בית הספר הניסויי ירושלים

ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
בערך זה יש מקורות, אבל ניתן וכדאי לשפר את המקורות שכבר קיימים בו.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בית הספר הניסויי ירושלים
הכניסה לבית הספר
הכניסה לבית הספר
בית ספר
מוטו הלמידה מצויה בכל עשייה
תקופת הפעילות 1972–הווה (כ־52 שנים)
שכבות לימוד טרום-טרום-חובה עד כיתה י"ב
בעלי תפקידים
מנהל גילי שילה(מנהל בית הספר התיכון); בן לב קדש (מנהל חטיבת הביניים)
מנהלת עידית טבת (מנהלת בית הספר היסודי)
באחריות ירושלים
תלמידים
כ-1,000
מיקום
מיקום מרכז העיר, ירושלים
מדינה ישראלישראל ישראל
קואורדינטות 31°46′46″N 35°13′09″E / 31.779577°N 35.219085°E / 31.779577; 35.219085
https://homepage.hanisui.school/
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית הספר הניסויי ירושלים הוא מסגרת חינוכית המיועדת לילדים מגילאי 3 ועד 18 במרכז ירושלים. בית הספר כולל בית ספר יסודי ובית ספר תיכון, אשר שוכנים במתחם משותף ומאוגדים תחת ועד מנהל אחד, שהוא גוף משותף למורים, להורים, לתלמידים ולמנהלים. לבית הספר עמותת הורים התומכת בו[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר הוקם על ידי קבוצת הורים ואנשי חינוך בראשותו של פרופ' משה כספי, על בסיס הנחות היסוד של בתי ספר פתוחים ופרוגרסיביים בעולם. הקמת בית הספר אושרה על ידי משרד החינוך במאי 1971 והוא החל לפעול בספטמבר 1972[2]. בין המקימים היו פרופ' צבי לם, פרופ' יוסף באשי וד"ר אליעזר מרכוס שאף ניהל את בית הספר. לאורך השנים פיתח צוות בית הספר כלים חינוכיים ותוכניות שאומצו על ידי מערכת החינוך, כדוגמת עבודות גמר במקום בחינת בגרות, למידה רב-גילית, עבודה בחטיבות צעירות ועוד[3]. בשנתו הראשונה למדו בבית הספר כ-100 תלמידים והוא שכן בשכונת אוהל משה[4]. בשנת 1976 למדו בו כ-200 תלמידים ו-900 נוספים ביקשו לעבור אליו[5].

בשנת 1987 פרצה שערורייה תקשורתית לאחר שדווח בעיתונות שאחד ממורי בית הספר הביע דעה בעד סירוב לשירות בשטחים[6][7]. בשנת 1990 הוצתה מכוניתו של מנהל בית הספר מיכה שלוי לאחר שהזמין את אודי אדיב לדבר בפני התלמידים[8][9].

בית הספר הניסויי הקים בשנת 2010 בית ספר ניסויי יסודי נוסף, הניסויי ארגנטינה, בניהולה של חגית מנדלוביץ'. משנת 2011 ועד 2021 בית הספר הניסויי ארגנטינה נוהל על ידי גב' נעמי חזן. בית הספר שוכן בקריית היובל בירושלים, ופועל על פי אותה תפיסה רעיונית[10]. ב-2018 הוקמה חטיבת הביניים בבית הספר הניסויי-ארגנטינה.

באוגוסט 2018 הפגינו הורי בית הספר נגד תוכנית של עיריית ירושלים להקים 4 מתקני חנייה בגובה 17 מטר, סמוך לבית הספר[11]. בנובמבר 2018 ועדת הערר המחוזית לתכנון ולבנייה החליטה לקבל את הערר שהוגש על ידי ההורים נגד התוכנית[12].

מבנה בית הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1976 סבל בית הספר ממצוקת מקום והוא עבר בהדרגה לבניין בית הספר כי"ח שמול מרכז כלל[13].

בשנת 1987 עבר בית הספר למבנה בית הספר "ארלוזורוב" שממוקם בגבולו הצפון מערבי של גן העצמאות בירושלים, ברחוב רבי עקיבא 7. המבנה נחנך בספטמבר 1961 עבור "בית חינוך לילדי עובדים ע"ש ארלוזורוב" שהשתייך לזרם העובדים בחינוך והיה בית הספר היסודי העיקרי של אזור מרכז ירושלים ורחביה[14]. מצפון למבנה הייתה חצר גדולה לא מרוצפת, שבדרומה שטח מגודר, שנוצל כגינת ירק לתרגול מעשי בשעורי החקלאות. מדרום למבנה נבנה באמצע שנות השישים מגרש כדורסל שממזרח לו שכנה חורשת אורנים קטנה, שהופרדה בגדר מגן העצמאות השכן. באמצע שנות השישים נוסף אגף לבית הספר, מערבית למגרש הכדורסל, בו בקומה העליונה נבנה אולם ספורט מתקדם, ובקומה התחתונה חדר אוכל ומטבח, שסיפקו ארוחות צהריים לתלמידים. בית הספר "ארלוזורוב" נסגר בשנות ה-80 עם הזדקנות האוכלסייה וירידה במספר התלמידים. המתחם גם שימש את בית הספר התיכון "המסורתי" שעבר לשכונת תלפיות.

בשנת 2002 הכריזה עיריית ירושלים על פרויקט היכל המשפט שיוקם במקום מבנה בית הספר שיהרס[15]. בשנת 2008 נערכה חפירת בדיקה בחצר בית הספר לצורך הקמת הפרויקט. בחפירה נמצאו שלדים וקברים מהתקופה שהשטח היה חלק מבית הקברות ממילא[16] לאחר מאבק ממושך עבר פרויקט היכל המשפט לכניסה לעיר ובית הספר הניסויי נשאר במבנה[17].

פעילות חינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הספר מתנגד לדירוגים ולכן לא עורך מבחנים ולא מחלק ציונים. תוכנית הלימודים בבית הספר אינה מוכתבת מראש, ואינה נמדדת במונחים של הספק חומר. היא נבנית בידי המורים והתלמידים כחלק מתהליכי הלמידה ומתייחסת אל הלמידה כאל תהליך ולא כאל תוצר. עם זאת, מחויב בית הספר להכנת התלמידים הבוגרים לקראת בחינות הבגרות בסוף התיכון.

התלמידים בכל הגילאים מעורבים בבחירת חלק מתוכנית הלימודים ובבחירת דרכי הלמידה. בבית הספר התיכון, התלמידים מוזמנים לבחור לעצמם תוכנית לימודים אישית. הם משפיעים על מגוון תחומים הקשורים בפעילותו הלימודית והחברתית של בית הספר, ועל בחירת תלמידים ומורים חדשים המצטרפים אליהם. בבית הספר התיכון החליף מודל החונכות את כיתות האם, וכל תלמיד בוחר את המורה שילווה אותו באופן אישי.

תוכנית הלימודים של בית הספר מדגישה את תחומי המדע, האמנות והיצירה ומוסיפה העשרה בתחומים כמו שחמט, אמנויות לחימה, מוזיקה, דרמה, איכות הסביבה ועוד[דרוש מקור].

מיקום בית הספר במרכז העיר מאפשר פיתוח תוכנית למידה סביבתית, שכוללת התייחסות הן לסביבה העירונית הקרובה והן אל בתי גידול פתוחים, שבהם מבקרים התלמידים במסגרת תוכנית הטיולים הנהוגה בבית הספר בכל השכבות.

בית הספר מקיים קבוצות למידה רב-גילאיות ופעילות חונכות, התורמות ליצירת קשרים בין תלמידי בתי הספר היסודי והתיכון.

בית הספר מקיים קשר עם קהילת בית הספר הערבי בעין רפא-נקובה, במסגרת פרויקט יצירתיות מסורתית ופולקלור.

הבחנה בין בית ספר ניסויי לבית ספר פתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמת בית הספר ולאורך כל שנותיו ניתן דגש על המושגים "ניסויי" ו"פתוח". בית הספר נוקט בגישה הפתוחה בחינוך אשר גורסת כי בית הספר יהיה לילדים הלומדים בו בית חם, מקבל ומכיל, המאפשר לכל לומד לפתח את אישיותו ואת יכולותיו, לבחור דרכי למידה ותחומי עניין המתאימים לו, ולהחליט באופן עצמאי החלטות רבות וחשובות לגבי אופני ההתפתחות של כל אחד ושל הקבוצה אליה הוא משתייך[3].

הוועד המנהל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הספר התיכון והיסודי שוכנים במתחם משותף ומאוגדים תחת וועד מנהל אחד, שהוא גוף משותף למורים, להורים, לתלמידים ולמנהלים. גוף זה דן ומחליט החלטות הקשורות במדיניות בית הספר וביישומה בשטח, וכן בתפיסות אידאולוגיות-פדגוגיות ובדרכי יישומן. בית הספר הניסויי ארגנטינה, שצמח מהניסויי מרכז העיר, מנוהל בידי אותו ועד מנהל. בראש הוועד המנהל עומד פרופ' דן ענבר מהאוניברסיטה העברית[דרוש מקור].

הוועד המנהל נפגש לפחות חמש פעמים בשנה ומונה 17 נציגים, בהם מנהלי בתי הספר, נציגי המורים של בית הספר היסודי, נציגי המורים של בית הספר התיכון, נציגי ועד ההורים של שני בתי הספר וכן נציגים מתלמידי התיכון. לעיתים מוזמנים לישיבות הוועד נציגי העירייה ונציגים ממשרד החינוך[דרוש מקור].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדה סוידובסקי, "הניסויי - עבר, הווה, עתיד", מיכל לויט (עורכת) קובץ מאמרים: החינוך הניסויי הפתוח, 2014
  • התבנות – הילד, המבוגר ותרבות מתחדשת מעולמות היצירה של תלמידיו וחבריו של משה כספי / חמי בן נון (עורך), שערי משפט 2010

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמותת ועד ההורים של תלמידי בית הספר הניסויי ירושלים, באתר "גיידסטאר ישראל"
  2. ^ ביה"ס הנסויי אינו אחיד, דבר, 2 ביוני 1975
  3. ^ 1 2 סוידובסקי, עדה, הניסויי - עבר, הווה, עתיד, קובץ מאמרים: החינוך הניסויי הפתוח, עמ' 19-34
  4. ^ בבית־הספר הניסויי אין פעמון, דבר, 11 בדצמבר 1972
  5. ^ בית-הספר הניסויי בירושלים בסכנת סגירה, דבר, 23 במאי 1976
  6. ^ אבינועם בר יוסף, "עכשיו אני בטוח שצריך לשרת בצבא, מעריב, 6 בינואר 1987
  7. ^ נורית דברת, היועץ המשפטי של משרד החינוך בודק ההתבטאויות של המורה למוסיקה, מעריב, 6 בינואר 1987
  8. ^ "אודי אדיב הופיע לפני התלמידים ביוזמתי - איני מתחרט על כך", מעריב, 19 ביוני 1989
  9. ^ הוצתה מכוניתו של מנהל בית הספר הניסויי בירושלים, מעריב, 14 במרץ 1990
  10. ^ ניר חסון, קרית יובל - החילונים רוצים שלוחה של בית הספר הניסויי בשכונה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2009
  11. ^ נעמה ריבה, עיריית ירושלים מקימה עשרות מתקני חניה בגובה 17 מטר - בניגוד למדיניות, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2018
  12. ^ שלומי הלר, ניצחון זמני להורי התלמידים בבית הספר הניסויי: התוכנית להצבת חניוני הקומות חוזרת לשלב ההתנגדויות, באתר כל העיר, 25 בנובמבר 2018
  13. ^ הםדר להבטחת פעולת ביה"יס הניסויי בירושלים, דבר, 1 ביוני 1976
  14. ^ 20 מיליון ל"י תקציב פיתוח ירושלים, הַבֹּקֶר, 7 ביולי 1960
  15. ^ גל ניסים, ‏הורי תלמידי ביה"ס הניסויי מתנגדים לפרויקט היכל המשפט, באתר גלובס, 14 ביולי 2002
  16. ^ ניר חסון, שלדים וקברים נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות באתר המיועד להקמת היכל המשפט בירושלים, באתר הארץ, 16 ביולי 2010
  17. ^ גיא נרדי, ‏התושבים הצליחו להשאיר את ביה"ס הניסויי במרכז ירושלים, באתר גלובס, 28 במרץ 2018