הצי המלכותי הדני (בדנית: Kongelige Danske Marine או Søværnet) הוא הזרוע הימית של כוחות ההגנה של דנמרק. תפקידו העיקרי של הצי הוא ההגנה על המים הטריטוריאליים של דנמרק, איי פארו וגרינלנד. משימות נוספות הן: סיור, חיפוש והצלה, הפעלת שוברות קרח, טיפול ומניעת זיהום נפט והשתתפות במשימות בינלאומיות.
בין השנים 1509-1814, כאשר הייתה דנמרק חלק מהאיחוד של דנמרק-נורווגיה, היה הצי חלק מהצי הדני-נורווגי. עד לקרב קופנהגן (1807) הייתה לצי השפעה אסטרטגית חזקה באירופה, אך מאז, כאשר הוחרמו רובן של ספינות הצי על ידי הצי המלכותי הבריטי, קטנו ממדיו באופן משמעותי. למרות זאת, הצי כיום הוא צי המצויד בספינות גדולות ומשוכללות שהוכנסו לשירות מאז סוף המלחמה הקרה. ניתן להסביר זאת במיקומה האסטרטגי של דנמרק כחברת נאט"ו השוכנת על פתח הים הבלטי.
ספינות הצי המלכותי הדני נושאות את הקידומת KDM) Kongelige Danske Marine) שמתורגמת לאנגלית ל-Her / His Danish Majesty's Ship ובראשי תיבות HDMS. הצי המלכותי הדני הוא אחד הציים היחידים בנאט"ו שלא מפעיל צוללות.
שייטים ויקינגים בספינותיהם, ציור מהמאה ה-9 או ה-10
קו המתאר הגאוגרפי של דנמרק (לא כולל איי פארו וגרינלנד), מאופיין ביחס בין קו החוף לשטח של : 1:5.9. לשם ההשוואה, הנתון המקביל של הולנד הוא 1:92.1 ושל ארצות הברית הוא 1:493.2.[1]
מסיבה זו יש לדנמרק היסטוריה ימית ארוכת ימים ששורשיה מגיעים למאה התשיעית כאשר לויקינגים היו ציים קטנים אך מאורגנים היטב. הספינות היו עוגנות לרוב במספר קטן של כפרים, שהיה להם הסכם הגנה משותף. הספינות הוויקינגיות, בדרך כלל מסוג קנאר (Knarr), היו קלות, ולפיכך היה קל לנייד אותן מכפר לכפר בדרכי היבשה. בחלוף הזמן, הסכמי ההגנה הובילו לצמיחתם של ציים גדולים והתקפיים יותר שהויקינגים השתמשו בהם למעשי ביזה באזורי החוף. לאחר התקופה הוויקינגית, ועד למאה ה-15, כלל הצי בעיקר ספינות סוחר. ידוע שלמלך וולדמר היה צי של יותר מ-1000 ספינות במהלך כיבוש אסטוניה ב-1219. הצי הזה היה מסוגל לשאת איתו יותר מ-30,000 חיילים על סוסיהם וציודם.
החל מסוף המאה ה-14 היה קיים בדנמרק צי. מרגרטה הראשונה, מלכת דנמרק, שייסדה את איחוד קאלמאר, שכלל את דנמרק, נורווגיה, שוודיה, איסלנד, גרינלנד, איי פארו, איי שטלנד, אורקני וחלקים מפינלנד ומגרמניה, הורתה להקים צי, בעיקר כדי להגן על האיחוד כנגד ברית ערי הנזה. לפני כן כלל הצי הלאומי ספינות שהיו בבעלותם של אנשי האצולה, אך למדינה עצמה לא היה צי. המלכים שקדמו למרגרטה לא יכלו לפיכך להסתמך על התגייסותה של האצולה, שלעיתים הייתה במצב של עימות מול המלוכה. המלכה מרגרטה הורתה על הקמתו של צי שיופעל על ידי המלוכה ויוחזק על ידה. האצילים עדיין סיפקו את הצוותים שאיישו את הספינות, למרות שהגרעין של צוותי הספינות הועסק על ידי המלכה.
במהלך המאה ה-15, בעיקר בתקופת שלטונו של המלך הנס התרחב הסחר הדני במידה ניכרת. בהיותה של הספנות הדרך הטובה ביותר להובלת סחורות באותם ימים, היה צורך להגן יותר ויותר על נתיבי הים. המלך הנס היה זה שהקים את הצי המשותף הדני-נורווגי ב-1509 ועקב כך הוגדל באופן משמעותי מספר הימאים המקצועיים. הימאים היו בעיקר פושעים שביצעו עברות קלות, שבחרו בין עבודה בצי של המלך לבין מאסר. הם קיבלו הכשרה בסיסית בימאות ובנגרות ובכך התאפשר להם להפליג על הספינות. האחריות לתפעול כלי הנשק הייתה עדיין בידיהם של מגויסי החובה מקרב החקלאים. לצורך כך חולקה דנמרק למספר מחוזות, שנקראו בדנית skipæn (המילה האנגלית skip, שממנה הגיעה המילה skipper – רב חובל, מקורה במילה הדנית skib – ספינה), שבהמשך הפכו להיות הדיוקסיות הדניות. באותה תקופה הוקמו גם בסיסים ומספנות ייעודיים של הצי. הם נבנו, הוחזקו והותאמו לצי המלכותי. הבסיס הימי ייעודי הראשון היה ברמרהולמד (Bremerholmd), לימים גאמלהולם (Gammelholm), בפרברי קופנהגן, בשנת 1500.
מקובל לראות את מועד הקמתו של הצי המלכותי הדני ב-10 באוגוסט1510, כאשר המלך הנס מינה את אחד הואסלים שלו, הנריק קרומדיג (Henrich Krummedige), להיות " הקפטן הראשי וראש כל הקפטנים, האנשים והמשרתים שלנו, שכעת מינינו וציוונו להיות בים"
כאשר הוכתר המלך פרדריק השני בשנת 1559, הוא החל מיד בהרחבת הצי. מספר הבסיסים, המספנות והספינות עלה במהירות ורוב המשאבים נוצלו לבנייתן של ספינות חדשות, כלי נשק, הדרכה ושיטות לחימה. שוודיה, שהפכה להיות מדינה עצמאית, שלטה בחלק ניכר של הים הבלטי ואיימה על האינטרסים המסחריים של דנמרק. בתגובה לכך, סגרה דנמרק את מצר הים אורסונד ב-1568 בהניחה את היסודות לפרוץ המלחמה הסקונית (על שם מחוז סקונה שבדרום שוודיה) בשנים 1675-1679, שמונה שנים בלבד לאחר תום המלחמה הנורדית השנייה (1657-1660), שבמהלכה איבדה דנמרק את השטחים שמהווים היום את מחוזות סקונה, הלנד ובלקיניה שבשוודיה. בתקופה זו הוקצו משאבים נוספים לטובת הצי שזכה בניצחון בקרב מפרץ קוגה (Battle of Køge Bay) שמדרום לקופנהגן.
המלך כריסטיאן הרביעי, שעלה למלוכה בשנת 1588, המשיך בעקבות אביו. בראשית המאה ה-17, הוא הגדיל את מספר המספנות באופן משמעותי. הוא בנה בקופנהגן בתים שבהם התגוררו צוותי הספינות והמספנות.
בשנת 1701 מונה אולריק כריסטיאן גילדנלוב (Ulrik Christian Gyldenløve) כמפקד הצי. הוא העלה את קרנו של מקצוע הימאות והקים את האקדמיה המלכותית הימית. ב-1709 הצטרף לצי פטר ינסן ווסל (Peter Jansen Wessel). לימים הוא מונה כאדמירל והוביל ניצחונות רבים. ב-1712 הוא הצליח לשרוף 80 סיירות שוודיות ובכך נסללה הדרך לפרוץ המלחמה הצפונית הגדולה בשנים 1709-1720. מאחר שבאותה תקופה הייתה סקנדינביה במצב של שלום, התמקד הצי בהשגת משאבים במקומות אחרים בעולם וכתוצאה מכך החל התהליך של הקולוניאליזם באפריקה ובקריביים. נוכחות ימית קבועה החלה בים התיכון, כדי להגן על האינטרסים הדנים-נורווגים, בעיקר המלחמה בשוד ים. לפלגה של הצי בים התיכון היו מספר רב של התנגשויות עם המדינות הברבריות בהלך המאות ה-18 וה-19. בכמה הזדמנויות התנגשויות אלה הסלימו להיות מבצעים נרחבים. בין המקרים הללו בלטו הפגזת אלג'יר ב-1770, הפעולה בטריפולי ב-1797 ופעולתו של חיל המשלוח הסקנדינבי המשותף ב-1844 ששמה קץ אחת ולתמיד להתקפות של המדינות הברבריות על ספינות סוחר סקנדינביות באזור. הסכם נייטרליות נחתם בין דנמרק (כולל נורווגיה) לבין שוודיה, שגרם להרחבת הבסיס להתרחבות הסחר.
הבריטים, עקב הלחץ מצרפת, שאפו להגביל את הסחר הדני בימים, מאחר שהם האמינו שנפוליאון יצא נשכר מהסחר הדני. ב-1801, הם החליטו לתקוף את קו ההגנה הדני בקרב קופנהגן הראשון. קו ההגנה היה קטן במעט מהכוח התוקף והוא הוכרע בקלות. לפיכך נאלצה דנמרק לחתום על הסכם עם הבריטים. בשש השנים הבאות הצליחה דנמרק לא להיות מעורבת במלחמות הנפוליאוניות, עד לפרוץ קרב קופנהגן השני ב-1807. בריטניה חששה שהצי הדני יפול בידיו של נפוליאון, ובכך יופר המאזן לטובתו. המלך כריסטיאן השביעי סירב למסור את הצי שלו לבריטניה למשמרת עד לסוף המלחמה והבריטים תקפו וכחלק מהתנאים שנחתמו לאחר הקרב הועברו ספינות הצי לבריטניה.
ב-1814 נפרדו דנמרק ונורווגיה בדרכי שלום לאחר יותר מ-300 שנים של שלטון משותף. באותה תקופה הופרד גם הצי המשותף לצי המלכותי הדני ולצי המלכותי הנורווגי. אט אט נבנה הצי מחדש, אך הוא לא הגיע לגודלו הקודם. יחד עם זאת הייתה אמונה בכוחו. האינטרסים באפריקה ובקריביים זכו לתשומת לב. ב-1845 משלחת מחקר שוגרה למשך שנתיים על ידי הקורבטה "גאלתיאה" (Galathea). במהלך מלחמת שלזוויג השנייה (1864), היה הצי עדיין קטן ומיושן באופן יחסי. רק ספינות קיטור מעטות היו בשימוש ולאלה הייתה השפעה חזקה במלחמה. כתוצאה מכך, הורגש הצורך להתחיל בתהליך התחדשות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, הצי המלכותי הדני היה צי חדיש, מצויד בעיקר בספינות קיטור משוריינות והיו לו כבר מעט ספינות מפרש. במלחמה זו הייתה דנמרק מדינה נייטרלית.
אחת מספינות הצי המלכותי שהוטבעו ב"מבצע ספארי", 29 באוגוסט 1943
בתקופה שבין מלחמות העולם, הייתה לצי המלכותי הדני, כמו שאר זרועות כוחות ההגנה של דנמרק, עדיפות נמוכה מבחינתם של הפוליטיקאים, בעיקר בין השנים 1929-1942 בתקופת כהונתו של ראש הממשלה תורוואלד סטאונינג (Thorvald Stauning). במהלך השנה הראשונה של הכיבוש הגרמני, סייע הצי לכוחות הכיבוש הגרמנים בשליית מוקשים בשל הדרישה להשאיר את תשתית קווי המעבורות פועלת. המתחים בין החיילים הגרמנים לבין כוחות ההגנה הדנים התגברו בהדרגה וב-29 באוגוסט1943, במה שקרוי "מבצע ספארי", הצליחו אנשי הצי להטביע 32 מהספינות הגדולות שלהם בעוד שהגרמנים הצליחו לתפוס 14 מהספינות הגדולות בנוסף ל-50 מהספינות הקטנות. פעולה זו התבצעה על פי פקודות בעל פה שניתנו לקברניטי הספינות על ידי מפקד הצי, האדמירל וודל (Vedel), שהורה להם "לנסות ולהפליג לנמל הנייטרלי הקרוב, או לנמל הקרוב בשליטת בעלות הברית הקרוב ובמידה והדבר לא ניתן, יש להטביע את הספינה במים העמוקים ביותר האפשריים" מאוחר יותר הצליחו הגרמנים למשות ולהשמיש 15 מתוך הספינות הטבועות. במהלך הטבעת הצי הדני, קיבלו כמה ספינות הוראה לנסות להפליג לשוודיה ו-13 מתוכן הצליחו במשימה.[2][3] כתוצאה ממהלך זה 32 מספנות הצי טובעו, 2 היו בגרינלנד (שהייתה בשליטת ארצות הברית), 4 הגיעו לשוודיה ו-14 נתפסו על ידי הגרמנים.[3] בסתיו 1944 הפכו ספינות אלו באופן רשמי לשייטת הדנית בגלות.[4] בספטמבר 1943 פוטר וודל על פי פקודה של ראש הממשלה וילהלם בול (Vilhelm Buhl) עקב פעולותיו העוינות כלפי הגרמנים.
בשנת 1949 הצטרפה דנמרק לנאט"ו. כתוצאה מכך היא קיבלה סיוע רב בכסף ובחומרי גלם במסגרת תוכנית מרשל. יתר על כן, כמה ספינות נרכשו מאת הצי המלכותי הבריטי וספינות נוספות הועברו מהצי הגרמני, הקריגסמרינה שפורק.
במהלך המלחמה הקרה, הצי המלכותי הדני נבנה מחדש והפך להיות צי מודרני, כשמשימתו העיקרית הייתה להדוף פלישה אפשרית מצדן של מדינות ברית ורשה. פעילות אופיינית לתקופה הייתה הנחת מוקשים ימיים נרחבת ופעולות קרביות מהירות וקטנות ממדים. למודיעין הדני היו יכולות נרחבות, הצוללות הדניות אומנו לפעולה במים רדודים ובמקביל הוקמה יחידת קומנדו ימי. הבסיסים הראשיים של הצי הוקמו במהלך שנות החמישים בסיוע כספי של נאט"ו.
בעידן שלאחר המלחמה הקרה הצי המלכותי הדני עבר שינויים מהותיים. הדגש בפעולותיו עבר מהגנה מקומית לפעולות ברחבי תבל. מספר ספינותיו הוקטן אך כעת הם גדולות יותר. כמו כן הוא הפך להיות עצמאי יותר. בסוף שנות התשעים הוצאו מהשירות הפריגטות ושולות המוקשים הישנות מתקופת המלחמה הקרה. במחצית הראשונה של העשור הראשון של המאה ה-21 צומצם מספר היחידות של הצי וכלי שיט נוספים כמו סירות הטורפדו הוצאו מהשירות. במחצית השנייה של העשור צומצמו עוד יותר ממדי הצי והבולטים ביותר מבין סוגי כל השיט שהוצאו מהשירות היה צי הצוללות שהתקיים במשך 95 שנים ופורק מתוך כוונה לא להקימו יותר. מחמש פלגות בתחילת שנות התשעים נותרו בשנת 2006 שתי פלגות בלבד.
פלגה 1 – מפקדתה ממוקמת בפרדריקסהבן (Frederikshavn) ותפקידה העיקרי הוא ההגנה על המים הטריטוריאליים של דנמרק, איי פארו וגרינלנד. משימות נוספות הן: סיור, חיפוש והצלה, הפעלת שוברות קרח, טיפול ומניעת זיהום נפט. בין השאר השתתפו כוחות של הפלגה בפעולות השיקום הסביבתי לאחר אירוע דליפת הנפט מהספינה היוונית "פרסטיג'" (Prestige) בשנת 2002 ובביצוע משימות העברת משלוחי מזון לקרן אפריקה
ספינת הצי הדני HDMS HVIDBJORNEN בסמוך לנואק, גרינלנדפלגה 2 – מפקדתה ממוקמת בקורסור (Korsør) והיא מתמחה בביצוע משימות בינלאומיות. היא משתתפת בפעולות משולבות עם ציים זרים, כמו: משימות הגנה משותפות, מבצעי סיוע במקרי אסון ומשימות פינוי לא-קרביות שונות.
_underway_in_the_Red_Sea_on_15_April_2019_(190415-N-IL409-0016).JPG)
דנמרק
מרגרטה השנייה, מלכת דנמרק
_in_Nuuk,_Greenland.jpg)
.jpg)
אתר האינטרנט הרשמי של הצי המלכותי הדני