יחסי אזרבייג'ן–צ'כיה
| יחסי אזרבייג'ן–צ'כיה | |
|---|---|
|
|
| |
| אזרבייג'ן | צ'כיה |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 86,600 | 78,867 |
| אוכלוסייה | |
| 10,450,422 | 10,501,651 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 78,721 | 290,924 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 7,533 | 27,703 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה |
יחסי אזרבייג'ן–צ'כיה הם היחסים הדו-צדדיים הנוכחיים בין אזרבייג'ן לצ'כיה.
יחסים דיפלומטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המגעים הראשונים בין אזרבייג'נים וצ'כים נוצרו במאה ה-14. באותה תקופה, הנזיר הפרנציסקני פורדנון אודור, נוסע שנסע לסין בשנים 1316–1318, ביקר גם בתבריז. הוא תיאר את ביקוריו בתבריז ובאזורים אחרים של אזרבייג'ן בספרו על מסעו. בסוף המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17, השליט הספווידי עבאס שאה הראשון ורודולף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (גם מלך בוהמיה) כוננו יחסים דיפלומטיים והתקיימו ביקורים הדדיים של שגרירי שתי המדינות.
בתחילת המאה ה-20, שתי המדינות הכריזו על עצמאותן לאחר הכיבוש הממושך. בשנים 1918–1920 לא ניתן היה לכונן יחסים בין הרפובליקה הדמוקרטית של אזרבייג'ן לצ'כוסלובקיה בשל העיתוי. עם זאת, שגרירות צ'כוסלובקיה בטביליסי, יחד עם גאורגיה, הייתה אחראית גם על היחסים עם אזרבייג'ן. באותה תקופה הייתה קהילה צ'כית בבאקו עם 70 חברים.
כיבוש אזרבייג'ן על ידי רוסיה הסובייטית בשנת 1920, ומעבר צ'כוסלובקיה לשליטת ברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה, הביא לקיומן של שתי המדינות באותו מרחב מדיני וכלכלי יצר את התנאים לפיתוח הכלכלה, יחסים מדעיים ותרבותיים ביניהם.[1]
צ'כוסלובקיה הכירה בעצמאותה של הרפובליקה של אזרבייג'ן ב-8 בינואר 1992, והיחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות כוננו ב-27 בינואר 1993.[2]
אזרבייג'ן פתחה שגרירות בצ'כיה הוקמה ב-15 באוגוסט 2007, ואילו צ'כיה פתחה שגרירות באזרבייג'ן ב-1 בדצמבר 2009.
מפגשים בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'כיה אירחה מספר פגישות רשמיות הקשורות לניסיונות ליישב את סכסוך נגורנו קרבאך. נשיא אזרבייג'ן, היידר אלייב, נפגש עם נשיא ארמניה רוברט קוצ'ריאן ב-21 בנובמבר 2002, ועם סרז' סרקיסיאן ב-7 במאי 2009 בפראג.[3]
יחסים בין פרלמנטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במילי מג'ליס של אזרבייג'ן פועלת קבוצת עבודה על היחסים הבין-פרלמנטריים של אזרבייג'ן–צ'כיה. קבוצת עבודה זו הוקמה ב-5 בדצמבר 2000, והמנהיג הראשון שלה היה סמאד סיידוב. מ-4 במרץ 2016 עד 2020, ואלה אלסגארוב עמד בראש קבוצת העבודה. מ-25 באפריל 2020, ראש קבוצת העבודה הוא אלנור אללהוורדייב.[4]
יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחזור סחורות (במיליוני דולרים)
| שנים | יבוא | יצוא | נפח כולל |
|---|---|---|---|
| 2014 | 46 | 592 | 638 |
| 2015 | 58 | 550 | 608 |
| 2016 | 66 | 214 | 280 |
| 2017 | 108 | 556 | 664 |
| 2018 | 107 | 938 | 1045 |
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסי אזרבייג'ן–צ'כיה, ברשת החברתית פייסבוק
יחסי אזרבייג'ן–צ'כיה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אזרבייג'ן וצ'כיה: היסטוריה ועתיד היחסים באתר המכון ליחסים בינלאומיים פראג
- ^ Azərbaycan Respublikası ilə diplomatik əlaqələr qurmuş dövlətlərin siyahısı (אורכב 05.08.2017 בארכיון Wayback Machine). mfa.gov.az (באזרית)
- ^ Azərbaycan və Ermənistan prezidentlərinin 18 ildə keçirdiyi görüşlərin siyahısı (אורכב 04.12.2018 בארכיון Wayback Machine). 01.04.2016 (באזרית)
- ^ "Elnur Allahverdiyev Azərbaycan-Çexiya parlamentlərarası işçi qrupunun rəhbəri oldu". ארכיון מ-2022-07-31. נבדק ב-2022-07-21.
