התוודעות יוסף לאחיו

יוסף חושף את זהותו לאחיו, ציור מאת גוסטב דורה

יוסף מתחבק עם אחיו בנימין. ברקע אחיו. התמונה מוצגת בטירת סקוקלוסטרס השוכנת לחוף אגם מלארן, שוודיה

התוודעות יוסף לאחיו הוא אירוע מקראי, שמובא בפרשת ויגש, שבספר בראשית (פרק מ"ה).

רקע

לאחר מכירת יוסף, הסיפור של יוסף עם אשת פוטיפר, ישיבתו בבית הסוהר בעקבות כך, חלום שר המשקים ושר האופים ופתרון יוסף, שחרורו בעקבות חלומות פרעה על ידי המלצת שר המשקים ומינויו למשנה לפרעה מלך מצרים, יוסף אגר במצרים אוצרות מזון רבים בשנות השובע בשביל שנות הרעב.

כשהגיעו שנות הרעב לאחר שכלו שבע שנות השובע שהיו בארץ מצרים, פרעה שלח את אנשי מצרים ליוסף בדרישה שיעשו כל מה שיוסף יאמר להם, ”לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ” (בראשית, מ"א, נ"ה), וכשהגיעו אליו הוא מכר להם את האוכל בכסף.

לאחר שיעקב שלח את בניו לקנות אוכל במצרים, יוסף התנכר להם ודרש שיביאו את בנימין, כשהביאו יוסף נתן להם אוכל והורה למשרתו להחביא את הגביע שלו בשק של בנימין. כשיצאו ממצרים שלח את משרתו לרדוף אחריהם, כשהמשרת מצא את הגביע בשק של בנימין הוא החזיר אותם למצרים.

ערך מורחב – ירידת אחי יוסף למצרים

הסיפור המקראי

כשהמשרת החזיר אותם ליוסף למצרים, במענה לשאלת יוסף למה עשו את זה ואיך לא חשבו שהוא ינחש מסברא גם אם אין בידו הגביע, ענה יהודה שכעונש כולם יהיו עבדים "מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עוון עבדיך, יודעים אנו שלא סרחנו אבל מאת ה' נהיה להביא לנו זאת (כבעל חוב שמצא מקום לגבות שטר חובו) כי חטאנו, אז הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו". יוסף סירב להעניש את כולם "חלילה לי מעשות זאת האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם".

יהודה דיבר עם יוסף קשות על כך שהוא ערב להחזיר את בנימין "עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמור אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים", והציע שהוא ימלא את מקומו "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער (בנימין) עבד לאדני, והנער (בנימין) יעל עם אחיו".

בשלב זה יוסף כבר לא התאפק והוציא את כל אנשי המשמר מחדרו כדי שאחיו לא יתביישו בהודעו להם, "ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי, ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו".

לאחר שהוציא את כל האנשים יוסף פרץ בבכי "ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה", ואמר לאחיו שהוא יוסף ושאל אם אביו חי "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי? ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו".

יוסף אמר להם שלא יהיו עצובים על זה שמכרו אותו, כי יצא מזה טוב "ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר", ועכשיו בזכות זה הם יחיו "לָשׂוּם לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה", וחוץ מזה, זה ממש לא אשמתם "ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים".

בהמשך הוא ביקש שיגידו לאביו שהוא במצרים, ויבקשו ממנו לבוא למצרים "מהרו ועלו (לשון עליה, כי ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות) אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף, שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך וְכִלְכַּלְתִּי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש (שלא תתמסכן מלשון מוריש ומעשיר) אתה וביתך וכל אשר לך".

וביקש מאחיו שישכנעו את אביו לבוא למצרים "והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה".

אחר כך נישק לכל אחיו ודיבר איתם (בהתחלה הם לא דברו כי התביישו ממנו) "וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו".

פרעה שמע שבאו אחי יוסף ואהב את העניין "והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו" כי היה הדבר להם לחרפה שימשול בהם איש נכרי, עבד, מבית האסורים יצא למלוך, ועתה בבוא אליו אחים נכבדים ונודע כי הוא הגון להתיצב לפני מלכים שמחו כולם בדבר. אז פרעה הורה ליוסף להביא את אביו "ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען קחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חֵלֶב (דבר טוב) הארץ, קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם".

אחי יוסף עשו כדבר פרעה, ונתן להם מתנות "לכולם נתן לאיש חליפות שמלות ולבנימין נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלות" ולאביו שלח "עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים (בגמרא מובא שטוב מצרים זה יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו ועוד פירוש שזה גריסים של פול) ועשר אתונות נושאות בר (גרעיני החיטה לאחר שהסירו מהם את הפסולת) ולחם ומזון (לפתן)".

יוסף ביקש מאחיו "אל תרגזו בדרך" לא לריב בדרך על דבר מכירתו, להתווכח זה עם זה ולומר: על ידך נמכר, אתה ספרת לשון הרע עליו וגרמת לנו לשנאתו.

כשהגיעו ליעקב אמרו לו "עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים", יעקב לא האמין להם בהתחלה "ויפג לבו כי לא האמין להם".

כשיעקב ראה מה שיוסף שלח ממצרים, והעגלות ששלח היו סימן מיוסף שזה באמת הוא כי כשפרש ממנו עסק בפרשת עגלה ערופה, הוא הפנים את העניין ואמר שהוא צריך ללכת לראותו "עוד יוסף בני חי, אלך ואראנו בטרם אמות".

לאחר מכן יעקב ירד למצרים.

ערך מורחב – ירידת יעקב למצרים