טיוטה:אנטונוב אן-124 רוסלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תבנית {{מטוס}} ריקה מתוכן. יש להזין פרמטרים בערך או בוויקינתונים.

אנטונוב AN-124 רוסלן ; קוד דיווח נאט"ו: קונדור) והוא כלי טיס גדול ואסטרטגי בעל ארבעה מנועים שתוכנן בשנות ה-80 על ידי לשכת התכנון של חברת אנטונוב ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית. ה-An-124 הוא מטוס המטען השני הכבד ביותר בעולם בייצור המשקל הגולמי ומטוס המטען הכבד ביותר, מאחורי המטוס החד-פעמי המושמד Antonov An-225 Mriya (עיצוב מוגדל מאוד המבוסס על ה-An-124) והבואינג 747-8. ה-An-124 נותר מטוס התובלה הצבאי הגדול ביותר בשירות והוא מטוס תובלה גדול מאוד ובעל איכות רבה בעיקר לתובלה צבאית ובעל יכולת תובלה והעברת המון חיילים.[1]

בשנת 1971, החלו עבודות התכנון בפרויקט, אשר כונה בתחילה כ-Izdeliye 400 (מוצר מס' 400), בלשכת התכנון של אנטונוב בתגובה למחסור ביכולת הסעות אוויר כבדות במסגרת פיקוד התעופה הצבאי לתחבורה (Komandovaniye voyenno-transportnoy aviatsii או VTA) זרוע חיל האוויר הסובייטי. שני מפעלים נפרדים של קווי ייצור הסופיים עבור המטוס, האחד ב־Aviastar-SP (לדוגמה, Ulyanovsk Aviation Industrial Complex) באוליאנובסק, רוסיה, והשני היה מפעל התעופה של קייב, AVIANT, באוקראינה. הרכבת המטוס הראשון החלה בשנים-1979; ה-An-124 (שלעיתים מכונה An-40 במערב) וביצעה את טיסת הבכורה שלו ב-24 בדצמבר 1982. הטיפוס הופיע לראשונה בעולם המערבי בתערוכת פריז ב-1985. אולג טולמצ'ב היה המהנדס הראשי של An-124 ו־An-225.[2] לאחר פירוק ברית המועצות, בוצעו במהירות פעולות מסחריות עבור ה-An-124, מה שהוביל לקבלת הסמכה אזרחית על ידי אנטונוב ב-30 בדצמבר 1992. מפעילים מסחריים שונים בחרו לרכוש את הסוג, ולעיתים קרובות רכשו רכבי אוויר צבאיים מחודשים או גופי גוף מאוחסנים במקום מטוסים חדשים.

כיום לא מייצרים עוד את מטוסי אלו אך הם ממשיכים לטוס ולהוביל ציוד ולא מייצרים אותם עוד עקב צריכת דלק גבוהה מאוד בעקבות שלמטוס יש כארבעה מנועים עם צריכה גדול וכמות תובלה אדירה.

עד תאריך יולי 2013, על פי הדיווחים 26 מטוסי An-124 היו בשירות מסחרי בעוד עשרה מטוסי אוויר נוספים היו בהזמנה.[3] במהלך 2008, פורסם כי רוסיה ואוקראינה עתידות לחדש במשותף את הייצור מהסוג. בשלב מסוים, נראה היה שרוסיה תזמין 20 מטוסי אוויר חדשים. עם זאת, באוגוסט 2014 דווח כי חידוש הייצור המתוכנן נגנז בשל המתיחות הפוליטית המתמשכת בין רוסיה לאוקראינה.[4] מתקן הייצור היחיד שנותר הוא Aviastar-SP הרוסי באוליאנובסק. המפעילים השונים של ה-An-124 נמצאים בדיונים לגבי אישור כשירות אוויר מתמשך של מטוסי An-124 בודדים. המעצב המקורי של ה-An-124 אחראי על ניהול תהליך ההסמכה למוצרים שלו, אבל הסכסוכים בין רוסיה לאוקראינה מקשים על ניהול התהליך הזה. בשנת 2019, היו 26 מטוסי An-124 בשירות מסחרי. רוסיה רצתה לחדש את היצור של מטוסים מדגם זה לטובת חיל האוויר של רוסיה אך לא יצרה בעקבות המלחמה בין רוסיה לאוקראינה דבר שמצריך מרוסיה ליצר יותר אמצעי לחימה ולא ליצר עוד מטוסי קרב.

התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות ה-70, לזרוע הצבאית של חיל האוויר הסובייטי היה מחסור בקיבולת אוויר כבד אסטרטגי. המטוס הגדול ביותר שלה כלל כ-50 מטוסי אנטונוב An-22 טורבו, ששימשו רבות לתפקידים טקטיים. ניתוח שהסיווג של ה-CIA משנת 1975 הגיע למסקנה כי ברית המועצות "...לא תאמה את ארצות הברית ביכולת לספק תמיכה בהרמה כבדה ארוכת טווח".[5] פקידים סובייטים חיפשו לא רק מטוסי אוויר נוספים, רצוי היה גם להגדיל משמעותית את קיבולת המטען כדי שניתן יהיה להשלים את אותה משימה עם פחות נסיעות המטוס תוכנית על מנת שיהיה לחיל האוויר הסובייטי יכולת לשנע יותר טנקים ואמצעי לחימה נוספים.[6]והמטוס היה על מנת גם שיהיה לסובייטים יכולת לספק יותר ציוד מאשר ארצות הברית זאת הייתה התוכנית של ברית המועצות.

תא הטייס של Polet Airlines An-124

בשנת 1971, החלה התוכנית ועבודות העיצוב על הפרויקט בלשכת העיצוב של אנטונוב ; המעצב הראשי של ה-An-124 (והנגזרת המוגדלת של An-225) היה ויקטור טולמצ'ב.[7][8] במהלך הפיתוח, זה היה ידוע בשם Izdeliye 400 (מוצר מס' 400) בבית, ו-An-40 במערב. העיצוב שיוצר דמה בגדול את לוקהיד C-5 Galaxy, מטוס אוויר אסטרטגי אמריקאי, אך גם שילב שיפורים רבים, שימוש רב יותר בחומרים מרוכבים מסיבי פחמן בבנייתו (המהווים כ-5% ממשקל המטוס הכולל) והשימוש הנרחב יותר. של טיטניום בין היתרונות הללו. סגסוגות אלומיניום מהוות את החומר העיקרי המשמש בבנייתו, נעשה שימוש מוגבל גם בסגסוגות פלדה וטיטניום.[6] בניגוד ל-C-5, הוא חסר תא מטען בלחץ מלא או יכולת לקבל דלק בטיסה התכנון נסה להיות כמה שיותר גדול לטובת תובלה רבה בכמה שפחות מטוסים כלומר מה שאפשר להוביל עם 20 מטוסים רגילים תוכל להוביל עם מטוס אחד.[9]

בשנת 1973 החלה בניית המתקנים הדרושים לייצור מטוס האוויר החדש. שני מפעלים נפרדים של קווי ייצור סופיים הוקמו לייצור המטוס: חברת Aviastar-SP (לשעבר Ulyanovsk Aviation Industrial Complex) באוליאנובסק, רוסיה ועל ידי מפעל התעופה קייב AVIANT, באוקראינה. יתר על כן, התוכנית השתמשה ברכיבים, מערכות ואלמנטים שונים אחרים שנלקחו מלמעלה מ-100 מפעלים ברחבי העולם המזרחי. בשנת 1979 החלה פעילות ייצור על שלדת המטוס הראשונה.[10] והחל הפרויקט אך לקראת שנות ה־90 מספר הכמות שיוצר ירדה משנה לשנה עד שבנת 2004 הוחלט לעצור את בניית המטוס

בתאריך-24 בדצמבר 1982 ביצע הטיפוס את טיסת הבכורה שלו. שלוש שנים מאוחר יותר, ה-An-124 הופיע לראשונה בעולם המערבי כאשר דוגמה הוצגה בתערוכה האווירית בפריז ב-1985.[6] בעקבות נפילת ברית המועצות, הפעילות המסחרית של ה-An-124 הפכה לאזור פעילות חשוב יותר ויותר; לשם כך, התבקשה אישור אזרחי לסוג על ידי אנטונוב; זה הוצא ב-30 בדצמבר 1992 וגם ניסו להפעלת המטוס בדגמים אזרחיים כן ניסתה חברת אנטונוב.

התפתחויות פוסט-סובייטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכירות ה-An-124 למפעילים מסחריים שונים נמשכו לאורך שנות ה-90 ועד לאמצע שנות ה-2000; רבים מהם היו מטוסים צבאיים לשעבר ששופצו על ידי אנטונוב לפני המסירה, או גופים לא גמורים שנשמרו, במקום לייצר מטוסים חדשים.[11] במהלך שנות ה-2000 המוקדמות, בחרה מפעילת המטענים Volga-Dnepr לשדרג את צי ספינות המשא שלה An-124, עבודות אלו כללו שינויי מנוע כדי להתאים לתקנות הרעש של פרק ד', שיפורים מבניים שונים שהגדילו את חיי השירות, ושינויי אוויוניקה ומערכות רבים כדי להקל על פעולות של ארבעה אנשים, צמצום הצוות הדרוש משישה או שבעה. עד היום חברת אנטונוב משפרת ומתקנת את חלק המנועים ומנסים לשפר חלק מהרעש של המנועים מכיוון שהמטוס רועש מאוד[12]

במהלך אפריל 2008, פורסם כי רוסיה ואוקראינה הסכימו לחדש את ייצור ה-An-124 ברבעון השלישי של 2008.[13] חודש לאחר מכן, הוכרזה גרסה חדשה - ה-An-124-150; הוא כלל מספר שיפורים, כולל יכולת הרמה מקסימלית של 150 טון.[14] עם זאת, במאי 2009, שותפו של אנטונוב, United Aircraft Corporation הרוסית הודיעה כי היא לא מתכננת לייצר אף מטוסי An-124 בתקופה 2009–2012.[15] במהלך סוף 2009, הורה נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב לחדש את ייצור המטוס; בשלב זה, רוסיה הייתה צפויה לרכוש 20 מטוסי An-124 חדשים.[16][17] באוגוסט 2014, ג'יין דיווחה כי סגן שר התעשייה והמסחר הרוסי יורי סלוסאר הודיע כי ייצור ה-An-124 הופסק כתוצאה מהמתיחות הפוליטית המתמשכת בין רוסיה לאוקראינה. והתחלת המלחמה בין רוסיה לאוקראינה דבר שפגע במפעלים של כל אחד מהמדינות מה שאומר שלא ניתן כמעט ליצר מטוסי קרב ופוגע בהמון מהיכולות לפתח מטוסי קרב והצבאות עסוקים בעיקר ליצור אמצעי לחימה[4]

בסוף 2017, שודרגו מספר מטוסי An-124 על ידי מפעל Aviastar-SP באוליאנובסק, רוסיה, שלפי הדיווחים שלושה מהם היו אמורים לחזור לטיסה במהלך השנה שלאחר מכן. כאשר יחסי רוסיה-אוקראינה המשיכו להחמיר, אנטונוב החל למצוא ספקים חדשים תוך כדי דחיפה למערב את ה-An-124.[12] במהלך 2018, יצרנית המנועים האמריקאית GE Aviation למדה להניע אותה מחדש עם CF6s עבור CargoLogicAir, חברה בת של וולגה-דנפר. האמינו שסביר להניח שזה יספק הגדלת טווח ; מכיוון שקבוצת וולגה-דנפר הפעילה 12 מטוסים, השינוי יחייב רכישת בין 50 ל-60 מנועים עם חלפים.[12] מומחה המנועים הרוסי Aviadvigatel גם ציין שפיתוח נוסף של ה-PD-14 שלה, שנועד לשימוש בדגם משודרג של ה-An-124 המיוצר הרוסי, המכונה PD-35, הפיק 50% יותר כוח מההתקדמות האוקראינית הנוכחית. מנועי D-18T. השדרוג שיפר את המטוס בצורה טובה מעוד שמעניק גם הגדלת טווח גדול יותר למטוס דבר שנותן יכולת טובות יותר גם בתובלת חיילים וציוד צבאי רב שמסייע לשנע כוחות רבים וציוד

במהלך ינואר 2019, אנטונוב חשפה את תוכניותיה להתחיל מחדש את הייצור של ה-An-124 ללא תמיכה מרוסיה. אך תוכנית זאת תצא לפועל רק אחרי מלחמת רוסיה אוקראינה בעקבות פגיעה במפעלי חברת אנטונוב[18]

עיצוב חלופי רוסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-MAKS Air Show בשנת 2017, המכון המרכזי לאירוהידרודינמי (TsAGI) הכריז על עיצוב ה-An-124-102 Slon (פיל) שיחליף את ה-An-124-100 הדומה. התכנון פורט בינואר 2019 לפני בדיקות מנהרת רוח המתוכננות לאוגוסט-ספטמבר. הוא מיועד להיות מיוצר במפעל Aviastar-SP באוליאנובסק. זה אמור להעביר 150 t (330,000 lb) מעל 3,800 nmi (7,000 ק"מ) (עלייה מ-1,675 nmi, 3,102 ק"מ), או 180 t (400,000 lb) מעל 2,650 nmi (4,910 ק"מ) ב-460 kn (850 קמ"ש). משרד הפנים הרוסי רוצה טווח של 4,100 nmi (7,600 ק"מ) עם חמישה טנקים קלים Sprut-SDM-1, 100 הצוות שלהם ו-300 חיילים חמושים. רוסיה ביצעה מספר בדיקות בנוגע לכמה טווח וכמה ציוד ניתן לשנע ולהוביל בין המקומות חיילים במהירות ויעילות גבוהה שלשם זה נוצר מטוס זה[19]

ה-An-124-102 המתוכנן גדול יותר ב-82.3 מ' (270 ft) ארוך מ-69 m (227 ft), עם 87–88 מ' (286–290 ft) span לעומת 73.3 m (240.5 ft) ו-24.0 מ' (78.7 ft) גבוה בהשוואה ל-21.0 מ' (68.9 ft).[20] יחס רוחב-גובה חדש גבוה יותר, כנף מורכבת ו־214–222 t (472,000–489,000 lb) שלדת אוויר תאפשר 490–500 t (1,080,000–1,100,000 lb) משקל ברוטו. זה צריך להיות מופעל על ידי PD-35s רוסיים שפותחו עבור ה־CR929 widebody, המייצר 35 tf (77,000 lbf) מ-23 tf (51,000 lbf). מתוכננים שני גופים, אחד לוולגה-דנפר ברוחב של 5.3 מ' (17.4 ft) מה-An-124 של 4.4 מ' (14.4 ft), ואחד עבור ה-MoD הרוסי של 6.4 מ' (21 ft) רחב לנשיאת רכבים בשני קווים.[19]זהו דגם גדול יותר המסוגל לשנע ציוד צבאי גדול יותר וגם לשנע יותר חיילים בין כל מיני מקומות במהירות ויעילות גבוהה יותר על ידי שדרוג מטוס זה והוא צורך הרבה יותר דלק.

בתאריך-5 בנובמבר 2019, ה-TsAGI פרסם תמונות של 1.63 מ' ארוך ו־1.75 מטר דגם רחב, לפני בדיקות מנהרת רוח.[21][22][23] ב-26 במרץ 2020, TsAGI פרסמה תמונות חדשות של דגם מנהרת רוח, והודיעה כי חוקרי המכון השלימו את המחזור הראשון של בדיקות אווירודינמיות; התוצאות אישרו את המאפיינים שנקבעו במהלך מחקרים ראשוניים רוסיה מנסה להתקדם במחקר על מנת לפתח את המטוס עם שדרוגים חדשים אך בעקבות מלחמת רוסיה אוקראינה השדרוג עצר והתכנון יחזור רק אחרי מלחמת רוסיה אוקראינה.[24]

לְעַצֵב[עריכת קוד מקור | עריכה]

האנטונוב An-124 Ruslan הוא רכבת אווירית גדולה ואסטרטגית, מטוס בעל ארבעה מנועים. חיצונית, יש לו קווי דמיון רבים ל-Lockheed C-5 Galaxy האמריקאי, בעל גוף גוף כפול כדי לאפשר דלת מטען אחורית (על גוף המטוס התחתון) שיכולה להיפתח בטיסה מבלי להשפיע על שלמות המבנים.[25][9] ל-An-124 יש גוף מעט קצר יותר, מוטת כנפיים מעט גדולה יותר, והוא מסוגל לשאת מטען גדול ב-17 אחוז. במקום זנב ה-T של ה-C-5, ה-An-124 מרוהט ב-empennage קונבנציונלי, דומה בעיצובו לזה של הבואינג 747. רבים ממשטחי בקרת הטיסה, כגון הדקים, הדשים והספוילרים, דומים מאוד או זהים לאלה של ה-C-5. ה-An-124 כולל מערכת בקרת טוס על חוט.[26] זוהי מערכת בקרה היברידית, שכן היא מיישמת גם בקרות מכניות קונבנציונליות עבור כמה היבטים; אלה סודרו באופן המספק יתירות נגד כשל של מעגל הידראולי יחיד.[6] המטוס דומה ומזכיר את ה־C-5 של ארצות הברית והמטוס היה על מנת להתחרות בארצות הברית בזמן ברית המועצות שהמטרה הייתה ידועה שאם אי פעם ברית המועצות בזמנה תיתכן מלחמה אז תוכל להוביל המון חיילים וציוד

An-124 יחיד מסוגל לשאת עד 150 טונות (150 טונות ארוכות; 170 טון קצר) של מטען פנימי בתצורה צבאית סטנדרטית; הוא יכול גם לשאת 88 נוסעים בסיפון עליון מאחורי החלק המרכזי של הכנף. השטח הקדמי של סיפון עליון זה הוא המקום שבו התמקמו סיפון הטיסה ואזור הצוות; התנועה בין הסיפון העליון והתחתון מתבצעת באמצעות זוג סולמות פנימיים מתקפלים.[6] תא המטען של ה-An-124 הוא 36×6.4×4.4 מטרים (118×21×14 רגל), כ. גדול ב-20% מתא המטען הראשי של ה-C-5 Galaxy, שהוא 36.91×5.79×4.09 מטרים (121.1×19.0×13.4 רגל). בעיקר בשל הלחץ המוגבל של תא המטען הראשי שלו (24.6 kPa, 3.57 psi),[27][26] מטוס האוויר שימש רק לעיתים רחוקות להצבת צנחנים או להובלת נוסעים, מכיוון שהם בדרך כלל דורשים מסכות חמצן ומזג אוויר קר. בגדים בתנאים כאלה.[28] לשם השוואה, הסיפון העליון בלחץ מלא.[6] רצפת סיפון המטען מורכבת כולה מטיטניום, מדד שנאסר בדרך כלל בגלל עלות החומר.[26] זה מתאים לנשיאת כמעט כל רכב כבד, כולל טנקי קרב ראשיים מרובים.[6] דגם זה של מטוס זה היא גם להובלת צנחנים וטנקים וכלי רכב צבאים ותא המטען שלה גדול בעשרים אחוזים לתובלה יותר מהC-5 ויכול לשאת כ־170 טונות של מטען פנימי והוא רחב וגדול יותר וצורך הרבה מאוד דלק והרבה מאוד ציוד חלפים במטוס זה יש מסכות חמצן והוא מיועד לשרוד במזג אוויר קר מאוד והוא מצויד גם בחליפות לחורף לחיילים

ה-An-124 מופעל על ידי ארבעה מנועי לוטרב D-18 טורבו-פאן, שכל אחד מהם מסוגל לייצר עד 238–250 kN של דחף. כדי להקטין את מרחק הנחיתה הנדרש, קיימים מהפכות דחף.[6] הטייסים הצהירו כי המטוס קל יחסית בפקדים וקל לטפל בו עבור מטוס בסדר גודל שלו.[29] זוג יחידות כוח עזר TA18-200-124 (APUs) נמצאות בתוך יריעות הנחיתה הראשיות.[6] כתוצאה מהשפעות החום והפיצוץ המיוצרות על ידי APUs אלה, שדות תעופה מסוימים דורשים פריסת הגנה על המדרכה.[30] גלגלי הנחיתה של ה-An-124 מצוידים במערכת מתלים אולאו עבור 24 הגלגלים שלו. מתלה זה כויל כדי לאפשר נחיתה בשטח גס ומסוגל לכרוע ברך, מה שמאפשר טעינה ופריקה קלה יותר דרך דלת המטען הקדמית.[25][6] תכונות אחרות שנועדו להקל על הטעינה כולל מנוף עילי על סיפון המטען, המסוגל להרים עד 30 טון, בעוד פריטים של עד 120 טון ניתן להרים על הסיפון.[31][6] שתי יחידות מכ"ם נפרדות קיימות בדרך כלל, האחת מיועדת למטרות מיפוי קרקע וניווט, בעוד שהשנייה מיועדת למזג האוויר.[6] המטוס גם עם מערכות מכ"ם שיכולות לאתר מטרות מיפוי קרקע וניווט והמטרה שעם יפגעו במכ"ם בקרקע אז המטוסים יכולים לבצע את פעולות אלו על מנת שגם אם יפגעו במכ"ם הקרקעי זה לא יפגע ביכולת המבצעית של המלחמה והקרבות יוכלו להמשיך בלי פגיעה

היסטוריה תפעולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

An-124 במהלך פריקת במה מרכזית של רקטה אטלס V

במהלך שנות ה-2000, גרמניה עמדה בראש יוזמה להשכרת מטוסי An-124 לדרישות של נאט"ו. שני מטוסים הוחכרו מ-SALIS GmbH כפסק זמן עד שהאיירבוס A400M הפך זמין.[32] במסגרת תוכנית נאט"ו SALIS, NAMSA משכירה שישה מטוסי תובלה מסוג An-124-100. על פי החוזה An-124-100s של אנטונוב איירליינס ו־Volga-Dnepr משמשים במסגרת תוכנית NATO SALIS להובלת מטענים לפי בקשות של 18 מדינות: בלגיה, הונגריה, יוון, דנמרק, קנדה, לוקסמבורג, הולנד, נורווגיה, בריטניה, פולין, פורטוגל, סלובקיה, סלובניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, צ'כיה ושוודיה. שני מטוסי An-124-100 מבוססים כל הזמן על צ'רטר במשרה מלאה בנמל התעופה בלייפציג/האלה, אך החוזה מציין כי במידת הצורך, שני מטוסים נוספים יסופקו בהתראה של שישה ימים ועוד שניים בהתראה של תשעה ימים.[33] המטוס הוכיח את עצמו שימושי ביותר עבור נאט"ו, במיוחד עם פעולות מתמשכות בעיראק ובאפגניסטן.[34] חלק מהמטוסים האלו ביצעו פעולות בעיראק ובאפגניסטן והוא שימש זמן מה בברית נאט"ו והוכיח את עצמו כשימושי מאוד מכיוון שיכול להוביל מספר חיילים גבוה ביותר דבר שטוב לברית נאט"ו שגם הם משתמשים בהמון ציוד.

מגדל פיקוח אווירי נייד הועלה על מטוס An-124 להאיטי

גרסאות המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

An-124 רוסלן
מטוסי תובלה אסטרטגיים בעלי רכבות אוויריות כבדות
An-124-100
מטוסי תובלה מסחריים
An-124-100M-150
גרסה עם מטען גדל ל-150 טון (משקל המראה מרבי 420 טון), עם מנועי Lotarev D-18T משודרגים מסדרה 4; אחד An-124-100 הומר[35]
An-124-102 Slon
גרסת תחבורה מסחרית עם סיפון טיסה EFIS, שפותחה על ידי TsAGi
An-124-115M
גרסה חדשה מתוכננת עם EFIS המבוססת על חלקים אוויוניים של רוקוול קולינס
An-124-130
גרסה מוצעת
An-124-135
גרסה עם מושב אחד מאחור ושאר שטח המטען (כ-1,800 רגל מרובע) מוקדש להובלה
An-124-200
גרסה מוצעת עם מנועי ג'נרל אלקטריק CF6-80C2, כל אחד בדירוג של 59,200 lbf (263 kN)
An-124-210
הצעה משותפת עם אייר פויל לעמידה בדרישת ה-STSA של בריטניה לטווח קצר, עם מנועי רולס-רויס RB211-524H-T, כל אחד בדירוג של 60,600 lbf (264 kN) ותחרות אוויוניקה של Honeywell - STSA שננטשה באוגוסט 1999, הוחזרה, זכה הבואינג C-17A.
An-124-300
ה-300 מתוכננת גרסה עם מנועים משודרגים עם דחף גבוה יותר. וריאנט הוזמנה על ידי כוחות התעופה והחלל הרוסיים בשנת 2020.[36]

מפעילים של המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסה של יחידת הטיסה ה-224 An-124 עם שני מטוסי סוחוי Su-27 של הבזים של רוסיה במצעד יום הניצחון של מוסקבה 2010

מפעילים צבאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא רוסיה

מפעילים צבאיים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברית המועצות

אֶזרָחִי[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולגה-דנפר אן-124-100
AN-124 של אנטונוב איירליינס בנמל התעופה לונג ביץ'. מטען: חלקים מרוכבים עבור Airbus A350 XWB.

נכון לסוף 2020, 20 מטוסי An-124 היו בשירות מסחרי.[8]

רוסיה
  • וולגה-דנפר (12, עם 3 בהזמנה)[3][48]
Ukraine
An-124 של Maximus Air Cargo בנמל התעופה ברנו-טוראני
United Arab Emirates
  • Maximus Air Cargo (1)[3]

מפעילים אזרחיים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוב
  • מטען אווירי של לוב ערב - היו בשירות 2 מטוסים נכון ל-2013;[3] 1 נתפס על ידי אוקראינה ב-2017,[50] ו-1 הושמד על הקרקע בהפגזה בנמל התעופה הבינלאומי מיטיגה ביוני 2019.[51]
Russia
Soviet Union
  • אירופלוט סובייט איירליינס - הועברה לצי אירופלוט הרוסי
United Kingdom
  • Air Foyle (בשיתוף עם Antonov Design Bureau) - מיזם משותף שפורק ב-2006
  • HeavyLift Cargo Airlines (בשיתוף עם Volga-Dnepr Airlines) - הפסיקה את פעילותה בשנת 2006
Ukraine

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטונוב אן-124 רוסלן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Novichkov, Nikolai (2 בדצמבר 2014). "Russia completes initial An-124 upgrade programme". janes.com. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2015. נבדק ב-5 ביולי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Academician A. L. Kursanov celebrates his 80th birthday". Biologia Plantarum. 24 (4): 319–320. ביולי 1982. doi:10.1007/bf02879473. ISSN 0006-3134. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 "World Airliner Census".
  4. ^ 1 2 "UPDATE: Time called on An-124 production re-start". IHS Jane's Defence Industry. אורכב מ-המקור ב-2015-05-28. נבדק ב-5 במאי 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Trends in Soviet Military Programs" (PDF). Central Intelligence Agency. באוקטובר 1976. אורכב מ-המקור (PDF) ב-31 במאי 2012. originally Top Secret {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 "The Condor: A New Soviet Heavy Transport" (PDF). Central Intelligence Agency. 1986. אורכב מ-המקור (PDF) ב-31 במאי 2012. originally classified Secret {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "Volga-Dnepr Group Celebrates 80th Birthday of Legendary Chief Designer of the An-124 and An-225 Transport Aircraft". Volga-dnepr.com. 24 בדצמבר 1982. ארכיון מ-12 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Villamizar, Helwing (26 בדצמבר 2021). "Today in Aviation: Maiden Flight of the Antonov An-124". Airways Magazine (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-28 בפברואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Fricker 1990, pp. 57-78.
  10. ^ "Era of Ruslan: 25 years". Antonov. אורכב מ-המקור ב-2011-08-06. נבדק ב-6 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ Kurapov, Herman A. (באפריל 2006). "Strategic Airlifters: a Comprehensive Comparison between the Boeing C-17 and the Antonov An-124-100". casr.ca. אורכב מ-המקור ב-11 בינואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 1 2 3 Norris, Guy (10 באוקטובר 2018). "Freighter Growth And Possible An-124 Reengining Boost CF6 Prospects". Aviation Week & Space Technology. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ "Ukraine, Russia to resume production of giant cargo planes". Forbes. Kyiv. Thomson Financial. 28 באפריל 2008. אורכב מ-המקור ב-30 באוגוסט 2008. נבדק ב-28 באפריל 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ Taverna, Michael A. "Russia, Ukraine Near Deal on Relaunch of Modernized An-124". Berlin, Germany: Aviation Week. אורכב מ-המקור ב-21 במאי 2011. נבדק ב-16 באוגוסט 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Kingsley-Jones, Max (7 במאי 2009). "Superjet the biggest casualty as Russia slashes airliner output plans". Flightglobal. אורכב מ-המקור ב-10 במאי 2009. נבדק ב-9 במאי 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ Maternovsky, Dennis (24 בדצמבר 2009). "Russia to Resume Making World's Largest Plane, Kommersant Says". Bloomberg. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "(Archived copy)". ארכיון מ-23 בספטמבר 2014. נבדק ב-6 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Antonov resumes the production of An-124 Ruslan without Russia". Airlinerwatch. 16 בינואר 2019. אורכב מ-המקור ב-18 בנובמבר 2019. נבדק ב-16 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ 1 2 Karnozov, Vladimir (4 בפברואר 2019). "An-124 Ruslan Replacement Takes Shape". AIN online. ארכיון מ-6 בפברואר 2019. נבדק ב-5 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ "An-124 Ruslan (Condor) Large Cargo Aircraft". 12 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Kaminski-Morrow, David (5 בנובמבר 2019). "Windtunnel beckons for An-124 successor". Flightglobal. ארכיון מ-6 בנובמבר 2019. נבדק ב-6 בנובמבר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ "В ЦАГИ изготовлена аэродинамическая модель большегрузного транспортного самолета "Слон"". Central Aerohydrodynamic Institute. 5 בנובמבר 2019. נבדק ב-6 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Rogoway, Tyler (5 בנובמבר 2019). "Russia Shows Wind Tunnel Model Of An "Elephant" Airlifter Replacement For The An-124". The Drive. נבדק ב-6 בנובמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "В ЦАГИ прошли испытания модели самолета "Слон" - Новости - Пресс-центр - ЦАГИ".
  25. ^ 1 2 "Air Force Technology - Air Force Technology - An-124 Condor - Long Range Heavy Transport Aircraft". אורכב מ-המקור ב-7 בפברואר 2015. נבדק ב-6 בפברואר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ 1 2 3 Fricker 1990, p. 78.
  27. ^ Antonov's Heavy Transports.
  28. ^ Phillips, W. Scott (31 באוגוסט 1999). "Fixed-Wing Aircraft". Federation of American Scientists Military Analysis Network. ארכיון מ-27 בפברואר 2006. נבדק ב-22 בפברואר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "AVIATION Reports – 2000 – A00O0279". Transportation Safety Board of Canada. 31 ביולי 2008. אורכב מ-המקור ב-17 באוקטובר 2013. נבדק ב-24 באפריל 2012. The AN124 has been described by training personnel and pilots as being very easy to handle for an aircraft of its size. The AN124 tends to be very light on the controls {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Nielsen, Erik. "Copenhagen Airport, Use of auxiliary power unit (APU)". Copenhagen Airport / Boeing. p. 6.5. אורכב מ-המקור ב-9 במאי 2013. נבדק ב-22 בינואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "An124-100 technical specification". Ruslan International. אורכב מ-המקור ב-2009-05-11. נבדק ב-24 ביולי 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ "Strategic airlift agreement enters into force". NATO Update. 23 במרץ 2006. ארכיון מ-7 באפריל 2006. נבדק ב-7 באפריל 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "Strategic Airlift Interim Solution (SALIS)". NATO. אורכב מ-המקור ב-9 במאי 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Antonov An-124 NATO SALIS Program Extended Through End of 2010". deagel.com. אורכב מ-המקור ב-23 בספטמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "[Actu] Les Antonov An-124-100 en Russie". Red Samovar. 4 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ "Возвращение "Руслана" с "гражданки"".
  37. ^ "Антонов Ан-124". russianplanes.net. ארכיון מ-26 במרץ 2019. נבדק ב-13 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ "Петр Бутовски об Ан-124 "Руслан"" [Peter Butovskaya about AN-124 "Ruslan"] (ברוסית). bmpd.livejournal.com. 9 במאי 2013. ארכיון מ-16 בנובמבר 2013. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ ""Авиастар-СП" успешно выполнил гособоронзаказ на модернизацию шести самолетов Ан-124-100 "Руслан"". armstrade.org. 24 בנובמבר 2014. ארכיון מ-5 בינואר 2015. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ "Modernization of another An-124-100 "Ruslan" completed". engineeringrussia.wordpress.com. 13 ביולי 2015. ארכיון מ-14 בינואר 2019. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ "Именной Ан-124-100 "Руслан" "Олег Антонов" совершил ознакомительный полет после модернизации". armstrade.org. 21 בדצמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-24 בנובמבר 2018. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ "ЦАМТО / Новости / "Авиастар-СП" продлил ресурс летной годности и передал в эксплуатацию самолет Ан-124-100 "Руслан"". ארכיון מ-16 ביוני 2019. נבדק ב-16 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ "ЦАМТО / Новости / "Авиастар-СП" продлил ресурс летной годности очередному самолету Ан-124-100 "Руслан"". ארכיון מ-10 בספטמבר 2019. נבדק ב-10 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ "ЦАМТО / Новости / Продлен ресурс летной годности очередного самолета Ан-124-100 "Руслан"". ארכיון מ-21 בדצמבר 2019. נבדק ב-8 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "566th Solnechnogorskiy Red Banner order of Kutuzov Military-Transport Aviation Regiment". ww2.dk. ארכיון מ-4 ביוני 2018. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ "В ВКС России восстановлена 18-я военно-транспортная авиационная дивизия". bmpd.livejournal.com. 1 בדצמבר 2017. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ "В Ульяновске восстановлен 235-й военно-транспортный авиационный полк". bmpd.livejournal.com. 3 בדצמבר 2017. נבדק ב-14 בינואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  48. ^ "Fleet in Flight Radar". ארכיון מ-25 בספטמבר 2017. נבדק ב-24 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ "Some of the biggest planes in the world were in Kiev at the time of the invasion, see what they are". The Goa Spotlight. אורכב מ-המקור ב-2 במרץ 2022. נבדק ב-8 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ "Ukraine to auction Libya's An-124 Ruslan if Libya fails to pay $1.2 million of debt for aircraft servicing". en.interfax.com.ua. 13 באוקטובר 2017. ארכיון מ-23 ביוני 2019. נבדק ב-23 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ "5A-DKN hull-loss incident". Aviation Safety Network. נבדק ב-16 בספטמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טיוטה:אנטונוב_אן-124_רוסלן&oldid=38521634"