יבנית
 | |
| מידות | |
|---|---|
| גובה מעל פני הים | 897 מטרים |
| היסטוריה | |
| תקופות | תקופת בית שני |
| מיקום | |
| קואורדינטות | 32°59′29″N 35°31′01″E / 32.991388888889°N 35.516944444444°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   יבנית  | |
  | |
יבנית היא חורבה בגליל העליון בסביבות צפת, כ-3 ק"מ מצפון מזרח לה, בקרבת מצודת ביריה.
נמצאת 897 מ' מעל פני הים במרומי הר הנועזים.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקרי העבר מזהים את המקום עם היישוב היהודי ימניה (או ימנית), שהתקיים כאן בימי הבית השני. יוסף בן מתתיהו, מפקד המרד הראשון בגליל, ביצר את היישוב כהכנה למרד. בשל גובהו ומיקומו הגאוגרפי, היה יבנית אחד מן המקומות שבהם השיאו משואות כדי להודיע על ראשי החודשים והמועדים.
במקום התקיים יישוב יהודי גם בתקופת המשנה והתלמוד (התקופה הרומית ביזנטית), אם כי יישוב בשם זה אינו נזכר בצורה מפורשת בתלמוד. לעומת זאת, בפיוטים מתקופת הגאונים (מאות 7–11 לספירה) נזכר היישוב יבנית כמקום אחת ממשמרות הכהונה שגלו לגליל, משמרת אִמֵּר. הפייטן אלעזר הקליר, שחי במאה ה-7 לספירה, מזכיר את שם היישוב יוונית (יבנית) בפיוטו "איכה ישבה חבצלת השרון", שבו הוא מקונן על אובדן 24 משמרות הכהונה: "והריקו עלי חרב וחנית. והרביתי צומות ותענית. ומצורת תוכנית יצאה יוונית (אבנית)". במקורות יהודיים מימי הביניים נזכרים קברי צדיקים ביבנית, אך מבלי לציין יהודים שישבו דרך קבע במקום.
קברי חכמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסמוך למקום נמצאים קברי חכמים: במתחם רחבת התצפית, מצויה מערת קבורה עתיקה המיוחסת לצמד האמוראים אביי ורבא, מחכמי התלמוד הבבלי. מעל למערה בולט מבנה האבן הגדול ובו קברו של רבי יהודה נשיאה שהיה נכדו של רבי יהודה הנשיא, גדול התנאים שחתם את המשנה בציפורי. כמה מטרים דרומה מצויה מערה קטנה נוספת, קברו של רב פפא, תלמידם של אביי ורבא, וקברו של רבי דימי מנהרדעא.
מצפור הר יבנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נקודת תצפית מרהיבה, לא הרחק ממצודת ביריה, משקיפה על בקעת החולה, הגולן, הרי נפתלי והחרמון.
סמוך לרחבת התצפית, מאחורי מבואה מקורה הנישאת על ארבעה עמודים, נמצא פתח הכניסה למערה ארוכה. המערה נחצבה בסלע קירטון, אורכה כ-30 מטר ונראה כי שימשה בתקופה הביזנטית כמאגר מים תת-קרקעי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- התוכן בקישור, באתר אי ירוק
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זאב וילנאי, אריאל, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, כרך ח-י, תל אביב: עם עובד, 1978, עמ' 2690