פרס וולף לפיזיקה
פרס וולף לפיזיקה הוא פרס ישראלי שמוענק כמעט מדי שנה (מאז 1978) במסגרת חלוקת פרסי וולף על שם ריקרדו וולף.[1] הפרס בסך 100,000 דולר, מוענק על ידי נשיא מדינת ישראל, בטקס הנערך במשכן הכנסת. זהו אחד מששת פרסי וולף שהוקמה על ידי הקרן ומוענקים מאז 1978; האחרים הם בחקלאות, מתמטיקה, רפואה, כימיה ואמנויות (אנ').
פרסי וולף בפיזיקה ובכימיה נחשבים לרוב לפרסים השניים היוקרתיים בתחומם לאחר פרס נובל.[2][3][4] פרס וולף בפיזיקה נחשב למזהה הזוכים העתידיים בפרס נובל לפיזיקה – מתוך 26 הפרסים שהוענקו בין 1978 ל-2010, ארבעה עשר זוכים זכו בפרס נובל. חמישה מתוכם זכו בנובל בשנה שלאחר בזכייה בפרס וולף.[3]
זוכי פרס וולף בולטים לפי שנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | זוכה |
|---|---|
| 1978 | טשין-שיונג וו |
| 1980 | קנת וילסון |
| 1981 | פרימן דייסון, חרארד 'ט הופט |
| 1982 | לאון לדרמן |
| 1986 | מיטשל פייגנבאום |
| 1987 | ברונו רוסי, ריקרדו ג'אקוני |
| 1988 | מייקל ברי, רוג'ר פנרוז, סטיבן הוקינג |
| 1990 | דייוויד ג'יימס ת'אולס, פייר ז'יל דה-ז'ן |
| 1991 | דן שכטמן, ולנטין טלגדי |
| 1992 | ג'וזף הוטון טיילור |
| 1993 | בנואה מנדלברוט |
| 1995 | ויטאלי גינזבורג, יויצ'ירו נאמבו |
| 1996 | ג'ון וילר |
| 1998 | יקיר אהרונוב |
| 2000 | ריימונד דייוויס ג'וניור, מסטושי קושיבה |
| 2002 | אנטוני לגט |
| 2004 | פרנסואה אנגלר, פיטר היגס |
| 2006 | אלבר פר |
| 2010 | אנטון ציילינגר,ג'ון קלאוזר, אלן אספה |
| 2011 | הארלד רוז, מקסימיליאן היידר, קנוט אורבן |
| 2012 | יעקב בקנשטיין |
| 2013 | פיטר צולר, חואן איגנסיו סיראק |
| 2015 | רוברט קורשנר וד' ביור קן |
| 2016 | יוסף אמרי |
| 2017 | דידיה קלו ומישל מאיור |
| 2018 | ז'יל ברסר וצ'ארלס בנט |
| 2020 | אלן מקדונלד, פבלו חריו הררו, רפי ביסטריצר |
| 2021 | ג'רג'יו פריזי |
| 2022 | פרנץ קראוס, אן ל'ווילייה ופול קורקם |
זוכים לפי מדינות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלק מהזוכים נספרים כמה פעמים במקרה של אזרחות כפולה. נכון ל-2023:
| מדינה | מספר זוכי הפרסים |
|---|---|
 ארצות הברית
|
31 |
 הממלכה המאוחדת
|
9 |
 צרפת
|
7 |
 ישראל
|
5 |
 אוסטריה
|
5 |
 איטליה
|
4 |
 גרמניה
|
3 |
 קנדה
|
3 |
 שווייץ
|
3 |
 יפן
|
2 |
 הונגריה
|
2 |
 ספרד
|
2 |
 הולנד
|
2 |
 בלגיה
|
2 |
 טאיוואן
|
1 |
 רוסיה
|
1 |
 שוודיה
|
1 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gurdon, John (2012). Wolf prize in medicine 1978–2008. Vol. 1. Singapore: World Scientific. ISBN 978-981-4291-73-6.
- ^ "Wolf prize goes to particle theorists" Physicsworld.com January 20, 2004
- ^ 1 2 Harris, Margaret (בנובמבר 2010). "Gongs away". Physics World. Bristol. 23 (11): 46–47.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Basolo, F: From Coello to Inorganic Chemistry: A Lifetime of Reactions, page 65, Springer, 2002