חיים צדיקוב

חיים צדיקוב (12 בדצמבר 1893 – 30 באוקטובר 1968) היה איש העלייה השנייה, ממייסדי דגניה א' וממקימי הקבוצה היפואית, פעיל ציוני במצרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1893 בעיירה פושלאט (אנ'), במחוז פוניבז' שבפלך קובנה של האימפריה הרוסית (ב"תחום המושב" היהודי, באזור ליטא), בנם של עדה לבית סגל והמגיד הציוני שלום בצלאל צדיקוב ("המגיד צדיקוב"). בצעירותו קיבל חינוך דתי, ולאחר מכן למד בגימנסיה בשאוול. בבחרותו היה חבר ב"צעירי ציון" ולאחר מכן ב"הסתדרות צ. ס." ( ציונים סוציאליסטים).

בשנת 1906 עלה עם הוריו ואחיו לארץ ישראל. במשך כשנה עבד בקבוצת "אחוה" בביירות. בשנת 1909 נמנה עם מייסדי דגניה א'. בשנת 1915 היה בין מייסדי "הקבוצה היפואית" בתל אביב. נישא לחברת דגניה א' סוניה (שרה דינה) מיכלסון, שעלתה לארץ ישראל כחלוצה בשנת 1912 עם "קבוצת טרומפלדור".^[1]

התגורר בדגניה במשך עשור, עד שנת 1919. לאחר שחלה במלריה נאלץ לנסוע למצרים לצורכי ריפוי. שם נולד בשנת 1925 בנו היחיד, בצלאל. במשך מספר שנים היה מורה לעברית במצרים. בשנת 1927 ייסד יחד עם אליעזר יפה ואברהם האפט את סניף תנובה בקהיר. שימש נציגן של חברות ארצישראליות גדולות, ובהן הכשרת הישוב ורסקו, לצורך שיווק קרקעות בארץ ישראל ליהודי מצרים. בשנת 1927 היה ממייסדי המועדון העברי בקהיר ועמד בראשו. כמו כן היה פעיל בארגונים יהודיים וציוניים שונים, ובהם קרן היסוד, הקרן הקיימת ובני ברית.

בנובמבר 1927, לבקשת החברים בדגניה הוא בחר עבורם את זן התמרים "אמרי", כזה שכדאי לגדלו בארץ ושלח חוטרי תמרים, שהיו הבסיס למטע התמרים בכל העמק. לימים, הם ניטעו בגן לזכרה של המשוררת רחל, והחוטרים שנשלחו לכל רחבי הארץ נקראו על שמה: “דקלי רחל”.^[2]

בראשית שנת 1940 נפטרה אשתו, שסבלה ממחלת לב בשבע השנים האחרונות לחייה. בת 43 במותה.^[1]

בתקופת מלחמת העצמאות היה בין היהודים הרבים שנאסרו במצרים בחשד לציונות. לאחר הקמת המדינה שוחרר וחזר לארץ.

נפטר בשנת 1968, בשנה ה-75 לחייו. נקבר בבית העלמין בסביון.

אחותו רבקה הייתה נשואה לנתן שיפריס, ממתיישבי עין גנים וממייסדי "הפועל הצעיר".

בנו בצלאל אמיר היה קצין חינוך ראשי בצה"ל, בדרגת תת-אלוף.