זהבה אדלסבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

זהבה אדלסבורג (2022-1953) הייתה אמנית שעסקה בפיסול, ציור, מיצב.

זהבה אדלסבורג
לידה 1953
פטירה 2022 (בגיל 69 בערך)
מקום לימודים המדרשה לאמנות, אוניברסיטת ת"א, UNISA דרום-אפריקה.
תחום יצירה פיסול, מיצג, ציור
זרם באמנות אמנות עכשווית
פרסים והוקרה מלגות של קרן תרבות אמריקה ישראל לאמנים צעירים

בעבודותיה עסקה אדלסבורג בפירוק ובהרכבה תוך שימור זיכרונות של מקומות, תקופות ומיתוסים. עבודתה התאפיינה בשימוש חוזר של יצירות מתקופות שונות בעבודתה, פירוק והרכבה מחדש. יצירתה מכילה דימויים שנבנו בהשראת תולדות האמנות, תרבות וטבע.[1]

היא ציירה ופיסלה, יצרה תכשיטים וכלים, אסמבלז׳ים וקולאז׳ים. פיתחה טכניקות ששילבו עבודות יד מסורתיות לצד שימוש ברדי מייד.[2]

עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתה הושפעה מהמיתולוגיה היוונית ומהרנסאנס, מאגיפטולוגיה, מפילוסופיה ושירה, וממסורות עבודה בחומר. היא יצרה מיצבים שהפגישו דמויות מעולמות שונים עם עולם תלת־ממדי חומרי ואקספרסיבי.

כך תיארה אדלסבורג את עבודתה: "אני מפסלת בחומרים קרמיים במשולב עם חומרים אחרים וציור. עבודותיי עוסקות בפירוק והרכבה, ברובד הפיזי וכן ברובד המנטלי: דימויים שונים הוצאו מהקשרם המקורי (תולדות האמנות, ארכיטקטורה, ארכאולוגיה, זואולוגיה וכן עבודות שלי מן העבר) פורקו, שונו ועתה הם מופיעים בהקשרים שונים ומקבלים הודות לכך משמעויות חדשות".[3]

בספר האמן שהוציאה המשפחה אחרי פטירתה - "אני המוקד חסר התועלת של כל הממשויות" - מתייחסת אדלסבורג לקולאז' בעבודתה: "הקולאז' מעסיק אותי כרעיון: מה קורה כשאתה קוטע חלק ומוצא לו קונטקסט חדש. כשהחיבור בין דברים שונים הוא בעל תפר גס, זה פותח אפשרויות יצירה והתבוננות יצירתית. יש בזה משהו מאד אופטימי בחינתי".

האומנית והאוצרת איילת השחר כהן כתבה בפתיחת ספר האמן: "השבירה, הארגון מחדש והיצירה מתוך כל אלה ביטאו בעיניה תהליכים נפשיים ומנטליים ותהליכים אורגניים בטבע... אדלסבורג כמו צעדה צעד אחד קדימה וחצי צעד אחורנית, מפרקת עבודות קודמות ו'מפלחת' מהן חלקים לטובת העבודות הבאות".

האוצרת חגית פלג-רותם כתבה על אדלסבורג: "אמנית גדולה וצנועה, חכמה ומעמיקה, המיטיבה להטמיע בין השכבות של עבודותיה הן את המבט לאחור והן לפנים. ביצירה הרב־שכבתית היא טומנת סימני דרך מחייה, מהידע הרב שליקטה ואגרה, מתרבויות העבר וההווה, ממיתולוגיות קרובות ורחוקות; אך גם מתובנות הסוף, מידיעת הקץ הבלתי נמנע".[2]

בעבודת התזה לתואר שני באמנות, אותו סיימה בהצטיינות יתרה, התייחסה אדלסבורג לרבדים המרובים המאפיינים את עבודתה:

"... האיסוף המתמיד של חומרים וההתמזגות הבלתי נשלטת של הטבע עם היצירות האנושיות משקפים גישה אישית. תשומת לב אובססיבית לפרטים, גישה אקלקטית לפתרון בעיות, תוך התחשבות בכל פרט אפשרי, מאפיינים את העולם הפנימי, כמו גם את העבודות. כל עבודה מייצרת לא רק מיקרוקוסמוס של עולם חיצוני, אלא גם מיקרוקוסמוס של עולמו הפנימי של היוצר.... העבודות משרות דחף אלגורי, בהציען מרחב גדול של אסוציאציות ופרשנויות, שמרחיבות את רשת ההקשרים, ובמקביל משמרות את המקריות ואי הבהירות של הפרשנויות. "קריאת" העבודות גורמת לצמצום בלתי נמנע של מרחב האפשרויות שהן משרות, ומכאן שהבנת העבודות לעולם אינה שלמה". [4]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא דפנה לא אפולו. צלם: רני גילת

אדלסבורג בוגרת המדרשה לאמנות, בעלת תואר ראשון בארכאולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, ותואר שני באמנות מודרנית באוניברסיטת UNISA בפרטוריה בדרום אפריקה, אותו סיימה בהצטיינות יתרה.

בנוסף לעבודתה כאמנית, עסקה בהוראת אמנות במכללת לוינסקי (2016-1979) ולימודי קרמיקה ואמנות מצרים העתיקה באוניברסיטה העממית בתל אביב (1987-1977).

ב-1971 וב-1972 זכתה במלגות של קרן תרבות אמריקה ישראל לאמנים צעירים. הייתה חברת הגלריה מקום לאמנות בקרית המלאה בתל אביב וחברת אגודת אמני הקרמיקה בישראל.

הייתה נשואה ואם לשלש בנות, התגוררה בהרצליה. נפטרה ממחלה בשנת 2022.

לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973-1970 - לימודי אמנות, המדרשה לאמנות.
  • 1979-1977 - תואר ראשון בחוגים לתולדות האמנות וארכאולוגיה, אוניברסיטת ת"א.
  • 2000-1998 - תואר שני באמנות בהצטיינות יתרה, UNISA, דרום-אפריקה.
  • 2003-2001 - לימודים במלגת הצטיינות לתואר שלישי באמנות עכשווית, אוניברסיטת דרום-אפריקה.
הסופר והעלמה, צילום: אבי אמסלם

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1991 - Collage: Reflections on a Process, הגלריה של אוניברסיטת UNISA, דרום אפריקה. אצרה: ולרי בסטר
  • 2010 - מיחברים זמניים, אצרה: אינה ארואטי, בית כהנא, רמת גן
  • 2013 - לא דפנה, לא אפולו, אוצר: אבנר זינגר, בית בנימיני[5]
  • 2016 - הסתדרתי בשורה אחת, אוצר: אריה ברקוביץ'. מקום לאמנות, תל אביב. 2016.
  • 2018 - הסופר והעלמה, אוצר: ניר הרמט. גלריה B.Y5, תל אביב. 2018[6]
  • 2019 - מים רבים, אוצר: אריה ברקוביץ'. בית האמנים, תל אביב. 2019
  • 2022 - אֲנִי הַמּוֹקֵד חֲסַר הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל כָּל הַמַּמָּשֻּׁיּוֹת, בית האמנים ראשון לציון, אוצרת: אוה והבה שטיינר[7]

תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011 - "לגעת במילים", עבודות המתייחסות לשיריו של המשורר טהא מוחמד עלי, בית הגפן חיפה
  • בוטיצ'לי שלי, צילום: אבי אמסלם
    2012 - אור ולא חשמל, כפר גלעדי, פרס עבודה מצטיינת. אצר: אבנר זינגר - היבט נוסף, בית כהנא, רמת גן. אצרה: אינה ארואטי - קולות האדמה, מוזיאון וילפריד, קיבוץ הזורע. אצרו: שיר מלר ימאגוצ'י וענת טורבוביץ
  • 2015 - חיפוש קרוב, בית בנימיני, תל אביב והמוזיאון הפתוח לצילום, תל חי. אצרו: רוני בן ארי וטליה טוקטלי
  • 2014 - המשתה, בית בנימיני, תל אביב. אצר: עידו גרעיני
  • 2014 - הנוסעת התשיעית, מקום לאמנות, תל אביב. אצר: יונתן אולמן
  • 2016 - הבינאלה השמינית לקרמיקה, מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, אצר: ערן ארליך
  • 2017 - נופים, גלריה ארמן, אוצרת ד"ר אביבית אגם-דאלי[8]
  • 2018 - חלומות, גלריה B.Y5, אוצר ניר הרמט
  • 2020 - ימים אחדים, מקום לאמנות, אוצר: ניר הרמט
  • 2021 - ולב נמס ופיק ברכיים, מקום לאמנות, אוצר: יאיר ברק
  • 2022 - חומרי זהות, בית בנימיני. אוצרות: יעל נובק ואסתר בק

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהבה אלדסבורג, באתר מקום לאמנות
  2. ^ 1 2 חגית פלג רותם, זהבה אדלסבורג 1953-2022, באתר מגזין פורטפוליו, ‏2022-03-21
  3. ^ זהבה אדלסבורג, דף אמן, באתר מקום לאמנות
  4. ^ זהבה אדלסבורג, The new within the given - collage principles and processes in contemporary painting עבודת תזה לתואר שני באמנות, אוניברסיטת UNISA, פרטוריה דרום-אפריקה.
  5. ^ לא דפנה, לא אפולו - זהבה אדלסברג, באתר בית בנימיני לקרמיקה עכשווית
  6. ^ הסופר והעלמה. אמנית: זהבה אדלסבורג, אוצר: ניר הרמט – עמותת אמנים יוצרים בישראל
  7. ^ זיוה קרוט, זהבה אדלסבורג, אֲנִי הַמּוֹקֵד חֲסַר-הַתּוֹעֶלֶת שֶׁל כָּל הַמַּמָּשֻּׁיּוֹת, באתר מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה, ‏2022-03-11
  8. ^ תערוכות, באתר גלריה שרה ארמן