דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | גלילאו גליליי |
| שפת המקור | איטלקית |
| סוגה | פיזיקה |
| נושא |
אסטרונומיה  |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1632 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | מנדלה מוכר ספרים |
| תרגום | פרופ' דביר ילין |
  | |
"דיאלוג על שתי מערכות העולם המרכזיות" (באיטלקית: Dialogo sopra i due massimi sistemi del mondo) הוא ספרו של גלילאו גליליי. הספר עוסק באסטרונומיה ובפרט בשאלת נכונות המודל הגיאוצנטרי או ההליוצנטרי. הספר שהוקדש לפטרונו של גלילאו, פרדיננדו השני דה מדיצ'י - הדוכס הגדול של טוסקנה, הוענק לו ב-22 בפברואר 1632[1] והיה לרב-מכר[2].
על פי המודל ההליוצנטרי, המיוחס לקופרניקוס, כדור הארץ, כמו כוכבי לכת נוספים, מקיפים את השמש, ואילו על פי המודל הגאוצנטרי, המיוחס לתלמאים, היקום כולו נע סביב כדור הארץ. הספר פורסם בפירנצה תחת רישיון רשמי מהאינקוויזיציה. ב-1633 הורשע גלילאו ב"חשד כבד לכפירה", בהתבסס על הכתוב בספר, שלאחר מכן הוכרז ב"רשימת הספרים האסורים", ממנה לא הוסר עד 1835 (וזאת רק לאחר שהתאוריות שהוצגו בספר הותרו להדפסה בשנת 1822[3]). בנוסף על כך, באותה העת, פרסום כל דבר אחר שכתב או אפילו היה חשוד שנכתב על ידו, נאסר[4].
כתבים קודמים והוצאת הספר לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבודתו המדעית הראשונה של גלילאו פורסמה בשנת 1610 תחת השם "Sidereus Nuncius" (בתרגום חופשי מלטינית "הכוכבים המודיעים") זוהי חוברת קצרה הסוקרת אלמנטים אסטרונומיים. למעשה, מדובר בסקירה מדעית ראשונה בהיסטוריה בה הוצגו תוצאות התצפיות באמצעות טלסקופ. בין יתר הדברים שהופיעו; הרים על הירח, מאות כוכבים שלא ניתן היה לראות בעין בלתי מזוינת בכל שביל החלב או קבוצות כוכבים מסוימות.
בשנת 1613 כתב גלילאו את ה"מכתב על כתמי השמש" שם התוודה על תמיכתו במודל ההליוצנטרי. בספר זה קבע כי ישנם הסברים מדעיים הלקוחים מתוך המתרחש על פני כדור הארץ לתופעות השמימיות ולכן אין הבדל בין החוקים ששולטים בארץ לאלה ששולטים בשמיים. כשנתיים לאחר מכן, 1615, פורסם מכתב נוסף שכתב, "מכתב לדוכסית קריסטינה", שם ניסח מחדש פרשנות לפסוקים שונים מהכתבים. הוצג הרעיון שלפיו לא ניתן לקבוע שהארץ לא חגה סביב השמש.
במשך מספר שנים, החל מ-1616 נאסר על הגנת התאוריה הקופרניקאית, בהתאם, נמנע גלילאו מלהתייחס בפומבי לתאוריה זו. בשנת 1618, בעקבות הופעת כוכב שביט, התפרסם ספרו "שיחות על השביט". בספר זה, למרות האיסורים, בחר גלילאו לפרש את הופעת השביט בהיבטים מהתאוריה הקופרניקאית ולא במושגים השמרניים. ב-1620 פורסם מחדש הספר של קופרניקוס "מחזורי המעגלים השמימיים" ובו תיקונים וחידושים.
גלילאו הבין כי הוא יכול לדון בתאוריה מבחינה אסטרונומית ופיזיקלית ובתנאי שאינו טוען כי כדור הארץ אכן נע סביב השמש. לכן, בשנת 1623- פרסם את ספרו "מאזני הצורפים" שזכה להצלחה. באותה השנה ידידו ופטרונו של גלילאו, החשמן הפלורנטני ברבריני, מונה לאפיפיור. השינויים שהתחוללו ברומא בזמנים האלו הביאו לפתיחות הדעת מצד הכנסייה הקתולית והביאו לכך שספר על התאוריה ההליוצנטרית יתקבל על ידי הכנסייה. האינדקס של הכנסייה לא מנע את הדיון בתאוריה ההליוצנטרית אך אסר להציגו כעובדה מוגמרת.
כשנה לאחר צאתו של הספר "מאזני הצורפים" גלילאו החל בכתיבת הספר "דיאלוג על גאות ושפל" בו הראה כי מבחינה פיזיקלית התאוריה התלמאית חלשה מהתאוריה הקופרניקאית, והאחרונה אף מסבירה את תופעת הגאות והשפל. כתיבת הספר "הדיאלוג" נמשכה מעל ל-5 שנים. בשנת 1630, עם סיום כתיבת הספר, גלילאו נסע לרומא במטרה לפרסמו. בחירתו של גלילאו ברומא נבעה מהנחתו שקשריו עם גורמים בצמרת הכנסייה לרבות האפיפיור יקלו במתן אישור להוצאת הספר לאור. כמו כן, גלילאו היה חבר באקדמיה הליצ'אנית ובראשה עמד הנסיך צ'סי שהבטיח לטפל בהוצאה לאור.
לא כך היו פני הדברים, בפועל, המוסדות של הכנסייה דרשו לערוך תיקונים בספר. באופן מצער, כ-3 חודשים לאחר שהוחזק הספר בידי הצנזור הרומי נפטר הנסיך צ'סי. גלילאו העדיף להוציא את הספר בפירנצה, אך בשל חסימת הדרכים לרומא (עקב מגפה) לא ניתן היה להעביר את כתב היד כולו מרומא לפירנצה.
בסופו של דבר, אושרה הוצאת הספר תחת מס' הגבלות בהוראת הצנזורה מרומא; ראשית שונה שם הספר לשמו הידוע "הדיאלוג אודות שתי מערכות העולם המרכזיות", שנית, נוסח פתח דבר המבהיר כי כדור הארץ אינו נע. בסיום הספר מציג גלילאו את טענת האפיפיור אורבנוס השביעי לפיה האדם תמיד מוגבל בהבנתו את פני הדברים. מכך, למרות שהתאוריה הקופרניקאית נראית לאדם משכנעת יותר, הארץ אכן נחה במרכז השמים כפי שידוע מכתבי הקודש. בחלקיו הפנימיים של הספר לא מוזכרות טענות אלה, אלא רק הטענות הפיזיקליות שטוענות לתנועת כדור הארץ.
הספר ראה אור רק בשנת 1631, כשנה מיום סיום כתיבתו, לאחר שאושר לפרסום בפירנצה. הדפסתו והפצתו החלו בפברואר 1632. עם פרסומו, הספר זכה להצלחה ולהערכה רבה ומאידך החלו להישמע תלונות על הספר, אשר הובילו למשפט של האינקוויזיציה שם הוא נדרש לכפור בדעתו ולשוב ולתמוך בתורת אריסטו.
בשנת 1638, 4 שנים לפני מותו, פורסם ספרו האחרון של גלילאו "שני מדעים חדשים" שכיסה רבות מממצאיו הפיזיקליים מ-30 השנים שקדמו לספר.
תוכן ומבנה הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מובנה כסדרה של דיונים, המתנהלים במשך ארבעה ימים בין 3 דמויות: סגרדו ושני הפילוסופים סלביאטי וסימפליציו.
- סלביאטי (Salviati) – תומך בעמדת קופרניקוס ומשקף כמה מדעותיו של גלילאו באופן ישיר. כינויו היה "האקדמאי" כינוי המרמז על חברותו של גלילאו באקדמיה הליצ'אנית. הוא נקרא על שם חברו של גלילאו, פיליפו סלביאטי (1582-1614).
- סאגרדו (Sagredo) - טיפוס אינטליגנטי שעמדתו הראשונית בספר היא נייטרלית. הוא נקרא על שם חברו של גלילאו, ג'ובאני פרנצ'סקו סאגרדו (1571-1620).
- סימפליציו (Simplicio) - חסיד מסור של תלמי ואריסטו, מציג את הדעות השמרניות וטוען כנגד התאוריה הקופרניקאית. דמותו היא מידול של שני פילוסופים שמרניים שהיו מפורסמים באותה העת, לודוביקו דל קולומב (1565-1616), המשמיץ הגדול ביותר של גלילאו, וצ'זארה קרמוניני (1550-1631), "אשר סירב להביט בעדשות הטלסקופ"[5].
הספר אינו דן בנושאים אסטרונומיים גרידא, אך נעשה בו שימוש רב במדע עכשווי. יש בכך כדי להראות מה נחשב בעיני גלילאו ל"מדע טוב". דוגמה לכך המובאת בספר היא הדיון אודות יצירתו של ויליאם גילברט על המגנטיות. חלק מהדיונים מנסים לתת מענה כנגד הסברות המוטעות השוללות תנועה של כדור הארץ.
ניתן לראות בספר שלוש עמדות עיקריות אותן מציג גלילאו:
- הפרכת רעיונות שהוצגו על ידי פילוסופים מסורתיים (דוגמת ניסוי המחשבה על הספינה).
- תצפיות פיזיקליות שאינן מתיישבות עם תאוריית התלמאים (דוגמת תנועת כתמי השמש"[6])
- טיעונים שמראים שהתאוריה השמרנית בה אחזו הפילוסופים, שרעיונה המרכזי הוא שכדור הארץ נייח, שגויה (דוגמת ההרים של הירח והירחים של צדק שלא היו חלק מהאסטרונומיה הישנה).
נוסף על כך, טוען גלילאו שקיים הסבר פיזיקלי לתנועת כדור הארץ וזאת באמצעות תופעת הגאות והשפל בים. אמנם בסיס הטענה לחלוטין לא עקבי ובאופן פרדוקסלי מוביל למסקנה כי הגאות והשפל כלל אינם מתרחשים, אך גלילאו אהב את הטיעון והקדיש את הדיונים ב"יום הרביעי" בספרו לנושא.
תגובת הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 1632, זמן קצר לאחר פרסומו ברומא, הצטברו תלונות רבות נגד הספר. הדבר הוביל להפסקת הדפסתו וחקירת גלילאו בהוראת האפיפיור אורבנוס השמיני, זאת למרות שהעניק לגלילאו בעבר את התואר "בן אהוב של האפיפיור". האפיפיור אף מינה ועדה מיוחדת של חשמנים שמטרתה לבחון האם יש צורך בחקירה של האינקוויזיציה בגין ההאשמות שהוטחו בגלילאו.
הוועדה המיוחדת קיימה חמש ישיבות ומסקנותיה המרכזיות היו:
- בארכיון הכנסייה נמצא מסמך לא חתום שלפיו נאסר על גלילאו באופן אישי להגן על התאוריה הקופרניקאית וללמדה. את שני הדברים הללו, קבעה הוועדה, הוא עושה באופן ברור ביותר בספר.
- גלילאו לא מילא באופן מספק את הוראות הצנזורה של הכנסייה - פתח הדבר שהוסיף גלילאו לספר נוסח בשונה מהוראות הצנזור, כמו כן המסקנה המסכמת לא הוצגה כנדרש. עוד קבעה הוועדה כי הטענות שהוצגו בפתח הדבר ובמסקנה מנותקות מהנאמר בשאר הספר.
- גלילאו התייחס בספר לתאוריה הקופרניקאית כתאוריה מוצקה ולא כאסופת השערות. חיזוק לכך היה שציין את תנועת כדור הארץ, אף שידע כי כתבי הקודש ועמדת הכנסייה קובעים שהארץ נייחת.
בעקבות דוח הוועדה המיוחדת, הועברה החקירה על ידי האפיפיור לאינקוויזיציה. היה ניסיון של דוכסות טוסקנה להביא לסיום הפרשה. גלילאו היה בן חסותו של הדוכס הגדול מטוסקנה לבית מדיצ'י ולו, כזכור, הקדיש את הספר "הדיאלוג". נדונה האפשרות לערוך את המשפט בפירנצה ולא ברומא אך למרות המאמצים ומצב בריאותו הלקוי של גלילאו בן ה-69, התעקשה הכנסייה על העמדתו לדין ברומא. האפיפיור, שנמנה בעבר עם תומכיו של גלילאו, ראה במעשיו פגיעה אישית ולא הקל בעניינו. בתחילת 1633 הגיע גליליי לרומא, שם השתכן בבית השגריר הטוסקני במעצר בית.
החקירה הראשונה הייתה ב-12 באפריל אותה השנה. חקירה זו התמקדה בעניין המסמך הטוען כי נאסר עליו ללמד את התאוריה הקופרניקאית. גלילאו הציג, להפתעת האינקוויזיטורים, מסמך חתום על ידי החשמן בלרמין המאשר שגליליי מכיר את האיסור הכללי ואינו מזכיר בו איסור ללמד את התאוריה. בנוסף טען כי ב"דיאלוג" לא התכוון לאשש או להגן על התאוריה ההליוצנטרית. נקבעה הפסקה בחקירה ונוהלו מגעים מחוץ לבית המשפט. לבסוף הוחלט להאשימו בסעיף "קל" יותר, הגנה על התאוריה ההליוצנטרית בניגוד לצו המפורש של הכנסייה.
שלושה יועצים סברו כי הספר "הדיאלוג" מגן על התאוריה ההליוצנטרית ואף מתיימר להחזיק בה (דעה המקובלת כיום על רוב ההיסטוריונים). עם חוות-דעת היועצים ביקשו נציגי האינקוויזיציה מגליליי לכפור באשמה, ולאחר מספר ימים כך עשה.
גליליי הצהיר כי לאחר שלוש שנים קרא שוב את ספרו ולהפתעתו ניכרת עמדת הגנה על התאוריה ההליוצנטרית. גליליי טען שכוונתו הייתה להציג דיון משכנע וזאת עשה באמצעות חיזוק טיעונים שגויים, ועל כך הביע חרטה. בחקירה נוספת טען כי כוונותיו היו טהורות וכי לא דגל בתאוריה הקופרניקאית בעת כתיבת הספר. האפיפיור דרש להחרים את "דיאלוג", בנוסף להתכחשות פומבית של גליליי לתורה ההליוצנטרית.
ב-21 ביוני ניתן פסק הדין במשפט. על אף הכפירה באשמה על הגנת התורה ההליוצנטרית, נקבע כי גליליי אשם ב"עבירה של ממש"[7] בשל החזקה ואמונה בדוקטרינה שאינה נכונה, הסותרת את כתבי הקודש; משתמע מהכתוב בספר כי השמש היא מרכז העולם ואינה נעה ממזרח למערב והארץ נעה ואינה מרכז העולם. בנוסף, הואשם גליליי בהטעיית הצנזורים בכך שלא דיווח על ההתייעצויות בהן לקח חלק. על פסק הדין חתמו שבעה מתוך עשרת השופטים.
גזר הדין היה חמור מהצפוי; גליליי נדון למאסר בלתי מוגבל בזמן, נתבע לכפור פומבית בתאוריה הקופרניקאית ואסור פרסום "דיאלוג". על פי מיתוס נפוץ, בסוף המשפט הכריז גליליי "ואף על פי כן נוע תנוע" (הכוונה לתנועת הארץ סביב השמש), אולם אין למיתוס זה עדות היסטורית. גליליי לא נלקח למאסר במרתפי האינקוויזיציה, ושהה בבית השגריר הטוסקני ברומא עד לשלהי שנת 1633. אז חזר לביתו בפירנצה, בה חי עד מותו תחת השגחה של קציני אינקוויזיציה.
תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלילאו גליליי, דיאלוג, (תרגום: דביר ילין), מנדלי מוכר ספרים ברשת, 2021
- גלילאו גלילאי, דיאלוג, (מאיטלקית: אריאל רטהאוז), הוצאת שלם, 2023
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Galileo Galilei (1914). Dialogues Concerning Two New Sciences. Dover Publications
- RJ Seeger, (1966). Galileo Galilei: his life and his works. Pergamon Press.
- Finocchiaro, M. Book Review—The Person of the Millennium: The Unique Impact of Galileo on World History. The Historian 69.3: 601-602.
- Machamer, P. The Cambridge Companion to Galileo. Philosophy of Science 68 (4):578-.
- Carroll, W. (2005). Galileo Galilei and the Myth of Heterodoxy. Oxford University Press.
- Schrenk, M. (2004). Galileo Vs Aristotle on Free Falling Bodies. Logical Analysis and History of Philosophy 7 (1):1-11
- Coyne, G.V. (2013). Science Meets Biblical Exegesis in the Galileo Affair. Zygon 48 (1):221-229
- Pitt, J. (1988). Galileo, Rationality and Explanation. Philosophy of Science 55 (1):87-103
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיאלוג אודות שתי מערכות העולם הראשיות התלמאית והקופרניקאית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- כתיבת ופרסום - "הדיאלוג אודות שתי מערכות העולם הראשיות", באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Gindikin, Semen Grigorʹevich (1988). Tales of physicists and mathematicians. Birkhäuser. p. 62. ISBN 978-0-8176-3317-2. Retrieved 22 February 2011.
- ^ Sobel, Dava. "Galileo's Dialogue". The Globe and Mail.
- ^ The Trial of Galileo: A Chronology.
- ^ See Galileo affair for more details, including sources.
- ^ Stillman Drake: Galileo at Work: His Scientific Biography, Courier Dover Publications, 2003, ISBN 0-486-49542-6, page 355 : Cremonini and delle Colombe
- ^ Drake, (1970, pp.191–196), Linton (2004, pp.211–12), Sharratt (1994, p.166). This is not true, however, for geocentric systems—such as that proposed by Longomontanus—in which the Earth rotated. In such systems the apparent motion of sunspots could be accounted for just as easily as in Copernicus's.
- ^ G. de Santillana, The Crime of Galileo, Chcago 1955, chs. X-XV