אברהם גרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם גרין
אברהם גרין באצטדיון המכביה, תל אביב, 1933
אברהם גרין באצטדיון המכביה, תל אביב, 1933
לידה 5 באוגוסט 1913
פטירה 23 באוגוסט 1999 (בגיל 86)
מידע כללי
מדינה ישראלישראל ישראל
ספורט
ענף ספורט אתלטיקה
תת-ענף הטלת כידון
הדיפת כדור ברזל
מועדון מכבי תל אביב
מאזן מדליות
מתחרה עבור ישראלישראל ישראל
המכביה
כסף השלישית 1950 הטלת כידון
משחקי המזרח התיכון
ארד קהיר 1940 הטלת כידון

אברהם גרין (5 באוגוסט 191323 באוגוסט 1999) היה אתלט ארץ ישראלי, אלוף ישראל ושיאן ישראל, זכה ב-17 תוארי אליפות ישראל, 10 פעמים אלוף ישראל בהטלת כידון, 5 פעמים אלוף ישראל בהדיפת כדור ברזל ופעמים אלוף ישראל בקרב חמש[1] וכן מאמן ומתכנן מתקני ספורט.

בשנת 1985 זכה גרין בעיטור מכבי ישראל[2].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1936–1955 היה גרין אלוף ישראל באתלטיקה קלה, בענפים הטלת כידון והדיפת כדור ברזל[3].

בשלהי שנות החמישים של המאה העשרים התמנה למאמן לאומי ואולימפי באתלטיקה קלה ושימש בתפקיד זה במשך עשרות שנים. בין השנים 19531985 שימש כיועץ טכני ומנהל תחרויות אתלטיקה בתשע מכביות.

ב-ינואר 1959 באולימפיה יוון (בכנס מאמנים בינלאומי) היה ממקימי ארגון המאמנים הבינלאומי וחבר הנהלה. בין תפקידיו הרבים, התמנה לסגן יו"ר איגוד האתלטיקה קלה.

גרין ייצג את ישראל בקונגרסים בינלאומיים בענף האתלטיקה קלה, במשחקים אולימפיים ובאליפויות עולם.

גרין היה חלוץ בתכנון ובבנייה של מסלולי ריצה סינתטיים בישראל, והוא תכנן ובנה כארבעים מסלולי אתלטיקה בישראל ומחוצה לה במשך למעלה משלושים וחמש שנים, ביניהם מסלולים בהדר יוסף ובמכון וינגייט.

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם גרין נולד כבן בכור לשתי אחיותיו ולאחיו, ב-5 באוגוסט 1913 בשכונת נוה שלום בתל אביב, בבית סבו: יחזקאל גרין, שהיה ממנהיגי הקהילה היהודית ביפו וממייסדי העיר תל אביב. הוריו הניה ויצחק: הרוקח הראשון והמדופלם בתל אביב (בוגר אוניברסיטת קונסטנטינופול, 1903).

אחיו הצעיר, יחזקאל[4], היה אלוף ישראל (1945) ושיאן ישראל בריצת 200 מטר. הוא השתתף כלוחם בקרבות רבים במלחמת העצמאות, ונפל בקרב לכיבוש משטרת עיראק סווידאן.

אתלט ושיאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו גרין הצטיין כשחקן כדורגל בקבוצות הנוער של "מכבי תל אביב". בנוסף, היה פעיל במועדון האגרוף של בני-ליאונרד.

ב-1935 הצטרף למחלקת האתלטיקה של "מכבי תל אביב" והתגלה כאתלט מוכשר ורב גוני. ב-1937 ניצח בהטלת כידון באצטדיון רחובות, קבע שיא אישי חדש של 49.68 מטר, ב-1938 קבע שיא ארץ ישראלי חדש בהטלת כידון למרחק 53.66 מטר וב-1939 שיפר את שיאו בהטלת כידון והעמידו על תוצאה של 55.65 מטר.

ב-1940 גרין השתתף במשחקי מזרח התיכון, שהתקיימו בקהיר זכה במדליית ארד בהטלת כידון בתוצאה של 52.47 מטר[5].

ב-1945 זכה גרין באליפות בהדיפת כדור ברזל והיה הראשון, שחצה את גבול שלושה עשר מטר. ב-1947 בתחרות משולשת: יוון, טורקיה וארץ ישראל זכה גרין במדליית ארד בהטלת כידון. בסוף שנות הארבעים גרין זכה בשתי אליפויות: בכידון, בברזל ובקרב חמש.

בשלהי שנות הארבעים, גרין התמנה למאמן אתלטיקה קלה באגודת "מכבי תל- אביב", בין חניכיו הראשונים היה אחיו הצעיר: יחזקאל גרין, שהוכתר כ"אלוף הריצה בארץ ישראל" לשנת 1948. אולם חייו נגדעו בנופלו במערכה בהגנת הנגב בכיבוש משטרת עיראק סוידאן (מצודת יואב).

במכביה השלישית שנערכה בשנת 1950 זכה במדליית כסף בהטלת כידון בתוצאה של 50.07 מטר, אחרי זאב כספי (51.23 מטר) ולפני מ. מרקוס מדרום אפריקה (40.27 מטר) וכן שימש כקפטן הנבחרת הישראלית והיה נושא הדגל הראשון במכביה השלישית.

ב-1955 גרין פרש מפעילות לאחר זכייה של 18 אליפויות במקצועות שונים.

מ-1953 כיהן כמנהל התחרויות במפעלי המכביה וכיו"ר וועדת האתלטיקה.

ב-1964 הפתיע גרין את עולם האתלטיקה בארץ, כששב, לאחר היעדרות ממושכת והשתתף בתחרויות הליגה הראשונה וניצח בהטלת כידון בהישג של 51 מטרים.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שפרש מספורט תחרותי, הכשיר גרין את עצמו לקריירת אימון. לשם כך נעזר בניסיון הרב שצבר כאתלט, בלימוד באמצעות ספרות מקצועית במספר שפות ולאחר מספר שנים השלים את הכשרתו זו בקורס מאמנים נינלאומיים שהתקיים באוניברסיטת לפבורו באנגליה.

חניכיו הראשונים היו אחיו יחזקאל ז"ל, צבי ינובר, תמר מיטל, אילנה אדיר ואילנה קרשיק. בסוף שנות החמישים והששים הוא אימן את אגודת מכבי תל אביב, יחד עם המאמן והמורה לחינוך גופני מנחם קורמן. גרין התמחה בכל קשת המקצועות כולל ריצות , קפיצות וזריקות. בין האתלטים הבולטים שאימן בשלב המקדם בקריירת האימון שלו נמנו נתנאל ויאיר פנטילט, יחיעם סקיטל ואבי שטיין בריצות בינוניות, לוי פסבקין, עמוס גרודז'ינובסקי ודבי מרקוס בריצות קצרות, אורי בוקעי בקפיצה לרוחק וצילה אשר וברוך פינברג בזריקות .

החל מ-1954 ייצג גרין את ישראל בפורום בינלאומי בקונגרסים למאמנים. ייצג בכבוד את עמדות ישראל ומנע קבלת החלטות פוליטיות שליליות כנגד המדינה.

ב-1960 התמנה גרין למאמן אולימפי של משלחת ישראל למשחקים האולימפיים ברומא.


ב-1976 באולימפיאדת מונטריאול הוענק לו תואר עמית כבוד של ההתאחדות הבינלאומית באתלטיקה קלה. בהמשך זכה לקבל תפקידים ותארים במסגרת פעילותו המקצועית בפורום הקונגרסים הבינלאומי למאמנים.

ב-1984 בקונגרס הבינלאומי למאמני אתלטיקה קלה בסנטה מוניקה, שהתקיים במסגרת משחקי האולימפיאדה בלוס אנג'לס נבחר גרין לחבר כבוד של ארגון זה ושימש כיו"ר הכנס ביום הפתיחה. כמו כן, היה חבר כבוד של התאחדות הבינלאומית לאתלטיקה קלה, סגן נשיא ההתאחדות הבינלאומית למאמני אתלטיקה קלה ויו"ר הוועדה הטכנית של איגוד האתלטיקה קלה בישראל.

מתכנן מתקני ספורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם גרין בוגר הנדסת בניין ומומחה לבניית מתקני אתלטיקה קלה. השתלם בחו"ל. תכנן מסלולי ספורט יוקרתיים בהדר יוסף בתל- אביב, במכון ווינגייט ובאתרים רבים אחרים. בתפקידו כיועץ רשות הספורט וכמי, שתקשר בשפות רבות, הוזמן לייעץ בתכנון מסלולי אתלטיקה בנפאל ב-1970, בתאילנד ב-1971, באתונה ב-1980 ובמאבטו בדרום אפריקה ב-1985. גרין הכניס חידושים בתכנון מסלולים, שזיכוהו בשבחים, בעיטורים ובתארי כבוד בפורום הבינלאומי ובארץ ממוסדות ספורט עבור שירותו המבורך והמוצלח.

כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השלושים למאה העשרים גרין שרת כנוטר באזור הכנרת. הוא פרסם כתבות בתחום בעיתונות ופרשנויות ברדיו לתחרויות אתלטיקה. אברהם גרין בפעילותו, שהתפרשה על פני שנים רבות, הקים דור של אתלטים בכירים: אלופי מדינה ושיאנים. חלקם ממשיכי דרכו כמאמנים וכמומחים שונים בתחום האתלטיקה קלה בישראל.

אברהם גרין נפטר ב-23 באוגוסט 1999 (י"א באלול התשנ"ט).

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקת האתלטיקה קלה של מכבי תל אביב בחרה להנציח את זכרו בקבוצה הקרויה על שמו: מכבי "גרין" תל אביב.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מי מחזיק במספר התארים הרב ביותר, מעריב, 16 ביולי 1971
  2. ^ תנועת מכבי ישראל
  3. ^ אייגר דוד, על אברהם גרין, עיתון: "מכבי תל אביב", 1994
  4. ^ יחזקאל גרין
  5. ^ כיצד קבלו את האתלטים מא"י במצרים, הַבֹּקֶר, 6 במאי 1940