המכביה השלישית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המכביה השלישית
סמל המכביה השלישית
סמל המכביה השלישית
עיר מארחת תל אביב, ישראל
מדינות משתתפות 20
ספורטאים משתתפים 800
טקס הפתיחה 27 בספטמבר 1950
טקס הנעילה 8 באוקטובר 1950
נפתח רשמית על ידי יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק
השביע את המשתתפים יהודה גבאי
הדליק את הלפיד האולימפי אריך פוייר
האצטדיון הראשי אצטדיון רמת גן

המכביה השלישית, המכונה גם מכביית ראשית הגאולה, התקיימה בתקופת חג סוכות תשי"א, מ-27 בספטמבר ועד 8 באוקטובר 1950.

היה זה מפגן הספורט הבינלאומי הראשון שנערך במדינת ישראל. הייתה זו גם המכביה הראשונה שנערכה במדינת ישראל, מדינה יהודית ועצמאית. מפגשם של הספורטאים היהודים המצטיינים מכל העולם וחידוש מפעל המכביה לאחר 15 שנות הפסקה, היו ציון דרך משמעותי בחיי העם היהודי, לאחר מוראות השואה והקזת הדם במלחמת העצמאות. במכביה זו בלטו בהיעדרם הספורטאים היהודים ממדינות מזרח אירופה - רובם נרצחו בשואה, ועל הנותרים נאסרה ההשתתפות על ידי המשטרים הקומוניסטיים בארצותיהם.

למכביה השלישית, כמו ליתר המכביות, הייתה תרומה למפעל הציוני, חיזוק הקשר של הספורטאים היהודים והמלווים שלהם למדינת ישראל והזדמנות להכירה. במהלך השנים רבים מהספורטאים שבאו להתחרות במכביה עלו לישראל.

ההכנות והרקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסף יקותיאלי, הוגה רעיון המכביה ומגשימו, תרם יחד עם רעיתו את הדגל, שהוצג לראשונה במכביה השלישית

המכביה השלישית הייתה אמורה להתקיים שלוש שנים לאחר המכביה השנייה, כלומר ב-1938. ההכנות למכביה כבר החלו, למשל פתיחת התחרות לציור הכרזה,[1] ואורחים נכבדים, דוגמת הרב הראשי של יהדות רומניה, יעקב יצחק נימירובר, הגיעו לארץ לשם כך, אך קיום האירוע לא התאפשר בגלל האווירה בארץ ישראל המנדטורית, בתקופת המרד הערבי הגדול. המכביה לא התקיימה גם בשנים הבאות בשל מלחמת העולם השנייה, ובהמשך בשל המאבק בשלטונות הבריטיים ומלחמת העצמאות.

בדצמבר 1948, בתקופת מלחמת העצמאות, התנהל בתל אביב הקונגרס העולמי העשירי של "מכבי", ובמהלכו נקבע מועדה של המכביה השלישית. באותו כינוס הוחלט גם שהתחרויות לא ייערכו בימי שבת וחג.

כרזה לקראת המכביה השלישית

מדינת ישראל שאך זה קמה ורק סיימה את מלחמת העצמאות, הייתה נתונה בשנת 1950 בקשיים כלכליים ועסוקה בקליטת העלייה ההמונית.[2] ממשלת ישראל התגייסה לתמיכה במפעל המכביה, ותקצבה את המכביה השלישית ב-25,000 לירות ישראליות; משרד החוץ הורה לקונסוליות להקל ככל האפשר על באי המכביה ולפטור את הספורטאים מתשלום עבור ויזה; משרד האוצר פטר מתשלום מכס את הציוד הספורטיבי, שהובא לצורכי המכביה. משרד האספקה והקיצוב סיפק מזון נוסף עבור הספורטאים (פעמיים ביום בשר ועוד), חריגה משמעותית ממדיניות הקיצוב.[3] במחנה יונה שבתל אביב אורגן מקום אכסון לספורטאים הזרים ולישראלים הגרים רחוק, והמקום קיבל את השם "כפר המכביה".

באירוח התחרויות לקחו חלק הערים ירושלים, תל אביב, חיפה, רמת גן, רחובות, פתח תקווה, ראשון לציון ונתניה. הביטוח הרפואי אורגן על ידי קופת חולים מכבי. הקריקטוריסט יוסף בס לקח על עצמו להכין ספר קריקטורות של הספורטאים המתחרים במכביה. לקראת פתיחת התחרויות הופק "מדריך המכביה" כרך א', חוברת עם תוכנית כל הופעות המכביה והסברים על מבנה השלטון בישראל ועל המוסדות הספורטיביים.[4]

המכביה השלישית הייתה גם מקור משיכה למבקרים רמי מעלה, דוגמת קאמיל הויסמנס, לשעבר ראש ממשלת בלגיה ומראשי התנועה הסוציאל-דמוקרטית.[5]

התכנסות הספורטאים היהודים מכל העולם היוותה הזדמנות למחות נגד סירוב הוועד האולימפי הבינלאומי לאפשר את השתתפותה של ישראל באולימפיאדת הלסינקי בשנת 1952.[6]

פתיחת המכביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק ממפגן הפתיחה של המכביה השלישית
יוסף שפרינצק, יושב ראש הכנסת וממלא מקום נשיא מדינת ישראל, מכריז על פתיחת המכביה השלישית

לקראת כינוס המכביה השלישית נבנה אצטדיון רמת גן, ובו התקיים טקס הפתיחה של המכביה השלישית ב-27 בספטמבר 1950 בנוכחות ארבעים וחמישה אלף צופים, מחציתם ישבו ביציעים ומחציתם על הדשא.[7] המנון המכביה,[8] שחיבר יגאל כספי, נוגן בטקס הפתיחה בעיבודו של מרק לברי, ואברהם ברוידס חיבר לו מילים.

טקס הפתיחה של המכביה השלישית התחיל בתהלוכה של משתתפיה. פרופ' ברודצקי, נשיא ההסתדרות העולמית "מכבי", נשא ברכה, וממלא מקום נשיא המדינה,[9] יושב ראש הכנסת יוסף שפרינצק, הכריז על פתיחת אירועי המכביה. במכביה זו הונף לראשונה דגל המכביה, תרומת יהודית ויוסף יקותיאלי (הוגה רעיון המכביה ומגשימו), לזכר בנם אמנון, מפקד כיתה בפלמ"ח, שנפל במלחמת העצמאות. אות פתיחת הטקס ניתן ב-12 יריות תותחים והפרחת 500 יונים.[10] בהמשך הושבעו הספורטאים על ידי האצן יהודה גבאי ונכנס לאצטדיון רץ, שהביא לפיד בוער שהודלק יום קודם לכן בסמוך לקברות המכבים. נערך טקס יזכור לחללי מלחמת העצמאות ואחרי כן הוצג קטע התעמלות המונית של חברי מכבי הצעיר. הטקס הסתיים במפקד סיום.

לכבוד פתיחת המכביה השלישית השיק דואר ישראל, ב-1 באוקטובר 1950, סדרת בולים בנושא.[11]

המשלחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלחת של יהדות דרום אפריקה בפתיחת המכביה השלישית

למכביה זו הגיעו משלחות מכ-20 ארצות,[12] שכללו שמונה מאות ספורטאים. הארצות מהן הגיעו המשלחות, וגודל המשלחות, נתנו ביטוי לשינוי הדרסטי שחל בעולם היהודי בעקבות השואה. הגיעו משלחות מאוסטרליה, הודו, דרום אפריקה, טורקיה, לוב, אוסטריה, הממלכה המאוחדת, אירלנד, שווייץ, ארצות הברית, ארגנטינה, קנדה, צרפת, הולנד, בלגיה, דנמרק, פינלנד, צ'ילה, ברזיל, חבל הסאר וישראל.[13] עבור המשלחות מארגנטינה, קנדה, הודו, לוב ושוודיה הייתה זו השתתפות ראשונה במשחקי המכביה. המשלחת הישראלית כללה 240 ספורטאים, שנבחרו על ידי ועדה פריטטית והמרכז שלהם היה קורט מרקס. קביעת הרכב המשלחת הישראלית נדחתה עד הרגע האחרון כמעט, בגלל מחלוקות בין מרכזי הפועל ומכבי. מתוך 15 ענפי ספורט, רק על שניים, כדורעף ושחייה, הושגה הסכמה מוקדמת. על 12 ענפים נוספים הושגה הסכמה רק שבוע לפני התחרויות, ועל הענף האחרון, הכדורגל, ההסכמה הושגה רק יומיים לפני פתיחת המכביה. עיכוב קביעת הנבחרות מנע אימונים משותפים וכך הגיעו הנבחרות הישראליות למכביה, כשהספורטאים לא הוכנו כראוי.[14] מחוץ לארץ הגיעו כ-400 ספורטאים וכ-3,000 אורחים. במשלחות שהגיעו מחו"ל, שולבו ספורטאים יהודים מפורסמים, שהחזיקו בשיאים של מדינותיהם ואף בתארים אולימפיים. במשלחת של יהדות ארצות הברית השתתפו האצן איירה קפלן (Ira Kaplan), המתאבק הכבד הנרי ויטנברג ומרים המשקולות פרנק ספלמן, שני האחרונים בעלי מדליות זהב מאולימפיאדת לונדון (1948). במשלחת של יהדות דרום אפריקה בלטו הטניסאים סיד לוי, השלישי בדירוגו בדרום אפריקה וחבר נבחרת הדייוויס שלה[15] ונביל קאצן בן ה-16, שהגיע לחצי הגמר של תחרויות הנוער בווימבלדון. בראש משלחת יהדות קנדה הגיע המתאבק פרד אוברלנדר, שהיה אלוף בריטניה, אך שנתיים לפני המכביה היגר לקנדה והקים שם שלוחה של מכבי. במשלחת הבריטית שותף גם האצן היהודי שחור העור[16] מטרינידאד, פרינס אלברט ג'ייקובס.[17]

במכביה השלישית שותפו לראשונה ספורטאים יהודים, שלא היו חברי מכבי (חברי הפועל, בית"ר ואליצור), לאחר שהוחלט לאפשר השתתפות לכל ספורטאי יהודי מתאים. היריבות הישנה בין הפועל למכבי לא נעלמה לגמרי, והיה צורך במאמצים מיוחדים כדי להתגבר על תקריות שנבעו ממנה.[18][19][2]

המתחרים והזוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוץ האופניים לאורך חמישים קילומטרים, שנערך בדרום הארץ, הייתה תחרות צמודה בין הרוכבים הישראלים והרוכבים מהולנד ומאנגליה. בסיום המרוץ, שהשתתפו בו 9 רוכבי אופניים, ניצח ההולנדי מרטין ואן-כלדר(אנ') בתוצאה של 1:20.35 שעות, לפני הישראלי משה וישגרודסקי (1:20.40 שעות).[20]

איגרוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות האגרוף התחרו ספורטאים מישראל, אנגליה, אירלנד, קנדה, דרום אפריקה, הודו והולנד. הישראלים בלטו וניצחו ב-5 תחרויות.[21]

תחרות זוכה מדינה
זבוב נפתלי פיבקו ישראלישראל ישראל
נוצה מרדכי עובד ישראלישראל ישראל
תרנגול ג'ורג' קליין ישראלישראל ישראל
קל גולד בריטניהבריטניה בריטניה
חצי בינוני סידני קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
בינוני ל. חץ דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
חצי כבד אליעזר נזרוב ישראלישראל ישראל
כבד גורודנצ'יק ישראלישראל ישראל

אתלטיקה קלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרות ריצת 100 מטר גברים במכביה השלישית
הזוכים בריצת 10,000 מטר במכביה השלישית, במקום הראשון זכה מייק רובינוביץ'. במקום השני האקר מישראל ובמקום השלישי לו ארליך מבריטניה.

בתחרות האתלטיקה התמודדו 56 ישראלים (40 גברים ו-16 נשים), 17 בריטים (15 גברים ושתי נשים), 10 אמריקאים, 7 אוסטרים, 7 דרום אפריקאים (6 אתלטים ו-1 אתלטית), 6 שווייצרים, 4 בלגים, 2 שוודים ומתחרים יחידים מטורקיה, ארגנטינה והולנד (אתלטית). אתלטים אלה התחרו ב-29 תחומים של גברים ו-8 תחומים של נשים.

האתלטים מישראל זכו במרב מדליות הזהב (10), אך לעומתם בלטו באיכותם האתלטים מארצות הברית, שזכו ב-9 מדליות זהב וקבעו 7 שיאים ישראליים בינלאומיים[22] חדשים, וגם ששת האתלטים מדרום אפריקה שזכו ב-9 מדליות זהב ושברו 3 שיאים ישראליים בינלאומיים.[23][24]

האתלטים המנצחים מארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריצת 100 מטר ניצח איירה קפלן מניו יורק בתוצאה של 10.6 שניות ולמקום השני הגיע דייב סנדלר מדרום אפריקה בתוצאה של 10.7 שניות,[25][26] צ'רנוק בריצת 200 מטר משוכות, בהקדימו בעשירית השנייה את ספילקין מדרום אפריקה,[27] סטן למפרט בזריקת דיסקוס ובהדיפת כדור ברזל, ארתור קוריק בקפיצה במוט ובקרב עשר, תוך כדי כך קבע בקפיצה במוט שיא מכביה ושיא ישראלי בינלאומי חדש בתוצאה של 4 מטר לפני זאב כספי מישראל,[28] הנרי לסקאו בהליכה תחרותית שהמשיך וזכה במכביות נוספות,[29] בריצת שליחים 4x100 מטר בשיא ישראלי בינלאומי ושיא מכביה חדש של 43.3 שניות, ובריצת שליחים 4x400 מטר.

האתלטים המנצחים מדרום אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייב סנדלר בריצת 200 מטר, אחיו, סול סנדלר, בריצת 400 מטר ובריצת 800 מטר,[30] לוינסון בריצת 1500 מטר, מייק רובינוביץ' בריצת 5000 מטר ובריצת 10000 מטר,[31] ספילקין בריצת 110 מטר משוכות ובקפיצה משולשת[32] ועדנה פרידמן בריצת 60 מטר משוכות.

האתלטים המנצחים מישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב קובלנץ בקפיצה לרוחק ובקפיצה לגובה, זאב כספי בהטלת כידון, פנחס פולונסקי ביידוי פטיש, רות הרשלר בריצת 80 מטר משוכות, אהובה קריביצקי בקפיצה לגובה, לאה זמרי (הורביץ) בקפיצה לרוחק, פרידה ליכטבלאו בזריקת דיסקוס ורעיה ברונשטיין בהטלת כידון ובהדיפת כדור ברזל.[33]

איירין לדרמן מבריטניה ניצחה בריצת 100 מטר לפני עדנה פרידמן מדרום אפריקה. לדרמן ניצחה במקצוע זה גם במכביה הרביעית.

שיאים ישראלים שהושגו במכביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות

ריצת 60 מטר עדנה פרידמן
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
8.2 שניות איירין לדרמן
בריטניהבריטניה בריטניה
8.3 שניות ון דר שטאם
הולנדהולנד הולנד
8.3 שניות
ריצת 100 מטר איירין לדרמן
בריטניהבריטניה בריטניה
12.8 שניות עדנה פרידמן
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
12.8 שניות לאה הורביץ
ישראלישראל ישראל
13.3 שניות
ריצת 80 מטר משוכות רות איילון
ישראלישראל ישראל
13.8 שניות שרה מזרחי
ישראלישראל ישראל
15.4 שניות איירין לדרמן
בריטניהבריטניה בריטניה
15.6 שניות
קפיצה לגובה אהובה קריביצקי
ישראלישראל ישראל
1.45 מטר תמר מיטל-שומכר
ישראלישראל ישראל
1.40 מטר נפרסטק
ישראלישראל ישראל
1.35 מטר
קפיצה לרוחק לאה הורביץ
ישראלישראל ישראל
4.99 מטר מרים טפר
ישראלישראל ישראל
4.92 מטר שושני
ישראלישראל ישראל
4.88 מטר
זריקת דיסקוס פרידה ליכטבלאו
ישראלישראל ישראל
33.28 מטר עטרה פולונסקי
ישראלישראל ישראל
32.68 מטר מרים גולדפיין
ישראלישראל ישראל
28.52 מטר
הדיפת כדור ברזל רעיה ברונשטיין
ישראלישראל ישראל
10.27 מטר אולגה וינטנברג
ישראלישראל ישראל
10.15 מטר עטרה פולונסקי
ישראלישראל ישראל
9.86 מטר
הטלת כידון רעיה ברונשטיין
ישראלישראל ישראל
28.25 מטר עטרה פולונסקי
ישראלישראל ישראל
27.48 מטר הדרה
ישראלישראל ישראל
26.99 מטר

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות

ריצת 100 מטר איירה קפלן
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
10.6 שניות דייב סנדלר
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
10.7 שניות גרוסברגר
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
11.0 שניות
ריצת 200 מטר דייב סנדלר
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
22.2 שניות איירה קפלן
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
22.7 שניות
בריטניהבריטניה בריטניה
23.2 שניות
ריצת 400 מטר סול סנדלר
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
50.7 שניות גרוסברגר
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
50.7 שניות ד. שפיצר
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
51.9 שניות
ריצת 800 מטר סול סנדלר
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
1:58.2 דקות אומלצ'נקו
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
2:01.0 דקות ד. שפיצר
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
2:02.0 דקות
ריצת 1500 מטר ד. לוינסון
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
4:16.8 דקות אומלצ'נקו
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
4:19.6 דקות איגרא
בריטניהבריטניה בריטניה
4:20.6 דקות
ריצת 5000 מטר מייק רובינוביץ'
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
16:02.8 דקות אברהם הקר
ישראלישראל ישראל
16:13.4 דקות ש. עמרני
ישראלישראל ישראל
16:15.6 דקות
ריצת 10000 מטר מייק רובינוביץ'
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
34:03.6 דקות אברהם הקר
ישראלישראל ישראל
34:25.4 דקות לודוויג ארליך
בריטניהבריטניה בריטניה
35:39.5 דקות
ריצת 110 מטר משוכות מ. ספילקין
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
15.5 שניות צבי ינובר
ישראלישראל ישראל
17.4 שניות צ'רנוק
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
17.6 שניות
ריצת 200 מטר משוכות צ'רנוק
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
26.3 שניות מ. ספילקין
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
26.4 שניות צבי ינובר
ישראלישראל ישראל
28.0 שניות
3000 מטר הליכה הנרי לסקאו
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
13:59.6 שניות שרגא
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
15:21.8 דקות רדבאנר
ישראלישראל ישראל
15:59.4 דקות
ריצת שליחים 4x100 מטר ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
איירה קפלן
43.3 שניות בריטניהבריטניה בריטניה 44.8 שניות דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
דייב סנדלר
44.9 שניות
ריצת שליחים 4x400 מטר ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית 3:26.4 דקות בריטניהבריטניה בריטניה 3:31.2 דקות ישראלישראל ישראל 3:39.4 דקות
קפיצה לגובה יעקב קובלנץ
ישראלישראל ישראל
1.75 מטר מ. פאר
ישראלישראל ישראל
זאב כספי
ישראלישראל ישראל
1.75 מטר
קפיצה לרוחק יעקב קובלנץ
ישראלישראל ישראל
6.77 מטר נסים קיוויתי
בריטניהבריטניה בריטניה
6.46 מטר מ. ספילקין
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
6.41 מטר
קפיצה במוט ארתור קוריק
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
3.70 מטר צבי ינובר
ישראלישראל ישראל
3.42 מטר יצחק קלאוזנר
ישראלישראל ישראל
3.00 מטר
קפיצה משולשת מ. ספילקין
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
13.34 מטר ברל'ה זילברברג
ישראלישראל ישראל
12.60 מטר נסים קיוויתי
בריטניהבריטניה בריטניה
12.60 מטר
זריקת דיסקוס סטן למפרט
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
36.59 מטר מ. מרקוס
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
36.23 מטר רפאל מאירון
ישראלישראל ישראל
34.78 מטר
הטלת כידון זאב כספי
ישראלישראל ישראל
51.23 מטר אברהם גרין
ישראלישראל ישראל
50.07 מטר מ. מרקוס
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
40.27 מטר
הדיפת כדור ברזל סטן למפרט
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
15.54 מטר מ. מרקוס
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
13.67 מטר ברוך חבס
ישראלישראל ישראל
12.61 מטר
יידוי פטיש פנחס פולונסקי
ישראלישראל ישראל
32.96 מטר רפאל מאירון
ישראלישראל ישראל
32.33 מטר לוי
בלגיהבלגיה בלגיה
30.13 מטר
קרב עשר ארתור קוריק
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
5281 נקודות זאב כספי
ישראלישראל ישראל
4818 נקודות יצחק כספי
ישראלישראל ישראל
4406 נקודות

הוקי שדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר ההוקי שדה השתתפו רק שתי נבחרות, ישראל והודו. ישראל ניצחה את הנבחרת ההודית בשני משחקים, בתוצאות 3 - 2 ו-3 - 0.[35]

היאבקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתאבקים יהודים, שהגיעו לישראל כמשתתפים במכביה השלישית, מתאמנים על חוף הים

המנצחים בהיאבקות בסגנון יווני-רומי[36]

התחרות
זבוב משה ריילונד
דנמרקדנמרק דנמרק
הרץ
ישראלישראל ישראל
תרנגול הרמן לייזין
דנמרקדנמרק דנמרק
משומר
ישראלישראל ישראל
ינאי
ישראלישראל ישראל
קל שמעון קורלנד
דנמרקדנמרק דנמרק
נחומזון
ישראלישראל ישראל
לייבוביץ
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
חצי בינוני משה ארצי
ישראלישראל ישראל
שטרנברג
בלגיהבלגיה בלגיה
אנג'ל
טורקיהטורקיה טורקיה
בינוני לאון גנוט
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
ברמן
ישראלישראל ישראל
קוסובר
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
חצי כבד משה מורגנשטרן
ישראלישראל ישראל
רוזנפלד
בלגיהבלגיה בלגיה
אנדר
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
כבד יצחק פייקין
דנמרקדנמרק דנמרק
פרד אוברלנדר
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
מולר
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

בתחרות השתתף האלוף האולימפי (לונדון 1948) הנרי ויטנברג מארצות הברית.
המנצחים בהיאבקות בסגנון חופשי[37][38]

התחרות
זבוב לואיס בייז
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
הרץ
ישראלישראל ישראל
תרנגול הרמן לייזין
דנמרקדנמרק דנמרק
ינאי
ישראלישראל ישראל
נוצה אדלמן
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
הרצל גולשני
ישראלישראל ישראל
קל א. שיינר
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
וורץ
אירלנדאירלנד אירלנד
ליבוביץ'
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
חצי בינוני שטרנברג
בלגיהבלגיה בלגיה
נ. קניחובסקי
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
קירשטיין
בריטניהבריטניה בריטניה
בינוני לאון גנוט
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
לאסקי
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קוסובר
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
חצי כבד מ. אורדמן
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
שטיינברג
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אנדר
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
כבד הנרי ויטנברג
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
פרד אוברלנדר
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
מילר
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית

הרמת משקולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחרות השתתף האלוף האולימפי (לונדון 1948) פרנק ספלמן מארצות הברית.[34]
המנצחים בתחרות הרמת משקולות.[37]

  • בסוגריים (לחיצה, הנפה, דחיקה)

התחרות

משקל נוצה מ. רופ
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
252.5 ק"ג
(75, 77.5, 100)
המליש
ישראלישראל ישראל
208.5 ק"ג
(62.5, 66, 80)
משקל קל בן הלפגוט
בריטניהבריטניה בריטניה
272.5 ק"ג
(90, 75, 107.5)
עזרא ששון
ישראלישראל ישראל
257.5 ק"ג
(80, 75, 102.5)
דוידסון
בלגיהבלגיה בלגיה
175 ק"ג
(פסילה, 75, 100)
משקל בינוני פרנק ספלמן
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
357 ק"ג
(115, 107, 135)
וורנברג
בריטניהבריטניה בריטניה
280 ק"ג
(85, 85, 110 )
וייס
ישראלישראל ישראל
שמש
ישראלישראל ישראל
167.5 ק"ג
(פסילה, 70, 97.5)
חצי כבד איזי בלומברג
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
357.5 ק"ג
(115, 110, 132.5)
סימונס
בריטניהבריטניה בריטניה
285 ק"ג
(95, 85, 105)
שטראוס
בלגיהבלגיה בלגיה
270 ק"ג
(85, 80, 105)
כבד ליאונול טרופ
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
337.5 ק"ג
(105, 100, 132.5)
ארגובר
בריטניהבריטניה בריטניה
302.5 ק"ג
(, 87.5, 115)
ברקוביץ'
ישראלישראל ישראל
252.5 ק"ג
(82.5, 75, 95)

התעמלות מכשירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות ההתעמלות נערכו באולם מכבי בחיפה. [37]

נשים

- ג'ני שפרוט ישראלישראל ישראל 93.65 נקודות
- דבורה הירש ישראלישראל ישראל 88.70 נקודות
- רות לנצר ישראלישראל ישראל 85.0 נקודות

גברים

- ו. שחרל ישראלישראל ישראל 150.90 נקודות
- אליעזר מאיו ישראלישראל ישראל 150.25 נקודות
- ח. רם ישראלישראל ישראל 148.10 נקודות

טניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות הטניס עמדו בסימן השליטה הבלתי מעורערת של המשלחת הדרום אפריקאית - כל ארבעת העולים לגמר היו חברי משלחת זו.[39]

נשים
יחידות

- גרטרוד קורנפלד (ישראלישראל ישראל)
- קאופמן (שווייץשווייץ שווייץ)

זוגות נשים

- לואיס וקרול לוי (בריטניהבריטניה בריטניה)

גברים
יחידים

- א. רבינסקי דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
- נ. קצן דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
- מ. שניידר דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה

זוגות גברים

- א. סגל וא. רבינסקי דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
-
- נ. קצן ומ. שניידר דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה

זוגות מעורבים

- גרטרוד קורנפלד ואריה אבידן-וייס (ישראלישראל ישראל)
-

טניס שולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות היחידים בטניס שולחן נערכו בתל אביב, בבית הספר ביל"ו, בהשתתפותם של טניסאים משמונה מדינות, הולנד, שוודיה, ארגנטינה, אנגליה, אוסטריה, בלגיה, דרום אפריקה וישראל.[40]

כדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדורגל השתתפו 5 נבחרות, נבחרות מכבי מאנגליה, מדרום אפריקה, מצרפת משווייץ ונבחרת ישראל. בטורניר זכתה נבחרת ישראל, שניצחה בכל משחקיה.[41][34] משחקים אלה אינם מוכרים על ידי ההתאחדות לכדורגל כמשחקים רשמיים של הנבחרת הלאומית.

דירוג קבוצה
ישראלישראל ישראל
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
בריטניהבריטניה בריטניה
4 שווייץשווייץ שווייץ
5 צרפתצרפת צרפת

תוצאות המשחקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל - אנגליה (2 - 1)

ישראל: חודורוב, מלמד, וייס, גלזר, שמילוביץ', שניאור, גמבש, ישראלי, שפיגל, סטודינקסי, מרימוביץ'.

  • ישראל - צרפת (5 - 2)

ישראל: חודורוב, וייס, גלזר, נוימן, שמילוביץ', שניאור, ישראלי, אלמליח, שפיגל, סטודינקסי, מרטין.

  • אנגליה - שווייץ (3 - 2)
  • שווייץ - צרפת (5 - 4)
  • ישראל - דרום אפריקה (3 - 1)
  • דרום אפריקה - צרפת (8 - 1)
  • ישראל - שווייץ (9 - 1)
  • דרום אפריקה - אנגליה (6 - 1)

כדוריד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדוריד השתתפו 5 נבחרות, אוסטריה, דנמרק, שוודיה, שווייץ וישראל.

כדורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורניר הכדורמים נערך בבריכת בת גלים בחיפה. בטורניר השתתפו נבחרות אוסטריה, בלגיה, בריטניה, דרום אפריקה, הודו ומישראל.

- דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
- ישראלישראל ישראל

כדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדורסל השתתפו 6 נבחרות, ארגנטינה, ארצות הברית, בריטניה, טורקיה, קנדה וישראל.[42]

דירוג קבוצה
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
קנדהקנדה קנדה
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
4 ישראלישראל ישראל
5 טורקיהטורקיה טורקיה
6 בריטניהבריטניה בריטניה

כדורעף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הכדורעף השתתפו 3 נבחרות, ארצות הברית, הודו וישראל.

דירוג קבוצה
ישראלישראל ישראל
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
הודוהודו הודו
  • ישראל ניצחה את ארצות הברית בתוצאה של 2–0.
  • ישראל ניצחה את הודו בתוצאה של 2–0.
  • ארצות הברית ניצחה את הודו בתוצאה של 2–0.[34]
בול דואר מסדרת המכביה השלישית

סיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחיפה נערכה תחרות הסיף של המכביה.[28]

נשים
יחידות - דקר

- קרזבאום (ישראלישראל ישראל)
- (ישראלישראל ישראל)
- (ישראלישראל ישראל)

גברים
יחידים - דקר

- אלן ג'יי (בריטניהבריטניה בריטניה)
- נורמן (שווייץשווייץ שווייץ)
-

יחידים - רומח

- דניאל בוקנץ (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית)
- אלן קורטלר(אנ') (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית)
- רלף קופרמן(אנ') (בריטניהבריטניה בריטניה)

קפיצה למים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים
מקפצה של 3 מטר (6 קפיצות)

- מורלי שפירא (Morley Shapiro) (ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית) - 81.8 נקודות
- יואב רענן (ישראלישראל ישראל) - 70.1 נקודות

שחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחרויות השחייה, הכדורמים והקפיצה למים נערכו בבריכת בת גלים, בחיפה. השחיינית הבולטת הייתה סוזי נאדור-האלטר מבריטניה, ילידת הונגריה, שזכתה ב-4 מדליות זהב.[43]

המנצחים והמנצחות בתחרות השחייה.[44][45][46][47][46]

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות

100 מטר חופשי סוזי נאדור-האלטר
בריטניהבריטניה בריטניה
1:16.2 דקות פוקס
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
1:17.2 דקות פישר
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
1:18.7 דקות
400 מטר חופשי סוזי נאדור-האלטר
בריטניהבריטניה בריטניה
6:04.8 דקות פוקס
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
6:17.7 דקות פישר
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
6:21.7 דקות
100 מטר גב סוזי נאדור-האלטר
בריטניהבריטניה בריטניה
1:26.8 דקות קפלין
בריטניהבריטניה בריטניה
1:36.5 דקות זיסר
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
1:36.7 דקות
200 מטר חזה עליזה וירץ
ישראלישראל ישראל
3:32.2 דקות פרנקס
בריטניהבריטניה בריטניה
3:42.2 דקות אסתר וייסליצר
ישראלישראל ישראל
3:42.5 דקות
שליחות 4x100 מטר חופשי בריטניהבריטניה בריטניה
קפלין
ברינקס
ניומן
סוזי נאדור-האלטר
5:41.2 דקות ישראלישראל ישראל
לילי ליכטנטל
דפנה אורן
חוה שלמברג
נוגה למדני
5:45.2 דקות

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחרות

100 מטר חופשי סולומון יאק
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
1:04.4 דקות אייזק מנסור
הודוהודו הודו
1:04.5 דקות פרידנטל
אוסטריהאוסטריה אוסטריה
1:04.8 דקות
400 מטר חופשי א. שלנברג
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
5:07.4 דקות קסטנר
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
5:15.8 דקות סולומון יאק
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
5:15.9 דקות
1500 מטר חופשי א. שלנברג
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
21:14.6 דקות קסטנר
קנדה (1921-1957)קנדה (1921-1957) קנדה
21:33.2 דקות סולומון יאק
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
22:05.6 דקות
200 מטר חזה אהרון קורצמן
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
2:44.5 דקות דזמונד כהן
דרום אפריקה (1928–1994)דרום אפריקה (1928–1994) דרום אפריקה
2:59.2 דקות מאיר מוזס
ישראלישראל ישראל
3:02.0 דקות
100 מטר גב שטיינפלד
אוסטריהאוסטריה אוסטריה
1:18.3 דקות ויניצקי
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
1:19.7 דקות ארנון טורין
ישראלישראל ישראל
1:21.0 דקות
שליחים 4x200 מטר חופשי ישראלישראל ישראל
איתן פרויד
ישעיהו אלבאום
נחום בוך
ארנון טורין
10:07.6 דקות אוסטריהאוסטריה אוסטריה
פרידנטל
שטיינפלד
שכטר
ביצר
10:42.0 דקות הודוהודו הודו
דוד סופר
דין
מאיר
אייזק מנסור
11:24.9 דקות

מסיבת הריקודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מאירועי המכביה השלישית תוכננה מסיבת ריקודים באצטדיון המכביה, בתל אביב, למוצאי שבת, 7 באוקטובר 1950, בין השעות 20.00 - 23.00. למסיבה תוכננו מחולות ישראליים, ריקודי עם, ריקודי חג וריקודי הופעה בהשתתפות קבוצות של מכבי וקבוצות של הפועל. הובטחו תאורה מיוחדת ותזמורת ליווי.[48] הכרטיסים למסיבת הריקודים נמכרו מראש במהלך השבוע. במועד הנקוב התאורה הייתה לקויה מאוד ולא הייתה הגברה מתאימה למוזיקה, לכן נוצרה אנדרלמוסיה ובאי המסיבה יצאו ממנה מאוכזבים. מאוחר יותר פורסמה התנצלות בעיתונים.[49][50]

נעילת המכביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיילי צה"ל במפגן הסיום של המכביה השלישית
חיילות צה"ל צועדות במפגן הסיום של המכביה השלישית
צנחנים מעל אצטדיון רמת גן במפגן הנעילה של המכביה השלישית

על פי הסכם בין הפועל ובין מכבי, טקס הסיום היה אמור להיות מוקדש למפגנים צבאיים, אך כוונתה של מכבי לשלב בטקס הסיום מפגן על טהרת חברי מכבי, יצרה מתיחות בין שני המרכזים עד שכוונה זו ירדה מהפרק.

טקס הנעילה של המכביה השלישית נערך ביום 8 באוקטובר 1950 והתבסס על חיילי צה"ל. הטקס התחיל בשעה 15:00, לקול נגינת החצוצרה, בהנפת דגל המדינה והצבת משמר כבוד לדגל. מפקד המשמר העביר את הפיקוד לשר הביטחון וראש הממשלה, דוד בן-גוריון, והוא נתן את האות לפתיחת המפגן הצבאי.

צה"ל ערך ביום שישי חזרה כללית לקראת מפגן הסיום ובמשך כל ימי השבוע מטוסי תובלה של צה"ל הצניחו בובות מעל האצטדיון.[51] המפגן התחיל בתרגילי התעמלות של חיילים על קורות, ונמשך בתרגולי חיילים עם ציוד מלא כולל כובע פלדה ורובים (תרגילי סדר חמושים). בשלב הבא הוצגו קרבות פנים אל פנים של חיילות מצוידות במקל קצר ותרגילי טיפוס על חבלים. הצופים זכו למפגן צניחת ראווה, ראשון במינו בישראל, של כ-60 צנחנים מפלוגה א' של גדוד 890 ושתי צנחניות, יוכבד קאשי ומנוחה פידל, החיילות הראשונות שעברו קורס צניחה של צה"ל,[52] ולאחר מכן למפגן של אקרובטיקה של מטוסים. בעת שבשמים נערך המפגן האווירי, על הקרקע הגישו לראש הממשלה חמשת הצנחנים הראשונים, שלושה חיילים ושתי חיילות, איגרת: ”"בהתמודדות הבאה נילחם על אדמת האוייב".”[53] בו-זמנית קיפלו יתר הצנחנים את המצנחים והתארגנו לצעידת הצדעה מסביב לאצטדיון, כשבמרכז האצטדיון חיילים אחרים מדגימים קרבות קומנדו וג'ודו.[54]

גביעים למנצחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום המפגן הצבאי ונאום בן-גוריון בא תור המשלחות הספורטיביות, שצעדו אל הבמה, שם חולקו הפרסים (גביעים) למנצחים. ישראל, שהגיעה למקום הראשון בסיכום הנקודות, קיבלה על כך גביע, ועוד גביע הוענק לה על הזכייה בטורניר הכדורגל. המשלחת הבריטית קיבלה גביע על הגעתה למקום השני בסיכום הכללי, ועוד גביע על הישגיה בענף הרמת המשקולות. ארצות הברית קיבלה גביע על זכייתה בטורניר הכדורסל, דרום אפריקה על זכייתה בטורניר הכדורמים ושוודיה על זכייתה בטורניר הכדוריד. ספורטאיות ישראל קיבלו גביע על זכייתן בתחרות הטניס, גביע שנתרם על ידי אווה פרון.

לקראת סוף הטקס נאם ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון. אחרי ראש הממשלה סיכם את הטקס משה שלוש, יושב ראש הנהלת מכבי העולמית, ונוגנה "התקווה".[55]

אחרי הנעילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפגש בין הספורטאים היהודים ממדינות שונות הוביל גם להיכרויות ואף לחתונות. ספורטאי אמריקאי וספורטאית אנגלייה החליטו להינשא וכך עשו גם ספורטאי טורקי וספורטאית ישראלית.[56]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים ויין (1980). המכביות בארץ ישראל. הוצאת מכון וינגייט לחינוך גופני. עמ' 169 - 199.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המכביה השלישית, תרצ"ח, הכרזה על התחרות לציור פלאקט, דבר, 18 באוקטובר 1937
  2. ^ 1 2 היום ייערך טקס נעילת המכביה ה-ג, על המשמר, 8 באוקטובר 1950
  3. ^ עזרת הממשלה למארגני ה'מכביה', דבר, 22 בספטמבר 1950
  4. ^ היום נפתחת המכביה, חרות, 27 בספטמבר 1950
  5. ^ הושלמו ההכנות האחרונות לפתיחת המכביה, חרות, 25 בספטמבר 1950
  6. ^ ספורטאי המכביה על אי שיתוף ישראל באולימפיאדה, חרות, 1 באוקטובר 1950
  7. ^ משחק הכדורגל הראשון באצטדיון רמת-גן באתר של ההתאחדות לכדורגל בישראל
  8. ^ המילים של ההמנון היו: יותר מהר, יותר גבוה יותר מהר, יותר חזק היטב לרוץ, היטב לקלוע ולנצח במשחק מכל ארבע רוחות שמיים כולכם שלום כולכם אחיי אלפי ברכות, אלפי ידיים ועם ישראל חי!
  9. ^ נשיא המדינה, חיים ויצמן, שהה באותו זמן בחוץ לארץ ושלח מברק ברכה מפריז.
  10. ^ היום נפתחת ה'מכביה', דבר, 27 בספטמבר 1950
  11. ^ מידע על המכביה השלישית, באתר התאחדות בולאי ישראל
  12. ^ יש מחלוקת על מספר הארצות, כי מחלק מהארצות המשלחת הייתה מצומצמת מאוד וקיימת השאלה האם חבל הסאר נחשב לארץ.
  13. ^ 35 אלף איש בפתיחת המכביה, מעריב, 27 בספטמבר 1950
  14. ^ עם פתיחת "המכביה השלישית", דבר, 29 בספטמבר 1950
  15. ^ המכביה השלישית נולדה בסימן אזעקה, מעריב, 27 בספטמבר 1950
  16. ^ באותה תקופה, לפני התקינות הפוליטית, לא היססו להשתמש במילה "כושי".
  17. ^ אורחינו במכביה, דבר, 29 בספטמבר 1950
  18. ^ מאמצים לחיסול הסכסוך עם "הפועל" במכביה, מעריב, 28 בספטמבר 1950
  19. ^ הועדה המארגנת של ה'מכביה' מתנצלת, דבר, 29 בספטמבר 1950
  20. ^ דבר הספורט, דבר, 6 באוקטובר 1950
  21. ^ שני שיאים בשחיה במכביה, על המשמר, 2 באוקטובר 1950
  22. ^ "שיא ישראלי בינלאומי", משמעו התוצאה הטובה ביותר שהושגה בישראל בתחום מסוים, אך לא בהכרח על ידי אזרח ישראלי.
  23. ^ מ. מייזלס, המכביה שוברת שיאים, מעריב, 1 באוקטובר 1950
  24. ^ אליעזר רואי, טבלת האתלטיקה הקלה במכביה השלישית, דבר, 27 באוקטובר 1950
  25. ^ 1 2 דבר הספורט - במכביה, דבר, 1 באוקטובר 1950
  26. ^ דוד טבק הגיע לגבורות
  27. ^ שלל שיאים ב"מכביה", על המשמר, 4 באוקטובר 1950
  28. ^ 1 2 נסתיימו התחרויות בסיוף, בטניס שולחן, בטניס, בהתאבקויות ובקרב העשר, חרות, 4 באוקטובר 1950
  29. ^ הליכה תחרותית
  30. ^ 1950: הראשונה במדינת ישראל, דבר, 3 ביולי 1977
  31. ^ האתלטיקה הקלה במכביה, דבר, 20 באוקטובר 1950
  32. ^ אורות וצללים במכביה, דבר, 6 באוקטובר 1950
  33. ^ האתלטיקה הקלה במכביה, דבר, 20 באוקטובר 1950 בעמוד השני
  34. ^ 1 2 3 4 5 6 נבחרת ישראל יצאה בנצחון במשחק כדורעף במכביה, על המשמר, 5 באוקטובר 1950
  35. ^ המשך תולדות המכביות, דבר, 3 ביולי 1977
  36. ^ תוצאות המכביה, על המשמר, 4 באוקטובר 1950
  37. ^ 1 2 3 נסתיימו התחרויות בהרמת משקולות, על המשמר, 8 באוקטובר 1950
  38. ^ היום טקס נעילת המכביה, חרות, 8 באוקטובר 1950
  39. ^ שלל שיאים ב"במכביה", על המשמר, 4 באוקטובר 1950
  40. ^ דבר הספורט, דבר, 8 באוקטובר 1950
  41. ^ ישעיהו פורת ומשה לרר (עורכים), ספורט 50 (1950), הוצאת אלפא תקשורת, ספטמבר 1998
  42. ^ דבר הספורט, דבר, 9 באוקטובר 1950
  43. ^ תנו לשחיינים שלכם אשראי לארבע שנים, מעריב, 15 ביולי 1973
  44. ^ החלו תחרויות השחיה בחיפה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 1950
  45. ^ החלו תחרויות השחיה בחיפה, באתר הארץ, 4 באוקטובר 1950
  46. ^ 1 2 גביעי הכדורגל והשחיה - לישראל, הַבֹּקֶר, 6 באוקטובר 1950
  47. ^ שחיה, מעריב, 27 באוגוסט 1961
  48. ^ רכוש את איגרות המלווה העממי, דבר, 5 באוקטובר 1950
  49. ^ ריקודים - שלא רקדו..., מעריב, 9 באוקטובר 1950
  50. ^ לידיעת הציבור, דבר, 9 באוקטובר 1950
  51. ^ טכס נעילת המכביה, מעריב, 8 באוקטובר 1950
  52. ^ הצנחנים - עשור ראשון באתר הצנחנים
  53. ^ מפגן צה"ל בנעילת ה"מכביה", דבר, 13 באוקטובר 1950
  54. ^ "נלחם על אדמת האויב" הצהירו חיילי צה"ל, חרות, 9 באוקטובר 1950
  55. ^ שני הגביעים הראשונים לידי ספורטאי ישראל, חרות, 9 באוקטובר 1950
  56. ^ חתונות "מכביה", מעריב, 8 באוקטובר 1950