חיים רוסק
 | |
| לידה |
6 בספטמבר 1937 א' בתשרי תרצ"ח סלוצק, בלארוס |
|---|---|
| נהרג |
6 ביוני 1967 (בגיל 29) כ"ז באייר תשכ"ז שייח' ג'ראח, ירושלים, ישראל |
| תאריך עלייה | 1949 |
| מדינה |
ישראל  |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות | 1955–1958 (כ־3 שנים) |
| דרגה |
 רב-טוראי |
| תפקידים בשירות | |
| לוחם בצנחנים | |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת סיני מלחמת ששת הימים | |
| עיטורים | |
 עיטור העוז | |
  | |
חיים (חיימקה) רוסק (6 בספטמבר 1937, סלוצק, בלארוס - 6 ביוני 1967, שייח' ג'ראח, ירושלים, ישראל) היה צנחן שעוטר בעיטור העוז על מעשה גבורה תוך חירוף נפש[1] במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים (חיימקה) רוסק בן אברהם ודבורה נולד בראש השנה תרצ"ח, 6 בספטמבר 1937, בסלוצק הממוקמת כ-100 ק"מ דרומית לעיר הבירה מינסק. סלוצק הייתה מרכז יהודי, ומקום בולט של רבנים גדולים, בהם הרידב"ז, במשך מאות שנים עד למלחמת העולם השנייה.
ב-22 ביוני 1941 פלשה גרמניה לרוסיה הלבנה במבצע ברברוסה. במהלך המבצע נהרג החייל אברהם רוסק וחיים ואימו עברו לבית דודתו, חנה מרגולין, בעיר בוברויסק. עם התקדמות הגרמנים לעבר העיר החלו תושבי בוברויסק לברוח ממנה. הגברים ממשפחת רוסק המורחבת התגייסו לכוח הלוחם ואילו הנשים והילדים הצטרפו לבורחים מן העיר. הן לא מצאו עגלה רתומה לסוס ולכן החלו לצאת בהליכה לכיוון סטלינגרד. שיירת הבורחים הופצצה על ידי הגרמנים ורבים מהם נהרגו. הנותרים התחבאו ביערות וצעדו בלילות. לאחר ימי נדודים רבים מצאו סוס ללא עגלה והעמיסו עליו את מעט הציוד שהיה להם. בראשית סתיו 1941 הגיעו לסטלינגרד, שם קיבלו צריף באחד הקולחוזים בפרברי העיר לתקופת החורף.
באביב 1942, עם התקרבות הגרמנים לסטלינגרד, החליטה משפחת רוסק לברוח לכיוון אוזבקיסטן, מסע של מאות קילומטרים. יחד עם אלפי יהודים הצליחו לעלות לרכבת משא ובתנאים קשים הצליחו להגיע לטשקנט. בעיר לא נמצא להן מקום אך הן הצליחו לשכור צריף קטן בחווה לגידול כותנה בסמוך לעיר. הנשים החלו לעבוד בקטיף הכותנה, אך סבלו מרעב והם חיו בתנאים קשים. בחורף 1944 חלו האמהות ונפטרו בזו אחר זו. הילדים נותרו בגפם והועברו לבית היתומים בטשקנט. לאחר סיום המלחמה הצליח זוסיה מרגולין, בעלה של נחמה, דודתו של חיים רוסק, למצוא את הילדים. הוא הצליח להוציא אותם מטשקנט באמצעות תחבולות והעבירם לגיסתו במוסקבה, אולם חיים רוסק נותר לבד בטשקנט. ב-1945, כשהיה בן שמונה, החליט להצטרף למשפחתו. הוא יצא למסע בחיפוש אחר חסיד חב"ד בשם ריסקין (שהפך לרב ריסקין ושימש כשוחט ראשי של הקהילה במוסקבה, ואף היה מקורב לחצרו של הרבי מלובביץ'). בכל מקום אליו הגיע נכנס רוסק לבית כנסת של חסידי חב"ד, שם זכה ללינה ולמזון. ב-1946 הגיע למוסקבה אולם מרבית קרובי המשפחה כבר עזבו לווינה.
אחרי המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1946 הגיע חיים רוסק לתחנת מעבר של ניצולי שואה ליד וינה ומשם המשיך למחנה העקורים שבפוקינג, דרום גרמניה. במחנה זה פגש את שאר הילדים היתומים, ושם שהה במשך כ-3 שנים עד למועד סגירתו ב-1949. עם סגירת המחנה הצטרף חיים רוסק לספינת מעפילים ועלה לישראל יחד עם שאר הילדים היתומים ובני המשפחה. עם הגיעם ארצה הועברו בני המשפחה למעברת עולים בגבול חדרה-פרדס חנה. אחיה של דודתה נחמה היה בן מושב אביחיל והוא החליט לאמץ את חיים. שאר בני המשפחה עברו מהמעברה לכפר חב"ד.
ב-1950 נשלח רוסק לפנימיית חב"ד בבני ברק, אולם חוסר רצונו ללמוד הוביל לסילוקו מהפנימייה והוא הועבר לכפר הנוער הדתי בכפר חסידים. רוסק התרחק מהדת ועבר לכפר הנוער עיינות, ליד נס ציונה, שם סיים את לימודיו. ב-1955 התגייס לצה"ל.
בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1955 גויס רוסק לצה"ל והוצב תחילה בחיל התותחנים. הוא החל את הטירונות במחנה צריפין, אך בשל רצונו להצטרף לחבריו בכפר הנוער הדתי ששרתו בצנחנים פנה ישירות לרמטכ"ל דאז, משה דיין, שאישר את העברתו. בתחילת 1956 הצטרף רוסק לגדוד 890 בצנחנים, שם עבר טירונות וקורס צניחה. הוא השתתף במבצע יהונתן, תקיפת משטרת א-רהווה שבהר חברון בעקבות רצח 6 סטודנטים לרפואה באזור בית גוברין. יומיים לאחר מכן השתתף במבצע גוליבר, פעולת תגמול בג'רנדל שבערבה. בפעולה זו נפצע קשה בירכו ופונה בטיסה לארץ. באוקטובר עזב את בית החולים כדי לקחת חלק במבצע שומרון, פעולת תגמול בקלקיליה. הוא ביקש להיות חלק מן הצנחנים שיצנחו במעבר המיתלה עם פתיחת מבצע קדש, אך השתתפותו לא אושרה. הוא לחם בשורות פלוגה ג' של הגדוד, שהשתתפה בכיבוש כונתילה, תמד וא-נח'ל בחצי האי סיני.
בתום מלחמת סיני הצטרף רוסק לקורס מ"כים בפלוגה ו', בפיקודו של אפרים חירם. בסיום הקורס קיבלו בוגריו דרגת רב-טוראי. הוא השתחרר מצה"ל בפברואר 1958 וצורף לגדוד המילואים 71 של חטיבה 55, ולאחר מכן עבר לגדוד 28 באותה חטיבה.
עם שחרורו חזר למשפחתו במושב אביחיל ולמד בקורס מפעילי טרקטורים ברופין. הוא עבד כטרקטוריסט והתגורר בכפר יחזקאל. רוסק עבר לעבוד בחברת מקורות, קנה משק באביחיל וביולי 1964 נישא לאהובה משכונת עין התכלת בנתניה. במשקו באביחיל שתל פרדס של 12 דונם. עם תחילת המתיחות במאי 1967 גויס למילואים; אשתו הייתה בחודש השישי להריונה.
מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חטיבה 55, אליה השתייך רוסק, הייתה אמורה לצנוח ליד אל עריש, ואולם התקדמותה המהירה של אוגדה 84 בציר החוף הצפוני של סיני הפכה את הצניחה למיותרת, והחטיבה הועברה לפיקוד מרכז. במהלך היום השני של הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, ביום שלישי, כ"ז באייר תשכ"ז, 6 ביוני 1967, הבקיעו גדודי החטיבה את הקו העירוני בחלקו הצפוני. גדוד 28 לחם לאורך דרך שכם, בואכה העיר העתיקה.
לאחר שעות של לחימה הגיעו חיילי הגדוד אל מלון "ריבולי", שהיה מול חומות העיר העתיקה. החיילים התארגנו במלון להגנה, אך בשעות אחר הצהריים הגיעו לפתע אל המלון שלושה אוטובוסים ובהם חיילים, שנשלחו לתגבורת. חיילים ירדניים פתחו על האוטובוס באש כבדה, והחיילים שהיו בהם נמלטו אל המלון, אך הסתבר שבאוטובוס נותר פצוע. רוסק התנדב, יחד עם חייל אחר (שלמה פארן[2]), לחזור אל האוטובוס תחת אש כבדה ולנסות לחלץ את הפצוע. במהלך ניסיון זה נהרג.
על אומץ ליבו עוטר רוסק בעיטור העוז. בתעודת העיטור נאמר:
ביום ה-6 ביוני 1967, בקרב על שחרור ירושלים, לחם רוסק ביחידת-צנחנים. במהלך-הלחימה נקלעו שלושה אוטובוסים, שהסיעו חיילים, לשטח שניתכה עליו אש כבדה מעמדות קרובות יותר. החיילים זינקו מן האוטובוסים ותפשו מחסה. כאשר התעורר חשש שאחד החיילים נפצע ונשאר מוטל באחד האוטובוסים התנדב חיים ופרץ לעבר הרכב הפגוע כדי לחלצו. בפעולה זו נפגע - ונפל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורות החיים של חיים רוסק, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- חיים רוסק, באתר הצנחנים
- חיים רוסק, באתר צה"ל
- חיים רוסק, באתר הגבורה
- טוראי חיים רוסק ז"ל (אורכב 01.06.2020 בארכיון Wayback Machine), באתר יד לבנים סניף ירושלים
- חיים רוסק, בדף הפייסבוק 67.ירושלים.מלחמה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סעיף 4 לחוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, התש"ל-1970.
- ^ כמתואר בספר "ההיסטוריה של הצנחנים" מאת אורי מילשטיין
| מעוטרי עיטור העוז במלחמת ששת הימים | ||
|---|---|---|
| חזית הדרום | שמואל אורן • ז'ק אלימלך • אהוד אלעד (נ) • יצחק דותן • ישראל הוברמן • חיים שטיין • עזרא וישניא • ישראל זולברג (נ) • יעקב חסדאי • יוסף טמיר • אורי ישראלי (נ) • מאיר כהן (נ) • יצחק לוי • שמואל ליבנוירט • רפאל כץ (נ) • אריה מאיר (נ) • אברהם מוניץ • זאב נתיב • דוד פלץ (נ) • חיים פניכל (נ) • שמאי קפלן (נ) | 
|
| ירושלים והשומרון | זרח אפשטיין • שלמה אפשטיין (נ) • יגאל ארד • שלום דוד • אשר דר • יעקב חץ • צבי סדן • גיורא צחור • חיים רוסק (נ) • ישראל שינדלר | |
| חזית הצפון | אפרים יצחקיאן (נ) | |
| חיל האוויר | אריה בן-אור (נ) • אמנון גלעד • כוכב הס • בן-ציון זהר • יעקב מורגן • יהודה פרי | |
| חיל הים | אברהם דרור | |