הפועל רמת-גן גבעתיים (כדורגל)
 | |||
| מידע כללי | |||
|---|---|---|---|
| כינוי | האורדונים | ||
| תאריך ייסוד | 23 באפריל 1927 | ||
| אצטדיון |
אצטדיון רמת גן, רמת גן (תכולה: 13,370) | ||
| בעלים | יהודה דולינר | ||
| יו"ר | עינב חזנוולד | ||
| מאמן | מנחם קורצקי | ||
| ליגה | הליגה הלאומית | ||
| תלבושת | |||
| |||
| מחלקות פעילות של הפועל רמת-גן גבעתיים | ||||
|---|---|---|---|---|
|
|
|
| |
| כדורגל (גברים) | כדורסל (גברים) | כדוריד (גברים) | כדורסל (קבוצת בת) | |
הפועל רמת-גן גבעתיים היא קבוצת כדורגל ישראלית המייצגת את הערים רמת גן וגבעתיים ומשחקת בליגה הלאומית.
הקבוצה נוסדה בשנת 1927, הישגיה הבולטים הם זכייה באליפות בשנת 1964 ושתי זכיות בגביע המדינה, בשנים 2003 ו-2013.
הקבוצה הצמיחה מאמנים ושחקנים מהשורה הראשונה בכדורגל הישראלי, ומשנת 1950 שיחקה במשך 20 עונות בליגה הבכירה. הקבוצה משחקת באצטדיון רמת גן. לפני כן שיחקה במשך 50 שנה (במצטבר) באצטדיון המכתש, עד שנהרס בשנת 2011.
לקבוצה יריבות ארוכת שנים עם הכח רמת גן, יריבתה העירונית, והמשחק ביניהם נקרא הדרבי של רמת גן.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה הוקמה בשנת 1927 על ידי ישקה ליפסון ואליעזר אלקס, לימים מזכיר מועצת פועלי רמת גן. בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה נוהלה הקבוצה על ידי נתן טייבר, הוגו זינגר, אביו ומרדכי לאופר שנהרג במלחמת העצמאות.
לאחר הקמת הקבוצה שיחקה בתחילה בליגות המחוזיות (ליגות נמוכות) שארגנה ההתאחדות לכדורגל החל מהקמתה ב-1928. בעונת 1941/1942 הגיעה הקבוצה לראשונה לליגה הארצית הבכירה בזמן תקופת המנדט, וסיימה את העונה במקום התשיעי. בעונת 1943/1944 סיימה במקום השביעי, וב1944/1945 לא הוכרזה אלופה אומנם אך הקבוצה סיימה במקום השני כסגניתה של הפועל תל אביב בליגה במחוז צפון. בעונה האחרונה שהתקיימה לפני הקמת מדינת ישראל 1946/1947 סיימה הקבוצה במקום השישי.
הפועל רמת גן הייתה אחת מ-13 הקבוצות שייסדו את ליגת הכדורגל בישראל לאחר קום המדינה. במשחקה הראשון בליגה הישראלית לעונת 1949/1950, היא גברה על מכבי רחובות בתוצאה 1–3. הקבוצה סיימה את עונתה הראשונה במקום העשירי, כשמאזנה עומד על 8 ניצחונות ו-16 הפסדים. ב-1954 דורגה במקום החמישי בליגה, שהיה הגבוה ביותר שהגיעה אליו בשנות ה-50 של המאה ה-20. הצלחותיה בגביע המדינה בעשור זה היו העפלה לחצי הגמר ב-1955 וב-1958.
הקבוצה ירדה לליגה א' (אז הליגה השנייה) לראשונה בתולדותיה ב-1960, לאחר שסיימה במקום האחרון. ב-1963 היא חזרה לליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה), לאחר שסיימה את העונה במאזן של 23 ניצחונות, 5 תוצאות תיקו ושני הפסדים.
עד שנות ה-50 לא היה לקבוצה מגרש רשמי. עיריית רמת גן סירבה להקצות לקבוצה מגרש, ובמקומה הסכימה עיריית גבעתיים להקצות לה את אצטדיון המכתש, שעד אז שימש את הקבוצה מדי פעם. האצטדיון, ששופץ ונחנך באוקטובר 1956, היה למגרש הרשמי של המועדון שנקרא מאז הפועל רמת-גן גבעתיים.
האליפות ההיסטורית ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה זכתה באליפות בעונת 1963/1964, והייתה לקבוצה הראשונה שעושה זאת בעונה הראשונה שלה בחזרה בליגה הבכירה (והיחידה בהיסטוריה שעשתה זאת בישראל, עד לשנות ה-90 של המאה ה-20, אז בית"ר ירושלים הצליחה לשחזר ולעשות זאת פעם נוספת). היא התמודדה על התואר עם מכבי יפו והפועל פתח תקווה, ובמשחק המכריע על האליפות גברה על מכבי חיפה באצטדיון המכתש בתוצאה 0–1 משער של משה פרל. מאמן הקבוצה היה דוד שווייצר, והייתה זו הפעם הראשונה והיחידה שבה זכתה הקבוצה באליפות הליגה הבכירה. הרכב הקבוצה כלל שחקנים בכירים שהגיעו מקבוצות אחרות וכן שחקני בית. שחקני הגנה: יעקב חודורוב בעמדת השוער, דני תיק ומוסלי מגינים, וגדי יניאק בלם. קישור: מרדכי בנבנישתי ולצידו משה פרל או קירשנבאום ופרידמן. ההתקפה היתה החלק ה"נוצץ" עם צבי הימן, שמואל נחמיאס, שלמה לוי, ראובן כהן וכתב ששון.
רמת גן המשיכה לשחק בליגה הבכירה עד 1969. בתקופה זו התפרסמו משחקי הדרבי של רמת גן מול הכח רמת גן. ב-1969 ירדה הקבוצה לליגה א' פעם נוספת, לאחר שסיימה את הליגה עם 18 נקודות ו-11 שערי זכות.
בעונה הראשונה שבה חזרה הקבוצה לליגה א' היא כמעט ירדה לליגה ב', אך הצליחה להימנע מכך רק במחזור האחרון. בעונות הבאות היא ניסתה (בלא הצלחה) לחזור לליגה הלאומית, כאשר ב-1971 הייתה זקוקה לשער אחד על מנת להשוות לתיקו 1–1 מול מכבי יפו ולעלות על חשבונה. ב-1976 היא סיימה במקום השלישי, אך העפילה לליגה הארצית (הליגה השנייה) שהוקמה באותה עונה. גם ב-1977 הייתה הקבוצה מרוחקת כדי משחק אחד מהעפלה לליגה הלאומית, אך במחזור האחרון הפסידה למכבי שעריים וסיימה במקום השלישי בפעם השישית ברציפות.
הקבוצה שבה לליגה הלאומית ב-1980, לאחר 11 שנים. היא הבטיחה את העלייה שלושה מחזורים לסיום בעקבות ניצחון 0–4 על הפועל הרצליה. בעונת החזרה היא סיימה עם 12 נקודות ליגה וירדה פעם נוספת. היא חזרה לליגה הראשונה, אך גם הפעם שבה וירדה בעקבות תיקו במחזור האחרון מול הפועל באר שבע. לאחר מכן פעמיים (1986 ו-1987) כמעט וירדה לליגה א'. לאורך רוב שנת 1989 היא ניצבה במקום הראשון, שהיה היחיד המוביל לליגה הלאומית עקב צמצומה של זו ל-12 קבוצות, והצליחה לחזור לאחר שגברה במחזור האחרון על הפועל חדרה בתוצאה 0–2.
שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]
את עונת 1989/1990 פתחה הקבוצה בצורה טובה, ובסוף הסיבוב הראשון דורגה במקום ה-6. בהמשך היא נחלשה מאוד, אך בזכות 3 ניצחונות מתוך 4 משחקים שמרה על אפשרות ממשית להישאר בליגה. במחזור האחרון היא אירחה את הפועל באר שבע והייתה זקוקה לניצחון כדי להישאר בליגה. אולם, המשחק הסתיים בתיקו 0-0, ורמת גן ירדה לליגה הארצית בפעם השנייה בתוך שבע שנים. היא ניסתה לחזור לליגה הלאומית בעונה שלאחר מכן, אך סיימה לאחר מכבי פתח תקווה ומכבי יבנה. בעונה שלאחר מכן היא סיימה במרכז הטבלה.
ב-1993 ירדה הקבוצה לליגה השלישית לראשונה בתולדותיה, לאחר שהפסידה במחזור האחרון להפועל אשדוד אף על פי שהייתה זקוקה לתיקו. היא חזרה לליגה השנייה כעבור עונה אחת. ב-1998 היא ירדה פעם נוספת לליגה א'. באותה עונה החליטה ההתאחדות לכדורגל בישראל על שינוי במבנה הליגות ועל הקמת ליגת העל. בעקבות השינוי הקבוצה הייתה צריכה לסיים באחד משני המקומות הראשונים בליגה א' על מנת לחזור לליגה הארצית. רמת גן סיימה במקום השני, והצליחה להעפיל לליגה הארצית החדשה.
הקבוצה זכתה בגביע הטוטו בעונה הראשונה (1999/2000) שבה הופעל גם בליגה הארצית (השלישית), לאחר ניצחון 4–5 על הפועל רעננה ועל אף שפיגרה 1–4. בסוף אותה עונה היא חזרה לליגה הלאומית (הליגה השנייה). אף על פי שנחשבה לאחת הקבוצות החלשות בליגה היא הצליחה להפתיע ולסיים במקום הרביעי.
למרות ציפיות גבוהות לקראת העונה השנייה בליגה הלאומית הקבוצה הסתבכה בתחתית הליגה. המאמן מוטי איוניר פוטר חודש לפני סיום העונה, והוחלף על ידי אלי כהן שהעלה את הקבוצה מליגה א' לליגה הלאומית. במחזור האחרון פגשה רמת גן את מכבי הרצליה (קבוצתו הקודמת של כהן), גברה עליה 2–3, נשארה בליגה ומנעה מהרצליה להעפיל לליגת העל.
גביע ראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003 חוללה הקבוצה הפתעה כשהצליחה לזכות בגביע המדינה בעודה משחקת בליגה השנייה, והייתה לקבוצה הראשונה (והיחידה, נכון ל-2023) מהליגה השנייה שעושה זאת. במשחק הראשון ניצחה את הפועל ירושלים בבעיטות הכרעה, וכך עשתה גם בשמינית הגמר מול מכבי פתח תקווה. בשלב רבע הגמר ניצחה הקבוצה 0–1 את בני סכנין, ולראשונה מאז 1958 העפילה לחצי הגמר.
ב-13 במאי 2003 שיחקה הקבוצה בחצי הגמר מול מכבי תל אביב, ודקה אחת לסיום המשחק כבש שרון אביטן את שער הניצחון (1–2), והוביל את קבוצתו לגמר. משחק הגמר נערך ב-27 במאי, ובו התמודדה רמת גן מול הפועל באר שבע. במחצית השנייה הבקיע אופיר חלוואני את השער הראשון לטובת רמת גן, אך באר שבע הצליחה להשוות את התוצאה 3 דקות לפני הסיום. גם ההארכה הסתיימה בתיקו 1–1, ובדו-קרב הפנדלים ניצחה רמת גן בתוצאה 4–5, לאחר בעיטה של ליעד טפר שנכנס למשחק דקות אחדות לפני תום ההארכה.
ב-23 במאי, ארבעה ימים לפני הגמר, הצליחה הקבוצה להימנע מירידה לליגה הארצית.
הינצלות מפירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
מצבה של הקבוצה התדרדר לאחר הזכייה בגביע. רוב הסגל התחלף כיוון ששחקנים רבים שאפו להתקדם לקבוצה יותר בכירה, והקבוצה הודחה בסיבוב הראשון של גביע אופ"א (אליו העפילה אוטומטית) על ידי לבסקי סופיה מבולגריה. אלי כהן פוטר באמצע העונה, ולאחר מכן הקבוצה התדרדרה עד למקום האחרון וירדה לליגה הארצית. היא לא הצליחה לחזור לליגה הלאומית, סיימה במקום השמיני ואף הפסידה בגמר גביע הטוטו של הליגה הארצית להפועל אשקלון.
בקיץ 2005 מונה לקבוצה מפרק, והיא פתחה את עונת 2005/2006 עם מינוס תשע נקודות כיוון שמינוי מפרק הוא עבירה על תקנון ההתאחדות. היא הצליחה לזכות בגביע הטוטו של הליגה הארצית לאחר ניצחון 0–2 על מכבי טירת כרמל. הקבוצה נרכשה על ידי האוהד ירון קוריס ב-1 במרץ 2006, ואליו הצטרפו אנשי עסקים אחדים ובהם יגאל כוכבי ששיחק בקבוצה בשנות ה-70. באמצע העונה היא הייתה במרחק של 13 נקודות מהמקום ה-10, ורק במחזור האחרון הבטיחה את הישארותה לאחר ניצחון על מכבי אחי נצרת. לולא הפחתת הנקודות היא הייתה עשויה לסיים במקום ה-4.
את העונה הבאה פתחה הקבוצה בצורה טובה, והחל מהמחזור השישי דורגה במקום הראשון. במחזור ה-29 ניצחה הקבוצה את מכבי טירת כרמל והבטיחה את חזרתה לליגה הלאומית לאחר שלוש שנים. במקביל, היא הצליחה להגן על זכייתה בגביע הטוטו של הליגה הארצית לאחר שגברה בגמר על סקציה נס ציונה 1–0 לאחר הארכה. בגביע המדינה העפילה הקבוצה עד לשלב חצי הגמר תוך שהיא מדיחה את הפועל כפר סבא ואת מכבי חיפה בשמינית הגמר וברבע הגמר בהתאמה. בחצי הגמר היא הפסידה להפועל אשקלון מתחתית הליגה הלאומית בתוצאה 0–1.
הקבוצה לא שיחקה היטב בתחילת עונת 2007/2008, ורק לאחר הגעתם של אבי סופר, שי בנאי ושי רביבו בפגרת החורף היא הפגינה שיפור ברמת המשחק, וצברה 8 ניצחונות מתוך תשעה משחקים בתחילת הסיבוב השני. היא אף העפילה לשמינית גמר גביע המדינה, בו הודחה על ידי יריבתה הכח רמת גן. לאחר מכן נחלשה רמת המשחק של הקבוצה והיא סיימה במקום השישי.
סגל הקבוצה עבר שינויים רבים לקראת עונת 2008/2009, והיא פתחה את העונה בצורה בינונית עם 5 ניצחונות מ-7 משחקים אך רק עם 14 נקודות ב-10 המשחקים הבאים. הסגל חוזק בינואר עם הגעתם של קרלוס צ'קאנה ואסי דומב. היא הודחה בסיבוב ט' של גביע המדינה לאחר הפסד למכבי חיפה, ולאחר שחזרה לשחק בליגה החלה לצבור נקודות ולפתוח פער מהמקום ה-6 המוביל למבחנים לעלייה לליגת העל. ב-8 במאי 2009 היא הבטיחה את עלייתה לאחר ניצחון ביתי 1–3 על הפועל רמת השרון, וחזרה לליגה לאחר היעדרות של שני עשורים.
בסיום המשחקים הסדירים של עונת 2009/2010 דורגה הקבוצה במקום ה-11, אך בעקבות הפעלת שיטת הקיזוז הנקודות לחצי ובעיות ניהוליות שונות היא ירדה עד למקום ה-14, והבטיחה את הישארותה בליגה רק במשחק הפלייאוף מול הפועל כפר סבא. קיץ 2010 התאפיין בחוסר ודאות כלכלית ומקצועית בעקבות החובות הכספיים. ב-30 ביוני הודיע הבעלים ירון קוריס כי הקבוצה תמשיך לשחק לאחר כיסוי החובות על ידי נותני החסות שלה, וכי הוא עצמו עוזב את הקבוצה לאחר ארבע שנים. ניהול הקבוצה הועבר לידי קבוצת ניהול בראשות שחר בן עמי ונתן דטנר. בנוסף לכך עזב יובל נעים לאחר חמש שנים בתפקיד המאמן, והוחלף על ידי שלומי דורה.
העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-15 בנובמבר 2010 פוטר דורה מתפקיד מאמן הקבוצה עקב מיקום הקבוצה במקום האחרון בטבלת ליגת העל מזה זמן רב, ובמקומו מונה צביקה צמח לתפקיד מאמן הקבוצה. בינואר 2011 התפטר צמח מאימון הקבוצה, ובפברואר מונה במקומו ירון הוכנבוים. בתום העונה ירדה הקבוצה לליגה הלאומית לאחר שתי עונות רצופות בליגת העל. במקומו של הוכנבוים, מונה פרדי דוד לתפקיד מאמן הקבוצה.
ב-14 בדצמבר 2011 זכתה הקבוצה בגביע הטוטו של הליגה הלאומית, לאחר שניצחה 0–1 את מכבי עירוני בת ים.
ב-18 במאי 2012 עלתה הקבוצה בחזרה לליגת העל, לאחר שניצחה 0–2 את הפועל בני לוד במשחק שהכריע מי מבין הקבוצות תעלה לליגת העל.
הקבוצה לא פתחה טוב את עונת 2012/2013 ובתום עשרה מחזורים צברה הקבוצה 7 נקודות וניצחון בודד, מה שהוביל לסיום דרכו של פרדי דוד בקבוצה. בעקבות כך חזר אלי כהן לאמן את הקבוצה תשע שנים לאחר שפוטר ממנה. ב-27 באפריל 2013, לאחר עונה אחת בליגת העל, ירדה הקבוצה בחזרה לליגה הלאומית, לאחר שהפסידה 1–2 להפועל עכו. כעבור 11 ימים, זכתה הקבוצה בגביע המדינה בפעם השנייה בתולדותיה, כאשר ניצחה במשחק הגמר את עירוני קריית שמונה בתוצאה 2–4 בבעיטות הכרעה. הייתה זו הפעם הראשונה בה קבוצה זוכה בגביע המדינה באותה עונה בה היא יורדת לליגת המשנה.
ב-29 במאי 2013 הועברה הבעלות על הקבוצה ממשפחת ארקין ליהודה דולינר. לאחר מכן מונה למאמן אריק גילרוביץ', ששיחק בעבר בקבוצה. ב-1 באוגוסט התמודדה הקבוצה בסיבוב השלישי במוקדמות הליגה האירופית במשחק חוץ נגד קבוצת אשטוריל מפורטוגל, שהסתיים בתוצאה 0–0. במשחק הגומלין, שנערך באצטדיון רמת גן אשטוריל ניצחה 0–1 והדיחה את הקבוצה מהמשך הטורניר. לאחר שהקבוצה פתחה את העונה בליגה הלאומית עם ארבעה הפסדים בששת המחזורים הראשונים, פוטר גילרוביץ' מתפקידו ובמקומו מונה גיא לוי למאמן הקבוצה. ב-25 בפברואר 2014 פוטר לוי, ובמקומו מונה למאמן תמיר בן עמי, קפטן הקבוצה בעבר. בתום העונה החליט דולינר להעביר את הבעלות על המועדון. באוקטובר 2014 פוטר בן עמי לאחר שהקבוצה נקלעה לתחתית הליגה הלאומית, ובמקומו מונה דני גולן למאמן הקבוצה אשר הצליח להביא את הקבוצה מהמקום האחרון אל הפלייאוף העליון והקבוצה סיימה את העונה במקום השישי. עונה לאחר מכן סיימה הקבוצה במקום השלישי.
בעונת 2016/2017 העפילה הקבוצה לגמר גביע הטוטו לליגה הלאומית, בו נוצחה על ידי מכבי שעריים. בנוסף העפילה לחצי גמר גביע המדינה לאחר שהדיחה את הפועל חיפה מליגת העל ברבע הגמר, ובחצי הגמר הפסידה לבני יהודה תל אביב. את העונה היא סיימה במקום הרביעי בלאומית.
בקיץ 2017 מונה אריק בנדו למאמן הקבוצה כשחתם לעונה אחת, אך באוקטובר 2017 פוטר מתפקידו. מי שהחליפו היה עוזר המאמן פטריסיו סייג, אך גם הוא פוטר בדצמבר, לאחר שהקבוצה הובסה בגמר גביע הטוטו בידי הפועל עפולה וגם עקב מצבה הגרוע של הקבוצה. לאחר המאמן הזמני איציק ברוך, ששימש גם כמאמן קבוצת הנוער של המועדון, מונה ב-24 בפברואר 2018 דני גולן כמאמן בקבוצה.[1] את עונת 2017/2018 סיימה הקבוצה במקום ה-13, שהבטיח לקבוצה מקום בליגה הלאומית לעונה נוספת.
ארבעה מחזורים לאחר שהחלה עונת 2018/2019 פוטר דני גולן מתפקידו לאחר פתיחת עונה מאכזבת שבה הקבוצה השיגה נקודת ליגה אחת בלבד מול שלושה הפסדים ובמקומו מונה ניר ברקוביץ'. בתום 20 מחזורים התפטר ברקוביץ' מהקבוצה ובמקומו מונה בני בן זקן. את העונה סיימה הקבוצה במקום השמיני, בפלייאוף העליון של הליגה הלאומית.
ב-23 בספטמבר 2019 זכתה הקבוצה בגביע הטוטו של הליגה הלאומית לעונת 2019/2020, השני שלה בהיסטוריה, לאחר ניצחון 1:2 על בני סכנין בגמר.[2] הקבוצה סיימה את הסיבוב הראשון של עונת 2019/2020 במקום ה-11 אך פתחה את הסיבוב השני עם ארבעה ניצחונות רצופים, כולל ניצחון על מכבי פתח תקווה באצטדיון המושבה, אך לאחר מכן לא ניצחה הקבוצה בחמשת המשחקים הבאים ובמחזור ה-24 הובסה הקבוצה בביתה בידי 1–5 על ידי בני סכנין. כתוצאה מכך פוטר בני בן זקן ובמקומו מונה עופר טסלפפה.[3][4] שהוביל את הקבוצה לפלייאוף העליון, בו השיגה הקבוצה מאזן של חמישה ניצחונות והפסד אחד, וסיימה את העונה במקום השלישי בליגה.
סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נכון ל-13 בפברואר 2024
|
|
צוות מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מאמן ראשי |  אורי גוטמן
|
| עוזר מאמן | אייל ברוך
|
| מאמן שוערים | שאול סמדג'ה
|
| מאמן כושר | רותם בר יוסף
|
| מנהל מקצועי | גילי ורמוט
|
היריבות עם הכח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הדרבי של רמת גן
הדרבי הראשון בין הפועל להכח רמת גן נערך ב-1964, והסתיים בניצחונה של הפועל בתוצאה 1–2. המשחקים בשנות ה-60 נחשבו למתוחים מאוד, ובאחד מהם נדקר סוס של המשטרה על ידי אוהד הכח. ב-1968 ניצחה הפועל בתוצאה 0–5, ולהכח הורחקו שלושה שחקנים. עונת 1968/1969 הייתה האחרונה שבה נערך דרבי רמת-גני בליגה הבכירה, וכל משחקי הדרבי שלאחר מכן נערכו בליגה השנייה.
הדרבי הרמת גני נחשב משני לעומת משחקי דרבי אחרים כגון הדרבי של תל אביב, הדרבי של ירושלים והדרבי של חיפה.
מקור כינוי הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד הכינויים הנפוצים לתושבי רמת גן (ולפעמים גם לתושבי גבעתיים) הוא "אורדונים" (צורת הרבים של "אורדון" - הכינוי שהודבק לקבוצת הכדורגל המקומית, הפועל רמת גן).
איתן קרוק, איש המשק המיתולוגי ובעל הזיכיון על המזנון במכתש החל להשתמש במילה "אורדון" בשנות ה-60, מילה שלמעשה אומרת "בן אדם".
מקור המילה מגיעה משכונת הקווקזים בדרום תל אביב (שפירא של היום) והייתה מזוהה עם הכח תל אביב (לימים הכח עמידר רמת גן) אבל קרוק שמע את המילה ואהב אותה לטענתו, ואז החל להגיד אותה בכל הזדמנות ולכל אחד.
חלפו מספר שנים וקפטן קבוצת הנוער של הפועל רמת גן בשנת 1977, רוני זיידמן, סייע להשריש את המילה ומאז היא הפכה לכינוי של הקבוצה ואוהדיה.[5]
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זכייה (1): 1963/1964
גביע הטוטו בליגת המשנה:
- זכייה (2): 2011/2012, 2019/2020
- סגנות (4): 1987/1988, 1994/1995, 2016/2017, 2017/2018
גביע הטוטו בליגה השלישית:
- זכייה (3): 1999/2000, 2005/2006, 2006/2007
- סגנות (1): 2004/2005
גביע הכ"ה לליגה א':
- סגנות (1): 1973
סטטיסטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נחום סטלמך, במשחק בין הקבוצות ב-שנות ה-50 של המאה ה-20
נכון לעונת 2020/2021:
- עונות בליגה הראשונה: 20
- עונות בליגה השנייה: 43
- עונות בליגה השלישית: 6
- מוקדמות הליגה האירופית: 2 (2003, 2013)
- מיקום הכי גבוה: אליפות ב-1964
- מיקום הכי נמוך: 10 בליגה ארצית (הליגה השלישית) ב-2006
- הניצחון הגבוה ביותר: 10–1 על מכבי ראשון לציון ב-1950
- ההפסד הגבוה ביותר: 0–8 להפועל תל אביב ב-1953
- הניצחון הגבוה ביותר בגביע המדינה: 20–0 על הפועל עין כרם ב-1963
- ההפסד הגבוה ביותר בגביע המדינה: 1–6 להפועל פתח תקווה ב-1946
- הקבוצה היחידה שזכתה בגביע המדינה בעודה משחקת בליגת המשנה (2003)
- הקבוצה היחידה שזכתה בגביע המדינה וירדה ליגה באותה שנה (2013)
- מלך שערי הקבוצה בליגה הבכירה: ראובן כהן, 60 שערים
- מלך שערי הקבוצה בכל הזמנים: ראובן כהן, 85 שערים
- שיאן ההופעות בליגה הבכירה: ראובן כהן, 229 הופעות
- שיאן ההופעות בכל הזמנים: תמיר בן עמי, 395 הופעות
- שיאן ההופעות בנבחרת ישראל: חנוך מורדכוביץ', 16 הופעות
שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי הפועל רמת גן, נכון ל-2013
| להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה" | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
*בעשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.
שיאני השערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן עשרת השחקנים שכבשו את מספר שערי הליגה הרב ביותר במדי הפועל רמת גן, נכון ל-2001.
| להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה" | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
*בעשורים הראשונים לא התקיימו רישומים מדויקים דיים כדי להכלילם בטבלה.
שחקני עבר בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם לב
- יעקב חודורוב
- שלמה לוי
- ראובן כהן
- חנוך מורדכוביץ'
- צבי היימן
- ששון כתב
- אליעזר זולר
- משה פרל
- אריק גילרוביץ'
- ג'ורג' בורבה
- שאול חייק
- יואל שוהם
- רוני קלדרון
- דוד פרימו
- שייע פייגנבוים
- נמרוד דרייפוס
- רפעת טורק
- שולי גילארדי
- יובל נעים
- רונן חרזי
- אילן בכר
- מיכאל זנדברג
- תמיר בן עמי
- עומר בוקסנבוים
- קרלוס צ'קאנה
- אבי ברשצקי
- אבי בנימין
- ראו גם: קטגוריה:כדורגלני הפועל רמת גן
מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן רשימת המאמנים של הפועל רמת-גן לאורך שנותיה[6]:
| להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה" | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
