדרום אפריקה.
דרום אפריקה מחזיקה בפורטוגל שגרירות בליסבון[1] וקונסוליות כבוד בפורטו ובפונשל, מדיירה.[2] פורטוגל מחזיקה בדרום אפריקה שגרירות בפרטוריה,[3] קונסוליות-כלליות ביוהנסבורג וקייפטאון, וקונסוליות-כבוד בדרבן, פורט אליזבת וולקום (אנ').[4]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקופת התגליות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפורטוגזים חקרו את חופי דרום אפריקה בסוף המאה ה-15, וטענו כי הם שלהם, באמצעות הקמת "פדראו" (צלב אבן גדול עליו סמל פורטוגל שהוצב במקום כחלק מתביעת אדמה). בארתולומיאו דיאש עשה זאת בשנת 1486, ואסקו דה גאמה רשם חזקה על כף התקווה הטובה בשנת 1497, בדרך להודו.
אפרטהייד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדרום אפריקה היו יחסים קרובים עם פורטוגל, במיוחד בתקופה שבה מוזמביק ואנגולה היו מושבות פורטוגזיות. דרום אפריקה תחת האפרטהייד נשלטה על ידי המפלגה הלאומית, שחלקה דעות משותפות עם משטר "המדינה החדשה" (אנ') האנטי-קומוניסטי של אנטוניו דה אוליביירה סלזאר בפורטוגל.[5]
בעקבות החלטתה של בריטניה להעניק עצמאות למושבותיה באפריקה, חששה ממשלתו של הנדריק פרוורד כי המדינות הבלתי תלויות שזה עתה קמו, יפלו תחת השפעת ברית המועצות, ומשנת 1961 ואילך נערכו פגישות תכופות של דרום אפריקה ופורטוגל. פעילי מודיעין וכן ביקורים של פוליטיקאים בדרום אפריקה באנגולה ובמוזמביק בשליטה פורטוגזית.[6]
הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית המאה ה-20 החל גל של מהגרים ממדיירה שמספרם גדל מאוד בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה. מהגרים אלו, הקשורים באופן מסורתי לגננות ומסחר, מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בקהילה הפורטוגזית של דרום אפריקה.
ההגירה הגדולה ביותר של פורטוגזים לדרום אפריקה התרחשה כאשר אנגולה ומוזמביק נעשו עצמאיות בשנת 1975. בעוד שרוב הפורטוגזים משתי המושבות לשעבר התיישבו בפורטוגל או בברזיל, חלקם הורשו להיכנס לדרום אפריקה.[7] מספרם של הפורטוגזים הדרום אפריקאים בשנת 2010 נאמד בכ-80,476.
כמו כן, מספר גדל והולך של דרום אפריקאים קונים נכסים בפורטוגל כדי להשיג מקום מגורים ולפרוש שם ולהיות מסוגלים לטייל באזור שנגן.[8]
קשרי תעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טיסות ישירות בין המדינות לא מתקיימות מאז טאפ אייר פורטוגל סיימה את השירותים בין נמל התעופה ליסבון לנמל התעופה הבינלאומי או. אר. טאמבו בשנת 2011.[9] סאות' אפריקן איירווייז, שגם הפסיקה את הטיסות בין המדינות, נהגה לטוס לרומא, אתונה ותל אביב דרך ליסבון, מכיוון שנאסר עליה להיכנס למרחב האווירי של מדינות אפריקה בשל מדיניות האפרטהייד שלה.[10]
שתי חברות התעופה חברות כיום בסטאר אלייאנס, ומפעילות טיסות של שותפות קוד.[11]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Embassy of the Republic of South Africa, Lisbon, Portugal
- ^ South African Representation Abroad, Department of International Relations and Cooperation, Republic of South Africa
- ^ Embaixada de Portugal em Pretória
- ^ Portal das Comunidades Portuguesas - África do Sul
- ^ Sweden and National Liberation in Southern Africa: Formation of a popular opinion (1950-1970), Tor Sellström, Nordic Africa Institute, 1999, page 368.
- ^ Salazar: A Political Biography, Filipe Ribeiro De Meneses, Enigma Books, 2013, page 532
- ^ Abundant Portuguese Residents Elude The South African Census, The New York Times, May 29, 1981
- ^ South Africans buy property to gain residence, retire in Portugal, Business Day, 9 November 2015
- ^ TAP Portugal Drops Johannesburg Service, 31 May 2011
- ^ The Atlas of Changing South Africa, A. J. Christopher, Routledge Press, 2001, 175
- ^ SAA and TAP to further expand code share, South African Airways, 7 March 2012
