גיטה קארל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיטה קארל
Klein Gitta
Ghitta Carell
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 בספטמבר 1899
Szatmár County, ממלכת הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בפברואר 1972 (בגיל 72)
חיפה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה שרה קליין
תקופת הפעילות מ-1924 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גיטה קארל (במקור קליין, בהונגרית: Klein Gitta; באיטלקית: Ghitta Carell;‏ 20 בספטמבר 1899 – 18 בינואר 1972) היה שמה המקצועי של גיטה קליין, צלמת יהודייה-הונגרייה-איטלקייה. היא הייתה צלמת מועדפת בקרב האצולה והמלוכה באיטליה. למרות המורשת היהודית שלה, היא סייעה בבניית הדימויים, ששימשו את התעמולה הפשיסטית באיטליה הפאשיסטית. לאחר נפילת בניטו מוסוליני וסיום מלחמת העולם השנייה היא נשארה באיטליה. בסוף שנות השישים היא עלתה לישראל. אחד מתצלומיה הבולטים הוא של משה שרת, ראש הממשלה השני של ישראל.[1]

ראשית חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיטה קליין, נולדה ב־20 בספטמבר 1899 בהונגריה ללוטי זוננברג ואיגנץ קליין.[2] [3] אביה היה בעל מפעל לנעליים, ואמה הייתה עקרת בית. ייתכן שהיא למדה אצל הצלם שזקלי אלאדאר ואז נסעה לווינה ולייפציג כדי להמשיך בהכשרתה.[4] [3] באופן לא רשמי היא למדה מאומני צילום כמו ארגי לנדאו, אולגה מטאיי ואילקה רוואי.[5] אין הרבה מידע ביוגרפי על ראשית חייה וידוע כי הייתה צאצאית למשפחה עשירה. היא התגלתה לאחר שהגיעה לאיטליה בחופשה וצילמה תצלום של תינוק שפורסם ברחבי איטליה ושימש את תעמולת המפלגה הפשיסטית.[6]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1924 עברה קליין לאיטליה והיה מעורבת במהרה בקבוצת האמנים והאינטלקטואלים ההונגרים החיים בפירנצה.[3] היא נודעה בזכות צילום דיוקנאות.[7] היא ריטשה במיומנות את תמונותיה והתאמצה מאוד כדי להסתיר את השיפורים שלה בתמונות, כגון השחזת פרטים והגדלת ניגודיות האור.[8] לאחר שלמדה איטלקית, היא פתחה סטודיו בויאלה מילטון 13, בפירנצה בסביבות 1927, ומאותה עת החלו להופיע דיוקנאות של אריסטוקרטים שצילמה. צילומיה משנת 1927, כוללים בין היתר דיוקנאות של הרוזנת אנה בוטורליין ותרזה מרטיני מרסקוטי, ומשנת 1928 היא צילמה את הברונית בונקורסה אליוטי.[9] היא החלה לפרסם תמונות במגזיני אופנה בשם גיטה קארל.[10] סיפור נוסף שייתכן ואינו נכון וכנראה סופר בהגזמה על ידה הוא כי לאחר שצילמה את סופיה, נסיכת פרוסיה, היא עודדה את קארל לנסוע לרומא,[11] והציגה אותה בחצר המלוכה. ברומא היא התחרתה עם הצלמת הבריטית אווה בארט על שטחי פרסום בעיתונים.[3]

מארי ז'וזה, מלכת איטליה צילום של קארל משנת 1946

ברומא הפכה קארל לצלמת משפחת המלוכה האיטלקית[3] לאחר שתצלומה של מפאלדה, נסיכת סבויה, שצולם בשנת 1928 פורסם במהדורת מרץ 1929 של "העיתון לה קרנט מונדיין".[11] בסביבות 1930 פגשה וצילמה שניים מאדריכלי התעמולה הפשיסטית, מרגריטה צרפתי ומרצ'לו פיאצ'נטיני. שניהם היו אישים מרכזיים בעיצוב משנתו הפוליטית והתרבותית של בניטו מוסוליני.[12] היא צילמה צילומים שנאספו באלבום של בני המשפחה של צרפתי ושל פיאצ'נטיני. [12] בשנת 1931 צילמה קארל את מארי ז'וזה, מלכת איטליה ואת מוסוליני, לעיתון "ללה קרנט מונדיין".[13]

אף על פי שהמשיכה לתחזק סטודיו בפירנצה, עד 1930, הקימה קארל סטודיו לצילום נוסף ברומא בשנת 1932,[14] שנמצא בפיאצה דל פופולו מספר 3.[15] בשנת 1933 היא צילמה את חתונת בתה של צרפתי פיאמטה לבן זוגה ליביו גטאני, וכעבור שנתיים צילמה תצלומים של ילדם הראשון, רוברטו.[16] במשך מספר שנים לאחר מכן, עד שבארט פרשה בשנת 1937, היו שתי הנשים ידועות כמתחרות על אותם לקוחות.[13] באותה שנה צילמה קארל סדרת דיוקנאות של מוסוליני,[17] שהיו שונים לגמרי מהתמונות קודמות שלו. בתצלומיה של קארל הוא הוצג זוהר כמעט כמו שחקן הוליוודי, כאינטלקטואל מעודן, כשההתייחסות היחידה לפוליטיקה הייתה תג של המפלגה הפשיסטית הלאומית על על חולצתו.[18] בשלב זה, קארל הייתה לצלמת המבוקשת ביותר ברומא.[19]

בתחילת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1938, הייתה קארל תחת פיקוח המשטרה,[20] אך מערכת היחסים שלה עם אנשים רמי מעלה אפשרו לה להישאר במדינה, למרות מוצאה היהודי.[דרוש מקור] לאחר סיום המלחמה, היא המשיכה לצלם תמונות של אנשי חברה רבי עוצמה ובשנת 1959 ויתרה על אזרחותה ההונגרית וקיבלה אזרחות איטלקית.[דרוש מקור] הדיוקן הרשמי האחרון שלה היה של האפיפיור יוחנן העשרים ושלושה בשנת 1960. בשנת 1969, היא תרמה כ-50,000 תשלילים של הארכיונים שלה אל מרכז המידע "פרניה" אשר לאחר מכן אוחדו לחברת 3M במילאנו ואז עלתה לישראל.[3]

מוות והנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארל נפטרה ב־8 בינואר 1972 בחיפה[21] ונשכחה במידה רבה. ייתכן בגלל סיבות אידאולוגיות.[22] בעשור השני של מאה ה-21, התחדש העניין בטכניקות הצילום שלה. בשנת 2011 התפרסמה ביוגרפיה, "גיטה קארל" בהונגרית[23] ובעקבותיה בשנת 2013 פרסם רוברטו דוליו ביוגרפיה, "Un ritratto mondano", ביוגרפיה הבוחנת מחדש את חייה. [24] לאחר הוצאת הספר הוצגה תערוכה מעבודותיה.[24] [20] בשנת 2011 הוצגה תערוכה בז'נבה, אשר החלה במצגת של המוזיאון הלאומי של הונגריה, המציינת את הפעם הראשונה שעבודותיה של קארל הוצגו במולדתה.[20] תערוכת נוספת אשר התקיימה בשנת 2013 ברומא העריכה את ההשפעות של וולט דיסני והוליווד על יצירתה של קארל.[24]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Antola, Alessandra (2015). "Photographing Mussolini". In Gundle, Stephen; Duggan, Christopher; Pieri, Giuliana (eds.). The Cult of the Duce: Mussolini and the Italians. Manchester, England: Manchester University Press. pp. 189–205. ISBN 978-1-5261-0141-9.
  • del Giardino, Zsazsi Chaillet Giusti (2011). Ghitta Carell (בהונגרית). Somorja, Slovakia: Méry Ratio. ISBN 978-8-089-28647-8.
  • Dulio, Roberto (2013). Un ritratto mondano: fotografie di Ghitta Carell (באיטלקית). Milan, Italy: Johan & Levi Editore. ISBN 978-88-6010-086-3.
  • Miraglia, Marina (1988). "Carell Klein, Ghitta". Treccani.it (באיטלקית). Rome, Italy: Dizionario Biografico degli Italiani, Volume 34. אורכב מ-המקור ב-29 באוגוסט 2011. נבדק ב-4 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  • La Grange, Ashley (2005). Basic Critical Theory for Photographers. Oxford, England: Focal Press. ISBN 978-0-240-51652-3.
  • Molinari, Luca (10 בנובמבר 2013). "L'architettura e il potere nei ritratti di Ghitta Carell". Il Post (באיטלקית). Milan, Italy. אורכב מ-המקור ב-12 באפריל 2016. נבדק ב-6 בדצמבר 2018. The architecture and power in the portraits of Ghitta Carell {{cite news}}: (עזרה)
  • "'A lélek fénye' – Ghitta Carell portréi" ["Light of the Spirit" – portraits of Ghitta Carell]. mazsihisz.hu (בהונגרית). Budapest, Hungary: Magyarországi Zsidó Hitközségek Szövetsége. 29 במאי 2011. אורכב מ-המקור ב-6 בדצמבר 2018. נבדק ב-6 בדצמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  • "E' morta a 73 anni Ghitta Carell: Ritrasse in fotografia tutti I grandi d'Europa" [Ghitta Carell died at the age of 73: She portrayed all the great Europeans in photography]. La Stampa (באיטלקית). Vol. 105, no. 15. Turin, Italy. Agenzia Nazionale Stampa Associata. 19 בינואר 1972. p. 6. נבדק ב-6 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיטה קארל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר מורשתו של משה שרת
  2. ^ Dulio 2013, pp. 7, 10.
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 Miraglia 1988.
  4. ^ Dulio 2013, p. 10.
  5. ^ Dulio 2013, pp. 10–11.
  6. ^ Dulio 2013, pp. 7–8.
  7. ^ Dulio 2013, pp. 12–13.
  8. ^ Dulio 2013, p. 14.
  9. ^ Dulio 2013, pp. 17–18.
  10. ^ Dulio 2013, pp. 18–19.
  11. ^ 1 2 Dulio 2013, pp. 19–20.
  12. ^ 1 2 Dulio 2013, p. 24.
  13. ^ 1 2 Dulio 2013, pp. 21–22.
  14. ^ Dulio 2013, p. 28.
  15. ^ Dulio 2013, p. 35.
  16. ^ Dulio 2013, p. 26.
  17. ^ Dulio 2013, p. 23.
  18. ^ Dulio 2013, pp. 30, 32.
  19. ^ Antola 2015, p. 196.
  20. ^ 1 2 3 Mazsihisz 2011.
  21. ^ La Stampa 1972, p. 6.
  22. ^ La Grange 2005, p. 38.
  23. ^ del Giardino 2011.
  24. ^ 1 2 3 Molinari 2013.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גיטה_קארל&oldid=37589209"