המרתף (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המרתף
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על סיפור של שמעון ישראלי
בימוי נתן גרוס
הופק בידי נחום סלונים
תסריט יעקב מלכין, שמעון ישראלי
עריכה דני שיק
שחקנים ראשיים שמעון ישראלי
מוזיקה אדי הלפרן, שמעון ישראלי
צילום יעקב יונילוביץ
מדינה ישראלישראל ישראל
הקרנת בכורה 1963
משך הקרנה 60 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 250,000 ל"י
הכנסות 16,000 צופים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המרתף הוא סרט קולנוע קולנוע ישראלי בשחור-לבן משנת 1963 בבימויו של נתן גרוס, עם שמעון ישראלי כשחקן יחיד.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט נוצר במשותף על ידי שמעון ישראלי ונתן גרוס, כאשר תחילה היה הרעיון של ישראלי לייצור סרט על נידון למוות הכלוא בבית כלא. אך אחר כך השניים החליטו לייצור סרט על טראומת השואה, המסתמך על חוויותיהם האישיות[1]. צילומי הסרט החלו במרץ 1962, באולפני "חביב" בהרצליה, שישראלי משמש גם כמפיק יחד עם נחום סלונים[2]. לצורך הפקת הסרט הקימו ישראלי וסלונים חברת הפקת בשם "סרטי שי" שגייסה 170,000 ל"י, בנוסף קיבלו הלוואה של 40,000 מ"המועצה לעידוד הסרט הישראלי" שליד משרד המסחר והתעשייה[3].

זהרירה חריפאי מקריינת בסרט, חנה כהנא מופיעה בצילומים מאחור בעיקר של שיער ראשה ודודיק סמדר מופיע בצורת צל. התסריט נכתב על ידי שמעון ישראלי בסיוע יעקב מלכין. ישראלי גם כתב את המוזיקה שאותה תיזמר אדי הלפרן[2].

זהו הסרט הישראלי הראשון שדן בנושא שעד אז היה טאבו מוחלט בתרבות הישראלית, ולא רק בקולנוע - טראומת השואה[4].

העלילה מתוארת בפלשבק - שמעון ישראלי מופיע במונולוגים בשתי דמויות: אביו השען שלא מתרשם מהסכנה הנאצית והמורה פאוסט הזקן המדבר נגד מדיניות הנאצים ונתקל בהתנגדות של תלמידיו. בסרט משולבים יומנים נאציים של מצעדים נאציים ונאומים של היטלר ורודולף הס.

הסרט זכה לביקורות חיוביות[5], נבחר לייצג את ישראל בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי בברלין ב-1963[6], וזכה ב"פרס הנוער"[7] ובפרס כינור דוד. בישראל הסרט לא זכה להצלחה מסחרית ולמרות שנרכש להפצה בינלאומית[8], שמעון ישראלי נכנס לחובות כבדים בעקבות מימון הפקתו[9].

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל אביב 1960, 15 שנים לאחר גמר מלחמת העולם השנייה והשואה, עמנואל שרף (שמעון ישראלי) הוא שומר באתר בנייה. בערב הוא מתיישב בחדרו ואוכל ארוחה דלה ובאותו זמן צפים הזכרונות.

ב-1938 הוא גורש לדכאו ושוחרר בסוף המלחמה. מי שהלשין עליו והסגיר אותו לנאצים היה שכנו האנס שהיה איש אס אס. כעת הוא יורד מהרכבת בתחנת ולדהיים כשעל הקטר כתוב: "Hitler Kaput".

הוא מתכוון להגיע לביתו שם מגורר כעת האנס ולגמור אתו את החשבון אף על פי שהוא יודע שהאנס נפצע ב-1943 ורגלו נקטעה. האנס מתגורר שם עם אשתו לוטי (חנה כהנא), גרמניה שהייתה חברתו של עמנואל.

האנס היה חבר טוב של עמנואל, עד שהתגייס לאס אס. הוא היה מאוהב בלוטי אך היא הייתה מאוהבת ביהודי עמנואל. זה הרגיז אותו והוא הלשין על עמנואל ומשפחתו ורק עמנואל שרד את השואה. אביו השען טען שהשיגעון של הנאצים יחלוף וכי לא נוטשים מהר ארץ מולדת.

עמנואל מגיע לבית, שומע נביחות כלב וממהר להיכנס למרתף. האנס מגיע למקום ונועל את המרתף. עמנואל נשאר שם עם זכרונותיו ומגלה תמונות וחפצים שהיו של משפחתו וכן חפצים נאציים כמו סכין, דגל ואותות של צלבי קרס.

הוא מוצא שם אקדח. הדלת נפתחת וצילו של האנס מתקרב ועמנואל הורג אותו. לאחר המלחמה שולחת לו לוטי מכתבים וכותבת שנישאה להאנס לאחר שגילתה שהיא בהריון מעמנואל וכי בנה הוא גם בנו אך עמנואל לא עונה לה.

לבסוף הוא חוזר למציאות ומפעיל את הפעמון המכני שתלוי על עמוד עץ שמטיל צל בצורה של גרדום.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות הערות
שמעון ישראלי עמנואל שרף שחקן יחיד
זהרירה חריפאי קריינית
דודיק סמדר האנס מופיע בצלו
חנה כהנא לוטי חברה של עמנואל, דמותה מופיעה לרגע אחד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]