וולף דורמשקין
 | |
| לידה |
7 במרץ 1914  |
|---|---|
| פטירה |
19 בספטמבר 1944 (בגיל 30) |
  | |
וולף דורמשקין (בליטאית: Wulf Duhr-MASH-k'n, באנגלית: Wolf Durmashkin; מרץ 1914, ליטא - 18 או 19 בספטמבר 1944 מחנה הריכוז קלוגה, אסטוניה) היה מלחין, מנצח ופסנתרן יהודי בוילנה, ליטא.
חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
וולף דורמשקין נולד במרץ 1914 בווילנה שבליטא, בנם של עקיבא דורמשקין, מנהל מוזיקלי ליטורגי ומנהיג מקהלה ובנה של שיינה דורמשקין. אחיותיו היו פניה והניה.
בגיל שבע כבר החל להופיע ברסיטלים בפסנתר. הוא סיים את לימודיו במוזיקה בקונסרבטוריון של וילנה בגיל 23. לאחר זמן קצר הוא עבר לוורשה כדי להמשיך את הכשרתו המוזיקלית אולם כשפרצה המלחמה ב-1939 החליט וולף לחזור לעיר הולדתו ושם מונה למנצח של התזמורת הסימפונית של וילנה, בגיל 25 בלבד.[1]
כיבוש וילנה במלחמת העולם בשנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המלחמה חיו בווילנה 76,000 יהודים. היא הייתה מרכז רוחני יהודי וחיו שם דורות רבים של יהודים ולכן כינויה היה "ירושלים דליטא".[2]
ביולי 1940, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, צורפה וילנה לברית המועצות והמשטר הגביל מאוד את היהודים בתחומי החינוך והכלכלה ויהודים רבים אף הוגלו לברית המועצות. ב-21 ביוני 1941 התחיל "מבצע ברברוסה" ומטרתו היה להכניע את ברית המועצות. וילנה נכבשה על ידי הגרמנים ביוני 1941.
ב־7 בספטמבר הוקם גטו וילנה ברובע יהודי ישן במרכז העיר. הנאצים פיצלו את האזור לשני גטאות לפי כוח העבודה של האנשים: בגטו א', בו שהו כ-30,000 יהודים, נועד לאלו שיכלו לעבוד ושהיו להם "אישורי עבודה" וגטו ב' - בו שהו כ-11,000 נפש, הורכב משאר האסירים, בעיקר זקנים וחולים.
מפעם לפעם היו אקציות בהן הוצאו יהודים מן הגטאות ונורו בבורות הירי ביערות בקרבת פונאר. ב-21 באוקטובר 1941, כ-45 ימים לאחר פלישת הנאצים חוסל גטו ב'.
וולף ורבבות יהודים שלא נרצחו עם חיסול גטו ב' על ידי הנאצים ועוזריהם הליטאים, נאלצו להמשיך לחיות בגטו א' הצפוף.[2]
תרבות בגטו וילנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות מצבם הקשה והמזעזע של היהודים בגטאות וילנה התקיימו בהם חיי תרבות ורוח, כגון, תזמורת סימפונית, תיאטרון מוזיקלי, הרכבי קאמרי, מקהלות, תזמורת מנדולינות, תיאטרון כללי שגם הוא שילב מוזיקה בהצגותיו[3]
עם פלישת הנאצים לווילנה המשיך וולף בעבודתו המוזיקלית, הלחין, ארגן תזמורת ועזר להקים את "איגוד הסופרים והאמנים בגטו וילנה". בכינוס יסוד האיגוד השתתפו כ-100 אנשים. בכנס נקבע שחברי האיגוד יהיו מי שהיו אמנים פעילים, כגון חברי אגודת הסופרים, המוזיקאים, השחקנים, וכדומה. האיגוד עסק בארגון ערבי ספרות ואמנות וקנה מן האמנים והסופרים את הזכויות על יצירותיהם כדי להוציא לאור לאחר המלחמה. קומץ מתושבי הגטו התנגדו לפעילות בתחומי התיאטרון והמוזיקה, והיו אף גופים שהחרימו הצגת בכורה בתיאטרון.[3]
בין הגופים שהתנגדו בגטו לפעילות האיגוד בלטו פועלי ציון והחלוץ, תנועות בעלות אופי ציוני- סוציאליסטית. גם אנשי הבונד החליטו להחרים את ההזמנה. איש מהם לא ילך ל"קונצרט החולה", הכריזו. ברחובות הגטו נתלו כרוזים בהם נכתב (ביידיש):"בבית-קברות אין עושים תיאטרון" (אויף א בית-עלמין מאכט מען נישט טעאטער) וחברי התנועות ניסו לשכנע את תושבי הגטו לא להגיע למופעי התרבות השונים.[3]
היוזמה למופעי אמנות וקונצרטים הייתה של בודדים וקבוצות עוד לפני שהיודנראט הקים מחלקה לטיפול בנושאים אלה. היודנראט והמשטרה היהודית שפעלה בגטו שוכנעו כי התיאטרון יעודד את רוחם של תושבי הגטו וכי הכנסות הקונצרטים יתרמו למטרות סעד. לפני הקונצרט הראשון באולם הגימנסיה הריאלית, התנצל יוסף גלזמן, סגן מפקד משטרת הגטו, על עריכת מופע בגטו הספד לקורבנות. בין המופיעים היו הזמרת ליובה לוויצקה, החזן אידלסון והפסנתרנית סוניה רכטיג בקטע של שופן. לקונצרטים אחדים הוזמנו ובאו גרמנים וליטאים מהמְמשל בווילנה.[3]
מעבר למחנה הריכוז קלוגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 1943, בגירוש השלישי והאחרון במסגרת חיסול גטו וילנה, נלקח דורמשקין למחנה הריכוז קלוגה, שהיה באסטוניה, בסמוך לעיר טאלין. מחנה קלוגה, שהוקם בקיץ 1943, היה אחד המחנות הגדולים באסטוניה, מסונף מבחינה מנהלית ופיקודית למחנה ואיווארה. בקלוגה היו 2,000-3,000 אסירים יהודים, גברים ונשים. רובם הובאו לשם באוגוסט-ספטמבר 1943 מגטו וילנה, ומיעוטם מגטו קובנה וממקומות אחרים. המחנה התחלק לשני מחנות: מחנה גברים ומחנה נשים, מרוחקים כחצי קילומטר זה מזה. כל אחד מהמחנות כלל מבנה גדול דו-קומתי שבו התגוררו האסירים היהודים. גדר תיל הקיפה את המחנה כולו ואת שני המחנות הפנימיים, משמר המחנה היה מורכב מאנשי ס"ס גרמנים ואנשי ס"ס אסטונים.[4]
בכרטסת של אסירי קלוגה היה רשום ליד כל אסיר מקצועו, שהלה הצהיר עליו, ומקום עבודתו. לא תמיד הצהירו האנשים על מקצועותיהם האמיתיים. כך אנו למדים מן הכרטסת כי וולף דומירשקין עבד כנגר ובבניית צריפים.[5]
אחד הקווים המאפיינים של החיים "החברתיים" במחנות היה "החתירה לשמירת הזהות". כלומר הרצון להישאר גם במחנות האנשים שהיו לפני המחנות, ואם עלה בידי האסיר להישאר במחנה בעיסוקו מלפני המלחמה ראה בזה חשיבות מיוחדת. לאסירים שנשארו במקצועם מלפני המלחמה השתייכו אנשי הסדנאות למיניהם, החשמלאים, הזגגים וכו'. בכרטסת של האסירים היה רשום את כל שמות האסירים וליד כל שם במה עבד לפני הכניסה.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ כהן, ענבר, וולף, ליאת, קורן, ליאת, הקשר בין ריבוי שעות משחקי מחשב ובין ההישגים הלימודיים והרגלי השינה והאכילה של סטודנטים, Social Issues in Israel, 2020, עמ' 221–246 doi: 10.26351/siii/29-1/7
- ^ 1 2 קלרק, אלן, 1928-, מבצע ברברוסה : מלחמת גרמניה-רוסיה, 1941-1945, מערכות, 1972
- ^ 1 2 3 4 משה אוך, קולות מתוך החושך, ירושלים: יד ושם, תשס"ב, עמ' 88
- ^ גוטמן ישראל, קלוגה, באתר מטח, 1990
- ^ 1 2 מארק דבורזצקי, מחנות היהודים באסטוניה: 1942-1944, ירושלים: יד ושם, 1970, עמ' 196
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "וולף דורמשקין".