הפארק הלאומי מרוג'ג'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפארק הלאומי מרוג'ג'י
מסיב מרוג'ג'י והיערות הסובבים אותו
מסיב מרוג'ג'י והיערות הסובבים אותו
מידע כללי
תאריך הקמה 1952 (שמורת טבע)
1998 (פארק לאומי)[2]
גוף מנהל רשות הפארקים הלאומיים של מדגסקר
נתונים ומידות
שטח 555[1] קמ"ר
מיקום
מדינה מדגסקרמדגסקר מדגסקר
מיקום מחוז סאבה עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 14°27′S 49°42′E / 14.450°S 49.700°E / -14.450; 49.700
www.marojejy.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הפארק הלאומי מרוג'ג'י (בצרפתית: Parc national de Marojejy,‏ /məˈroʊdʒɛdʒiː/) הוא פארק לאומי באזור סאווה (Sava region) שבצפון-מזרח מדגסקר. הוא משתרע על פני 555,000 דונם (555 קמ"ר) ובמרכזו מסיב מרוג'ג'י, שרשרת הרים המתנשאת לגובה של 2,132 מטרים. בשנת 1952 הוגדר האתר כשמורת טבע מחמירה והגישה לאזור שמסביב למסיב הוגבלה למדענים וחוקרים בלבד. בשנת 1998 הוסב לפארק לאומי ונפתח לציבור הרחב. בשנת 2007 הפך לחלק מאתר מורשת עולמית הידוע בשם יערות הגשם של אטסינאנאנה. "מיוחד בעולם, מקום של יערות גשם צפופים וג'ונגליים, צוקים גבוהים צלולים, וצמחים ובעלי חיים ייחודים שלא תמצא בשום מקום אחר על פני כדור הארץ",[3] הפארק הלאומי מרוג'ג'י זכה לשבחים בניו יורק טיימס[4] ובמגזין Smithsonian[5] על יופיו הטבעי והמגוון הביולוגי העשיר, הכולל פרטים בסכנת הכחדה חמורה כדוגמת הסיפאקה הלבנה. לשם כך, קונסורציום עולמי של ארגוני שימור, כולל הקרן לשימור הלמור, מרכז דיוק למור והפארקים הלאומיים של מדגסקר, ביקשו לקדם תוכניות מחקר ושימור בפארק הלאומי מרוג'ג'י, והשמורה השכנה אנג'נהאריבה-סוד ושמורת אנטנטיאמבו הפרטית, כדי להגן על החי והצומח האנדמיים השוכנים בצפון-מזרח מדגסקר. בנוסף, ארגונים אלה יישמו מגוון של יוזמות מבוססות קהילה כדי להפחית את פלישת האדם לפארק, וביצוע פעולות כגון צייד וכריתת עצים סלקטיבית, על ידי עידוד קהילות מקומיות לעסוק בייעור ויוזמות יערנות כדי לקדם חלופה בת-קיימא לכרייה, לחקלאות חיתוך ושרפה (slash-and-burn agriculture), ואיסוף עצים.[6]

הטווח הרחב של הגבהים והטופוגרפיה המחוספסת של המסיב יוצרים בתי גידול מגוונים שמתחלפים במהירות עם השינויים בגובה. ניתן למצוא יער גשם חמים וצפוף בגבהים נמוכים יותר, ואחריו יערות נמוכים יותר בגבהים גבוהים יותר, ואחריהם יער עננים, ובראשו ליד הפסגות בתה הבלתי מופרעת היחידה שנותרה במדגסקר. תנאי גידול טובים יותר לצמחים ניתן למצוא בצד המזרחי של ההרים, מפני שיורד שם יותר גשם בהשוואה לצד המערבי. מגוון בתי גידול אלו מתאימים לרמות גבוהות של מגוון ביולוגי. לפחות 118 מיני ציפורים, 148 מינים של זוחלים ודו-חיים ו-11 מיני למורים ידועים וחיים בתוך הפארק הלאומי מרוג'ג'י. אחד מסוגי הלמורים בפארק, הסיפאקה הלבנה (Propithecus candidus) נמנה בין "25 הפרימטים בסכנת הכחדה הגדולה ביותר בעולם". ונגת הקסדה (Euryceros prevostii) נחשבת למין הציפורים האייקוני של הפארק.[דרוש מקור]

שביל אחד מוביל מהכניסה לפארק ועד הפסגה. ישנם שלושה מחנות לאורך המסלול: מחנה מאנטלה בגובה 450 מטרים ביער הגשם בשפלה, מחנה מרוג'ג'יה בגובה 775 מטרים במעבר בין יער גשם בשפלה ליער הגשם, ומחנה סימפונה בגובה 1,250 מטרים באמצע יער הגשם ההררי. מחנה סימפונה משמש כמחנה הבסיס לטרק לפסגה, מסלול שאורכו 2 קילומטרים ויכול להימשך כארבע עד חמש שעות.[דרוש מקור]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק הלאומי מרוג'ג'י ממוקם בצפון-מזרח מדגסקר בין העיירות אנדפה וסמבאבה[7] ומשתרע על פני כ-32 קילומטרים ממזרח למערב ו-22 קילומטרים מצפון לדרום.[8] הוא מרוכז בשרשרת ההרים הידועה בשם מסיב מרוג'ג'י.[7] למרות שבוצע סקר מדעי של מספר הרים אחרים באזור בשנת 1929 על ידי ה-Mission Zoologique Franco-Anglo-Américaine,[9] המרוג'ג'י לא נסקר באופן כלשהו עד 1937 עת אל.ג'יי. אראגון משירות ג'יאוגרפיק דה מדגסקר (Service Géographique de Madagascar) עלה לצד המזרחי של המרוג'ג'י, אם כי לא ערך מחקר שטח במהלך ביקורו.[10] המסיב תואר גאולוגית רק לאחר שהבוטנאי הצרפתי ז'אן-אנרי אומבר (אנ') מהמוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בפריז חקר את ההרים ב-1948.[7][9] אומבר חקר בעברו רכסי הרים רבים ביבשת אפריקה לפני שנסע למרוג'ג'י.[7] בין נובמבר 1948 לנובמבר 1950, הוא בילה חמישה חודשים באיסוף 4,039 דגימות צמחים מיובשים (עשבייה) לצורך מחקר.[9] לאחר מספר משלחות, הוא פרסם את הספר "פלא הטבע" ("A Marvel of Nature") ב-1955, בו טען שהמסיב הוא הרכס המרשים ביותר בכל מדגסקר בשל גודלו, מגוון הפרחים ומצבו הטבעי הבתולי.[7][11]

מרוג'ג'י הוגדר כאחת משמורות הטבע המחמירות (שימור מחמיר) של מדגסקר בשנת 1952 בעיקר בשל ההתלהבות והתמיכה של אומבר. תחת הגנה זו, רק מדענים חוקרים הורשו לבקר באתר.[7][9] ב-1998 הוסב מרוג'ג'י לפארק לאומי וכך נפתח למבקרים מהציבור הרחב.[7]

מרוג'ג'י, שנראה במקור כאזור מעבר בין יערות הגשם המזרחיים והרמה המרכזית, מוכר כיום כבעל מאפיינים ייחודיים משלו, עם מגוון ביולוגי עשיר ביותר באי.[12] מספר מחקרים מתחילת שנות ה-70 ועד שנות ה-90 של המאה ה-20 סקרו את המערכות האקולוגיות של ההרים וערכו רשימות מצאי של החי והצומח.[13] בשנת 2007, מרוג'ג'י נרשם כאתר מורשת עולמית כחלק מיערות הגשם של אטסינאנאנה.[14] עקב כריתת עצים לא חוקית וסחר בעצים יקרי ערך, ובמיוחד לאחר המשבר הפוליטי במדגסקר ב-2009, נוספו יערות הגשם של אטסינאנה לרשימת אתרי המורשת עולמית בסיכון ב-2010.[15]

גבולות וגודל הפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת הפארק הלאומי מרוג'ג'י

גבולות הפארק הלאומי מרוג'ג'י נקבעו במקור בקירוב כאשר הפארק הוקם בשנת 1952. עם צו שני (מס' 66–242) מממשלת מדגסקר בשנת 1966, אושר מחדש מעמדו של הפארק כשמורת טבע מחמירה, וכן גבולותיה סומנו ב-89 נקודות. מסמנים אלה נאמד גודל הפארק ב-601,500 דונם. באותה עת, שתי משפחות התגוררו 450 מטרים בתוך גבולות הפארק, מה שבתחילה הותר בתנאים שלא ירחיבו את אדמתן המעובדת לתוך הפארק או יאפשרו לאחרים להצטרף אליהן. מאוחר יותר גורשו המשפחות בגין הפרת תנאים אלו. משפחות רבות מהקהילות המקומיות לא הבינו מדוע שטח כה גדול כל כך עשיר במשאבים והכרחי להישרדותן נאסר עליהן, ובין סוף שנות השמונים ל-1993 הפסיקו לכבד את מעמדו של הפארק. הם החלו לפנות את הקצוות החיצוניים של השמורה כדי להתחיל בשתילת מטעים של וניל וקפה. ב-1993 חידשו הקרן העולמית לשימור חיות הבר (WWF) ושירות המים והיערות (Service des Eaux et Forêts) את מאמצי השימור באזור, פינו את האנשים שחיים בתוך השמורה, וניהלו מחדש משא ומתן על הגבולות עם הקהילה המקומית, בהתבסס על הצו משנת 1966. שבילים ועמדות שימשו אז לסימון ברור של קצוות השמורה.[16] בשנים שלאחר האירועים הללו, קהילות רבות המתגוררות בסמוך לגבולות הפארק הפכו מעורבות יותר במעקב אחר יערות, וכריתת היערות ירדה בחדות לעשרות דונמים ספורים בלבד בשנה.[17]

בשנת 1998, ביקשה הקרן העולמית לשימור חיות הבר מממשלת מדגסקר להקל את ההגבלות על השמורה כדי לאפשר תיירות אקולוגית, שההכנסה ממנה עשויה להועיל לאנשים החיים בפריפריה של הפארק. בצו (מס' 98–375) במאי 1998 הפכה השמורה לפארק לאומי. הגבולות נוסדו מחדש, במיוחד באזורים המערביים והצפון-מערביים של הפארק, והפעם השתמשו בסימני דרך טבעיים ברורים, כמו פסגות רכס, כסמנים. גודלו של הפארק הותאם ל-600,500 דונם, כאשר חלק מהקהילות המערביות קיבלו גישה לאזורי יער בתוליים בעוד שהקהילות בצפון-מערב איבדו קרקעות חקלאיות. כ-50,000 דונם פונו באופן בלתי חוקי בתוך הפארק והם עדיין חלק מהפארק. יש כעת 91 סמני גבול והגבולות הם בהתייחסות גאוגרפית. סמני גבול ביניים ממוקמים בין סמנים קיימים כדי לתחום את קצוות הפארק במהלך מחלוקות עם הקהילה המקומית.[18]

במהלך אוקטובר 2005, החלו דיווחים המראים כי סמני גבולות הועברו באישור עובדי הפארק וכי שטחים בתוך הפארק עברו פינוי לחקלאות. בינואר 2006, פוטר מתאם הלוגיסטיקה של הפארק בשל הזזת סמני גבולות בזמן שהועסק כסוכן שימור הפארק ומכר 90 דונמים של אדמות הפארק לחקלאי מקומי תמורת 2 מיליון פרנק מלגשי (~200 דולר אמריקאי).[19] בשנת 2010, תיחום חדש הגדיר את גודל הפארק ל-55,500 דונם.[1]

טופוגרפיה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף ההרים שמסביב לפסגת מסיב מרוג'ג'י בגובה 2,132 מטרים.

הפארק הלאומי מרוג'ג'י משתרע על פני 555,000 דונם ומגן כמעט על כל המסיב, שגובהו נע בין 75 ל-2,132 מטרים בפסגתו.[7][18][20] המסיב הוא חלק משרשרת הרים המשתרעת מצראטננה בצפון-מערב ועד לחצי האי מסואלה בדרום.[21] סדרת הפסגות במסיב יוצרות קו ברור בכיוון מזרח–מערב לאורך המבנה הבלתי סדיר שלו, המורכב מקווי פסגה מקבילים או מתפצלים המפורקים זה מזה על ידי מדרונות תלולים ולא סדירים.[18] מסיב מרוג'ג'י כולל כמה מההרים התלולים ביותר במדגסקר המתנשאים לגובה של כ-2,000 מטרים על פני 8 קילומטרים בלבד.[21] כתוצאה מהשיפועים החדים הללו בגובה והטופוגרפיה המחוספסת, יש לו מגוון של מיקרו-אקלים ושינויים מובחנים בבית הגידול,[22][23] מה שהופך אותו לאחד המקומות הבודדים בעולם שבהם שטח של יער גשם מכוסה עננים משתנה במהירות לשטח המאופיין בשיחים הרריים הגדלים בגבוה, לאורך מרחק שניתן לעבור אותו ברגל.[7] בשל הטופוגרפיה המחוספסת, מגוון הצומח משתנה בין פסגות ומדרונות ההר, גם באותם הגבהים. לדוגמה, לפסגות ולמדרונות סמוכים יש במשותף, לעיתים קרובות, פחות מ-20% ממיני הצמחים הפורחים בהם.[24]

הטמפרטורות באזור קבועות למדי, כאשר גם טווח הטמפרטורות היומי וגם הטווח העונתי משתנים רק במעט. פברואר הוא החודש החם ביותר, בממוצע 25 מעלות צלזיוס, בעוד אוגוסט הוא הקריר ביותר, בממוצע 19 מעלות צלזיוס.[21] בטיפוס לפסגות, הטמפרטורה יורדת ב-1 מעלות צלזיוס לכל 200 מטרים בעלייה לגובה, והטמפרטורות על הפסגה יורדות ל-1.5 מעלות צלזיוס ביולי.[25] הלחות היחסית באזור נעה סביב 87% לאורך רוב השנה, ואף עולה ל-97% בין מרץ לאפריל.[21] גשם יורד מדי חודש בצד הדרומי של ההר, כאשר האזור מקבל לפחות 2,300 מילימטרים של גשם מדי שנה,[18] מה שהופך אותו לאחד האזורים הרטובים ביותר במדגסקר.[21][23] הצד הצפוני של ההר הוא טרופי יותר, עם עונה יבשה של 6 חודשים, ויורדים בו כ-1,500 מילימטרים של גשם בשנה.[18] האזור הכללי זוכה לכמות המשקעים הגדולה ביותר במהלך העונה החמה, מנובמבר עד אפריל, כאשר גשם כבד וציקלונים מזדמנים מועברים מצפון-מערב על ידי מונסונים. במהלך העונה הקרירה יותר, בין מאי לאוקטובר, גשמים קלים יותר ניתנים על ידי רוחות מדרום-מזרח.

נוף וחיות בר בפארק הלאומי מרוג'ג'י.

הן הטמפרטורה והן כמות הגשמים משתנים באופן משמעותי לפי מיקום בתוך הפארק. טמפרטורות נמוכות יותר נמצאות בגבהים גבוהים יותר,[21] והמורדות המזרחיים של המסיב מקבלים את מירב הגשמים, שכן המדרונות המערביים שוכנים במדבר צל גשם של ההר וכתוצאה מכך חווים תקופה יבשה ממושכת.[21][22] ראש הרכס חווה רוחות חזקות ובעל תנאי קרקע גרועים. ניתן לראות את ההשפעה בחיי הצמחים ובקצבי הגדילה שלהם. טווח הגבהים הרחב והטופוגרפיה המחוספסת ממלאים גם הם תפקיד מכריע ביצירת בתי הגידול המגוונים המופצים על פני מדרונות ההרים על ידי השפעה על טמפרטורת האוויר, תנודות הטמפרטורה ורמות הלחות. יחסי הגומלין בין גורמים אלה משפיעים על הצמיחה וההתפתחות של צמחים, המהווים את הבסיס למערכת האקולוגית. התוצאה היא יער מגוון ביותר ומחולק בצורה לא אחידה, המכסה 90% מהפארק.[22]

הרי המרוג'ג'י והשמורה המיוחדת אנג'נהאריבה-סוד הסמוכה מזינים כמה אגני ניקוז, כולל נהר לוקוהו, שמקורו במורדות המערביים והדרומיים של מרוג'ג'י, ונהר אנדרואנגה, שמקורו במורדות הצפוניים של מרוג'ג'י. שני הנהרות זורמים לכיוון סמבאבה ומתנקזים לאוקיינוס ההודי.[21] מרוג'ג'י מחובר לשמורה המיוחדת אנג'נהאריבה-סוד על ידי מסדרון בטאולנה, רצועת יער צרה באמצע הגובה, המשתרעת מערבה ומעט דרומה.[26]

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצוק בשם Ambatotsondrona, כמו שאר הפסגות הגבוהות ביותר במרוג'ג'י, מורכב ברובו מסלע גנייס.

כמו בשאר מדגסקר, הסלעים של הפארק הלאומי מרוג'ג'י היו פעם חלק מיבשת העל גונדוונה, שהחלה להתפרק לפני 160 מיליון שנה ויצרה את היבשות הדרומיות.[27] עם זאת, המסלע של מרוג'ג'י נוצר לפני למעלה מ-500 מיליון שנים במהלך הפרקמבריון מתחת לרכס הרים עתיק שמאז נשחק לחלוטין.[21][27] הסלע מורכב ברובו מסלעים גרניטיים, אם כי הוא מכיל גם כמות נכבדת של גנייס,[18][21][28] סלע מותמר ברמה גבוהה שנוצר בלחץ ובטמפרטורה גבוהים עמוק מתחת לרכס ההרים העתיק. במקומות שבהם החום והלחץ היו הגבוהים ביותר, הסלע הותך לחלוטין ובסופו של דבר התגבש מחדש בעומק כסלע יסוד גרניטי.[27] מאוחר יותר נוצרו "ורידים" של קוורץ בסדקים שבסלע. אלה הם המקור של גבישי הקוורץ והאחלמה הנכרים באזור כיום. בתקופה גאולוגית עדכנית יותר, הקוורציט שהאזור שופע בו, נוצר כאשר חולות עשירים בקוורץ שקעו על שכבות הסלע, ולאחר מכן נקברו והתגבשו מחדש (התמרה).[27] רמת חומציות הקרקע היא חומצית עד נייטרלית.[29]

צורת הפסגות הגבוהות והמחוספסות ביותר של מרוג'ג'י עוצבו בזכות הגנייס שממנו הן עשויות. הגנייס מורכב מרצועות מתחלפות של מינרלים בהירים וכהים. המינרלים הבהירים, המורכבים ברובם מקוורץ ופצלת השדה, הם הקשים והעמידים ביותר, ואילו המינרלים הכהים, שהם בעיקר ביוטיט-נציץ והורנבלנדה, רכים יותר ומתבלים מהר יותר.[27] קומפוזיציה שכבתית זו, בשילוב עם זווית של 45 מעלות הפונה צפונה בה נוטים הסלעים, אחראית לאופי הא-סימטרי של הפסגות. המדרונות הצפוניים יורדים במתינות, בעוד שפני השטח הדרומיים הם, בדרך כלל, צוקים כמעט אנכיים שבהם הסלעים נשברו בניגוד להרכב השכבתי.[18][27] המצוק בשם Ambatotsondrona, עם הקיר הסלעי התלול שלו שפונה דרומה, הוא דוגמה לכך.[27]

מגוון ביולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונגת הקסדה היא זן הציפורים האייקוני של הפארק הלאומי מרוג'ג'י.

הפארק הלאומי מרוג'ג'י ידוע במגוון הביולוגי העשיר שלו, שיכול לפנות הן למדענים והן לתיירים אקולוגיים.[7][30] בתוך הפארק קיים מגוון רחב של בתי גידול, ורבים מהצמחים ובעלי החיים שבו הם אנדמיים לאזור.[22] משלחות מדעיות מגלות בקביעות מינים שלא תועדו בעבר במרוג'ג'י, או במקרים מסוימים, חדשים לחלוטין למדע. כמה מינים חדשים נמצאים בסכנת הכחדה חמורה. במקרה של קבוצות גדולות בעלות פרטים רבים, כגון חסרי חוליות, ידוע מעט מאוד ועוד נותר הרבה לגלות.[31]

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמחייה בפארק הלאומי מרוג'ג'י מגוונת ביותר בשל המיקרו-אקלים השונים. המיקרו-אקלים משפיע גם על קצב גדילת הצמחים, כאשר המדרונות המזרחיים הרטובים מאופיינים בקצב צמיחה מהיר יותר, בעוד המדרונות המערביים היבשים מאופיינים בקצב צמיחה איטי יותר, והצמחים על ראשי הרכס מופרעים על ידי רוחות חזקות וקרקעות דלות בחומרים אורגניים.[22] יותר מ-2,000 מינים של בעלי פרחים (אנגיוספרמים) התגלו בפארק עד כה.[18] לפחות ארבע משפחות צמחים נמצאות בכל הגבהים: Clusiaceae ודגניים נפוצים בדרך כלל, בעוד Myrsinaceae ו-Elaeocarpaceae הם נדירים.[32]

ישנם ארבעה סוגים בסיסיים של יערות שנמצאו במרוג'ג'י:[18][22]

  • יער גשם שפלה: מתחת לגובה של 800 מטרים,[18][22] מגוון המינים הוא הרב ביותר[23] בשל שפע בכמות הגשמים, מזג אוויר חם באופן עקבי והוא מספק הגנה מפני רוחות חזקות.[22] חופה של היערות הראשוניים צפופה בעצים גבוהים המגיעים לגבהים של 25–35 מטרים.[18][22] גזעי עצים רבים בקוטר של יותר מ-30 סנטימטרים.[18] ישנו גם מגוון גדול של דקליים, אפיפיטיים ושרכנים,[22] עם 130 מיני שרכנים המוכרים מאזור זה.[18] גידול משני (אנ'), הכולל בעיקר במבוק, זנגביל בר או לונגוזה (סוג Aframomum), ורבננלה מדגסקרית (Ravenala madagascariensis), נמצא באזורים מעורערים.[22][33] המשפחות הנפוצות ביותר של בעלי פרחים הם ספוטיים, פואתיים, חלבלוביים ו-Myrsinaceae. משפחות הצמחים הנפוצות ביותר בכיסוי הקרקע המוארת הן Poaceae, Labiaceae, קוציציים, Gesneriaceae, Melastomataceae ו-Balsaminaceae. אזור יערות הגשם בשפלה מכסה 38% משטח הפנים של הפארק.[18]
יער עננים מונטני סקלרופילי, כפי שניתן לראות מהפסגה, יש עצים קצרים יותר מהיערות באזורי השפלה.
  • יער גשם הררי לח: בין גובה 800 ל-1,400 מטרים וגם הוא מכסה 38% משטח הפנים של הפארק,[18][22] העצים והשיחים בתחומו הופכים קטנים יותר ויותר עקב טמפרטורות נמוכות יותר וקרקעות דלות יותר,[22] ושרכני עצים גדלים ומצויים בשפע ככל שהגובה עולה.[23] הטמפרטורות הנמוכות גורמות ללחות להתעבות על משטחים מבלי ליצור ערפל.[33] המעבר בין יערות הגשם בשפלה ליער הגשם ההררי הלח הוא הדרגתי.[23] החופה מגיעה לגבהים של 18–25 מטרים,[18][22] ואפיפיטים אוהבי שמש, שיחים ומינים אחרים ברצפת היער מנצלים את רמות האור הגבוהות. הלחות המוגברת מעודדת גם טחבי עלים ושרכנים.[22] המשפחות Rubiaceae, Euphorbiaceae, הדסיים, דקליים, Pandanaceae ו-Burseraceae הן הנפוצות ביותר באזור זה.[18]
  • יער עננים מונטני סקלרופילי: בגובה של 1,400 עד 1,800 מטרים ומשתרע על 11.5% משטח הפנים של הפארק. הוא מאופיין בעצים נמוכים יותר, מסוקסים ומגושמים, כשחופתם משתרעת לגובה מקסימלי של 10 או 15 מטרים בלבד.[22][23][34] משפחות הצמחים הנפוצות ביותר הן עריים, Rubiaceae, Clusiaceae וקיסוסיים.[34] שכבת הקרקע ביער העננים עשירה, וטחב וחזזיות עוטפים את ענפי העצים.[22][23] לפחות 122 מינים של שרכנים נמצאים באזור זה.[34] הטמפרטורות נמוכות יותר, ועננים הכבדים המוסעים על ידי רוחות מזרחיות מכסים את היער.[22] האנדמיזם בעל שיעור גבוה מאוד בגובה זה, במיוחד בין הפסגות השונות עקב בידוד ארוך. האזור גם רגיש מאוד לאש בשל שכבת ההומוס העבה שלו.[35]
  • סבך מונטני: מעל גובה 1,800 מטרים ומכסה רק 1.5% משטח הפנים של הפארק, ניתן למצוא את בתה ההרים האחרונה שנותרה במדגסקר. שלא כמו כל שאר סבך ההרים הגבוהים באי, הוא לא משתנה בשריפות.[18][22] לאזור יש כיסוי פתוח דמוי טונדרה, מעל קרקעות דקיקות וסלעיות. תנאי הקרקע, יחד עם הטמפרטורות הקרירות, תנאי הרוח והמשקעים הנמוכים מגבילים את שגשוג הצמחייה,[22] שמגיעה לגובה מרבי של 2 מטרים.[32] סבכי שיחים נמוכים וצפופים שולטים, אם כי קיימים גם סחלביים יבשתיים ודקליים מיניאטוריים ובמבוקים.[22] המשפחות הדומיננטיות של הצמחים הן Poaceae, אברשיים, מורכבים, Balsaminaceae, Cunoniaceae ו-Clusiaceae.[32]

מבין מיני הצמחים הרבים שנמצאו במרוג'ג'י, 35 הם דקליים, כמה מהם נמצאים בסכנת הכחדה חמורה ואוכלוסיותיהם נמוכות ביותר. רק שלושה ממיני דקלים אלה ניתן למצוא מחוץ למדגסקר, ושבעה ניתן למצוא רק במרוג'ג'י. יותר מ-275 מיני שרכנים נמצאים ביערות הגשם של ההר, 18 מהם הם שרכני עצים ושבעה נמצאים רק במרוג'ג'י. רבים ממיני השרכנים הללו נדירים מאוד ויש להם תפוצה מוגבלת ביותר.[31]

מרוג'ג'י מכיל גם כמה סוגים של סיסם נדירים ופליסאנדרה (סוג Dalbergia), כולם אנדמיים למדגסקר.[30] רוזווד, או אנדרמנה במלגשית, הוא סוג של עץ קשה בעל צבע אדום עמוק מבריק, בעוד לפליסנדרה, כגון Dalbergia madagascariensis, חסר הצבע האדום. מבין שלושת המינים של דלברגיה שנמצאו במרוג'ג'י, D. madagascariensis ו-D. baronii רשומים כ"פגיעים" ברשימה האדומה של IUCN, בעוד ש-D. louvelii רשום כ"מין בסכנת הכחדה". בפארק יש מעט דגימות גדולות מהשניים הראשונים עקב ניצול יתר, ודגימות נמצאות רק לעיתים נדירות ב-5 קילומטרים שמסביב המקיפים את הפארק. האחרון, D. louvelii, אינו מצוי מחוץ לפארק.[36]

בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוכד הזבובים של גן העדן המלגשי הוא אחד מני רבים של ציפורים שנמצאו במרוג'ג'י.

הפארק הלאומי מרוג'ג'י ידוע בעיקר בזכות שני המינים האיקוניים שלו, ונגת הקסדה (Euryceros prevostii)[18][37] והסיפאקה הלבנה או הסימפונה (Propithecus candidus) בסכנת הכחדה חמורה.[23][30][38] הסיפאקה הלבנה רשומה כאחד מ"25 הפרימטים בסכנת הכחדה הגדולה ביותר בעולם" מאז הקמת הרשימה בשנת 2000.[39] על פי הערכות, נותרו פחות מ-1,000 פרטים ממין זה, ואף אחד מהם אינו מתקיים בשבי.[31]

עושר המינים של קבוצות בעלי חיים ידועות מדגים את עומק המגוון הביולוגי שנמצא בפארק הלאומי מרוג'ג'י. לדוגמה, 75 מתוך 118 מיני ציפורים (64%) שנמצאו במרוג'ג'י או בסביבתה הם ציפורים שוכנות יער, הסך הכל עולה על כל אתר הררי אחר במדגסקר. כל מיני העופות התלויים ביער הם אנדמיים למדגסקר ומנצלים את היער במשך חלק ממחזור החיים שלהם.[22] אחת מהציפורים הללו היא עיט נחשים מדגסקרי (Eutriorchis astur),[23] שלפני שדווח עליה ב-1990, היא לא נצפתה על ידי חוקרי עופות מאז 1932.[20]

בנוסף לסיפאקה הלבנה, מרוג'ג'י הוא ביתם של 10 מיני למורים נוספים,[30][31][38] שחלקם גם נמצאים בסכנת הכחדה בעיקר בגלל אובדן בית גידול. האיי איי הלילי נצפה רק פעם אחת בפארק, אם כי קן ישן אחד ועקבות האכלתו נמצאו בגבהים שונים.[40] יונקים אחרים כולל לפחות 15 מינים של טנרקיים,[41] שבעה מינים של מכרסמים מקומיים,[42] הפוסה (Cryptoprocta ferox),[43] ועטלף sucker-footed מדגסקרי (Myzopoda aurita).[20]

גם מגוון הזוחלים והדו-חיים במרוג'ג'י עשיר, ורב יותר מכל אזור מוגן אחר במדגסקר. סך הכל 148 מינים נצפו, ו-17 מהם נמצאים רק במרוג'ג'י,[31] כולל Brookesia karchei ו-Chamaeleo peyrieresi, שני מינים של זיקיות שנמצאו שם.[23] זיקית פנתר (Furcifer pardalis), שממיות זנב-עלים (מהסוג שממית רחבת-זנב) ומינים רבים של צפרדעים. חסרי חוליות כוללים רבי-רגליים גדולים, עכבישאים ושפע של עלוקות קטנות.[44]

הפארק הלאומי מרוג'ג'י עשיר במגוון ביולוגי והוא ביתם של סיפאקה לבנה בסכנת הכחדה חמורה (מימין), שלדג מלגשי (במרכז) וזיקית פנתר צבעונית (משמאל).

מחנות ומקומות לינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרוג'ג'י יש שביל אחד המוביל לפסגה, עם שלושה מחנות, כולל מחנה Marojejia (מימין), ונופים של מאפיינים גאולוגיים, כמו Ambatotsondrona (משמאל), המכוסים ביער גשם בתולי.

הפארק הלאומי מרוג'ג'י פתוח כל השנה, כאשר מדריכי הטיולים ממליצים על תקופת אפריל עד מאי וספטמבר עד דצמבר בתור הזמנים הטובים ביותר לביקור בשל גשמים פחותים.[37][45] הפארק הוא אחד הפארקים הלאומיים היחידים במדגסקר המציעים בקתות עץ או בונגלו, בנוסף לכך יש בהם מטבח ושירותים בכל אחד משלושת המחנות הראשיים שלו בתוך יער הגשם הראשוני.[37][46] הדיור מספק מיטות ומצעים בסיסיים, בעוד שהמטבח ואזורי האוכל מקורים ומציעים כלי בישול בסיסיים. בשלושת המחנות הללו יש אתרי אוהלים בסיסיים לחניכים.[45][46] אתרי קמפינג לאוהלים מוצעים גם מחוץ לפארק, בעוד מקומות הלינה היחידים מחוץ לפארק הם באנדפה ובסמבאבה.[45]

הפארק אינו מסוגל להכיל קבוצות גדולות.[47] בגלל השטח הקשה והטמפרטורות המשתנות, מדריכי הטיולים ממליצים גם על תכנון מתקדם לביקור בפארק.[37]

תשלום דמי הכניסה, השכרת המתקנים והשכרת מדריכים, טבחים וסבלים מטופלים במטה הפארק באנדפה או במרכז המבקרים של הפארק ב-Manantenina, שנמצא לאורך הכביש הראשי אנדפה-סמבאבה, 66 קילומטרים מסמבאבה ו-40 קילומטרים מאנדפה.[46][48] בפארק יש שביל בודד המוביל ממרכז המידע ב-Manantenina לפסגה הגבוהה ביותר.[47][49] השביל אל יער הגשם מחולק לשלושה טרקים המשתנים באורכם ומובילים לכל אחד משלושת המחנות הראשיים,[45] שכל אחד מהם ממוקם בגובה שונה ומציע תצפיות על החי והצומח הייחודיים שלו.[37][48]

מרכז המבקרים של הפארק הלאומי מרוג'ג'י ממוקם ב-Manantenina.

הקטע הראשון של השביל, המכונה טרק מאנטלה, לוקח את המבקרים ממש מתוך הכניסה לפארק, ומוביל לאזור פיקניק לאחר 2.5 הקילומטרים הראשונים. המחנה הראשון, מחנה מאנטלה (Mantella), נמצא במרחק של 4.5 קילומטרים בהמשך השביל.[46] המחנה נמצא ביער הגשם בשפלה מעל נהר מאנטנינה בגובה של 450 מטרים.[37][45] המחנה נמצא במרחק של 800 מטרים ממפלי הומברט,[45] ומציע הזדמנויות לראות למורים, כגון למור במבוק מערבי (Hapalemur occidentalis).[46] מינים רבים של ציפורים, כמו הקסדה ונגה. כמו גם מגוון של דו-חיים וזוחלים,[45] כגון שממיות זנב-עלים, זיקיות עלים (הסוג Brookesia), וסוגים רבים של צפרדעים.[37]

2 הקילומטרים הבאים לאורך השביל ידועים כטרק סימפונה. השם מגיע מהשם המלגשי של הסיפאקה הלבנה, החיה באזור.[45] השביל מוביל למחנה מרוג'ג'יה, הממוקם בגובה של 775 מטרים במעבר בין השפלה ליער הגשם ההררי.[45][46][50] המחנה שוכן על צלע הר, ופינת האוכל שלו משקיפה על מחשוף מיוער של סלע, הכולל את הפסגה בשם Ambatotsondrona, או "סלע נוטה".[45][50] על פי הדיווחים, מחנה זה הוא המקום הטוב ביותר לאיתור הסיפאקה הלבנה,[46] למרות שהצוות ממליץ למבקרים לשכור עוקב מומחה כדי לסייע בחיפוש.[45]

טרק הפסגה של מרוג'ג'י ממשיך במעלה ההר עוד 2 קילומטרים עד למחנה סימפונה,[46] שנמצא באמצע היער ההררי הלח בגובה של 1,250 מטרים.[49][51] בסמוך למחנה ישנו רכס ועליו פלטפורמת תצפית.[51] למרות גובה העצים באזור בגובה רב זה, ניתן להבחין מדי פעם בסיפקות לבנות מהבונגלו.[46][51] ניתן לראות כאן את rufous-headed ground-roller‏ (Atelornis crossleyi) ו-yellow-bellied sunbird-asity‏ (Neodrepanis hypoxantha), ונחל סמוך שופע באוסף מגוון של מיני צפרדעים.[51] מחנה סימפונה משמש גם כבסיס לטיפוס התלול לפסגת מסיב מרוג'ג'י,[49] אחת הפסגות הגבוהות אך הנגישות ביותר במדגסקר.[46] הטיפוס לפסגה נמשך לאורך 2 קילומטרים ואורך ארבע עד חמש שעות.[46][51]

השביל לפסגה בפארק הלאומי מרוג'ג'י עוצר בשלושה מחנות לאורך הדרך, מחנה מאנטלה (Mantella, מימין), מחנה מרוג'ג'יה (Marojejia, במרכז) ומחנה סימפונה (Simpona, משמאל).

אנשים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב האנשים החיים באזור שמסביב לפארק הלאומי מרוג'ג'י עוסקים בחקלאות למחייתם. רבים שורפים גבעות כדי לשתול אורז.

אגן אנדפה, המוקף בהרים הגבוהים והמחוספסים של המרוג'ג'י וה-Anjanaharibe-Sud, היה מרוחק ביותר והגישה אליו הייתה קשה עד לאחרונה. כתוצאה מכך, האזור לא יושב בצמיתות עד אמצע המאה ה-19, כאשר פליטים נמלטו מממלכת מרינה (אנ'). כמעט חצי מאה לאחר מכן, גל נוסף של פליטים התיישב באזור, כשהפעם נמלטו מפני קולוניסטים צרפתים.[52] האוכלוסייה באזור, לעומת זאת, נותרה קטנה יחסית, למרות גל הגירה קטן אחרון בעקבות מלחמת העולם הראשונה כאשר אנשים מראוניון הגיעו לאזור כדי לגדל וניל. האוכלוסייה לא גדלה באופן ניכר עד תחילת שנות ה-70, כאשר הסתיימה בניית כביש אנדפה-סמבאבה, שחיבר את האזור לחוף. נתיב תחבורה משופר זה עודד פיתוח חקלאי והוליד גל עלייה נוסף. במהלך 30 השנים הבאות, הוערך כי האוכלוסייה גדלה פי שלושה, כאשר יותר מ-100,000 אנשים חיו באזור עד 2003.[9] עם 37 כפרים המקיפים את מרוג'ג'י, צפיפות האוכלוסין היא מהגבוהות במדגסקר והיא ממשיכה לגדול. הקבוצות האתניות השלטות באזור הן הצימיהטי (המתיישבים הראשונים) והבטסימיסארקה, אם כי גם קבוצות אחרות מהחלק הדרומי של האי התבססו.[9][52]

סיבים לאריגה, כמו חומרים רבים אחרים המשמשים באורח החיים המסורתי של תושבי האזור, מתקבלים מהיערות.

התושבים המקומיים השתמשו באופן מסורתי בחומר מהיער, בין אם לצורך שימוש באדריכלות שלהם, להכנת פירוגים, כדי לספק סיבים לאריגה, לספק עצי הסקה, לאסוף עלים לרפואה מסורתית או להכנת המשקאות שלהם. רוב התושבים הם חקלאים המגדלים אורז למחייתם בשדות שלחין בעמקים או על ידי שתילה על גבעות שפונו ונשרפו קודם לכן באופן יזום (חקלאות המכונה על ידי התושבים tavy).[52] הביצות שכיסו בעבר שטחים נרחבים של אגן אנדפה הוסבו לשדות אורז המעובדות באופן אינטנסיבי. אולם הצימיהטי מתרגלים באופן מסורתי טכניקות של חיתוך ושריפת גבעות (slash and burn agriculture), בהעדפה להסב אותם לשדות אורז מושקים.[9] קפה היה יבול חשוב לפני ירידת מחירי השוק בשנות ה-70 של המאה ה-20, אבל הוניל נותר היבול החשוב לאזור. עד אמצע שנות ה-2000, מחירי הוניל היו גבוהים, אך מאז הם ירדו משמעותית. התרסקות מחירי הוניל, יחד עם אוכלוסייה שגדלה במהירות וירידה מתמדת באדמות הניתנות לעיבוד, הביאו לעוני נרחב וקיצוני. בין ינואר לאפריל, לפני קציר האורז העיקרי, אנשים רבים באזור אינם קיבלו מספיק מזון לאכילה.[52] אזור סאווה (Sava Region), הכולל את מרוג'ג'י, הוא האזור העני ביותר במדגסקר, ובשנת 2011, כאשר המשיכו העליות במחירי המזון העולמיים - במיוחד של אורז מיובא - הם הקשו על השגת מזון עבור משפחות כפריות.[53]

לא רק שארגונים סביבתיים בינלאומיים (כגון Conservation International, Wildlife Conservation Society, הקרן העולמית לשימור חיות הבר ו-Care International) הקימו תוכניות כדי לעזור לתושבים המקומיים, גם אנשים מקומיים רבים פועלים לשיפור מצבם באמצעות תוכניות חינוך סביבתי ובריאות. גידול בחקלאות בת-קיימא, גידול עשבים, מודעות לשימור, ושיפור החינוך והבריאות קידמו גם את המטרה של הגנה על הסביבה וקידום הפרנסה במרכז היער שעוד נותר. תיירות אקולוגית מוגבלת ואחראית נתפסת גם כחלופה ארוכת טווח להמשך השימור מפני בירוא יערות.[52]

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגנות המוענקות בדרך כלל לפארקים לאומיים לא עצרו את הביזוי של הפארק הלאומי מרוג'ג'י. ציד הלמורים, כולל הסיפאקה הלבנה, הוא בעיה מתמשכת, וכך גם כריתה של עצים קשים יקרים, כמו סיסם ופאליסנדר. אבני חן יקרות למחצה, כמו אחלמה, עדיין נכרות בגבולות הפארק, בעוד שחקלאות חיתוך ושרפה, איסוף עצים להסקה ובנייה ממשיכים לגרום לנסיגת השטחים הפריפריאלים של הפארק.[54][55] הלחצים הללו הולכים ומתחזקים ככל שהאוכלוסייה באזור ממשיכה לגדול.[54] בשנת 2003, כ-200,000 אנשים חיו בטווח של 40 קילומטרים מהפארק, 80% מהם היו חקלאים שהיו תלויים ביער לקרקע חקלאית ומוצרים שונים, כמו דבש, עצי הסקה וסיבים צמחיים. קליפת עץ מצמחים ממשפחת הפיגמיים (בעיקר סוג Evodia) משמשות לתסיסה של betsabetsa, קנה סוכר מקומי. בנוסף, שימוש לא הולם בפארק או ביקור מופרז של אורחים עלולים גם להוות איום על הסבך העדין המצוי על פסגות ההרים.[55]

כריתת עצים לא חוקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוזווד נכרת באופן בלתי חוקי מהפארק הלאומי מרוג'ג'י.

יערות הגשם בצפון-מזרח מדגסקר מאוימים קשות על ידי תופעת הכריתה הבלתי חוקית של עצים יקרים, אשר לא רק מייבשים את היער (מה שהופך אותו רגיש לשריפה), מביאה מינים פולשים, הורסת את בתי הגידול ומצמצמת את המגוון הגנטי, אלא גם מפרה טאבו ומסורות מקומיות.[30] מינים נוספים, כגון מינים של דומביה, נחתכים, בדרך כלל, לבניית רפסודות לציפה של העצים הכבדים יותר במורד הנהרות ומחוץ לפארקים.[56] עצי רוזווד נכרתים ונחתכים למספר בולי עץ קטנים על מנת שיהיה קל יותר הוביל אותם,[36] וחמישה או יותר עצים בעלי ציפה גבוהה נכרתים כבול עץ קשה אחד. כדי לקשור את הרפסודות יחדיו, חותכים כורתי העצים אלפי ליאנות או גפנים,[56] המשמשות 75% מבעלי החיים ביער.[57] פעולות כריתת עצים הן עתירות עבודה ומסוכנות. העבודה מעסיקה את האוכלוסייה המקומית הענייה, אך הפקידים המקלים על התהליך הם המרוויחים העיקריים.[30]

רוזווד מיוצא מהפארק על ידי ציפה למשאיות הממתינות במורד הזרם.

בשנת 2005, דווח כי כריתה בלתי חוקית של עץ סיסם התרחשה יותר מ-20 פעמים.[36] בשנת 2007, החרימו הרשויות אלפי בולי עץ בשווי של מיליוני דולרים אמריקאיים בערי הנמל Vohémar, Antalaha וטומאסינה. על פי הדיווחים חלק מהחומר הזה נרשם שהגיע מהחלקים המזרחיים והצפון-מזרחיים של הפארק.[30] בתחילת המשבר הפוליטי המלגאשי במרץ 2009, אלפי חוטבי עצים כרתו עצים קשים יקרים במשך שישה עד שמונה שבועות באזור סאווה.[58] על פי ההערכות 52,000 טונות של עץ סיסם, או כמעט 100,000 עצים, נכרתו באותה שנה, כאשר שליש מהם בא מהפארק הלאומי מרוג'ג'י והשאר מהפארק הלאומי מסואלה (Masoala) הסמוך.[59] כתוצאה מכך, הפארק נסגר לזמן קצר, אך נפתח מחדש במאי 2009.[60] בשנת 2010, המצב במרוג'ג'י השתפר, אך כריתת עצים בלתי חוקית התגברה במסואלה ובאזור המוגן מקירה.[61]

כריתת עצים בלתי חוקית נאכפת על ידי ממשל באופן לא מספק, רגולציה לא ברורה של יערות מערערת את הפיקוח השיפוטי, בעוד שהיצוא של בולי העץ שנרכשו (בשנים 1992, 2006 ו-2009–2010) הותר על פי צווים ממשלתיים שקדמו לבחירות או שהונפקו בתקופות של חוסר יציבות פוליטית.[59] המסחר מאורגן ומופעל על ידי פקידים בכירים ואנשי עסקים משפיעים.[62] בנוסף, הסחר בעץ סיסם מלגאשי אינו מוסדר במסגרת האמנה בדבר סחר בינלאומי במינים בסכנת הכחדה (CITES).[63]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי מרוג'ג'י בוויקישיתוף

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Atkinson, Paul; Mathieu, Eric (2008). "Welcome to Marojejy and Anjanaharibe-Sud: A collection of information for visitors to Marojejy National Park and Anjanaharibe-Sud Special Reserve, Madagascar" (PDF). Marojejy National Park. pp. 1–28. Archived from the original (PDF) on 14 July 2011. Retrieved 30 January 2011.
  • Bradt, Hilary (2007). Madagascar: The Bradt Travel Guide (9th ed.). Bradt Travel Guides. pp. 343–347. ISBN 978-1-84162-197-5.
  • Garreau, J.-M.; Manantsara, A. (2003). "The protected area complex of the Parc National de Marojejy and the Réserve Spéciale de Anjanaharibe-Sud". In Goodman, S.M.; Benstead, J.P. (eds.). The Natural History of Madagascar. University of Chicago Press. pp. 1451–1458. ISBN 0-226-30306-3.
  • Goodman, Steven M., ed. (2000). "A floral and faunal inventory of the Parc National de Marojejy, Madagascar: with reference to elevational variation". Fieldiana Zoology. Chicago: Field Museum of Natural History. 97. ISSN 0015-0754.
    • Goodman, Steven M. (2000). "Chapter 1: Description of the Parc National de Marojejy, Madagascar, and the 1996 biological inventory of the reserve": 1–18.
    • Goodman, Steven M.; Jenkins, Paulina D. (2000). "Chapter 11: Tenrecs (Lipotyphla: Tenrecidae) of the Parc National de Marojejy, Madagascar": 201–230.
    • Carleton, Michael D.; Goodman, Steven M. (2000). "Chapter 12: Rodents of the Parc National de Marojejy, Madagascar": 231–264.
    • Sterling, Eleanor; McFadden, Karen (2000). "Chapter 13: Rapid census of lemur populations in the Parc National de Marojejy, Madagascar": 265–274.
  • Humbert, Henri (1955). Une merveille de la nature à Madagascar. Première exploration botanique du massif du Marojejy et de ses satellites. Série B, Biologie Végétale 6 (in French). Mémoires de l'Institut Scientifique de Madagascar. pp. 1–210.
  • Mittermeier, R.A.; Louis, E.E.; Richardson, M.; Schwitzer, C.; et al. (2010). Lemurs of Madagascar. Illustrated by S.D. Nash (3rd ed.). Conservation International. ISBN 978-1-934151-23-5. OCLC 670545286.
  • Patel, E.R. (2009). Mittermeier, R.A.; Wallis, J.; Rylands, A.B.; Ganzhorn, J.U.; Oates, J.F.; Williamson, E.A.; Palacios, E.; Heymann, E.W.; Kierulff, M.C.M.; Long Yongcheng; Supriatna, J.; Roos, C.; Walker, S.; Cortés-Ortiz, L.; Schwitzer, C. (eds.). Primates in Peril: The World's 25 Most Endangered Primates 2008–2010 (PDF). Illustrated by S.D. Nash. Arlington, VA.: IUCN/SSC Primate Specialist Group (PSG), International Primatological Society (IPS), and Conservation International (CI). pp. 23–26. ISBN 978-1-934151-34-1. Archived from the original (PDF) on 2011-07-23.
  • Patel, Erik R. (2007). "Logging of rare rosewood and palisandre (Dalbergia spp.) within Marojejy National Park, Madagascar". Madagascar Conservation & Development. 2 (1): 11–16. doi:10.4314/mcd.v2i1.44124.
  • Preston-Mafham, Ken (1991). Madagascar: A Natural History. Facts on File. ISBN 978-0-8160-2403-2.
  • Randriamalala, Hery; Liu, Zhou (2010a). "Rosewood of Madagascar: Between democracy and conservation" (PDF). Madagascar Conservation & Development. 5 (1): 11–22. doi:10.4314/mcd.v5i1.57336. hdl:10535/6670. Archived from the original (PDF) on 27 August 2010. Retrieved 30 January 2011.
  • Randriamalala, Hery; Liu, Zhou (2010b). "Bois de rose de Madagascar: Entre démocratie et protection de la nature" (PDF). Madagascar Conservation & Development (in French). 5 (Suppl 1): 1–56. Archived from the original (PDF) on 12 November 2012. Retrieved 30 January 2011.
  • Safford, Roger J.; Duckworth, Will, eds. (1990). A Wildlife Survey of Marojejy Nature Reserve, Madagascar. Study Report No. 40. International Council for Bird Preservation. pp. 1–184.
    • Safford, Roger J.; Duckworth, Will (1990). Abstract. pp. 5–6.
    • Evans, M. I. (1990). History of scientific work in Marojejy. pp. 15–16.
    • Safford, Roger J.; Duckworth, Will (1990b). Timing of the survey. pp. 17–18.
    • Safford, Roger J. (1990). Physical and vegetational profile of Marojejy. pp. 19–21.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Marojejy". Madagascar National Parks. Archived from the original on 12 May 2011. Retrieved 21 February 2011.
  2. ^ https://www.webcitation.org/5w7xuBU88?url=http://www.marojejy.com/Pdf/2008WelcomeEn.pdf
  3. ^ "Marojejy National Park - Introduction". www.marojejy.com. Retrieved 2021-01-07.
  4. ^ Vance, Erik (2020-10-26). "In Madagascar, Endangered Lemurs Find a Private Refuge". The New York Times. ISSN 0362-4331. Retrieved 2021-01-07.
  5. ^ Hendry, Erica R. "Saving the Silky Sifaka". Smithsonian Magazine. Retrieved 2021-01-07.
  6. ^ "Marojejy National Park - How You Can Help". www.marojejy.com. Retrieved 2021-01-07.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Atkinson & Mathieu 2008, p. 2.
  8. ^ Goodman 2000, p. 14.
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Garreau & Manantsara 2003, p. 1452.
  10. ^ Evans 1990, p. 15.
  11. ^ Humbert 1955, p. 7.
  12. ^ Garreau & Manantsara 2003, p. 1451.
  13. ^ Garreau & Manantsara 2003, pp. 1452–1453.
  14. ^ IUCN (2007). "Rainforests of the Atsinanana (Madagascar) — ID No. 1257" (PDF). World Heritage Nomination – IUCN Technical Evaluation. Archived from the original (PDF) on 26 October 2012. Retrieved 4 August 2010.
  15. ^ "World Heritage Committee inscribes Rainforests of Atsinanana (Madagascar) on List of World Heritage in Danger". World Heritage Convention. 2010. Archived from the original on 17 January 2011. Retrieved 5 February 2011.
  16. ^ Garreau & Manantsara 2003, pp. 1453–1454.
  17. ^ Garreau & Manantsara 2003, pp. 1456–1457.
  18. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 Garreau & Manantsara 2003, p. 1454.
  19. ^ "News Updates: Marojejy National Park". The Friends of Marojejy National Park. January 2006. Archived from the original on 14 July 2011. Retrieved 21 February 2011.
  20. ^ 1 2 3 Safford & Duckworth 1990, p. 5.
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Atkinson & Mathieu 2008, p. 13.
  22. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 Atkinson & Mathieu 2008, p. 3.
  23. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 Preston-Mafham 1991, p. 213.
  24. ^ Garreau & Manantsara 2003, p. 1458.
  25. ^ Safford & Duckworth 1990b, p. 17.
  26. ^ Garreau & Manantsara 2003, pp. 1451–1452.
  27. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Atkinson & Mathieu 2008, p. 14.
  28. ^ Goodman 2000, p. 15.
  29. ^ Safford 1990, p. 19.
  30. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Patel 2007, p. 11.
  31. ^ 1 2 3 4 5 Atkinson & Mathieu 2008, p. 4.
  32. ^ 1 2 3 Garreau & Manantsara 2003, p. 1455.
  33. ^ 1 2 Safford 1990, p. 20.
  34. ^ 1 2 3 Garreau & Manantsara 2003, pp. 1454–1455.
  35. ^ Safford 1990, pp. 20–21.
  36. ^ 1 2 3 Patel 2007, p. 12.
  37. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Bradt 2007, p. 345.
  38. ^ 1 2 Mittermeier et al. 2010, p. 655.
  39. ^ Patel 2009, pp. 23–26.
  40. ^ Sterling & McFadden 2000, pp. 269–270.
  41. ^ Goodman & Jenkins 2000, p. 201.
  42. ^ Carleton & Goodman 2000, p. 231.
  43. ^ Patel 2009, p. 24.
  44. ^ Bradt 2007, p. 343.
  45. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Atkinson & Mathieu 2008, p. 5.
  46. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Mittermeier et al. 2010, p. 656.
  47. ^ 1 2 Bradt 2007, p. 344.
  48. ^ 1 2 Atkinson & Mathieu 2008, pp. 5–6.
  49. ^ 1 2 3 Atkinson & Mathieu 2008, p. 6.
  50. ^ 1 2 Bradt 2007, pp. 345–346.
  51. ^ 1 2 3 4 5 Bradt 2007, pp. 346–347.
  52. ^ 1 2 3 4 5 Atkinson & Mathieu 2008, p. 15.
  53. ^ "Madagascar: Rice is 'becoming a luxury'". World News. 15 February 2011. Archived from the original on 18 February 2011. Retrieved 19 February 2011.
  54. ^ 1 2 Atkinson & Mathieu 2008, p. 16.
  55. ^ 1 2 Garreau & Manantsara 2003, p. 1457.
  56. ^ 1 2 Randriamalala & Liu 2010a, p. 13.
  57. ^ Randriamalala & Liu 2010a, p. 20.
  58. ^ Randriamalala & Liu 2010a, p. 12.
  59. ^ 1 2 Randriamalala & Liu 2010a, p. 11.
  60. ^ Mittermeier et al. 2010, p. 657.
  61. ^ Randriamalala & Liu 2010b, p. 32
  62. ^ Patel 2007, p. 16.
  63. ^ Patel 2007, p. 15.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=הפארק_הלאומי_מרוג%27ג%27י&oldid=38188416"