ויקטור וייסקופף
 | |
| לידה |
19 בספטמבר 1908 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
22 באפריל 2002 (בגיל 93) ניוטון, ארצות הברית |
| ענף מדעי |
אלקטרודינמיקה קוונטית, פיזיקה גרעינית |
| מקום מגורים |
אוסטריה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת גטינגן |
| מנחה לדוקטורט |
מקס בורן, יוג'ין ויגנר |
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
James Bruce French, David H. Frisch, Arthur Kerman, Kerson Huang, מארי גל-מאן, ג'ון ג'קסון, Kurt Gottfried, Raymond Stora, John Dirk Walecka |
| פרסים והוקרה |
|
| צאצאים |
תומאס וייסקופף |
  | |
ויקטור פרדריק וייסקופף (Victor Frederick "Viki" Weisskopf; 19 בספטמבר 1908 - 22 באפריל 2002) היה פיזיקאי תאורטי יהודי אמריקאי יליד אוסטריה. במהלך מלחמת העולם השנייה הוביל את קבוצת החטיבה התאורטית של פרויקט מנהטן בלוס אלמוס, ולאחר המלחמה פעל נגד הפצת נשק גרעיני.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וייסקופף נולד בווינה למשפחה יהודית. בשנת 1931 קיבל את תואר דוקטור בפיזיקה באוניברסיטת גטינגן בגרמניה. ההצטיינות שלו בפיזיקה הובילה לעבודה עם הפיזיקאים הגדולים שחקרו את האטום, ורנר הייזנברג, ארווין שרדינגר ווולפגנג פאולי, ובמיוחד נילס בוהר, שהדריך את וייסקופף במכון שלו בקופנהגן. בסוף שנות ה-30 הוא הבין שכיהודי הוא צריך לצאת מאירופה ובוהר עזר לו למצוא משרה בארצות הברית.
בשנות ה-30 וה-40 תרם רבות לפיתוח תורת הקוונטים, במיוחד בתחום האלקטרודינמיקה הקוונטית. לדבריו, ביטחון עצמי נמוך באשר ליכולותיו המתמטיות עלה לו בפרס נובל כאשר לא פרסם תוצאות (שהתבררו כנכונות) לגבי מה שמכונה כיום הסחת לם. אף על פי כן, הוא היה מועמד לפרס נובל לפיזיקה מספר פעמים מאוחר יותר בקריירה שלו.
מ-1937 עד 1943 היה פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת רוצ'סטר. שם פגש את אסתר קונוול, סטודנטית לתואר שני וביחד הם גיבשו את תאוריית קונוול-וייסקופף, המתארת את תנועת האלקטרונים דרך מוליכים למחצה ואשר הובילה להבנה טובה יותר של מעגלים משולבים, ידע שהפך חיוני למחשוב מודרני.
במהלך מלחמת העולם השנייה הוביל את קבוצת החטיבה התאורטית של פרויקט מנהטן בלוס אלמוס, ולאחר המלחמה פעל נגד הפצת נשק גרעיני.
לאחר מלחמת העולם השנייה הצטרף לפקולטה לפיזיקה ב-MIT, ובהמשך מונה לראש המחלקה. בשנת 1956 הפך לאחד החברים המייסדים של הוועדה ללימודי מדעי הפיזיקה (PSSC) ב-MIT, ופיתח תוכנית לימודים להוראת פיזיקה בבית הספר התיכון.
ב-MIT הוא עודד סטודנטים לפיזיקה לשאול שאלות ולא רק לשנן את משוואות הפיזיקה. הוא היה מורה אהוב, ושמח לעסוק בבעיית פרמי, ולאחר מכן לעזור לתלמידים למצוא תשובות משוערות. לדוגמה, הוא חישב את הגובה המקסימלי האפשרי של הר על פני כדור הארץ, מתוך קבועים פיזיקליים בסיסיים ידועים. התוצאה הסופית הייתה באותו סדר גודל כמו הגובה הידוע של הר האוורסט. בהמשך התאים את חישוביו גם למאדים ולצדק; כאשר תוצאות הסקר של Mars Orbiter Mission התגלו מאוחר יותר, הן תאמו את הגובה אותו חישב.
וייסקופף היה מייסד שותף וחבר מועצת המנהלים של "איגוד המדענים המודאגים". הוא כיהן כמנכ"ל CERN מ-1961 עד 1966.
היה חבר באקדמיה הלאומית למדעים ובאגודה הפילוסופית האמריקאית. כיהן כנשיא האגודה האמריקנית לפיזיקה (1960–1961) וכנשיא האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1976–1979).
מונה על ידי האפיפיור פאולוס השישי כאחד מבין 70 חברי האקדמיה האפיפיורית למדעים ב-1975, וב-1981 הוביל צוות של ארבעה מדענים שנשלחו על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני לשוחח עם הנשיא רונלד רייגן על הצורך לאסור את השימוש בנשק גרעיני.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Weisskopf, Victor; Blatt, J. M. (1952). Theoretical Nuclear Physics. New York: John Wiley.
- Weisskopf, Victor (1963). Knowledge and Wonder: The Natural World as Man Knows It. New York: Anchor Books/Doubleday & Co. (Science Study Series S31).
- Weisskopf, Victor (1970). Modern Physics from an Elementary Point of View. Geneva: CERN.
- Weisskopf, Victor (1972). Physics in the Twentieth Century: Selected Essays. Cambridge, Massachusetts: MIT Press.
- Weisskopf, Victor; Kurt Gottfried (1984). Concepts of Particle Physics, vol. 1. New York: Oxford University Press.
- Weisskopf, Victor; Kurt Gottfried (1986). Concepts of Particle Physics, vol. 2. New York: Oxford University Press.
- Weisskopf, Victor (1989). The Privilege of Being a Physicist. Essays. New York: W. H. Freeman.
- Weisskopf, Victor (1991). The Joy of Insight: Passions of a Physicist. New York: Basic Books. ISBN 978-0-465-03678-3.
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1956: מדליית מקס פלאנק[1]
1971: זוכה ראשון בפרס ההרצאות לזכר ג'ורג' גאמוב מאוניברסיטת קולורדו בולדר
1972: הפרס העולמי ע״ש סינו דל דוקה[2]
1976: מדליית ארסטד[3]
1977: מדליית מריאן סמולוצ'ובסקי[4]
1978: פור לה מריט[4]
1980: המדליה הלאומית למדעים[5]
1982: עיטור אוסטרי למדע ואמנות[4]
1983: פרס ע"ש ג'יי רוברט אופנהיימר[7]
1984: מדליית אלברט איינשטיין[4]
1990: פרס לודוויג ויטגנשטיין של קרן המדע האוסטרית[8]
1991: מדליית הרווחה הציבורית (האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית)[9]
2000: מדליית זהב של הרפובליקה של אוסטריה[4]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו הראשונה, אלן טוודה, נפטרה בשנת 1989. ויסקופף נפטר ב-22 באפריל 2002, והותיר אחריו את אשתו השנייה דושה, שהייתה בתו של קורבן ליל הסכינים הארוכות וילי שמיד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Preisträgerinnen und Preisträger, Deutsche Physikalische Gesellschaft (בגרמנית)
- ^ Prix mondial Cino Del Duca, Fondation Simone et Cino Del Duca (בצרפתית)
- ^ Victor Weisskopf: Oersted Medalist for 1975, American Journal of Physics 44, 501 (1976) (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 Victor F. Weisskopf, MIT Department of Physics (באנגלית)
- ^ Victor F. Weisskopf, The National Science and Technology Medals Foundation (באנגלית)
- ^ ויקטור פ' וויסקופף, באתר פרס וולף
- ^ "Weisskopf wins Oppenheimer Prize". Physics Today. 36 (7): 77. ביולי 1983. doi:10.1063/1.2915767.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Wissenschaftspreis der Österreichischen Forschungsgemeinschaft, Österreichische Forschungsgemeinschaft (בגרמנית)
- ^ About the NAS Public Welfare Medal, National Academy of Sciences (באנגלית)