טלצג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טלצגים (לפני מהדורת 2019 - טלסקרין) הם מכשירים הפועלים בו זמנית כטלוויזיות, מצלמות אבטחה ומיקרופונים. הם מופיעים ברומן הדיסטופי של ג'ורג' אורוול, 1984 וכן בכל העיבודים הקולנועיים של הרומן. ברומן ובעיבודים שלו, הטלצגים משמשים את המפלגה במדינה הבדיונית הטוטליטרית אוקיאניה כדי לשמור על נתיניה תחת מעקב מתמיד, ובכך לבטל את הסיכוי לקנוניות סודיות נגד אוקיאניה.

השימוש בטלצג ב-1984[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכל חברי המפלגה יש טלצגים בבתיהם, אבל ה-פרולים אינם מפוקחים בדרך כלל מכיוון שהם חסרי חשיבות למפלגה. כפי שהוסבר מאוחר יותר בספרו של עמנואל גולדשטיין, קולקטיביזם אוליגרכי להלכה ולמעשה, שבו וינסטון סמית' קורא כמה קטעים ממנו, המפלגה לא מרגישה מאוימת מפרולים, בהנחה שלעולם לא ימרדו בעצמם, ולכן לא מוצאת צורך לפקח על חיי היומיום שלהם. טלצגים ממוקמים גם במקומות העבודה של חברי המפלגה, ועוד ממוקמים באזורים ציבוריים העמוסים של לונדון. לא ברור אם ניתן להשתמש בהם בכל מקום במנחת א' מלבד לונדון; הרומן מצביע בשלב מסוים על מגבלות טכניות, שאילצו את המפלגה להשתמש במיקרופונים נסתרים ובפטרולים למטרות מעקב באזורים הכפריים.

אובריאן טוען שהוא, כחבר במפלגה הפנימית, יכול לכבות את הטלצג שלו (למרות שמפאת נימוס רק לחצי שעה בכל פעם). גם כאשר לא ניתן היה לראות או לשמוע את התוכניות, הטלצג עדיין מתפקד כמכשיר מעקב, שכן לאחר כניסת ווינסטון למיניסטריון האהבה, מושמע האודיו של פגישתו עם אובראין לווינסטון למרות שהטלצג "כבוי". וינסטון יכול רק להנמיך את עוצמת הקול בטלצג שלו.

הטלצגים מפוקחים על ידי משטרת המחשבות. עם זאת, לא ברור כמה מסכים מנוטרים בו-זמנית, או מה הקריטריונים המדויקים (אם בכלל) לניטור מסך נתון (אם כי ניתן לראות שבמהלך תוכנית אימונים בה ווינסטון לוקח חלק מדי בוקר, המדריך יכול לראות אותו). כפי שהספר מציין:

מובן שלא הייתה שום דרך לדעת אם צופים בך בכל רגע נתון. אפשר היה רק לנחש באיזו תכיפות משטרת המחשבות בוחרת להתחבר למכשיר כזה או אחר ומה העקרונות המנחים זאת. ייתכן אפילו שהם צופים בכולם כל הזמן. כך או כך, הם יכלו להתחבר לכל מכשיר בכל עת שרצו. היה על כל אדם לנהל את חייו — וכך באמת עשה, מתוך הרגל שנעשה לחוש — בהנחה שמישהו שומע כל רחש שהוא מפיק ובוחן כל תנועה שהוא עושה שלא בחושך.

למצלמות הטלצג אין טכנולוגיה ראיית לילה, ולכן הן אינן יכולות לנטר בחושך. על כך פיצוי על ידי העובדה שהמיקרופונים שלהם רגישים ביותר, ונאמר שהם אפילו קולטים פעימות לב.

בנוסף להיותם מכשירי מעקב, טלצגים הם גם טלוויזיות. הם שידרו תעמולה על הניצחונות הצבאיים של אוקיאניה, נתוני ייצור כלכליים, ביצועים של ההמנון הלאומי להגברת הפטריוטיות, ושתי דקות שנאה, שהוא סרט בן שתי דקות של משאלותיו של עמנואל גולדשטיין לחופש הביטוי והעיתונות, שהאזרחים אומנו לא להסכים איתו בעזרת דוחשב.

למרות שהם מודעים באופן רציונלי לכך שהטלצג הוא רק אמצעי שבאמצעותו אדם יכול לראות אותם או לדבר איתם, ההשפעה הפסיכולוגית שלהם היא כזו שהדמויות נוטות לעיתים קרובות להאניש את הטלצג ולתאר את פעולותיו של הטלצג כ"מדבר אליהם" או "צופה בהם", במקום כל אחד מהאנשים המשתמשים בו. נוסף על כך, נוכחותו של הטלסקרין בכל מקום בחיים הפרטיים והציבוריים משפיעה באופן מהותי על התנהגות הדמויות. ווינסטון, למשל, עושה מאמץ קבוע כדי לא לעורר חשד אצל מי שעשוי לצפות בו דרך הטלצג. הספר מתאר את ההגדרה שלו "עטה על פניו את הבעת האופטימיות השלווה שכדאי לך לסגל כשאתה עומד בפניך לטלצג", ומציין שכאשר וינסטון מפנה אליו את גבו, "... אף על פי שידע היטב שגם גב עשוי להסגיר".[1]

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ף פרוצ'ר טבע את המונח "טלצג" על סיפור קצר מאת ג'ורג' וייס, "After Armageddon", במגזין Wonder Stories ב-1932.[2] המילה "טלצג" הופיעה מדי פעם ברומני המדע הבדיוני המוקדמים של רוברט היינליין, שפורסמו בסוף שנות ה-40 - בערך במקביל לספרו של אורוול. כפי שנעשה בו שימוש על ידי היינליין, "טלצג" סימל בפשטות את מה שנקרא כיום "טלוויזיה", ללא אף אחת מהקונוטציות המרושעות בספרו של אורוול. בשנות ה-50, לאחר הפרסום הרחב של ספרו של אורוול, נמנע שימוש נוסף במושג באופן זה[דרוש מקור].

הרומן של אורוול נכתב בשנים 1947–1948. הטלצג שיצר התבסס על כמה טכנולוגיות שכבר קיימות (ראה היסטוריית הטלוויזיה), אם כי מצלמות המעקב הראשונות החלו להימכר בארצות הברית רק ב-1949, זמן קצר לאחר פרסום הרומן.[3]

על פי חוקר הספרות הקנדי, תומאס דילוורת', אורוול אולי המציא את הטלצג בהשראת הסרט "זמנים מודרניים" בבימויו של צ'רלי צ'פלין, שבו הוצג מכשיר שמקבל אות אודיו-ויזואלי. דילוורת' ציין שהנושא של שימוש במסרים תת-הכרתיים דרך הטלצג מזכיר גם את השימוש בהיפנופדיה על ילדים בספר "עולם חדש מופלא" של אלדוס האקסלי.[4]

השראה נוספת לטלצג יכולה להגיע מהרעיון של המאה ה-19 של פאנופטיקון - בית סוהר שעיצובו יאפשר לסוהרים לצפות בכל האסירים, כשהאסירים אינם יודעים אם ומתי צופים בהם.[5]

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטלצג הוא בעצם הגאדג'ט הטכנולוגי העתידני המשמעותי היחיד בספרו של אורוול.[6] טלצגים מופיעים גם ביצירות מאוחרות יותר, כמו הסרט שיווי משקל מאת קורט וימר אך שם השימוש בהם אינו עוד חידוש טכנולוגי, אלא רפרנס לספרו של אורוול.[7]

טלצגים תוארו כמטאפורה למלשנים במדינות קומוניסטיות[8] או, באופן נרחב יותר, לאובדן הפרטיות בכלל המדינות הטוטליטריות.[6] בימינו משווים טלצגים, בין היתר, למערכות ריגול טלוויזיוניות, מכשירי טלוויזיה הנשלטים על ידי פקודות קוליות שאוספות נתונים לצורך ניתוח בשרתים, טלפונים סלולריים מודרניים ומכשירים אחרים המאפשרים לאנשים לאסוף נתונים אור-קוליים, כולל האינטרנט עצמו.[9][10][11][12]

פיטר הובר מציין כי עבור אורוול, המדיה האלקטרונית היא מכוערת, מדכאת ומרדימה את המוח, וכי אורוול האמין שהם יעצימו באופן משמעותי את בעלי הכוח שיינתנו יותר ויותר הזדמנויות לרגל אחר אזרחים.[13] עם זאת, הובר מחשיב את הטיעון של אורוול כשגוי, ומציין כי התקדמות בתחום טכנולוגיית התקשורת, כולל האינטרנט, היא התקדמות לקראת טכנולוגיית החופש, ורמת החופש של החברה עולה עם ההתפתחות והפופולריות של טכנולוגיות אלו.[14] באופן דומה כותב ריצ'רד פוזנר שאורוול ניגש לטכנולוגיה בצורה פסימית מדי – בספרו הטלצג הוא כלי לריגול ואינדוקטרינציה, בעוד שלמעשה המדיום הזה הפך לכלי חינוכי המצמצם את מונופול הכוח של האליטה.[6]

מצד שני, לורנס לסיג נותן לאורוול אמון מסוים, בטענה שהטלצג פחות פולשני מהאינטרנט של היום; באופן דומה, דייוויד ברין כותב שלא ניתן לעצור את תהליך שחיקת הפרטיות, אך ניתן לאזן אותו על ידי ניטור צגים על בסיס טלצג כפול, שבו ניתן לנטר גם את מי שמנטר אותנו.[11][15]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Orwell, George (1949). Nineteen Eighty-Four : A Novel (First ed.). London: Secker & Warbur. p. 4. ISBN 9780436350078.
  2. ^ Prucher, Jeff (2007-05-07). BRAVE NEW WORDS C: The Oxford Dictionary of Science Fiction (באנגלית). Oxford University Press. p. 233. ISBN 978-0-19-988552-7.
  3. ^ "Orwell in times of facial recognition". CCCB LAB (באנגלית אמריקאית). 2019-06-18. נבדק ב-2022-12-16.
  4. ^ Dilworth, Thomas (2013-07-01). "Erotic Dream to Nightmare: Ominous Problems and Subliminal Suggestion in Orwell's Nineteen Eighty-four". Papers on Language and Literature. 49 (3): 296–326.
  5. ^ Rouyer, Marie-Claire; Roux, Louis (1996). Figures du souverain (בצרפתית). Presses Univ de Bordeaux. pp. 17, 243. ISBN 978-2-86781-191-3.
  6. ^ 1 2 3 Posner, Richard A. (2010-07-28). "Orwell versus Huxley : economics, technology, privacy, and satire". In Gleason, Abbott; Goldsmith, Jack; Nussbaum, Martha C. (eds.). On Nineteen Eighty-Four: Orwell and Our Future (באנגלית). Princeton University Press. p. 197. ISBN 978-1-4008-2664-3.
  7. ^ Rawska, Monika (2017). "Media w światach dystopijnych. Postaci i funkcje technologii medialnych w powieściach R.U.R., Nowy wspaniały świat oraz Rok 1984". In Olkusz, Ksenia; M. Maj, Krzysztof (eds.). Narracje fantastyczne (בפולנית) (Wydanie pierwsze elektroniczne (referencyjne) ed.). Kraków: Ośrodek Badawczy Facta Ficta. p. 360. ISBN 978-83-942923-2-4. OCLC 1241602443.
  8. ^ Makomaska, Sylwia (2017). "Antyutopia w praktyce…(?) Inżynieria akustyczna we współczesnej przestrzeni komercyjnej" (PDF). Polski Rocznik Muzykologiczny (בפולנית). XV: 130–147.
  9. ^ Diglin, Greg (בדצמבר 2014). "Living the Orwellian Nightmare: New Media and Digital Dystopia". E-Learning and Digital Media (באנגלית). 11 (6): 608–618. doi:10.2304/elea.2014.11.6.608. ISSN 2042-7530. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ Wieczorek, Kamil (2015). "Czy eugenika felicytologiczna jest w ogóle możliwa?". Amor Fati (בפולנית) (1): 127–152. ISSN 2449-7819.
  11. ^ 1 2 Gleason, Abbott; Nussbaum, Martha C. (2010-07-28). "Introduction". In Gleason, Abbott; Goldsmith, Jack; Nussbaum, Martha C. (eds.). On Nineteen Eighty-Four: Orwell and Our Future (באנגלית). Princeton University Press. p. 8. ISBN 978-1-4008-2664-3.
  12. ^ Jones, Matthew DeVoy (2019). "Cell Phones Are Orwell's Telescreen: The Need for Fourth Amendment Protection in Real-Time Cell Phone Location Information". Cleveland State Law Review. 67: 523–558.
  13. ^ Huber, Peter (2015-06-30). Orwell's Revenge: The 1984 Palimpsest (באנגלית). Simon and Schuster. pp. 35, 58. ISBN 978-1-5011-2770-0.
  14. ^ Huber, Peter (2015-05-05). Orwell's Revenge: The 1984 Palimpsest (באנגלית). Simon and Schuster. pp. 217–240. ISBN 978-1-5011-2773-1.
  15. ^ Lessig, Lawrence (2010-07-28). "On the Internet and the benign invasions of Nineteen eighty-four". In Gleason, Abbott; Goldsmith, Jack; Nussbaum, Martha C. (eds.). On Nineteen Eighty-Four: Orwell and Our Future (באנגלית). Princeton University Press. pp. 213–221. ISBN 978-1-4008-2664-3.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טלצג&oldid=38283268"