יוסי גודארד
 | |
| לידה |
1 במרץ 1937 (בן 87) ירושלים, פלשתינה (א"י) |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| לאום | יהודי |
| עיסוק | סופר ואיש תקשורת |
| שפות היצירה | עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס סוקולוב |
  | |
יוסי גודארד (נולד ב-1 במרץ 1937) הוא סופר ואיש תקשורת ישראלי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גודארד נולד בירושלים וגדל בבת ים, בנו של יעקב גודארד. הוא שם למד בבית הספר תחכמוני ובתיכון הדתי בית וגן.
את שירותו הצבאי עשה בנח"ל ובחטיבת הצנחנים והמשיך את מסלול הנח"ל כשהיה חבר בקיבוץ יפתח שבגליל העליון. לאחר מכן עבר לירושלים, שם למד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית.
קול ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל ללימודיו, החל לעבוד במחלקת הנוער של קול ישראל שאותה אף ניהל לאחר מכן.
תוכנית הרדיו הבולטת ביותר[1] שערך גודארד בקול ישראל, היא "מירדף", אותה הפיק ב-1962 בשיתוף עם נקדימון רוגל[2].
"מירדף" חקרה את מסע בריחתו ומותו של יוסף לישנסקי איש ניל"י, המחתרת שסייעה לבריטים במלחמתם בעות'מאנים במלחמת העולם הראשונה.
בתוכנית חשפו לראשונה חברי ארגון השומר את החלטתם להרוג את לישנסקי.
בטרם שודרה התוכנית, החליטה הנהלת קול ישראל לגנוז אותה ולאסור את שידורה[3]. לאחר מאבק ממושך שנמשך שלוש שנים, הותרה לבסוף התוכנית לשידור בשנת 1965, וב-1966 זכתה בפרס התוכנית הדוקומנטרית הטובה ביותר[4].
הארץ שלנו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מ-1964 ועד 1968 החליף את פנחס שדה בתפקיד סגן עורך עיתון הילדים הארץ שלנו[5].
בעיתון זה פרסם שני סיפורים בהמשכים שמאוחר יותר גם ראו אור בהוצאת מסדה: "קולות מסתוריים במדבר" ו"תעלומת קתרינה הקדושה".
ב-1968 שב לעבוד בקול ישראל וערך את תקליטי "קולות 20 שנה"[6].
רשות השידור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהמשך אותה שנה, עם תחילת שידורי הטלוויזיה של רשות השידור, הצטרף לצוות ההקמה והחל לעבוד במחלקה הדוקומנטרית שלה. כתסריטאי, במאי ומפיק, הוא ערך עשרות סרטים דוקומנטריים, בהם:
- "חידה", מסע אל יהדות אתיופיה, 1972. הסרט זכה בפרס רשות השידור בשנת 1974.
- "לאושוויץ ובחזרה", 1981 - ביקור חוזר במחנה ההשמדה עם ניצול. הסרט זכה בפרס רשות השידור לתוכנית הדוקומנטרית הטובה של השנה.
- "מות ימית", 1983 - תיעוד פינוי העיר ימית. זכה בפרס סוקולוב[7] ב-1985 ובפרס כינור דוד של העיתון "ידיעות אחרונות".
- "שתי התחלות", 1985 - סיפורו של פצוע קשה מאש כוחותינו במלחמת לבנון הראשונה והניסיון לשקמו בעזרת רכיבה על סוסים[8].
- "תעלומת מגילת הנחושת", 1998 - ניסיון לפענח את כתב החידה המסתורי של מגילת הנחושת מים המלח.
- "עסק ביש" - סיפור העסק הביש של רשת הריגול הישראלית במצרים שגרמה לשערורייה פוליטית בישראל. הסרט הופק על ידי המרכז למורשת המודיעין ובהוראת ועדת ראשי השירותים נאסר לשידור פומבי במשך 7 שנים, אז שודר בערוץ הראשון[9]. הסרט היה מועמד לפרס אופיר באותה שנה[10][11].
- "המלך והליצן", 1999 - בשיתוף עם אלעד דן. סרט אנימציה מוזיקלי על הטרגדיה של גטו לודז'[12]. בהשתתפות השחקנים סשה דמידוב וליאוניד קנייבסקי. הסרט זכה לציון לשבח בפסטיבל הסרטים בז'ירונה שבספרד והשתתף בפסטיבלים בניו יורק ובמוסקבה, שם נרכשו להפצה שלושת אלפים עותקים ממנו, על ידי רשת ספריות פושקין, בסיוע קרן סורוס.
- "אנשים מברזל", 2001 - סרט על כמה ממשתתפי תחרות איש הברזל.
- "קיבוץ – סוף", 2002 - בשיתוף ישראל וינר ובהגשת אילנה דיין. הספד ופרידה מן הרעיון הקיבוצי הישן[13].
במהלך השנים, ניהל את המחלקה הדוקומנטרית בטלוויזיה כמו גם את מחלקת הדרמה והאומנויות. במקביל, לימד בבית הספר לקולנוע מעלה[14].
בין סרטי הדרמה שכתב וביים:
- "רצח תרתי משמע", 1990 בהשתתפות יעקב כהן, שלמה תרשיש ועמליה ליזרוביץ-הדר. תעלומת רצח שפתרונה חבוי בתשבץ הגיון. נכתב בשותפות עם עמוס נוי.
- "רצח למהדרין", 1992 – תעלומת רצח בעולם החרדי. סדרה בת 3 פרקים בהשתתפות: שרון אלכסנדר, שמואל בונים, סוהיל חדאד, שלמה תרשיש וריטה שוקרון. נכתב בשיתוף עם עמוס נוי.
ברשות השידור יצר גם את סדרת הדרמה אנשים במיל ב-1984 שכתבו יהושע סובול ו-חגית רכבי ניקוליבסקי וביים אנטואן סאלח.
כסופר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו מהעבודה ברשות השידור, שב לכתוב ספרי ילדים שאחד מהם (הינשוף שראה הפוך) אף זכה במקום הראשון במצעד הספרים של משרד החינוך לשנת 2008[15].
רשימת ספריו:
- קולות מסתוריים במדבר (1972)
- תעלומת קתרינה הקדושה (1973)
- הכניסה לזרים אסורה (1998), שירים של ילד שובב (הוצאת עם עובד). אייר מישל קישקה
- הינשוף שראה הפוך (2008), הוצאת הקיבוץ המאוחד. איירה כרמית גלעדי פולארד. ב-2016 תורגם לערבית בידי עלאא חליחל.
- מעשה באפס (2009), הוצאת הקיבוץ המאוחד. איירה כרמית גלעדי פולארד
- האי כלומפופו (2009), סיפור הפותח קובץ סיפורים על איכות הסביבה בספר הנושא שם זה. הוצאת הקיבוץ המאוחד
- הענן שהלך נגד הרוח (2011), הוצאת הקיבוץ המאוחד. אייר דני קרמן
- המרוץ אחר המדליה ההודית (2015), הוצאת הקיבוץ המאוחד. אייר דני קרמן[16] זכה בפרס משרד התרבות כספר מצטיין לבני נוער בשנת 2019[17].
- למה לחסידות הלבנות כנפיים שחורות ולשחורות בטן לבנה (2017), הוצאת הקיבוץ המאוחד. אייר אור יוגב[18]. זכה בעיטור ספר האיורים המצטיין מטעם "הפנקס" ב-2017[19] ובמדליית זהב על האיורים מטעם המגזין האמריקאי "3x3 Illustration Annual".
- גונבי הגבול (2018), ספר לבני הנעורים. איורים: סילביה כבוב. נבחר במקום שני במצעד הספרים של תלמידי כיתות ד-ז בשנת תש"ף[20]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסי גודארד, ברשת החברתית פייסבוק- יוסי גודארד, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יוסי גודארד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- יוסי גודארד, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יוסי ביילין, רדיו, דבר, 5 ביולי 1973
- ^ רפי מן, המרדף אחרי האתיקה, באתר העין השביעית, 9 בדצמבר 2011
- ^ תכנית על יוסף לישנסקי שודרה בקול ישראל, דבר, 7 בנובמבר 1965
- ^ הוענקו פרסי קול ישראל, דבר, 22 בדצמבר 1966
- ^ אורי דרומי, טיפח עיתונאים בתחילת דרכם, באתר הארץ, 17 באוגוסט 2008
- ^ קולות 20 שנה, דבר, 30 באפריל 1968
- ^ פרס סוקולוב
- ^ אורי דרומי, על האוכף אני שווה לאחרים, באתר הארץ, 6 בדצמבר 2005
- ^ אורן פרסיקו, הציפייה למוות, באתר גלובס, 10 בפברואר 2004
- ^ אלון רוזנבלום, פורסמה רשימת המתמודדים על האוסקר הישראלי, באתר "סרט", 23 ביוני 2004
- ^ מבט מל"מ
- ^ IBADOC - The IBA Channel 1 Documentaries Dept :: הערוץ הראשון מחלקת תעודה - המלך והליצן, 1999
- ^ כאן תמו שידורינו (סדרת תוכניות בטלוויזיה על סוף הקיבוץ), קרני עם-עד, 4.7.2002
- ^ teachers
- ^ נבחרו: הספרים האהובים ביותר על תלמידי ישראל בתשס"ח
- ^ הספר באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד
- ^ רשימת הזוכים בפרס שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית לשנת תשע"ט
- ^ הספר באתר הוצאת הקיבות המאוחד
- ^ [1]
- ^ מצעד הספרים תש"ף