יוהא קנקונן
 | |||||||||||||||
| קנקונן בהלסינקי ב-2006 | |||||||||||||||
| לידה |
2 באפריל 1959 (בן 65) לאוקה, פינלנד  | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Juha Matti Pellervo Kankkunen | ||||||||||||||
| לאום |
 פיני | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
 | |||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
יוהא מאטי פלרבו קנקונן (בפינית: Juha Matti Pellervo Kankkunen; נולד ב-2 באפריל 1959 בלאוקה, פינלנד) הוא נהג ראלי פיני. הקריירה שלו באליפות העולם בראלי נמשכה מ-1983 ועד 2002. הוא ניצח ב-23 מרוצים וזכה בתואר אלוף העולם ארבע פעמים. שני הישגים אלו היו בזמנם שיאים באליפות זו. מאז, טומי מקינן הפיני הצליח להשוות את השיא של זכייה בארבעה תארים והן סבסטיאן לב וסבסטיאן אוז'ייה הצרפתים הצליחו מאז לזכות במספר תארים גדול יותר. הוא עדיין מחזיק בשיא של לקיחת תארים עם שלושה יצרנים שונים. אוז'ייה הצליח להשוות את השיא של לקיחת שני תארים ברצף עם יצרנים שונים.
קנקונן חתם בטויוטה בשנת 1983 והשיג את הניצחון הראשון שלו באליפות העולם בשנתו השלישית בקבוצה. ביצועיו הביאו את פיג'ו, אלופת היצרנים באותו הזמן, להחתימו לעונת 1986, וכבר באותה שנה הוכתר למה שהיה נכון לאותו הזמן כ"אלוף העולם הצעיר ביותר בהיסטוריה של האליפות". כשפיג'ו פרשה מהאליפות עם ביטולה של קטגוריה B, עבר קנקונן ללנצ'יה והפך לנהג הראשון שהצליח להגן בהצלחה על תואר האליפות. לאחר שנתיים בטויוטה חזר ללנצ'יה וזכה בתואר השלישי, שוב שיא באליפות עד לאותו הזמן, בשנת 1991.
בשנת 1993, הצטרף קנקונן מחדש לטויוטה וזכה בתואר הרביעי שלו. בעקבות הפסילה של טויוטה ב-1995 והרחקה ל-12 חודשים לקח קנקונן הפסקה ולא חזר להשתתפות סדירה באליפות עד שהצטרף לפורד במחצית עונת 1997 כשהחליף את ארמין שוורץ. לאחר שעבר לסובארו ב-1999, השיג קנקונן את הניצחון הראשון שלו אחרי חמש שנים. לפני פרישתו בתום עונת 2002, הוא התחרה במשרה חלקית עבור קבוצת יונדאי.
הישגיו של קנקונן מחוץ לאליפות העולם בראלי כוללים את הזכייה בראלי דקר ב-1988 ואת הניצחונות במרוץ האלופים ב-1988 וב-1991. לאחר פרישתו מראלי, עבר לעבוד בתחומי העסקים והפוליטיקה. בשנת 2007 קבע קנקונן שיא מהירות על קרח עם בנטלי קונטיננטל GT. בשנת 2011, הוא קבע שיא נוסף של 330.695 קמ"ש בבנטלי קונטיננטל קבריולה.[1][2]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנקונן גדל בחווה המשפחתית באזור לאוקה במרכז פינלנד, ליד המסלול בו עובר ראלי פינלנד. אביו נהג בראלי ובמרוצי קרח כתחביב ולימד את יוהא איך לנהוג על מסלולי קרח. קנקונן החל לנהוג כשהיה בן שבע,[3] וקיבל את המכונית הראשונה שלו בגיל 12.[4] הוא השתתף לראשונה במרוץ ראלי ב-1978 ועשה את הופעת הבכורה שלו באליפות העולם בראלי פינלנד של 1979. קנקונן, שנהג בפורד אסקורט RS2000, סיים את המרוץ במקום ה-14.[5] קנקונן אומן על ידי טימו מקינן, שהיה חבר של אביו. באפשרותו היה להתחרות לעיתים קרובות ולצבור ניסיון גם בזכות סיוע כלכלי של טימו יוהקי, מנהל עתידי של נהגים פינים רבים כגון טומי מקינן ומיקו הרוונן.[6]
1983-85: טויוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוצאות טובות שהשיג קנקונן עם טויוטה פינלנד באירועים מקומיים, הביאה את קבוצת טויוטה אירופה להחתימו ולשתפו באירועים של אליפות העולם. בעונה הראשונה שלו חבר לאלוף העולם לשנת 1979, ביורן וולדגרד השוודי. בשלושה אירועים עם הטויוטה סליקה בהם השתתף הגיע קנקונן למקום השישי בראלי אלף האגמים בפינלנד, מקום שביעי בראלי בריטניה ופרש בראלי חוף השנהב. בשנה שלאחר מכן כבר התחרה בארבעה אירועים עם הנווט האירי פרד גאלאגר כשהוא פורש בשלושה מהם ומסיים חמישי באירוע הביתי שלו. את עונת 1985 הוא החל עם ניצחון מפתיע בראלי ספארי והופך לנהג הראשון שזכה באירוע בניסיונו הראשון.[4] הוא המשיך והתחרה בארבעה אירועים נוספים ולקחת את הניצחון השני שלו באירוע הסיבולת השני של האליפות, ראלי חוף השנהב.[7]
1986: פיג'ו[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הופעותיו של קנקונן עם הסליקה הקנו לו את ההזדמנות להצטרף בעונת 1986 לקבוצה המובילה של פיג'ו, זו שזכתה עונה קודם לכן גם בתואר הנהגים עם טימו סלונן וגם בתואר היצרנים. קנקונן החליף בפיג'ו את ארי וטנן שעדיין התאושש מתאונה כמעט קטלנית במהלך העונה הקודמת. קנקונן ניצל את ההזדמנות שניתנה לו כשיחד עם הפיג'ו 205 T16 הוא משיג ניצחונות בראלי שוודיה, אקרופוליס וניו זילנד ומסיים על הדוכן בעוד שלושה אירועים. בראלי סן-רמו נפסלה פיג'ו מלהשתתף בטענה שחצאיות המכונית רחבות מידי. כשהגיע קנקונן לראלי האחרון, ראלי אולימפוס בארצות הברית שבאותו הזמן היה חלק מסבב האליפות, היה בפיגור של נקודה אחת אחרי מארקו אלן. קנקונן למעשה סיים אחרי מארקו שהוכתר לאלוף, אך זה החזיק בתואר במשך 11 ימים בלבד עד שערעורה של פיג'ו על הפסילה בסן-רמו התקבלה ובעקבותיה ההחלטה לבטל את התוצאות של תוצאותיו.[8] בכך הפך קנקונן לאלוף העולם הצעיר בהיסטוריה של האליפות באותו הזמן. בתום עונה זו, בעקבות התאונה הקטלנית של הנרי טויבנן בראלי קורסיקה ועוד מספר אירועים מצערים שקרו במהלך העונה, בוטלה קטגוריה B.[9] בעקבות החלטה זו, פרשה פיג'ו מאליפות העולם בראלי. היא חזרה לסבב רק כעבור למעלה מעשור.
1987: לנצ'יה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישת פיג'ו, עבר קנקונן לקבוצת לנצ'יה מרטיני לנהוג בדלתא HF 4WD. כבר במירוץ הראשון במונטה קרלו הוביל עד לקטע האחרון, בו קיבל הוראה לסיים שני אחר חברו לקבוצה מיקי ביאסיון.[10] מאוחר יותר ניצח קנקונן את ביאסיון באולימפוס ראלי ארצות הברית בהפרש של 12 שניות בלבד. במאבק צמוד על האליפות, גבר קנקונן על חבריו לקבוצה ביאסיון ואלן כשניצח בראלי האחרון בבריטניה ובכך לקח את אליפותו השנייה.
1988-89: בחזרה לטויוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנקונן בחר לחזור לטויוטה לעונת 1988. הוא סיים חמישי באירוע הראשון עם טויוטה סופרה טורבו בראלי ספארי. בהמשך הציגה טויוטה את הסליקה GT-4 ST165 ועד מהרה התברר שהמכונית סובלת מבעיות אמינות מה שלא אפשר לקנקונן להגן על תוארו. הוא פרש משלושה מרוצים ברצף בשל בעיות במנוע, עוד נעדר מאירועים נוספים ולבסוף סיים רק במקום ה-37 בדירוג הנהגים.
עם זאת, מחוץ לאליפות העולם בראלי היו לקנקונן הצלחות רבות. עם הפיג'ו 205 T16 הוא ניצח את ראלי דקר כבר בניסיונו הראשון, אחרי שמכונית הפיג'ו פיג'ו 405 T16 של עמיתו ארי וטנן נגנבה בזמן שזה הוביל את האירוע.[11] קנקונן גם התחרה עם הפיג'ו במירוץ הפייקס פיק המפורסם בקולורדו וסיים שני אחרי וטנן. קנקונן גם ניצח במרוץ האלופים הראשון אי פעם תוך כדי שהוא גובר בגמר על אלוף העולם בראלי של 1985, טימו סאלונן, וכך הפך לאלוף האלופים הראשון.[12]
עונת 1989 הייתה בסימן שיפור כשקנקונן וה-GT-4 ניצחו לראשונה בראלי אוסטרליה וסיימו במקום השלישי בקורסיקה ובבריטניה. התוצאות הביאו את קנקונן למקום השלישי באליפות הנהגים ואת טויוטה למקום השני.
1990-92: בחזרה ללנצ'יה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר קנקונן השיג את הניצחון המיוחל עבור טויוטה, הוא כבר היה חתום על חזרתו ללנצ'יה לעונת 1990. במחצית עונת זו, קנקונן מצא עצמו רק במקום הרביעי באליפות כשטויוטה בראש עם הנהג החדש שלהם קרלוס סאינס. אף על פי שקנקונן חזר מאוחר יותר על הניצחון שלו באוסטרליה והוסיף סיום חמישי על הדוכן בסן-רמו, הוא לא הצליח להדביק את סאינס הדומיננטי וסיים את העונה במקום השלישי, ממוקם בין חבריו לקבוצה דידייה אוריול ואלוף העונה הקודמת מיקי ביאסיון. לנצ'יה אם כן סיימה כאלופת היצרנים בפעם הרביעית ברציפות.
בעונת 1991, קנקונן ניצח בראלי ספארי, ראלי אקרופוליס, ראלי אלף האגמים הביתי בפעם הראשונה ובראלי אוסטרליה בפעם השלישית ברציפות. כשהגיע לאירוע האחרון בבריטניה, היה בפיגור של נקודה אחת אחרי קרלוס סאינס בטויוטה. ניצחון במרוץ לפני קנת' אריקסון וסאינס, הפך את קנקונן לראשון שחתום על שלוש אליפויות מאז שאליפות העולם בראלי הוקמה בשנת 1973. 150 הנקודות שלו במהלך העונה עדיין מהווים שיא עבור מספר הנקודות הרב ביותר בעונה אחת. זו הייתה גם הפעם הראשונה ששני נהגים זכו כל אחד בחמישה ניצחונות במהלך עונה בודדת. במרוץ האלופים, הפך לנהג השני שזוכה פעמיים לאחר שניצח את אוריול בגמר.[13]
בשנת 1992, קנקונן עמד על הדוכן בכל אחד מתשעת האירועים בהם השתתף, אבל ניצח רק בפורטוגל. הקרב שוב נמשך עד לרגע האחרון כשלפני הסיבוב האחרון הוביל על סאינס בשתי נקודות, ועל אוריול שהשיג מספר שיא של שישה ניצחונות, בשלוש נקודות. ניצחונו של סאינס באירוע בבריטניה לפני ארי וטנן וקנקונן, יחד עם פרישתו של אוריול, הקנו את התואר לסאינס.
1993-96: החזרה השנייה לטויוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שלנצ'יה פרשה מהאליפות בתום עונת 1992, חזר קנקונן לטויוטה שכעת הריצה את הסליקה GT-4 ST185 שאיתה גבר עליו סאינס בעונה הקודמת. למרות שבאמצע העונה היה צריך להחליף שני נווטים לאחר שהנווט הקבוע שלו יוהא פירונן סבל מדימום מוחי,[14] הצליח קנקונן לזכות בתואר הרביעי שלו על ידי ניצחונות בחמישה מתוך עשרה אירועים בהם השתתף. הוא ניצח בראלי ספארי עם פירונן, בראלי ארגנטינה, אוסטרליה ובריטניה עם הנווט ניקי גריסט, ובראלי פינלנד עם דניס ג'ירודה. ניצחונו של קנקונן בבריטניה היה ניצחונו ה-20 בקריירה, ובכך שבר את שיאו של מרקו אלן כמחזיק בשיא מספר הניצחונות בסבב. קנקונן, יחד עם אוריול שהגיע למקום השלישי באליפות הנהגים, הביאו לטויוטה את אליפות היצרנים, הראשון עבור יצרן יפני.
את עונת 1994, החל קנקונן בצורה טובה עם מקום שני במונטה קרלו וניצחון בפורטוגל. בראלי ספארי הוא הוביל אבל התרסק לאחר שנתקל בבור ב-180 קמ"ש.[15] באמצע העונה, קנקונן הוביל את הטבלה יחד עם סאינס בסובארו אבל כמה תוצאות גרועות שהגיעו לאחר מכן, הוציאו אותו מההתמודדות. את העונה סיים קנקונן אחרי אוריול וסאינס כשהראשון, בן קבוצתו, לוקח את האליפות.
ב-1995, כשנותרו שני אירועים לסיום העונה, היה קנקונן בראש הטבלה כשהוא מוביל ב-7 נקודות על קולין מקריי מסובארו. באירועי בקטלוניה הוביל קנקונן בכמעט דקה שלמה על סאינס ומקריי והיה נראה שהוא בדרך לניצחון הראשון על אספלט ולקטוף את התואר החמישי שלו. עם זאת, טעות שלו או של גריסט הנווט גרמה לתאונה ולפרישה מהאירוע.[16] לאחר האירוע, טויוטה נמצאו אשמים בשימוש בתצורה לא חוקית של מגביל הטורבו. הקבוצה קיבלה הרחקה מאליפות העולם ל-12 חודשים. מנהגי טויוטה, אוריול, קנקונן וארמין שוורץ נשללו כל הנקודות. נשיא ה-FIA באותו זמן הצהיר שאין בצעד זה לרמוז שהנהגים ידעו על העבירה.[17] בעונה שלאחר מכן התחרה קנקונן עם קבוצות פרטיות של טויוטה בשלושה מרוצים בלבד וסיים רביעי בשוודיה, שלישי באינדונזיה ושני בפינלנד. בעונה זו גם נפרדו דרכם של קנקונן וגריסט שהצטרף למקריי.
1997-98: פורד[עריכת קוד מקור | עריכה]
באמצע עונת 1997, הצטרף קאקנקונן לקבוצת אמ-ספורט המריצה את פורד באליפות העולם במקומו של ארמין שוורץ.[18] הצטרפותו באמצע העונה הייתה מאוחרת מידי מלאפשר התמודדות על אליפות הנהגים כך שהמהלך נועד בעיקר לתמוך בקבוצה ובסאינס במאבקם על האליפות. כבר באירוע השני עם הקבוצה באקרופוליס, הוביל קנקונן את האירוע עד שקיבל הוראות קבוצתיות לפנות דרך לסאינס.[19] קנקונן המשיך וסיים רק שניות מאחורי סאינס גם באינדונזיה וניו זילנד. באירועי הביתי בפינלנד, הפסיד את הניצחון לאלוף העולם ממיצובישי, טומי מקינן, בשבע שניות בלבד, ניצחון שעדיין נחשב לניצחון בהפרש הקטן ביותר.[20] גם את אירוע סיום העונה בבריטניה סיים במקם השני, לפני סאינס שכבר הפסיד את האליפות למקינן.
קנקונן נשאר עם פורד גם לעונת 1998 עם הנהג הבלגי ברונו ת'ירי לאחר שסאינס בחר לחזור לטויוטה. פורד, שהחלה להשקיע משאבים בפיתוחה של הפוקוס WRC החדשה, נשארה לעונה זו עם האסקורט של השנה שעברה שכעת הייתה תחרותית פחות. קנקונן סיים שבע פעמים על הדוכן והוא וקבוצתו סיימו שניהם את העונה במקום הרביעי. לעונת 1999, פורד חתמה עם נהגה של סובארו קולין מקריי וקנקונן עבר להחליפו בסובארו.
1999-2000: סובארו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנתו הראשונה של קנקונן עם קבוצת סובארו והאימפרזה WRC, הוא השיג ניצחונות בארגנטינה, ניצחון ראשון שהגיע לאחר חמש שנים כשהוא גובר על בן קבוצתו ריצ'רד ברנס ב-2.4 שניות בלבד,[21][22] ובפינלנד, שוב לפני ברנס. הניצחון בפינלנד התברר לבסוף כניצחונו האחרון של קנקונן באליפות העולם. למרות סיום נוסף של מקומות 1 ו-2 לסובארו גם בבריטניה, איבדה סובארו את כתר אלופת היצרנים לטויוטה בארבע נקודות וזו גם הייתה העונה השלישית ברציפות בה סיים קנקונן במקום הרביעי בדירוג הנהגים בעוד טומי מקינן משווה את שיאו של קנקונן עם אליפות רביעית. עונת 2000 הייתה אכזבה. התוצאה הטובה ביותר של קנקונן הייתה מקום שני בראלי ספארי מאחורי ברנס. עם רק עוד שני סיומים על הדוכן. הוא סיים את עונת 2000 במקום השמיני בלבד.
קריירה מאוחרת יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנקונן לא המשיך בסובארו ובעונת 2001 התחרה במירוץ אחד בלבד, בפינלנד, עם יונדאי. הוא פרש מהמרוץ לאחר שהיונדאי אקסנט שלו סבלה מכמה בעיות טכניות.[23] לעונת 2002 קיבל הצעה מיונדאי להשתתף בעונה מלאה של 14 מרוצים, הצעה אותה דחה והיא שונתה כדי לכלול רק את 9 מרוצי העפר.[24] למרות שיונדאי הציגו דור מחודש של האקסנט, הקבוצה לא הצליחה לאתגר את הקבוצות המובילות: פיג'ו, פורד וסובארו. המקום החמישי של קנקונן בראלי ניו זילנד היה הישגו הטוב ביותר בעונה. עם זאת, קנקונן והנהגים במשרה מלאה, פרדי לואה וארמין שוורץ, הביאו ליונדאי את המקום הרביעי בדירוג היצרנים, המיקום הטוב ביותר אליה הגיעה יונדאי עד אותה תקופה. קנקונן פרש מאליפות העולם בראלי בתום אותה עונה.
לאחר פרישתו, הודיע קנקונן על כוונתו להיכנס לפוליטיקה, בדומה לארי וטנן. בשנת 2004 הוא רץ לפרלמנט האירופי כמועמד של מפלגת הקואליציה הלאומית השמרנית. בעוד וטנן נבחר מחדש, 17,815 הקולות שקיבל קנקונן לא הספיקו לו כדי לקבל מושב.[25] קנקונן, "פיני מעופף" בעצמו, היה אחד מבעלי המניות של חברת התעופה פליינג פין שהיית חברת הלואו קוסט הפינית הראשונה. המטוס הראשון של החברה נקרא על שמו.[26] החברה פשטה רגל בשנת 2004.
בתחילת 2007, קבע קנקונן שיא מהירות עולמי חדש על קרח עם הבנטלי קונטיננטל GT האישית שלו במפרץ הבוטני הקפוא ליד העיר אואולו שבפינלנד. השיא שקבע עמד על מהירות ממוצעת של 321.65 קמ"ש בשני הכיוונים של רצועת הקילומטר כשהוא מגיע למהירות מרבית של 331 קמ"ש כשהשיא הקודם עמד על 296.34 קמ"ש בלבד ונקבע עם בוגאטי EB110.[27] קנקונן שיפר את השיא עוד קצת ב-2011 כשקבע מהירות ממוצעת של 330.695 קמ"ש עם בנטלי קונטיננטל סופרספורט.[28] בנטלי בתגובה ייצרה 100 קונטיננטל סופרספורט בגרסה מוגבלת (ISR - Ice Speed Record) כדי לחגוג את ההישג.[29]
קנקונן השתתף בראלי פינלנד של 2010 לציון יובל השישים של האירוע. יחד עם הנווט יהוא רפו, קנקונן, כעת בן 51, סיים את המרוץ במקום השמיני המרשים כשהוא נוהג בפורד פוקוס WRC של קבוצת אמ-ספורט.[30]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנקונן מתגורר כיום במונקו אבל מבלה לעיתים גם בחווה המשפחתית שלו בלאוקה הכוללת בית כפרי גדול ומאות דונם של קרקע.[31] יש לו אוסף מכוניות גדול, הכולל 6 מכוניות פרארי כגון F40 ו-288GTO, כמו גם את כל ארבע מכוניות הראלי איתן זכה באליפות העולם.[32] קנקונן ואשתו פיריו הגישו בקשה לגירושין בשנת 2008.[33] יש להם שני בנים בשם טינו וניקו.[34]
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליפות העולם בראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | קבוצה | רכב | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | מיקום | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1979 | יוהא קנקונן | פורד אסקורט RS2000 | 
|
|
|
|
|
|
14 |
|
|
|
|
|
– | 0 | ||
| 1982 | יוהא קנקונן | אופל מנטה GT/E |
|
|
|
|
|
|
|
|
פרש |
|
|
– | 0 | |||
| Intereconomics | פרש |
|||||||||||||||||
| 1983 | טויוטה אירופה |
טויוטה סליקה TCT |
|
|
|
|
|
|
|
|
6 |
|
19 | 10 | ||||
| Premoto Toyota | פרש |
|||||||||||||||||
| טויוטה בריטניה | 7 |
|||||||||||||||||
| 1984 | טויוטה אירופה | טויוטה סליקה TCT |
|
|
פרש |
|
|
|
|
5 |
|
|
24 | 8 | ||||
| טויוטה ניו זילנד | פרש |
|||||||||||||||||
| טויוטה בריטניה | פרש |
|||||||||||||||||
| 1985 | Westland Motors | טויוטה סליקה TCT |
|
|
|
1 |
|
|
5 | 48 | ||||||||
| טויוטה ניו זילנד | פרש |
|
||||||||||||||||
| טויוטה אירופה | פרש |
|
5 |
|||||||||||||||
| Premoto Toyota | 1 |
|||||||||||||||||
| 1986 | פיג'ו טלבו | פיג'ו 205 T16 E2 | 5 |
1 |
פרש |
5 |
|
1 |
1 |
פרש |
2 |
|
פרש |
3 |
 2 |
1 | 118 | |
| 1987 | מרטיני לנצ'יה | לנצ'יה דלתא HF 4WD | 2 |
3 |
4 |
|
|
2 |
1 |
|
|
5 |
|
|
1 |
1 | 100 | |
| 1988 | טויוטה אירופה | טויוטה סופרה טורבו |
|
|
|
5 |
37 | 8 | ||||||||||
| טויוטה סליקה GT-4 ST165 | פרש |
פרש |
|
|
|
פרש |
|
פרש |
פרש |
|||||||||
| 1989 | טויוטה אירופה | טויוטה סליקה GT-4 ST165 |
|
5 |
פרש |
|
3 |
פרש |
|
|
פרש |
 1 |
5 |
|
3 |
3 | 60 | |
| 1990 | מרטיני לנצ'יה | לנצ'יה דלתא אינטגרלה 16V | פרש |
3 |
2 |
|
2 |
|
פרש |
5 |
1 |
2 |
|
פרש |
3 | 85 | ||
| 1991 | מרטיני לנצ'יה | לנצ'יה דלתא אינטגרלה 16V | 5 |
|
4 |
1 |
|
1 |
2 |
4 |
1 |
1 |
פרש |
|
 2 |
1 |
1 | 150 |
| 1992 | מרטיני | לנצ'יה דלתא HF אינטגרלה | 3 |
|
1 |
2 |
|
2 |
|
|
2 |
2 |
2 |
|
2 |
3 |
2 | 134 |
| 1993 | טויוטה קסטרול | טויוטה סליקה טורבו 4WD | 5 |
2 |
|
1 |
|
פרש |
1 |
5 |
1 |
1 |
|
3 |
1 |
1 | 135 | |
| 1994 | טויוטה קסטרול | טויוטה סליקה טורבו 4WD | 2 |
1 |
פרש |
4 |
3 |
פרש |
2 |
9 |
3 | 93 | ||||||
| טויוטה סליקה GT-4 ST205 | 7 |
2 |
||||||||||||||||
| 1995 | טויוטה קסטרול | טויוטה סליקה GT-4 ST205 | 3 |
4 |
2 |
10 |
3 |
3 |
פרש |
|
נפסל | 62 | ||||||
| 1996 | טויוטה קסטרול שוודיה | טויוטה סליקה GT-4 ST205 | 4 |
|
7 | 37 | ||||||||||||
| טויוטה אוסטרליה |  3 |
|
|
|||||||||||||||
| טויוטה פינלנד | 2 |
|
|
|
||||||||||||||
| 1997 | פורד | פורד אסקורט WRC |
|
|
|
|
|
|
פרש |
2 |
3 |
2 |
2 |
6 |
פרש |
2 |
4 | 29 |
| 1998 | פורד | פורד אסקורט WRC | 2 |
3 |
2 |
7 |
פרש |
9 |
3 |
3 |
4 |
3 |
פרש |
5 |
2 |
4 | 39 | |
| 1999 | סובארו | סובארו אימפרזה WRC99 | 2 |
6 |
פרש |
פרש |
6 |
|
1 |
פרש |
2 |
1 |
 4 |
6 |
פרש |
2 |
4 | 44 |
| 2000 | סובארו | סובארו אימפרזה WRC99 | 3 |
6 |
2 |
8 | 20 | |||||||||||
| סובארו אימפרזה WRC2000 | פרש |
פרש |
4 |
3 |
פרש |
8 |
 7 |
|
|
פרש |
5 | |||||||
| 2001 | יונדאי קסטרול WRT | יונדאי אקסנט WRC2 |
|
|
|
|
|
|
|
|
פרש |
|
|
|
|
|
– | 0 |
| 2002 | יונדאי קסטרול WRT | יונדאי אקסנט WRC2 |
|
8 |
|
|
14 | 2 | ||||||||||
| יונדאי אקסנט WRC3 | פרש |
7 |
פרש |
8 |
פרש |
|
|
5 |
פרש |
9 | ||||||||
| 2010 | פורד | פורד פוקוס RS WRC08 |
|
|
|
|
|
|
|
8 |
|
|
|
|
|
16 | 4 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של יוהא קנקונן- הפרופיל של קנקונן ב- World Rally Archive
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Rally champ sets world speed record on ice, Top Gear, 2011-02-15 (באנגלית)
- ^ Ice speed record falls again... to an RS6, Top Gear, 2011-03-09 (באנגלית)
- ^ MTV3 Internet >Mestareita ja perillisiä >Kesäurheilu, web.archive.org, 2008-10-09 (בפינית)
- ^ 1 2 Wayback Machine, web.archive.org, 2008-02-12 (בפינית)
- ^ RallyBase, web.archive.org, 2009-08-14
- ^ juwra.com | Drivers - Juha Kankkunen, www.juwra.com
- ^ juwra.com | Rallies - Ivory Coast 1985 final results, www.juwra.com
- ^ Hope-Frost, Henry., The complete book of the World Rally Championship, St. Paul, MN: Motorbooks International, 2004
- ^ The Death Of Group B, Car Throttle (באנגלית)
- ^ juwra.com | Rallies - Rallye Monte Carlo 1987, www.juwra.com
- ^ 1988: The desperate Peugeot search (28/40), www.dakar.com (באנגלית)
- ^ Race Of Champions / History / 1988 / Overview, web.archive.org, 2008-12-16
- ^ Race Of Champions / History / 1991 / Overview, web.archive.org, 2009-07-14
- ^ Rallying: Kankkunen the victorious ice master: Finnish world champion, The Independent, 1993-11-25 (באנגלית)
- ^ Safari Rally '94, web.archive.org, 2009-10-20
- ^ Rally of Spain '95, web.archive.org, 2008-05-16
- ^ Toyota team pick up a one-year ban, The Independent, 1995-11-04 (באנגלית)
- ^ Robson, Graham, 1936-, RS Cosworth & world rally car, Dorchester: Veloce, 2008
- ^ Kankkunen lets Sainz through to win, The Independent, 1997-06-11 (באנגלית)
- ^ Helsingin Sanomat - International Edition - Sport, web.archive.org, 2009-02-05
- ^ Rallying: Burns pipped by Kankkunen, The Independent, 1999-05-27 (באנגלית)
- ^ Rally Report, web.archive.org, 2008-05-16
- ^ Rally Report, web.archive.org, 2008-05-16
- ^ Hyundai signs Loix and Kankkunen for 2002., Crash, 2001-11-12 (באנגלית)
- ^ Helsingin Sanomat - International Edition - Home, web.archive.org, 2008-06-07
- ^ Tyhjää siipien alla, Suomenkuvalehti.fi, 2007-08-24 (בפינית)
- ^ Bentley Continental GT becomes world's fastest car on ice - Monsters and Critics, web.archive.org, 2012-09-27
- ^ Kankkunen sets new world speed record on ice - Racer.com, web.archive.org, 2011-02-18
- ^ 2011 Bentley Continental Supersports ISR Convertible | Review, Supercars.net, 2016-04-05 (באנגלית)
- ^ Kankkunen joins Stobart for Sixtieth Rally Finland | RallyBuzz, web.archive.org, 2011-07-28
- ^ Helsingin Sanomat - International Edition - People, web.archive.org, 2009-04-12
- ^ Inside the Car Collection of Finnish WRC Legend Juha Kankkunen on Inside Line, Edmunds (באנגלית)
- ^ Juha Kankkusen avioero lopullinen, mtvuutiset.fi, 2013-10-25 (בפינית)
- ^ Lehti: Kankkuset eroamassa, www.iltalehti.fi (בפינית)