גן הבטון
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | איאן מקיואן |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה |
רומן  |
| נושא |
יתמות, מוות, התבגרות מינית |
| הוצאה | |
| הוצאה |
ג'ונתן קייפ |
| מקום הוצאה | הממלכה המאוחדת |
| תאריך הוצאה | 1978 |
| מספר עמודים | 138 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | זמורה ביתן |
| תאריך | 1980 |
| תרגום | חיים גליקשטיין |
| מספר עמודים | 141 |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-1-4025-3994-7 |
  | |
גן הבטון (באנגלית: The Cement Garden) הוא רומן מאת איאן מקיואן. הרומן ראה אור לראשונה ב-1 באוקטובר 1978 בבריטניה. הספר מגולל את סיפורם של ארבעה ילדים המוצאים את עצמם לבדם לאחר מותם הפתאומי של אביהם ואימם, תוך ניסיון להסתיר עובדה זו מהעולם החיצון. בהיעדר השגחת מבוגרים, הילדים מסתגרים בעולמם השמור וגבולות המוכר מתחילים להתפרק.
על אף התכנים השנויים במחלוקת שמופיעים בו, זכה הרומן בעיקר לשבחים מאז פרסומו, ואף נכלל באנתולוגיה "אימה: 100 ספרים נוספים הטובים ביותר" מאת סטיבן ג'ונס וקים ניומן.[1]
הספר תורגם לעברית על ידי חיים גליקשטיין בשנת 1980, בהוצאת זמורה ביתן. ב-1993 עובד לסרט בשם זהה בבימויו של אנדרו בירקין, ובכיכובם של שארלוט גינסבורג ואנדרו רוברטסון.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מסופר מנקודת מבטו של ג'ק בן ה-14, נער מתבודד, סהרורי ולא היגייני, המתגורר בבית באזור בנייה נטוש יחד עם הוריו, אחיותיו ג'ולי בת ה-17 וסו בת ה-13, ואחיו הקטן טום בן השש. בפתח הספר, בעת עזרה לאביו בריצוף שביל בטון בגינה, ג'ק מתחמק לשירותים כדי לאונן. בזמן זה, אביו, שכבר חווה התקף לב בעבר, מתמוטט ונפטר. זמן לא רב לאחר מכן מתה גם אמם ממחלה, והילדים נותרים לבדם. מתוך פחד שאם יוודע על מות הוריהם הם יילקחו על ידי שירותי הרווחה ויופרדו זה מזה, הילדים מחליטים לנסות להסתיר את מות אמם. הם מחביאים את גופתה בארגז במרתף, מכוסה בשאריות הבטון שנותרו להם לאחר מות האב.
ג'ק נזכר כיצד כשהיו צעירים יותר, הוא ואחותו ג'ולי היו משחקים במשחק רופא וחולה עם אחותם הקטנה סו, תוך שהוא מודע לטבעו המיני של המשחק. ג'ק מביע רצון "לבדוק" גם את ג'ולי באותו אופן אך היא מסרבת. המתח המיני הברור בין ג'ולי לג'ק הולך וגובר במהלך הספר, כאשר הם נאלצים לקחת על עצמם את תפקידי ההורים והאחריות על הבית ועל אחיהם הקטנים. הבית בהדרגה מידרדר למצב של הזנחה ולכלוך, כמו גם ההיגיינה של ג'ייק ומצבו הרגשי. סו מסתגרת בתוך עצמה ומשתמשת בקריאה וכתיבה כמפלט, וטום מראה שינויים התנהגותיים ושינויים בתפיסת העצמי, כאשר הוא מתחיל להתנהג בתינוקיות מוגזמת ובהמשך מביע רצון להתלבש "כמו ילדה". ג'ולי וסו משתפות איתו פעולה למורת רוחו של ג'ייק.
זמן קצר לאחר מכן, ג'ולי מתחילה לצאת עם דרק, גבר בן 23 שמרעיף עליה מתנות יקרות ובילויים, וביקוריו בבית מעוררים קנאה מצד ג'ק. חשדו של דרק שג'ולי והילדים מסתירים משהו בבית הולך וגובר. כאשר ריח הריקבון מתחיל לעלות מהמרתף אל תוך הבית, הילדים מספרים לדרק שכלבתם, קוזמו, קבורה בבטון במרתף.
ג'ק נכנס עירום בפיזור דעת אל חדרה של ג'ולי ומדבר עם טום, שיושב בעריסת התינוק הישנה שלו. הם מדברים על הוריהם וטום מספר שדרק אמר לו שהוא לא מאמין להם וחושד שאמם היא זו שקבורה במרתף. ג'ולי נכנסת לחדר ולועגת לטום וג'ק על כך שהם יושבים עירומים בעריסה. ג'ק וג'ולי מתיישבים על המיטה ומשוחחים, ולאחר שטום נרדם גם סו מתפשטת. תוך כדי שיחה ג'ק וג'ולי נוגעים זה בזה באינטימיות, כשלפתע דרק פורץ לחדר ומזועזע מהמראה. הוא וג'ולי מתווכחים והוא יוצא בזעם מהחדר. אחרי עזיבתו ג'ולי וג'ק מקיימים יחסי מין, ולאחר מכן סו מגיעה לחדר ומספרת להם שדרק החל לשבור את הבטון בפטיש. השלושה יושבים על המיטה ומעלים זכרונות, ולאחר שרעשי מכוניות משטרה שעוצרות מול הבית מעירים את טום, ארבעת האחים מצטופפים יחד בשעה שהמשטרה נכנסת אל ביתם ואורות סירנות מאירים את החדר.
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר זכה על פי רוב לביקורות חיוביות. בביקורת באתר Kirkus Reviews נאמר כי על אף שסצנת המין בין ג'ק לג'ולי מרגישה מבוימת, הסיפור האפלולי "ספוג אור וחמימות."[2] בכתב העת "The New York Review of Books" תואר הרומן כ"חולני, מלא בדימויים דוחים - וקריא באופן שאי אפשר להתנגד לו". השבועון "הספקטייטור" כינה אותו "פחות או יותר מושלם", ובמוסף הספרותי של הטיימס נכתב כי הספר "מבסס את המוניטין של איאן מקיואן כאחד הסופרים הצעירים הטובים ביותר בבריטניה כיום".
בניו יורק טיימס שיבחו את כישורי הכתיבה של מקיואן אך ביקרו את חוסר היכולת להזדהות עם הדמויות ואת נקודת מבטו המצומצמת יחסית של ג'ייק.[3]
מספר מבקרים טענו כי קיים דמיון בין הרומן לבין הספר "בית אמנו" מאת ג'וליאן גלוג, אך מקיואן מצידו הכחיש וטען שמעולם לא קרא אותו.[4]
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציטוט מהספר ניתן לשמוע בשיר של מדונה "What It Feels Like for a Girl".[דרוש מקור]
ב-1993 עובד הספר לסרט בשם זהה בבימויו של אנדרו בירקין, ובכיכובם של שארלוט גינסבורג ואנדרו רוברטסון.[5] במרץ 2008 עובד לראשונה למחזה שהועלה בתיאטרון FallOut בקיימברידג'. גרסה חדשה יותר של המחזה הועלתה בתיאטרון The Vaults בלונדון, בכיכובם של ג'ורג' מקיי ורובי בנטל בינואר 2014.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jones and Newman's Horror: Another 100 Best Books | LibraryThing, LibraryThing.com (באנגלית)
- ^ THE CEMENT GARDEN by Ian McEwan | Kirkus Reviews (באנגלית).
- ^ Tyler, Anne (1978-11-26). "Damaged People". movies2.nytimes.com. נבדק ב-2020-01-05.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ Hoyle, Ben (27 November 2006) "McEwan Hits Back At Call For Atonement"
- ^ James, Caryn (11 בפברואר 1994). "The Cement Garden (1993) Review/Film; Hiding Mother in the Cellar In a Trunk of Fresh Cement". The New York Times.
{{cite web}}: (עזרה)
| כתבי איאן מקיואן | ||
|---|---|---|
| רומנים | גן הבטון • נחמת זרים • הילדים שבזמן • התמים • כלבים שחורים • אהבה עיקשת • אמסטרדם • כפרה • שבת • על חוף צ'זיל • סולאר • דברי מתיקה • טובת הילד • קליפת אגוז • מכונות כמוני • הג'וק • שיעורים |  |
| קובצי סיפורים | First Love, Last Rites • In Between the Sheets | |
| ספרי ילדים | Rose Blanche • The Daydreamer (1994) | |
| מחזות טלוויזיה | Jack Flea's Birthday Celebration • משחק החיקוי • Solid Geometry | |
| תסריטים | The Ploughman's Lunch • Soursweet • The Good Son • התמים • על חוף צ'זיל • טובת הילד | |