טעמא דקרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טעמא דקראעברית: טעמו של המקרא) הוא מושג תלמודי, ופירושו הסבר לציווי מקראי שטעמו אינו מופיע במקרא. ההסבר ניתן על פי סברה.[1]

פסיקת הלכה על פי "טעמא דקרא"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מובאת מחלוקת תנאים האם ניתן לדון על פי הטעם שנראה לנו מסברה ולחדש הלכות על פיו, או שאין לחלק דינים ללא מקור מן המקרא. דעת רבי שמעון היא שאנו רשאים לדון מסברא מהו "טעמא דקרא" ולחדש על פיו דינים, ואילו לדעת רבי יהודה אין דורשים "טעמא דקרא".[2]

מחלוקת התנאים אינה נוגעת לשאלה אם יש לאדם לפרש טעמים בפסוק, אלא רק בשאלה האם אפשר להוציא על פי זה הלכות למעשה.

טעמים במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא אינו מנמק את רוב הציוויים המופיעים בו. התלמוד מסביר שהטעמים לא מופיעים לצד החוק כדי למנוע מעבר על הציווי בשל הנחה שהנימוק לא רלוונטי במקרה ספציפי.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.