איסור עיון לאור הנר בשבת
| משנה | מסכת שבת, פרק א', משנה ג' |
|---|---|
| תלמוד בבלי | מסכת שבת, דף י"ב, עמוד א' |
| משנה תורה | ספר זמנים, הלכות שבת, פרק ה', הלכות י"ד–ט"ז |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן רע"ה |
איסור עיון לאור הנר בשבת הוא דין הלכתי האוסר על ביצוע פעולות שדורשות עיון לאור הנר בשבת, מחשש שמא האדם יעשה מלאכה ויחלל את השבת. בדרך כלל החשש הוא שמא האדם יטה את הנר ויעבור על מלאכת מבעיר, אמנם יש מקרים בהם החשש הוא שמא ייקח מהשמן שבנר, או שמא יתקן את ראש הפתילה.
איסור זה נוגע לכל סוגי הנרות, ואינו תלוי בסוג הפתילות והשמנים המרכיבים את הנר.
מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה נאמר שאסור לחפש כינים או לקרוא בספר לאור הנר.[1] בתלמוד מבואר שאלו שתיים מן ההלכות שנקבעו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון. טעם האיסור הוא 'שמא יטה', כלומר חשש שמא מתוך העיון יזדקק לאור רב יותר, ומתוך היסח הדעת יטה את הנר על מנת להגביר את עוצמת אורו.[2]
דיני האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד נקבע שאין הבדל בין נר קרוב לנר רחוק: ”אמר רבה: אפילו גבוה שתי קומות, ואפילו שתי מרדעות, ואפילו עשרה בתים זו על גב זו”.[3] בעקבות קביעה זו נפסק שהאיסור חל גם על נר שקבוע בכותל או סגור בתוך עששית.[4] אמנם, נחלקו האחרונים האם מותר לעיין לאור עששית נעולה.[5]
האיסור חל על כל סוגי הנרות, ולא רק על נרות העשויות משמנים ופתילות האסורים בהדלקה. גם על נרות שעווה האיסור חל, שכן אף על פי שאין טעם בהטייתו קיים חשש שמא 'ימחוט', כלומר יתקן את ראש הפתילה.[4] עם זאת, כמה ממפרשי השו"ע חלקו על איסור זה, בנימוק שפעולת המחיטה היא איסור דרבנן, ואין לגזור גזרה מתוך חשש לאיסור דרבנן,[6] והמשנה ברורה כתב שנרות שעווה יפים של ימינו אינם בכלל האיסור.[7]
האיסור חל על כל סוגי השימושים הדורשים עיון, כגון קריאה, חיפוש כינים,[4] הבחנה בין בגדים[8] ושטיפת כלים.[9]
מנורת נפט ותאורה חשמלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם תחילת השימוש במנורות נפט (קרוסין) בעת המודרנית עלתה השאלה אודות הקריאה או עשיית פעולה הדורשת עיון לאורם. יש שכתבו שאיסור זה הוא דווקא בתאורה שניתן להגביר את אורה באמצעות הטיה, אך לא בתאורה שאין כל אפשרות מעשית להגביר את אורה באמצעות הטיה, כדוגמת נר רגיל ומנורת נפט,[10] וכך היה המנהג בקרב יהדות אשכנז. מנגד, יש שאסרו קריאה לאור מנורת נפט בדומה לקריאה לאור תאורה שיש בה חשש להטייה[דרוש מקור].
קריאה ופעולות הדורשות עיון לאור תאורה חשמלית - מותרים, היות שאין כל דרך להגביר את עוצמת האור בתאורה חשמלית (אין חוששים שיבואו לכבות את התאורה, היות שחז"ל לא גזרו משום חשש זה אלא רק מפני החשש שמא יטה).[11] יש שאסרו שימוש בתאורה חשמלית שניתן לשנות את עוצמתה (כדוגמת מנורה עם עמעם),[12][דרוש מקור][מפני ש...] בעוד אחרים התירו בנימוק שחז"ל לא גזרו מתוך חשש זה.[11]
היתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קריאה חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשנה מתירה ל'חזן', כלומר למלמד תינוקות, לקרוא את ראשי הפרשיות שהוא מלמד לאור הנר, כל עוד מדובר בקריאה חלקית ואת המשך הפרשה הוא קורא בעל פה.[1][3]
בשולחן ערוך נקבע היתר זה כעיקרון, שכל מי שיודע לקרוא בעל פה רשאי להביט מעט בספר כדי להיזכר, וכיוון שאינו יכול לקרוא ברציפות - יש לו היכר, ולא יסיח את דעתו ויטה את הנר.[13] על פי אותו עיקרון הותר גם לקרוא מעט מההגדה בליל הסדר שחל בליל שבת, כיוון שכל אדם מכיר חלק מההגדה בעל פה.[14]
נר נפט ושמש קבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
שַׁמָּשׁ הוא מעין משרת או מלצר, שחכמים דנו רבות לגבי הדינים החלים עליו. בהקשר זה, התלמוד מוצא סתירה בין ברייתות שונות, כאשר אחת מתירה לשמש לבדוק את הכלים לאור הנר, בעוד השנייה אוסרת זאת. התלמוד מציע שני תירוצים לסתירה: תירוץ אחד המבחין בין שמש קבוע לשמש שאינו קבוע, ותירוץ שני המבחין בין נר שמן לנר נפט. דינו של שמש קבוע יותר קל מפני שהוא כבר מכיר את הכוסות, וכן מפני שאינו חושש לאבד את עבודתו עקב שטיפה לא יסודית.[15] דינו של נר נפט יותר קל מנר שמן כיוון שהוא מאיר יותר, וכן מפני שריחו רע ויש פחות חשש שהשמש יתעסק בו.[3]
נחלקו מהי מסקנת התלמוד: לפי הטור, המקרה היחיד בו אסור לבדוק את הכלים הוא שמש שאינו קבוע ונר שמן, אך אם השמש קבוע או שהנר הוא מנפט - מותר. לפי הרמב"ם, בשמש שאינו קבוע יש איסור גם בנר שמן וגם בנר נפט, ובשמש קבוע מותר עקרונית בכל סוגי הנרות, אלא שבנר שמן לא מורים היתר מחשש שמא יבוא להסתפק ממנו.[16] בשולחן ערוך נפסק כמו הרמב"ם,[9] אמנם יש אחרונים שפסקו להקל כדעת הטור בשעת הצורך.[17]
קריאה בצוותא[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתלמוד מובא היתר לשנים לקרוא יחד לאור הנר, בתנאי שהם קוראים באותו עניין, כך שאם אחד מהם יבוא להטות את הנר השני יזכיר לו שהדבר אסור בשבת.[3]
הראשונים נחלקו האם היתר זה תקף גם למי שקורא בספר לאשתו: שבלי הלקט כתב שמותר לאדם לקרוא לאור הנר כאשר אשתו מקשיבה לקריאתו. לעומתו, ר"י הזקן ובעל התרומה סוברים שאסור לאדם לקרוא עבור אשתו לאור הנר, מפני שדעתם קרובה או מפני שנשים בעבר לא ידעו לקרוא.[16]
התלמוד מסייג היתר זה בכך שהוא מועיל דווקא במקרה של נר, ואילו היושבים במדורה לא יכולים להקל לקרוא לאורה בצוותא, כיוון שכל אחד יושב רחוק מחברו, וכן משום שהגחלים קרובים ונגישים במיוחד.[3]
היתר נוסף הוא קריאה לאור הנר תוך בקשה מאחד הנמצא יחד עמו שישגיח עליו שהוא אינו מטה את הנר. בשונה מההיתר לקריאה בשנים, מוסכם שבקשת השגחה מועילה גם מאשתו,[16][18] ויש אחרונים שהתירו לקרוא אף לאור המדורה אם ביקש מחברו שישגיח עליו.[19]
קריאת פיוטים בליל יום טוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת הסמ"ג, מותר לציבור לקרוא לאור הנר את הפיוטים של ליל יום טוב כשהוא חל בליל שבת, כיוון שהם רבים הקוראים בעניין אחד. אמנם, לדעת התרומה והמרדכי אין לקרוא את הפיוטים של ליל יום טוב כשהוא חל בליל שבת, וביאר הבית יוסף שלשיטתם ההיתר של קריאת שניים בעניין אחד היא דווקא באותו ספר, אך לא בספרים שונים.[16] וכתב הרמ"א שכך נהגו.[20]
אדם חשוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בברייתא המובאת בתלמוד מסופר על אחד התנאים שלא נמנע מלקרוא לאור הנר, ואכן נכשל בעשיית מלאכה:
אמר רבי ישמעאל בן אלישע: 'אני אקרא, ולא אטה'. פעם אחת קרא ובקש להטות, אמר: 'כמה גדולים דברי חכמים שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר!' רבי נתן אומר: קרא והטה, וכתב על פנקסו: 'אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת, לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה'
התלמוד מעמת מעשה זה - ממנו משמע שהיה על רבי ישמעאל להקפיד על הגזירה - עם קביעתו של רבא לפיה לאדם חשוב מותר לקרוא לאור הנר, ומיישב את הסתירה בכך שרבי ישמעאל אכן חריג ”הואיל ומשים עצמו על דברי תורה כהדיוט”,[3] כלומר בשעת לימוד תורה נוהג כאדם פשוט.
לפי רבנו חננאל המסקנה היא שגם לאדם חשוב אסור להטות. לפי הטור, לעומתו, מסקנת התלמוד היא שמותר לאדם חשוב שאינו רגיל להטות לקרוא לאור הנר, וכך פסק השולחן ערוך.[21] למרות פסיקה זו, הפרי מגדים סבור שאין להמשיך להשתמש בהיתר זה, כיוון שבפועל רואים שגם אנשים חשובים מגיעים לידי מכשול.[22]
פחד ויראה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התלמוד קובע שמותר לתינוקות של בית רבן לקרוא לאור הנר, מפני שאימת רבן עליהם.[1] הראשונים והאחרונים נחלקו בשאלה האם אימת הרב עליהם גם כאשר הוא לא נוכח או דווקא בנוכחותו.[16][23]
על פי ההיתר הזה נקבעו בהלכה היתרים נוספים: קריאת פרק במה מדליקין לאור הנר, שכן לא סביר שאדם ישכח שאסור להטות בזמן שהוא עוסק בהלכות נר שבת.[24] וכן קריאה ממחזור התפילה ביום הכיפורים לאור הנר, כיוון שאימת היום הקדוש על המתפלל.[25]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רעה.
- הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, שבת, פרק טז הלכה ג - גזירת חכמים שלא לקרוא לאור הנר.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"א, עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ב, עמוד א'
- ^ 1 2 3 4 5 6 תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף י"ב, עמוד ב'
- ^ 1 2 3 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף א'
- ^ הב"ח מתיר, ואילו מג"א (רעה,ב) אוסר.
- ^ הט"ז סק"ב והמג"א סק"ג והא"ר
- ^ סימן רעה, ס"ק ד
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף י"א
- ^ 1 2 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף י"ב
- ^ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן ער"ה, סעיף ב', ספר 'מסגרת השולחן'
- ^ 1 2 הרב עובדיה יוסף, יביע אומר, ח"א, טז
- ^ הרב מרדכי אליהו
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף י'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף ט'
- ^ כך על פי הפירוש המקובל בראשונים, של רי"ף, תוספות ועוד. אמנם רש"י פירש שדווקא דינו של שמש שאינו קבוע קל, כיוון שפחות חושש מלאבד את מקום העבודה הזמני.
- ^ 1 2 3 4 5 ארבעה טורים, אורח חיים, סימן רע"ה
- ^ משנה ברורה, סימן רע"ה, סעיף קטן כ"ב
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף ג'
- ^ עולת שבת ואליה רבה ס"ק ז.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף ב'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף ד'
- ^ משנה ברורה, סימן רע"ה, סעיף קטן י"ב
- ^ המגיד משנה דייק ברמב"ם שההיתר הוא רק בנוכחות הרב. וכך פסקו הלבוש והאליה רבה ס"ק ז. ואילו הרשב"א קבע שההיתר הוא גם שלא בנוכחותו. וכך פסק הב"ח. וכך גם הבינו ט"ז מג"א (ס"ק ז) ומ"ב את דברי השולחן ערוך בסעיף ו.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף ז'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ה, סעיף ח'