בית יצחק שדה

בית יצחק שדה
מידע כללי
סוג	בית מגורים, אתר הנצחה
על שם	יצחק שדה
כתובת	זיכרון קדושים 3
מיקום	תל אביב-יפו
מדינה	ישראל
קואורדינטות	32°02′03″N 34°44′36″E / 32.034222222222°N 34.743361111111°E
	מפת מיקום; מפה דינמית; (למפת גוש דן רגילה) בית יצחק שדה בית יצחק שדה בית יצחק שדה מפת דרום __ תל אביב ויפו; [‌למפה דינמית של גוש דן וסביבותיו‌] ממזרח: __ רמת גן, __ גבעתיים; מדרום: __ פארק אריאל שרון, __ חולון, __ בת ים; ממערב: הים התיכון

בית יצחק שדה הוא אתר ביפו, הכולל את הבית שבו חי אלוף יצחק שדה בשנותיו האחרונות ואת הגן הסובב אותו. הבית בנוי על מצוק כורכר הצופה אל הים התיכון בקצה יפו, ברחוב זיכרון קדושים 3. הבית הוכרז כאתר מורשת על ידי המועצה לשימור אתרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבית הוא חלק משכונה ייחודית שנבנתה בסוף תקופת המנדט הבריטי (בין 1945 ל-1948), על ידי חברת הבנייה הערבית "ריאד". השכונה נבנתה בשיטה "מודרנית" ו"מתועשת" ברוח התקופה של אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה והבתים נועדו ככל הנראה למגורי פקידים וקצינים בריטים.

יצחק שדה הגיע למקום עם אשתו מרגוט ובנם יורם בפברואר 1949, וחי בו עד מותו באוגוסט 1952. הבית הוענק לשדה בתום מלחמת העצמאות. שדה רצה לעבור לבית בקרבת הים בעצת רופאיה של אשתו מרגוט, אשר חלתה בסרטן^[1]. ב-1951 נפטרה מרגוט נפטרה ממחלתה ושדה חי בו עד מותו באוגוסט 1952. במהלך שלוש שנותיה הראשונות של מדינת ישראל הבית שימש מקום מפגש לרבים ממשתתפי המערכה על הקמתה: קציני צה"ל רמי דרג, ואנשי תרבות ורוח. המבנה היה בית הקבע הראשון של שדה לאחר שנים ארוכות של חיי נדודים, שבהן חי בגדוד העבודה, נדד עם משפחתו לתל אביב ולקיבוץ נען או חי במחתרת. שדה השקיע מאמצים וכוחות יצירה רבים בטיפוח הגן.

עיריית תל אביב סייעה לשדה בתכנון ועיצוב צמחיית הגן המקיף את הבית, באמצעות אדריכל הגנים אברהם קרוון. הגן כולל צמחייה עבותה, שבילים שרוצפו באבן ירושלמית, ממצאים ארכאולוגיים, ספסלי אבן, ומדרגות שנחצבו במצוק אל חוף הים. המדרגות הסמוכות לים התמוטטו עם השנים.

בנוסף, שדה הציב בגן את קרון הפיקוד שלו מתקופת היותו מפקד השריון הראשון בצה"ל בו מוצגת תערוכת צילומים קטנה על מלחמת העצמאות ועל ההיסטוריה של הבית. שדה דאג להציב בגן מצבת אבן חצובה עליה חקק "פינת מכבי", לזכר מכבי מוצרי-מני. מכבי היה ממפקדי הפלמ"ח, שלישו של יצחק שדה, ונהרג במתקפה על שיירה שהוביל בדרך לירושלים במהלך מלחמת העצמאות.

לאחר מותו של שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מותו של יצחק שדה, המשפחה המשיכה לשמר את חדרו ואת הגן שהקים על כל אשר בו. ביתה של משפחת שדה שימש כל השנים גם כאתר הנצחה ליצחק שדה הפתוח לסיורים.

חדרו של יצחק שדה נשמר כל השנים כפי שהיה בחייו, נמצא בתוך בית המגורים של משפחת שדה. המבקרים בחדרו יצחק שדה יכולים לראות את הספרים שקרא, את אוסף כלי הנשק שלו, את מפת הקרבות שבהם השתתף במלחמת העצמאות, את התמונות והצילומים שבחר לתלות בחדרו, את המיטה הצנועה שעליה ישן, ואת המשקולות שעמן התאמן. הספרייה שלו ושל רעייתו מרגוט המצויה בחדר כוללת ספרים בעברית, ברוסית, באנגלית ובגרמנית. המרכז החדר מצוי שולחן עתיק שבמרכזו חקוק סמל הפלמ"ח. על קירות החדר רפרודוקציות קלאסיות של רמברנדט ואל גרקו ותמונות מקרבות חטיבה 8. בפינת הנשק תלויה מפה המציינת את הקרבות שיצחק שדה נטל בהן חלק במלחמת העצמאות. על הארון ניצב "נס חטיבה 8" – הדגלון שהתנוסס על הג'יפ של מפקד החטיבה במלחמת העצמאות.

בגן ישנם צמחים שנטע שדה בסיועה של עיריית תל אביב ומוצגים ארכאולוגים, וכן את קרון הפיקוד ואת המצבה לזכרו של מכבי מוצרי-מני. את הגן נטע יצחק שדה במו ידיו, בסיועו של אדריכל הגנים אברהם קרוון. זהו גן פראי המשלב צמחי תרבות וצמחי בר שהצליח להשתרש ולהתפתח במקום על אף תנאי מזג האוויר הקשים של גבעת כורכר החשופה לרוחות הים. פרט לכמה עצי אשל בחלקו המערבי של הגן, שלא החזיקו מעמד, רובה המכריע של הצמחייה הוותיקה שרדה. כבר בכניסה לבית ניתן לראות בין השאר את הפיקוס, ההדס, הבוגונביליה, האלמוגן, הפיטנה, ההרדוף, הפרקינסוניה והפיטספורום שנשתלו עם קום המדינה, אך גולת הכותרת היא חלקו המערבי של הגן הצופה לים הכולל אוסף מרתק ומגוון של צמחים ובהם עצי אשל, עץ השמן הנקוד, עץ תות, עץ רימון עץ פיטנגו, שיחי מלוח, אגבות, אלת המסטיק, מללוקה, קליסטימון, לגונריה פיטרסון, אהל האצבעות ועוד.

משנת 1949 ניצב בגן הבית קרון פיקוד, שבמקור שימש את הצבא הבריטי בקרבות במדבר המערבי של צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה. הוא התגלגל לארץ ישראל בימי המנדט הבריטי ולאחר סיומו, נפל לידי צה"ל. בצה"ל הוא שימש כקרון הפיקוד של חטיבה 8, ושימש את יצחק שדה כמפקד החטיבה במלחמת העצמאות.

הוא נגרר לאזורי הקרבות על-ידי כלי רכב, ליווה את יצחק שדה לקרבות השונים של החטיבה, והיה עד אילם לאירועים הדרמטיים של המלחמה. לאחר המלחמה יצחק שדה ביקש שהקרון יובא לביתו במקום שיושלך לגרוטאות. במרוצת השנים הוא שופץ על-ידי חיל השריון. בקרון מוצגת תערוכת צילומים המשקפים את קרבות החטיבה במלחמת העצמאות ואת בית יצחק שדה בימיו הראשונים.

בשנת 2011 חלק מהגן הסמוך לבית קרס. לטענת יורם שדה, הקריסה אירעה בעקבות עבודות של עיריית תל אביב לפירוק המסלעה הקיימת והקמת קיר מגן למצוק שעליו עומד המבנה^[2].

בית יצחק שדה בספרות, עיתונות ובשירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו האחרונות של יצחק שדה בביתו ביפו נזכרו לא אחת בספרות, בעיתונות ובשירה: מתוך החומר הרב מובאים שירו של נתן אלתרמן בעיתון דבר משנת 1949 יצחק שדה - נתן אלתרמן וקטע קצר מרשימה של מארק גפן שהתפרסמה ב"על המשמר" במלאת שבעה למותו של יצחק שדה.

נתן אלתרמן מצר על פרישתו מן הצבא וכותב:

ובכן, הוא משוחרר, נראנו בגינה
עודר ומנכש, גוחן על שיח פרא

ביום השבעה למותו כותב יעקב אורלנד:

ורק אגדתך על פני האפר עפה,
אולי משום שזה הלילה, מול חוף יפו,
מלאו לה כך, לפתע, למד-בית שנים.

רחל מכבי, בספריה "בחיוך ובדמע" ו"לילות ירושלים", מתארת את הבית כ"קן נשרים מעל לגבעות ג'בליה"

חיים גורי כותב ב"בלאדה ליצחק שדה":

הלך הוא והזקין בדרכים העשנות
הלך הוא אל ביתו ליד הים
הניח את חרבו בשקט בין הזכרונות
אבל בזמר הוא חי לעולם

יורם שדה היה בנו היחיד מרעייתו השלישית, התגורר בבית מאז היה ילד בן חמש, עת נמסר הבית להוריו. הוא התגורר בבית יחד עם רעייתו, העיתונאית זיוה יריב, עד ליום מותו ב-6 במרץ 2021.

מחלוקות משפטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956 רכש משרד הביטחון את הבית מרשות הפיתוח, ובהמשך העביר אותו לבעלותו של יורם שדה^[3]. לאחר מותו של אביו, המשיך יורם לתחזק את המבנה והגן.

חלקים מן הגן הסובב את הבית המהווים שטח ציבורי^[4] רשומים על שם רשות מקרקעי ישראל, והבעלות עליהם נמצאת במחלוקת משפטית^[5]^[6]. בשנת 1990 משרד המשפטים מיפה מחדש את קרקעות המדינה. אז נודע ליורם שדה, בנו של יצחק, שהבית רשום על שמו אך הגן לא. יורם הגיש תביעת בעלות לבית המשפט ובמקביל פתח במשא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל כדי להגיע להסדר חכירה. לטענת שדה היה בידיו הסכם בכתב יד וטיוטת חוזה לפיו הסכים המינהל להחכיר את הגן ל-49 שנים. בדצמבר 1994 חתמו הצדדים על מזכר והסכימו כי שדה ימחק את התביעה ויחתום על הסכם חכירה עם המינהל. באוגוסט 1995 המינהל שלח לשדה טיוטה להסכם חכירה בכפוף לדמי חכירה בגובה כ-300 אלף שקלים. זאת משום שלטענת המינהל הגן נועד להעלות את ערך הבית, ואילו שדה טוען שמדובר בגן זיכרון. שדה לא שילם את דמי החכירה, ודחה הצעה נוספת של המנהל שנתיים לאחר מכן. בהמשך הגיש שדה תביעה לבית המשפט המחוזי ועתר לאכיפת ההסכם שנחתם במזכר המקורי. תביעתו וערעוריו של שדה נדחו בבית המשפט המחוזי בתל אביב והעליון^[7]. ב-13 באפריל 2020 קבע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חיים טובי, כי ליורם שדה אין זכויות בגן^[3].

במקביל להליכים המשפטיים החל סכסוך בין יורם שדה לשכניו בעניין צמחיית מהגן המגודר שפלשה לרחוב. העימות הגיע לבית משפט, ושדה נדרש לגזום את הצמחים^[8]. הגיזום חשף גדר הרשת, שהוצבה בשנות ה-50, לאחר שמשאית פגעה בחומת האבן המקורית של הבית והרסה קטע ממנה. את הגדר המרקיבה החליף שדה ברשת מתכת באורך 7 מטרים. בעקבות הסכסוך מול המינהל, וועדת הערר לתכנון ובנייה בתל אביב לא ניפקה עבור הגדר היתר בנייה, והוצא נגדה צו הריסה^[9]. לאחר שוועדת הערר סירבה לדון בפנייתו של שדה בנושא, פנה האחרון לבית משפט לעניינים מינהליים בתל אביב שפסק כי על הוועדה לקיים דיון^[10]. הגדר הונמכה לאחר תום ההליכים המשפטיים^[1].

פרטי המחלוקות המשפטיות מנקודת מבטו של יורם שדה מגוללות בספרו "התחתונים: סיור מודרך בערכאות התחתונות", בהוצאת כרמל^[6].