אימרה פלדש (גרפיקאי)
 | |
| לידה |
31 במאי 1881 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1948 (בגיל 66 בערך) בוקרשט, הרפובליקה העממית הרומנית |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות |
| זרם באמנות |
אר נובו, הזצסיון הווינאי |
| הושפע על ידי |
László Hegedűs, Tivadar Zemplényi |
  | |
אימרה פלדש (במקור אימרה פֶלְד, בהונגרית: Földes Imre; בודפשט, 31 במאי 1881[1] – בודפשט, 1948) היה גרפיקאי יהודי-הונגרי, אמן כרזות, ומאייר.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אימרה פלדש נולד במשפחה יהודית כבנם של אדולף פלד, סוחר יליד פצ'וואראד, וז'ופיה רוזנצווייג, ילידת גאלאץ. הוא למד בבית הספר לעיצוב בבודפשט (כיום: האוניברסיטה ההונגרית לאמנויות היפות) במחלקה של לאסלו הגדוש וטיוואדאר זמפלני. אחר כך למד בערים ווינה, מינכן, ברלין ופריז.[2]
תחילה עיצב תמונות דקורטיביות, בולים וכרזות. עם כרזות הפרסום שלו זכה פעמיים (ב-1908 וב-1910) בפרס השני בתחרויות. הוא הפך לחבר באגודה הלאומית לאמנויות יפות בהונגריה והשתתף בתערוכות הארגון מדי שנה משנת 1905 ועד מלחמת העולם הראשונה. כרזות הפרסום שלו היו ידועות כבר לפני מלחמת העולם הראשונה וניתן היה לראותן על לוחות ועמודי הפרסום ברחובות בודפשט, בחדרי המתנה, ברכבת ובבתי המרחץ הציבוריים.
ב־3 בדצמבר 1918, בבודפשט, נשא לאישה את אירן קפוצפי, מורה פרטית שהייתה צעירה ממנו בעשר שנים.[3] משנת 1918 פתח בבודפשט מכון עצמאי לגרפיקה ביחד עם ליפוט שאטורי. בשנת 1919 הוא הכין כרזות גם לרפובליקה הסובייטית ההונגרית. לא ניתן להוציא מכלל אפשרות שחשש מנקמת השלטון הימני לאומני לאחר מכן, ולכן בשנת 1921 החליט לעבור לטימישוארה. על פי הלקסיקון לאמנות, הפך למנהל האמנותי של הליקון בטימישוארה באותה תקופה, אך קהילת הליקון הטרנסילבנית לא הוקמה עד 1926, כך שהוא כנראה הצליח להתמודד עם משהו אחר במשך כמה שנים לפני שהחל לעבוד למען הקהילה. בשנת 1923 אורגנה בטימישוארה תערוכה של ציורי הז'אנר שלו. אף על פי שגר בטרנסילבניה עדיין עיצב כרזות שהופיעו בבודפשט. הוא עבר לאוראדיה, שם פתח בשנת 1927 בית ספר לציור יחד עם הציירת בלה ז'יגמונד (? –1945). בשנת 1929, ייצג את רומניה, השתתף בתערוכה Das internationale Plakat במינכן. בשנת 1931, כשותף של ינה איוואני ופאל מוטל רומן, פתח איתם בית ספר פתוח נוסף לציור. בשנת 1933 הוא השתתף בתערוכה עם מספר חברים כולל ארנו גרינבאום. תערוכת יחיד של המיניאטורות שלו נפתחה בשנת 1936 במועדון העיתונאות של אוראדיה.
בינתיים הוא עבר לבוקרשט בשנת 1935, אך שב להונגריה לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה. אין ספק שמוצאו היהודי תרם לכך שכבר לא מצא שום עבודה, ואין מידע על השנים האחרונות שלו. הוא נפטר בשנת 1948, בזמן לא ידוע ובנסיבות לא ידועות.
אמנותו - בעיקר פוסטרים - התגלתה רק פעם נוספת עשרות שנים לאחר מותו בשנים 1976–1977 בפריז בתערוכת L´art 1900 en Hongrie. בשנת 2016 מוזיאון סוונה, ובשנת 2018, במוזיאון הלאומי של הונגריה הציגו את עבודתו בתערוכה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלבום זיכרון של בלהה לואיזה. ועדת הזיכרון של בלהה לואיזה, [1927].
- לקסיקון אמנות. לאסלו אבר. עורך משותף. ג'רגי' גומבושי. מהדורה 2, 1935
- לקסיקון טרנסילבני. אוראדיה, 1928.
- מחוז ביהאר-היסטוריה תרבותית של אוראדיה 1933–1937.
- מאגר של ציירים וגרפיקאים הונגרים. ג'רג' שרגאי ביצע את עבודות המחקר והחקירה. סגד, 1988
- לקסיקון אמנות. 1965-1968.
- דנש מולנאר: עבודות אמנות טרנסילבניות. מאגר של אמנים, אומנים, אדריכלים, היסטוריונים לאמנות, צלמים ואספני אמנות. 2002.
- לקסיקון יהודי הונגרי. אד. פטר אויווארי. 1929. באינטרנט
