יורם שדה
 | |
| יורם שדה בביתו ביפו, 2002 | |
| לידה |
2 ביולי 1944  |
|---|---|
| פטירה |
6 במרץ 2021 (בגיל 76) |
| מדינה |
ישראל |
| מקום קבורה |
גבעת ברנר |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב |
| שפות היצירה |
עברית |
| תקופת הפעילות | מ-1973 |
  | |
יורם שדה (2 ביולי 1944 - 6 במרץ 2021) היה מתרגם מאנגלית לעברית ופעיל פוליטי אשר ניהל מאבקים ממושכים לשמירת נופה של יפו ולהכרה בבית יצחק שדה ובגן הסובב אותו כאתר מורשת ישראלי. בנו של האלוף יצחק שדה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יורם שדה, נולד למרגוט מאיר שדה (לשעבר מרגוט מאייר) וליצחק שדה (לשעבר איסאק לנדוברג). אמו נפטרה בשנת 1951, בהיותו בן שבע, ואביו נפטר באוגוסט 1952 בהיותו בן שמונה[1]. הוא היה בן יחיד לאמו, ובן רביעי לאביו, שמנישואין ראשונים בעבר, הייתה לו בת אחת, אסיה, שנפטרה בגיל צעיר, ומנישואין שניים בעבר, לזהבה (גולדה) לבית פיטצקיה[2], היו לו שתי בנות, איזה[3][4] ורבקה (רבושה). אביו קרא לו בשם יורם כשם אחד משמות הקוד שלו כשהיה במחתרת. לאחר מותם של הוריו, גידלה אותו האחות הצעירה של אמו, תמר מאיר (לשעבר הילדגרד מאייר). תמר מאיר נפטרה בשנת 1968. שדה גדל וגר בבית הקרוי בית יצחק שדה, ברחוב זיכרון קדושים ביפו, מגיל חמש ועד למותו.
שדה, שירת את שירותו הצבאי כחייל בנח"ל המוצנח. הוא היה חבר בגרעין אילתה, עבר תחילה הכשרות בקיבוצים גבעת חיים וגשר, ובהמשך באילות.
במסגרת לימודיו האקדמיים, למד שדה תחילה לתואר ראשון בכלכלה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית. בהמשך למד לתואר שני במדע-המדינה באוניברסיטת תל אביב, וכתב עבודת מ.א. בהדרכת פרופ' אשר אריאן, שעסקה בקבוצת "ברית שלום"[5].
קריירת תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדה החל לעסוק בתרגום מאנגלית לעברית בסוף שנות העשרים לחייו. לפי עדותו, אהב לקרוא ספרים עוד מילדותו[6]. כמו כן, ערך כתבים שונים של אביו שנשארו בעיזבון. אהבת הקריאה והעריכה של כתבי אביו, השפיעו, בין היתר, על פנייתו לעסוק בתרגום. הספר הראשון שתרגם היה "הלם העתיד" של אלבין טופלר, בשנת 1973[7]. בהמשך, תרגם עבור כמה הוצאות ספרים, ואחר כך עבר לתרגם ספרים בתחומי צבא וביטחון עבור הוצאת "מערכות". לקראת סוף שנות ה-90, התמקד בעיקר בתרגומים של ספרי לימוד בתחום מדעי הרוח והחברה עבור האוניברסיטה הפתוחה.
הספרים האחרונים שיצאו לאור באוניברסיטה הפתוחה בתרגומו, לפני מותו בשנת 2020, היו שני הכרכים של הקורס "חברה, קהילות, יחסים - מבוא לחשיבה חברתית", שנכתבו במקור באוניברסיטה הפתוחה הבריטית. חמישה ספרים נוספים שתרגם יצאו לאור ב-2021 לאחר מותו: שלושה מהם בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה ועוד שני ספרים בהוצאות שונות (עם עובד, כרמל). בסך הכול תרגם שדה כמה עשרות ספרים וקובצי-מאמרים במשך תקופה של כ-50 שנה. פירוט תרומתו של שדה, לספרות המתורגמת לעברית, נמצא בפרק "רשימה של תרגומיו מעברית לאנגלית", בהמשך ערך זה.
הוא נהג לעבוד בביתו, ופעמים רבות היה יוצא אל גינת הבית ועובד שם, מול הים, בדרך כלל קבע לעצמו מכסות עבודה, אם מבחינת מספר העמודים שתרגם כל יום, ואם מבחינת שעות העבודה שקצב לעצמו.
העקרונות שניצבו לנגד עיניו כמתרגם היו:
- להביא לקוראים תרגום מדויק וברור, ללא הצטעצעות בביטויים שאינם מוכרים לקורא הרגיל. זאת, ברוח הפסוק: "ולפני עיוור, לא תתן מכשול". עם זאת, ניסה לא לשנות לגמרי את הניבים והביטויים שהופיעו במקור ובכך להפוך את התרגום לישראלי מדי[8].
- להנגיש בעבודתו, את הספרים שתרגם, לקהלים שואפי-דעת. לכן, העדיף לעבוד במסגרת האוניברסיטה הפתוחה (המוגדרת כמלכ"ר), על פני עבודה בהוצאות ספרים מסחריות.
דעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
יורם שדה התעניין בסכסוך הישראלי-ערבי ומדי פעם הביע את דעתו בפומבי בנושא זה, בעיקר דרך כתיבה. עמדותיו היו ברוח השמאל הציוני בנוסח מפ"ם ומר"צ. עמדות אלו זכו לידי ביטוי גם בעבודת התזה שלו על "ברית שלום"[5].
בצעירותו, כתב מאמר בעיתון "הארץ" בזכות תוכנית השלום של נחום גולדמן, נשיא הקונגרס היהודי העולמי[9], ובהמשך התפלמס עם משה סנה, מעל דפי העיתון, על התכנית ועל תוכני מאמרו[10]. נושא אחר שעליו כתב בשנת 1972 היה פרשת עקורי איקרית ובירעם[11]. בשנת 1997, סיים שדה לנסח מתווה מפורט להסדר שלום בין ישראל לפלסטינים, ששיקף את מחשבותיו על הנושא במשך שנים, ואף השקיע הון עצמי רב בהוצאה לאור של התכנית כמוסף מיוחד, שצורף לעיתון "הארץ"[12].
מאבקים משפטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יורם שדה, המשיך להתגורר ביפו בבית הוריו - בית יצחק שדה - כל חייו, ובגלל מיקומו של הבית, גילה עניין גם בשמירת נופה של יפו. שדה ואשתו פעלו במסגרת עמותת יפו יפת ימים על מנת למנוע בנייה מאסיבית לחופה של יפו. כחלק מן המאבק, סייע לבמאי פרדי גרובר בהכנת הסרט על "מדרון הזבל" ביפו. בהמשך, הוקם פארק המדרון על "הר הזבל" שעל החוף[13]. במקביל למגוריו בבית, הזמין שדה יחידים וקבוצות לסייר סיורים לימודיים במקום, כדי להעביר את מורשת המקום: דמותו של יצחק שדה, ייסוד הפלמ"ח, והקמת המדינה.
בין שדה לשכניו והמדינה התנהל סכסוך ארוך שנים סביב הזכויות בשטח גן הצמוד לבית יצחק שדה. השכנים, פעילי סביבה, עיריית תל אביב ומינהל מקרקעי ישראל טענו כי שדה עשה שימוש פרטי בשטח גן ציבורי בין הבית למצוק הים ביפו, כאשר בנה גדר לחסימת הגישה אליו[14]. מנגד טען שדה שהגן שהוקם על ידי אביו הוא חלק משטח הבית ומשמש כגן זיכרון, וכי השימוש בשטח מיועד לשמירה על האתר ההיסטורי. הסכסוך כלל תביעות הדדיות בין שדה לשכניו[15][16]. בשנת 2006 דחה בית משפט השלום תביעת דיבה של שדה נגד שכניו, ובפסק הדין נכתב כי שדה השתלט על השטח הציבורי[17]. ערעורו של שדה נדחה בבית המשפט המחוזי והעליון[18]. ב-2015 הורשע שדה בעבירות של לשון הרע, לאחר שהעלה מספר סרטונים בהם הוא מתעד את שכניו תחת כותרות פוגעניות. נגזרו עליו חודשיים מאסר על תנאי ופיצוי לשכניו בסכום של 20 אלף ש"ח[19]. בשנת 2020 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב כי לשדה אין זכויות בשטח הגן[15].
הספר "התחתונים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
על רקע המאבקים המשפטיים בהם היה מעורב כתב שדה את הספר "התחתונים"[20][21], שמסכם חמישה מאבקים משפטיים נבדלים שהוא ניהל לאורך תקופה של יותר מעשרים שנה. בספרו מנסה שדה, דרך המקרה הפרטי שלו, להגיע לביקורת כללית על דרך תפקודן של רשויות המשפט בערכאות התחתונות. שדה בוחן בספרו את המשפטים שבהם היה מעורב, בעזרת שלושה קריטריונים: אמת, חוק וצדק. הוא טוען כי בדרך כלל השופטים לא התמצאו בתיקים שניהלו, לא קראו את התיקים, ושפסקי הדין היו תערובת של מקריות ורשלנות. המקרה הבוטה ביותר, מנקודת ראותו של שדה, הוצג בפרק האחרון של הספר, שבו גולל את תביעת הדיבה שהגיש כנגד מי שטענו שגן יצחק שדה הצמוד לביתו לא היה קיים בימי אביו, וייחוסו ליצחק שדה הוא תולדה של רצונו של יורם שדה לספח את החלקה לביתו. לטענת השופטת, אלה שהפיצו דיבה זו זכאים להגנה של "אמת בפרסום". כך ביטלה השופטת בקביעתה את עובדת קיומו של הגן בעבר, אף על פי שהוא תועד בספרות ובשירה (אצל אלתרמן, למשל), בעיתונות ובתמונות, וחקוק בזיכרונם של אנשים רבים שעדיין חיו בזמן המשפט[22].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדה ציין באוטוביוגרפיה שלו כי הוותיק בידידיו הוא ד"ר אפרים סנה[23] (פרומ'ה), בנו של ד"ר משה סנה. אפרים סנה, מכהן כיום כיו"ר עמותת פרס יצחק שדה לספרות צבאית והוא גם היה זה שהספיד את יורם שדה, לאחר מותו[24][25].
שדה נישא לעיתונאית זיוה יריב (לבית הורוביץ) בשנת 1973, ונולדו להם שני ילדים.
שדה נפטר בגיל 76 ממחלה. נקבר בבית העלמין האלטרנטיבי בגבעת ברנר, בסמוך לבית הקברות של הקיבוץ בו נקברו הוריו.
תרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהוצאות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלבין טופלר, הלם העתיד (תרגום: יורם שדה), תל אביב, עם עובד, תשל"ג -1973.
- קרלוס קסטנדה, סיפורי עוצמה (תרגום: יורם שדה), רמת גן, מסדה, 1974.
- אשלי מונטגיו, על התוקפנות האנושית (תרגום: יורם שדה), תל אביב, עם עובד, 1978.
- ארתור ו. קומבס, רוברט א. בלום, ארתור ג'. ניומן, הנלור ל. ו'אס, חינוכם המקצועי של המורים (תרגום: יורם שדה), גבעתיים, מסדה, 1981.
- ג'ון מקינון, בעקבות הקוף האדום (תרגום: יורם שדה, ייעוץ מדעי: עזי פז), גבעתיים, מסדה, 1982.
- מרק בישופ ותיאו קומפרנול, ילדך יכול לעשות זאת בעצמו: דרך קלה ללמד את ילדך להיות עצמאי (תרגום: יורם שדה), גבעתיים, מסדה, 1985.
- ב. ה. לידל-הארט (אנ'), מדוע איננו לומדים מההיסטוריה (תרגום: יורם שדה), תל אביב, מערכות, 1985.
- פרוק סעד אלדין אלשאזלי, חציית התעלה (תרגום: יורם שדה), תל אביב, מערכות, 1987.
- פיליס דורותי ג'יימס, הגולגולת שמתחת לעור (תרגום: יורם שדה), תל אביב, זמורה- ביתן, 1987.
- לורנס סנדרס, גורם זר (תרגום: יורם שדה), תל אביב, זמורה- ביתן, 1987.
- מאיר זמיר, כינונה של לבנון המודרנית (תרגום: יורם שדה), תל אביב, מערכות, 1993.
- חיים עומר, מבוי סתום: היחלצות ממלכוד ביחסים הטיפוליים (תרגום: יורם שדה), תל אביב, מודן, 1996.
- ריצ'רד סימפקין, מרוץ אל העתיד: מחשבות על המלחמה במאה ה-21 (תרגום: יורם שדה, עריכה: צבי עופר), תל אביב, מערכות, 1999.
- תמר ליבס, פול פרוש (עורכים), כשהאויב נכנס אלי הביתה: טרור ותקשורת בעידן העכשווי (תרגום: יורם שדה), תל אביב, הקיבוץ המאוחד/קו אדום, 2006.
- אוה אילוז, אינטימיות קרה: עלייתו של הקפיטליזם הרגשי (תרגום: יורם שדה), בני-ברק, הקיבוץ המאוחד/קו אדום, 2008.
- סוזן ניימן, ללמוד מן הגרמנים: גזע וזיכרון הרשע (תרגום: יורם שדה), תל אביב, עם עובד, 2021.[26]
- ג'ון ה. מאייר, כנגד כל הסיכויים (תרגום: יורם שדה), ירושלים, כרמל, 2021.[26]
בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישעיהו ליבמן, שרה ליבמן (כתיבה ועריכה מדעית), נושאים נבחרים בהבנת הקהילה היהודית בארצות הברית, תרגום הקדמות: יורם שדה, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1988.
- מיכאל הד (אחראי אקדמי על הגרסה העברית של הקורס שתורגם מקורס של האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה), תרבות ההשכלה: הגות ואמנות באירופה של המאה ה-18, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1994-1990 (במסגרת תרגום הקורס, תרגם יורם שדה את 4 יחידות הלימוד הבאות: יחידה 3 - בופון ו"ההיסטוריה של הטבע", יחידה 6 - שארדן והציור הצרפתי במאה ה-18, יחידה 7 - אדריכלות צרפתית בתקופת ההשכלה, יחידה 13 - אדריכלות וציורי נוף בריטיים).
- רימה שיכמנטר (עורכת), מבטים חדשים על ספרות הילדים - מקראת מאמרים (תרגום המאמרים: יורם שדה), תל אביב האוניברסיטה הפתוחה, 1996.
- ויליאם א. הבילנד, אנתרופולוגיה תרבותית, מהדורה שמינית (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: מתת אדר-בוניס, אחראית פיתוח: יעל אנוך), תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1999.
- ג'ון ג'. משוניס, סוציולוגיה, מהדורה שישית (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1999.
- אריק גוד, על הסטייה: הסוציולוגיה של שימוש בסמים, מיניות חריגה, עבריינות, מחלות נפש ועוד, מהדורה שישית (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2002.
- אבנר זיו (עורך), פסיכולוגיה בחינוך: מקראה, תרגום המאמרים: יורם שדה, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2003.
- ג'רלד מאסט (אנ'), ברוס פ' קאווין, קיצור תולדות הקולנוע (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: משה צימרמן), תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2003.
- מחוננים לקויי למידה: מדריך למידה ומקראה, כותבת המדריך: איריס מנור-בנימיני, עורכי המקראה: אבנר זיו, איריס מנור-בנימיני, דורית אולניק-שמש, (תרגום: עדי הירש, יורם שדה), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2005.
- ברוך קימרלינג (עורך), בין מדינה לחברה: סוציולוגיה של הפוליטיקה - מקראת מאמרים (תרגום המאמרים: יורם שדה, חדוה ארליך, עריכה מדעית: גל לוי), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2005.
- דפנה למיש (עורכת), לגדול עם הטלוויזיה: המסך הקטן בחייהם של ילדים ובני נוער - מקראה (תרגום המאמרים: נטע זיסקינד, הד סלע, יורם שדה), תל- אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 2006.
- ג'ורג' ריצר (אנ'), תאוריות סוציולוגיות מודרניות (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: יעל אנוך וזאב סוקר), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2006.
- מתת אדר-בוניס (עורכת), משפחות בראייה סוציולוגית ואנתרופולוגית - מקראה (תרגום: יורם שדה), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2007.
- תמר ליבס ואורנית קליין-שגריר (עורכות), טקסטים קאנוניים בחקר התקשורת (תרגום: אורית פרידלנד, יורם שדה), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2008-2007.
- סינתיה אדנבורג (עורכת), ראשית המלוכה בישראל: ספר שמואל - מקראת מאמרים (תרגום המאמרים: יורם שדה, סינתיה אדנבורג), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2008.
- גארת מורגן (אנ'), דימויים של ארגון (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: ניצה ברקוביץ), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2010.
- ניצה ברקוביץ (עורכת), סוציולוגיה של ארגונים - מקראה (תרגום המאמרים: יעל אונגר, אורית פרידלנד, יורם שדה), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2010.
- אנתוני גידנס, סוציולוגיה (בשני כרכים), מהדורה שישית (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א', 2013, כרך ב', 2014.
- אהרן קליימן ואריה גרוניק (עורכים), מושגי יסוד ביחסים בין-לאומיים - מקראה (תרגום: אורית פרידלנד, יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2016.
- זאב רוזנהק (עורך), חברה, פוליטיקה, כלכלה - מקראה (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2017.
- מתת אדר-בוניס (עורכת), משפחות בראייה סוציולוגית ואנתרופולוגית - תוספת למקראת המאמרים (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2018.
- אנדרו הייווד, אידאולוגיות פוליטיות מודרניות, מהדורה שישית (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2019.
- ג'ון אלן וג'ורג'ינה בלייקלי (עורכים), חברה, קהילות, יחסים - מבוא לחשיבה חברתית (בשני כרכים), (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: פנחס שטרן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2020.
- דורינדה אוטרם, הנאורות (תרגום: יורם שדה), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2021.[26]
- אינה לייקין ורונית גרוסמן (עורכות), מבוא לאנתרופולוגיה: מקראה (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: רונית גרוסמן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2021.[26]
- תומאס היילנד אריקסן, מקומות קטנים, סוגיות גדולות: מבוא לאנתרופולוגיה חברתית ותרבותית (תרגום: יורם שדה, עריכה מדעית: רונית גרוסמן), רעננה, האוניברסיטה הפתוחה, 2021.[26]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יורם שדה, דברים שלא רואים מכאן: רעיון להסדר קבע, תל אביב, הוצאה עצמית, 1997. צורף כנספח לעיתון "הארץ" בתאריך 11 בספטמבר 1997.
- יורם שדה, התחתונים: סיור מודרך בערכאות התחתונות, ירושלים, כרמל, 2009. באתר האינטרנט של הספר יש תגובות עיתונאיות לפרסום הספר ותגובות של גורמים שונים, כמו משרד מבקר המדינה.
- יורם שדה, שמונה שנים ראשונות (אוטוביוגרפיה), תל אביב: הוצאה עצמית, 2020.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יורם שדה, בית יצחק שדה ביפו: חוברת רקע, הוצאה עצמית, אין שנת הוצאה.
- יורם שדה בראיון טלוויזיוני בקונטנטו דה סמריק, בית הוצאה לאור בינלאומי - על ספרו התחתונים, 25 פברואר 2014.
- יצחק שדה - דיוקן, סרט בבימויו של דן וולמן, 2002. בסרט מתראיין גם יורם שדה, והוא כולל צילומים של בית יצחק שדה.
- תמונות ילדות של יורם שדה שצילמה אמו, מרגוט מאיר, אמו של יורם שדה, באתר "ביתמונה" (סריקת התמונות: נדב מן).
- אלי אלון, מת יורם שדה, בנו של יצחק שדה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8 במרץ 2021
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יורם שדה, שמונה שנים ראשונות (אוטוביוגרפיה), תל-אביב: הוצאה עצמית, 2021, עמ' 2
- ^ אריאל בולשטיין, "איזו אהבה גדולה בזבזתי עליו": יומני אהובתו של יצחק שדה נחשפים לראשונה, באתר ישראל היום, 2 במרץ 2023
- ^ איזה שדה-דפני, והוא היה לאגדה: אבי יצחק שדה, זכרונות, הוצאת המחברת/ ספר לכל, 2011
- ^
עופר אדרת, בתו של מפקד הפלמ"ח סיפרה שהיה שלומפר, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2015
- ^ 1 2 יורם שדה, הקבוצה האוניברסיטאית ב"ברית שלום" וממשיכיה: התנהגות פוליטית ואידאולוגית לאור הדימוי העצמי, עבודה לתואר מוסמך, אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה למדעי החברה, החוג למדע המדינה, 1976.
- ^ שדה, כותב בזיכרונותיו כך: "שלונסקי העניק לי את ספרו על 'מיקי מהו' מלווה בהקדשה אישית בחרוזים. יגאל מוסינזון העניק לי את כרכי 'חסמבה' עם הקדשה ואני קראתי אותם בשקיקה (שמונה שנים ראשונות, תל אביב, הוצאה עצמית, 2021, עמ' 22). ובהמשך: "אני למדתי בגיל מוקדם לקרוא, ובגיל שבע כבר קראתי ספרי הרפתקאות כמו 'בן שבט הנווחים' ואת ספרי ז'ול ורן וקרל מאי. היינו הולכים לספרייה של ההסתדרות באחד הרחובות הסמוכים, והספרן, מר קליגר, אמר לי שהספרים שאני מבקש אינם מתאימים במיוחד לגילי..." (שם, עמ' 31).
- ^ אלבין טופלר, תרגום: יורם שדה, הלם העתיד, תל-אביב: עם עובד/ספריית אופקים, 1973
- ^ ב"הקדמת המתרגם" שכתב לספר של ג'ון ג'. משוניס, סוציולוגיה, תל אביב, האוניברסיטה הפתוחה, 1999, ציין שדה ברוח זו: "אך מאחר שתפקידי היה לתרגם את הספר ולא לגייר אותו הסתפקתי בשינויים הקלים הללו והשתדלתי שהספר אכן ישקף את רוחו וכוונותיו של מחברו" (שם, עמ' XVIII).
- ^ יורם שדה, "התפכחות מהאמונה ברצון ישראל לשלום", הארץ, 19.4.1970
- ^ משה סנה ויורם שדה, "משה סנה יורם שדה מתפלמסים - חליפת מכתבים בעקבות מאמר בהארץ", הארץ, 28.5.1970
- ^ יורם שדה, "הממשלה מנציחה את העוול", הארץ, 30.7.1972
- ^ יורם שדה, דברים שלא רואים מכאן: רעיון להסדר קבע, נספח מיוחד לעיתון "הארץ", הוצאה עצמית, 11.9.1997
- ^ על פעילות העמותה כתב צור שיזף, פעיל מרכזי בעמותה, באתר שלו: "מדרון יפו", 20.06.2004.
- ^ רונן שחר, נלחם על הגדר: בנו של יצחק שדה נגד המדינה, באתר ynet, 19 במרץ 2015
- ^ 1 2 איתמר לוין, יורם שדה לא יקבל את הגן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 14 באפריל 2020
- ^ רועי צ'יקי ארד, חוקר של גנדי ובנו של יצחק שדה מנהלים מלחמת חורמה על המקום הכי יפה בת"א, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2019
- ^ נורית רוט, גן המריבה, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2007
- ^ הילה רז, העליון דחה את ערעורו של יורם שדה על פסק הדין שקבע כי פלש לחלק מגן יצחק שדה, באתר וואלה!, 26 במרץ 2008
- ^ אוהד מרחב, לשון הרע ביוטיוב: הורשע בנו של יצחק שדה, באתר ynet, 9 בספטמבר 2015
יעקב מנור, הסאגה נמשכת: בנו של יצחק שדה שוב יפצה את שכניו, באתר ynet, 25 באפריל 2018 - ^ יורם שדה, התחתונים: סיור מודרך בערכאות התחתונות, ירושלים: כרמל, 2009
- ^ ראיון טלוויזיוני עם יורם שדה, על ספרו התחתונים, 25 פברואר 2014.
- ^ יורם שדה, התחתונים, ירושלים: כרמל, 2009, עמ' 166 ואילך.
- ^ יורם שדה, שמונה שנים ראשונות (אוטוביוגרפיה), תל-אביב: הוצאה עצמית, 2021, עמ' 16,26-27
- ^ אלי אלון, מת יורם שדה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 8/3/2021
- ^ בהספד, כתב אפרים סנה בין היתר: "שנינו ילידי הקיץ של 1944 וכמו במנהרת הזמן עוברים לנגדי חיי, ובכל כך הרבה תחנות אתה ואני ביחד".
- ^ 1 2 3 4 5 ספר זה יצא לאור בשנת 2021, כבר אחרי מותו של שדה.
