הוועד האנטי-ציוני של הציבור הסובייטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הוועד האנטי-ציוני של הציבור הסובייטירוסית: Антисионистский комитет советской общественности,‏ АКСО) הוקם ב-29 במרץ 1983 על ידי מזכירות הוועד המרכזי שאישרה החלטה 101/62ГС ”לתמוך בהצעה של אגף התעמולה של הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות והק.ג.ב. בדבר הקמה של ועד אנטי ציוני...”.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-80 פיתחו השלטונות הסובייטים נשק תעמולתי חדש למלחמה הקרה, כמו גם לתנועת הדיסידנטים המתגברת בתוך ברית המועצות, כדי להוביל לאי-לגיטימציה של הציונות ולצמצם את העלייה היהודית מברית המועצות לישראל.

יהודים אתניים היוו את ליבו של הוועד. אחת מחברות הוועד, הבלרינה מאיה פליסצקיה הייתה תחת איומים מצד השלטונות שאם לא תהיה חברה בוועד יישלל ממנה דרכונה ולא תוכל להופיע מחוץ לברית המועצות. השימוש ביהודים כדי להרוס מוסדות ותרבות יהודיים היה כדי למנוע האשמות של אנטישמיות מצד השלטונות. היהודים שהיו חברים בוועד כונו בקרב בני עמם "יהודי כיס" ("карманные евреи"). בראש הוועד האנטי-ציוני עמד גנרל דוד דרגונסקי, פעמיים גיבור ברית המועצות שלחם במלחמת העולם השנייה והיה ידוע בברית המועצות ומחוצה לה.

לפי הצעותיהם, הכי קיצונים בגישתם מתוך חברי הוועד היו צזאר סולודר ובלאייב, בעוד זיבס וזימאנאס נחשבו מתונים יותר.[1] הוועד היה מקיים כנסים בו היו מבקרים את הציונות ומחליטים על דרכים לפעול נגדה. בנוסף לתעמולה השוטפת באמצעי תקשורת הוועד תכנן גם לערוך "סימפוזיום בינלאומי על הבעיות העכשוויות של האנטי-ציונות" ואף לקיים "קונגרס אנטי-ציוני בינלאומי". במרץ 1985, עם עליית מיכאיל גורבצ'וב לשלטון, איבד הוועד מחשיבותו, והתפרק סופית באוקטובר 1994. חלק מחומריו שימשו את התנועה הרדיקלית פאמיאט.

חברי הוועד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Benjamin Pinkus - The Jews of Soviet Union - the history of a national minorityCambridge University Press 1988

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בנימין פינקוס, עמוד 56