חיותה בהט
 | |
| לידה |
1934 תל-אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
24 ביוני 2023 (בגיל 89 בערך) |
| לאום | ישראלי |
| מקום לימודים |
אורנים - המכללה האקדמית לחינוך |
| תחום יצירה |
ציור, פיסול |
| הושפעה על ידי |
אמנות מופשטת, יעקב וכסלר |
| פרסים והוקרה |
קרן התרבות אמריקה-ישראל |
  | |
חיותה בהט (1934 - 24 ביוני 2023) הייתה ציירת ופסלת ישראלית. יצירתה הייתה מופשטת ואקספרסיבית.
היא פעלה כאמנית בחזית המופשט והאוונגרד הישראלי, אישה כמעט יחידה בין אמנים ידועי שם, בהם יעקב וכסלר, יחיאל שמי, יגאל תומרקין, רפי לביא ומשה קופפרמן. מיעוט האמניות שפעלו במקביל אליה כלל את חגית לאלו, אלימה, מינה זיסלמן ולאה ניקל. עבודותיה התאפיינו בקנה מידה גדול, בשימוש חומרי בצבעי שמן, בגוונים עזים ועבודה בשכבות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיותה בהט נולדה בשכונת נורדיה בתל אביב בשנת 1934. בין השנים 1957 עד 1958 למדה אמנות במכון לאמנות אורנים ליד טבעון, אצל מרסל ינקו, יעקב וכסלר ויחיאל שמי. בשנות ה-60 הציגה בהט בתערוכות יחיד, וכן בתערוכות קבוצתיות בין אמנים מוכרים של הדור השני למופשט. בין השנים 1959 עד 1961 עבדה עם הפסל יצחק דנציגר ומאוחר יותר גם שימשה כאסיסטנטית של יגאל תומרקין ושל אמנים נוספים. בשנת 1964 הייתה בהט שותפה לפעילות קבוצת "תצפית", שנאבקה למען ההכרה באמנות העכשווית של התקופה. באותה שנה זכתה בפרס קרן נורמן של הקרן לתרבות אמריקה-ישראל. בין השנים 1965 עד 1967 התגוררה בפריז, יצרה והציגה שם. בשנת 1967 שבה ארצה, עבדה והציגה יחד עם אמני המופשט. בשנות ה-70 עברה להתגורר בניו יורק, ארצות הברית, שם בעיקר עבדה על יצירות בין כותלי הסטודיו. בשנות ה-2000 שבה להתגורר בישראל. בשנת 2013 הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית של ציוריה במשכן לאמנות עין חרוד.
עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד במהלך לימודיה במכון לאמנות אורנים, בהט התאהבה בצבע ובמופשט. עבודותיה המוקדמות של בהט, בעלות הכתמים השחורים והכהים, הושפעו מהמורה שלה במכון, יעקב וכסלר, שנמנה עם קבוצת "אופקים חדשים", מהדור הראשון למופשט. עם הזמן פיתחה בהט שפה משלה: עבודה בשכבות עם חומריות הצבע, מעבר לגוונים בהירים ושימוש בצבע במצב נוזלי ומתפשט. התערוכה הראשונה של בהט התקיימה בשנת 1962, בגלריה כ"ץ בתל אביב, וזכתה לשבחים ולעניין באמנית הצעירה.[1] בשנת 1964, כשהציגה בגלריה 220 בתל אביב, כבר הכירו בה כאמנית עם עמידה ושפה משלה.[2]
החל מאמצע שנות ה-60 ציוריה של בהט נעשו בתנועות בטוחות ועזות; הם היו מלאי צבע ובפורמט גדול. היה בזה מן התרחקות מהמופשט הישראלי שהתאפיין בתנועות מחפשות, ומן ההתקרבות לז'אנר האמריקאי של ציור פעולה, קולאז' ואסממבלז'. המעבר של בהט היווה חלק ממפנה במסורת המופשט הישראלית.[2]
בהמשך אותה שנה, הוזמנה בהט להצטרף לקבוצת "תצפית" [ראשי תיבות של תערוכת ציור ופיסול ישראלית], שפעלה להסרת חסמים בפני אמנות צעירה ועכשווית נוסח התקופה. הרוב המוחלט של חברי הקבוצה היו גברים, מרביתם ידועים כיום ודור שני למופשט: כגון מיכאל ארגוב, מתי בסיס, איקה בראון, יצחק דנצינגר, יעקב וכסלר, רפי לביא, אורי ליפשיץ, אבשלום עוקשי, משה קופפרמן, בוקי שוורץ, יחיאל שמי, יגאל תומרקין, וכן האמנים חיים קיוה ויחזקאל שטרייכמן מהדור הראשון. מיעוט הנשים כלל את חיותה בהט, מינה זיסלמן, זיוה ליבליך ולאה פוגל. תערוכה הנושאת את שם הקבוצה נכפתה על חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל אביב - שהעדיף אמנות יהודית פיגורטיבית - ונפתחה בביתן הלנה רובינשטיין.[3]
ב-1964 זכתה בפרס קרן נורמן של הקרן לתרבות אמריקה-ישראל. ב-1965 נסעה בהט לפריז, בעידודה של פולה אייכנבאום, אוצרת ויוצרת ישראלית. בפריז המתין לה ידידה האמן איקה בראון, אך הוא נהרג בתאונת דרכים מעט לפני שהגיעה. בהט התקבלה על ידי אמנים ישראלים ונחשפה לאמנות ולאמנים זרים. על אף המגמה הפיגורטיבית שהחלה לתפוס תאוצה בעת ההיא, אהבתה של בהט למופשט נותרה על כנה. היא הוזמנה להציג באותה שנה בתערוכה "Schèmes 65" במוזיאון לאמנות מודרנית של פריז, יחד עם 20 אמנים צעירים; תערוכה שנועדה להשיב את תשומת הלב אל חשיבות המופשט בדור השלישי.[4]
על אף ההצלחה בפריז, בהט שבה ארצה מעט לפני מלחמת ששת הימים. בעבודותיה, הפעם, השתמשה בצבע אחד מרכזי ופיתחה טכניקת קולאז'. עבודותיה נרכשו לאוספים פרטיים של אספנים ידועים, וכן לאוספי מוזיאונים (כגון מוזיאון תל אביב ומוזיאון חיפה) ולאוספי אמנות עכשווית.[5]
בינואר 1969 הציגה בהט ב"תערוכת החורף" בביתן הלנה רובינשטיין, בין 11 אמנים חשובים של המופשט והאוונגרד, ביניהם יגאל תומרקין, אביגדור סטימצקי, יואב בראל, יעקב דורצ'ין, מיכאל אייזמן, שמעון אבני ואחרים; בהט הייתה האישה היחידה.[1] בדצמבר של אותה שנה השתתפה בתערוכה קבוצתית נוספת: "תערוכת הסתיו", גם היא בביתן הלנה רובינשטיין. כתבה מינה זיסלמן-בליך על עבודותיה כי "רושם רב עושים הבדים האינטנסיביים של חיותה, המשלבים אסוסיאציות עם צורות מופשטות, איתנות ומוגדרות. כרגע היא אחד האמנים המופשטים המעניינים ביותר שלנו".[6]
כנגד המתקפה על המופשט באותן שנים, הציגה חיותה במספר תערוכות שנועדו לשרת את המאבק למען הצגת אמנות מתקדמת. היא השתתפה בתערוכה "מולטי-איזם" ב-1970 ובתערוכת "אמני המופשט"; שתיהן נערכו בביתן אגודת האמנים.[7]
בהט עסקה במקביל בפיסול, והיתה, בין היתר, אסיסטנטית של יצחק דנצינגר ויגאל תומרקין. ב-1972 היא הקימה עבודת פיסול סביבתי בבית ספר עמל בתל אביב.[8]
בשנות ה-70 בהט עשתה מעבר לניו יורק, בעקבות בן זוגה, אך ההתאקלמות לא הייתה קלה. היא התכנסה בתוך עצמה ויצרה עבודות בקנה מידה גדול אף יותר מן הקודמות. היא פיתחה את השימוש בטכניקת קולאז' רב שכבתי בשימוש פיסות מציוריה הקודמים, ובשילוב סיכות מהדק, בקצב שהתאים למוזיקת ג'אז שהאזינה לה. גלריה אלן סטון היוקרתית, הציגה חלק מעבודותיה של בהט, אך האמנית לא הצליחה להתבסס במקום. בהט מתארת בדיעבד כי לעבודותיה לא היה אז הקשר נכון.[9]
בשנות ה-90 והאלפיים בהט עברה לציור-כתב, העושה שימוש ביומנים ובקשר עם הטבע.[10]
בתחילת שנות האלפיים בהט שבה להתגורר בתל אביב. בשנת 2013 הוצגה תערוכה מקיפה של בהט במשכן לאמנות עין חרוד.[11] גליה בר אור אצרה את התערוכה והפיקה ספר הסוקר את יצירתה וקורותיה של בהט, שנועד לנסח רטרוספקטיבית את מקומה החשוב של בהט בתולדותיה של האמנות הישראלית.[12]
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1957-1958 לימודי ציור ופיסול, מכון לאמנות אורנים, טבעון
תערוכות יחיד נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1962 – "חיותה בהט", גלריה כ"ץ, תל אביב
- 1964 – "חיותה בהט – תערוכת יחיד", גלריה 220, תל אביב
- 1967 – תערוכת יחיד, גלריה אורית, תל אביב
- 2013 – "חיותה בהט / ציורים: תל אביב – פריז – ניו יורק – תל אביב", המשכן לאמנות עין חרוד, עין חרוד
תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1964 – "תצפית 1964", ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב, תל אביב
- 1965 –"Schèmes 65" (סכמה), מוזיאון לאמנות מודרנית, פריז
- 1968, 1969 – "תערוכת החורף", ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב, תל אביב
- 1969 – "תערוכת הסתיו", ביתן הלנה רובינשטיין, מוזיאון תל אביב, תל אביב
- 1970 – "מולטי-איזם", ביתן אגודת האמנים, תל אביב
- 1970 – "פורמטים קטנים", גלריה גורדון, תל אביב
- 1970 – "תערוכת חורף", גלריה גורדון, תל אביב
- 1971 – "עשרים ציירים ישראלים", קלן
- 1971 – "אמני המופשט", בית האמנים, תל אביב
- 1977 – "מאוסף המוזיאון", מוזיאון לאמנות מודרנית, חיפה
- 1978 – תערוכה קבוצתית, יריד האמנות, בולוניה
- 1980 – תערוכה קבוצתית, P.S 122, ניו יורק
- 1981 – תערוכה קבוצתית, גלריה שרה לוי, תל אביב
- 1982 – תערוכה קבוצתית, P.S 122, ניו יורק
- 1983 – תערוכה קבוצתית, P.S 122, ניו יורק
- 1986 – תערוכה קבוצתית, גלריה שרה לוי, תל אביב
- 1992 – תערוכה קבוצתית, P.S 122, ניו יורק
- 1998 – תערוכה קבוצתית, גלריה OK האריס, בולוניה
- 2021 – "דרך חיפה: שבעים שנה למוזיאון חיפה לאמנות", מוזיאון חיפה לאמנות
עבודות פיסול[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1972 – פיסול סביבתי, בית הספר עמל, תל אביב
- 1975 – פיסול, וייטספילד, ורמונט
פרסים ומלגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1964 פרס קרן נורמן, קרן לתרבות אמריקה-ישראל
קטלוגים לתערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן מאיר, א., "תערוכת חיותה בהט", חרות, 14 בספטמבר 1965.
- בן מאיר, א., "הגואשים של חיותה", חרות, 17 בינואר 1964.
- בראל, יואב, "בין פיכחון לתמימות: על האמנות הפלסטית בשנות ה-60 בתל אביב", מוזיאון תל אביב לאמנות, 2004.
- בראל, יואב, "תערוכות תל אביב", הארץ, 14 בספטמבר 1962.
- בראל, יואב, "תערוכות בתל אביב", הארץ, 10 בינואר 1964.
- גל, רעיה, "תערוכות בתל אביב – חיותה בהט בגלריה 220", הבוקר, 17 בינואר 1964.
- גל, רעיה, "תערוכות בתל אביב – חיותה בהט בגלריה כ"ץ", הבוקר, 21 בספטמבר 1962.
- כצנלסון, רבקה, "תערוכות – חיותה בהט", דבר, 24 בינואר 1964.
- לוריא, ציפורה, "תערוכת אמני המופשט", דבר, 29 באוקטובר 1971.
- פישר, יונה, "תערוכות – חיותה בהט", למרחב, 14 בספטמבר 1962.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיותה בהט, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- "שש לפני המלחמה – דור שני לאוונגרד בישראל", על התערוכה, באתר המשכן לאמנות עין חרוד
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 "חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013. עמ' 11.
- ^ 1 2 "חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013. עמ' 13.
- ^ "חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013. עמ' 14.
- ^ "חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013. עמ' 17 - 18.
- ^ "חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013. עמ' 20.
- ^ בליך, מ., "תערוכות בתל אביב – חיותה בהט בגלריה 220", על המשמר, 10.1.1964.
- ^ "חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013. עמ' 21.
- ^ "חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013. עמ' 21 - 22.
- ^ "חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013. עמ' 22.
- ^ "חיותה בהט / ציורים" (קטלוג תערוכה), אוצרת: גליה בר אור, עין חרוד: המשכן לאמנות, 1 ביוני – 27 ביולי 2013. עמ' 25.
- ^ "ציורים", על התערוכה, באתר המשכן לאמנות עין חרוד
- ^ שפרבר, דוד, "הפיכת שולייתן של נשים מחולשה לכוח", ערב רב, 16.12.2013.