אפרים פיטל
 | ||||
| אפרים פיטל ב-1964 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
21 בדצמבר 1944 הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקזחית, ברית המועצות  | |||
| פטירה |
24 בדצמבר 2004 (בגיל 60) יהוד, ישראל | |||
| עמדה | קיצוני, מגן, בלם | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
אפרים פיטל (21 בדצמבר 1944 הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקזחית, ברית המועצות – 24 בדצמבר 2004, יהוד, ישראל) היה כדורגלן ישראלי, אשר שיחק בעמדות הקיצוני, המגן והבלם בקבוצות מכבי יפו, הכח מכבי רמת גן ובני יהודה תל אביב. ב-1964 זכה עם נבחרת הנוער בכדורגל בגביע אסיה לנוער בכדורגל(אנ').
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפרים פיטל נולד בקזחסטן ב-1944 למשפחה בת יהדות פולין אשר נמלטה לעומק ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה לאחר תחילת מבצע ברברוסה. לאחר המלחמה שבה המשפחה לפולין לאחר מסע ארוך בשטחי ברית המועצות, בדומה למסעם של מאות אלפי רפטריאנטים אשר עשו דרכם בחזרה לפולין.[1] מפולין עלתה המשפחה לישראל. אפרים גדל ביפו וב-1954 הצטרף לקבוצת הילדים של מכבי יפו, ביחד עם בלפור גולדברג, מוצי ליאון, אברהם מעודד ודיקו הרה.
מכבי יפו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית עונת 1961/1962 בליגה הלאומית העלה אותו המאמן ואסיל ספאסוב לקבוצה הבוגרת.[2] הוא הוצב כקיצוני כנף בשני האגפים, השמאלי והימני. משחקו הראשון היה ב-19 בנובמבר 1961 מול מכבי תל אביב. בתולדות עונה זו מוכר המשחק כ-"המשחק שהופסק". באותה עת אסור היה לבצע חילופי שחקנים במהלך המשחק. במשחק שהיה אגרסיבי הובילה יפו 1–2, בדקה ה-65 נותרה מכבי תל אביב עם 6 שחקנים פעילים והשופט זהר שרק לסיומו של המשחק. בסך הכל הופיע פיטל בארבעה משחקי ליגה בעונה זו, ובסיומה סיימה יפו במקום השני כסגנית האלופה הפועל פתח תקווה. בעונת 1963/1964 בליגה הלאומית תחת המאמן נוטקו ולב סיימה יפו כסגניתה של האלופה הפועל רמת גן.
בפברואר 1964 במהלך משחק מול הפועל תל אביב נפגע פיטל ב"התנגשות ראשים" עם גדעון טיש, איבד את הכרתו ו"בלע את לשונו". מאמן מכבי יפו נוטקו ולב חילץ את לשונו באמצעות דגל הקרן והציל את חייו. פיטל הובהל לבית החולים ושם התאושש.[3][4] משחקו האחרון בשורות מכבי יפו היה ב-25 בפברואר 1968, בשלהי עונת 1966/1968 בליגה הלאומית, "העונה הארוכה". פיטל ביקש לסיים את דרכו במכבי יפו ונכנס להסגר. בסך הכל הופיע ב-92 משחקי ליגה בשורות יפו, ובהם כבש 9 שערים.[5]
הכח מכבי רמת גן[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיטל שיחק בשורות הקבוצה משלהי עונת 1968/1969 בליגה הלאומית ועד סיום עונת עונת 1972/1973 בליגה הלאומית. היו אלה שנות הזוהר של הכח מכבי רמת גן ובמהלכן זכה עם הקבוצה בגביע מדינה (71),[6] פעמיים הייתה הכח סגנית מחזיקת הגביע (69, 73), ובעונת 1972/1973, תחת המאמן אליעזר שפיגל, זכה עם הקבוצה באליפות ישראל בכדורגל. פיטל הופיע בשורות הכח ב-108 משחקי ליגה ובהם כבש 2 שערים. בסיום העונה עבר לעולה החדשה בני יהודה תל אביב.[7]
בני יהודה תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיטל שיחק בשורות בני יהודה מעונת עונת 1973/1974 בליגה הלאומית ועד עונת 1975/1976. הוא הופיע ב-77 משחקי ליגה ו-3 משחקי גביע.[8][9] בספטמבר 1976, ראשיתה של עונת 1976/1977 בליגה הלאומית, שוחרר מקבוצת בני יהודה, עבר להפועל תל אביב, אך לא שיחק בפועל בשורותיה.[10]
נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיטל שיחק מ-1962[11] בשורות נבחרת הנוער בכדורגל וב-1964 זכה עם הנבחרת בגביע אסיה לנוער (אנ') במשותף עם נבחרת בורמה בכדורגל.[12]
חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פרישתו מעולם הכדורגל היה אפרים פיטל סוכן ביטוח. הוא התגורר ביהוד, היה נשוי לחיה והם היו הורים לארבעה ילדים. אפרים פיטל הלך לעולמו ב-2004 לאחר התמודדות עם מחלת הסרטן והוא בן 60. הובא למנוחות בבית הקברות ביהוד.
הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סגנית אלופת ישראל: 1961/1962
- משחקי מכבי אירופה, ליון, 1963: מדליית זהב
- סגנית אלופת ישראל: 1963/1964
- סגנית מחזיקת הגביע: 1968/1969
- מחזיקת הגביע: 1970/1971
- אלופת ישראל: 1972/1973
- סגנית מחזיקת הגביע: 1972/1973
- גביע אסיה לנוער בכדורגל(אנ'): 1964
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ליבורנו סיימה את משחקיה בישראל ביצחון על נבחרת בת ים 1–2, חרות, 2 ביולי 1963
- הגביע הוא שלנו בסייגון ובטוקיו, באתר ההתאחדות לכדורגל בישראל
- זקני הליגה, מעריב, 24 באוקטובר 1975
- ניסן פרידמן, ותיקי הכח חוזרים בחג למגרש הכדורגל, מעריב, 17 במאי 1983
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יהודה פולק, פליטים יהודים מפולין 1939-1946, באתר tomashov.org.il.
- ^ עמי פזטל, מכונת ההתקפה של בני יהודה הממה והביסה את היפואים 1–5, מעריב, 26 בנובמבר 1961.
- ^ פיטל נפצע, טיש הוצא, מעריב, 2 בפברואר 1964.
- ^ מצבו של פיטל פחות חמור, מעריב, 4 בפברואר 1964.
- ^ ברוך פורמן, היידה בי-היידה בו - עלייתה, ירידתה והקמתה מחדש של מכבי יפו, הוצאת תירוש, תל אביב-יפו, 2020, עמוד 238.
- ^ ע.יקותיאל, החיפנים הגישו להכח את השמפניה שהביאו, מעריב, 17 ביוני 1971.
- ^ בני כנען, תולדותיה של הכח מכבי רמת גן (בהדפסה).
- ^ רחמים ששון, מוזיאון בני יהודה.
- ^ וסרשפרונג החליק וספג, על המשמר, 21 במרץ 1976.
- ^ כפ"ס ביקשה מהפועל ת"א לשחרר אליה את פיטל, מעריב, 14 באוקטובר 1976.
- ^ 35 הוזמנו היום לאימון נבחרת הנוער, מעריב, 20 בפברואר 1962.
- ^ ישראל גברה, למרחב, 24 באפריל 1964.