אילנה טננבאום
 | |
| לידה |
1955 (בת 69 בערך) חיפה, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| עיסוק | אוצרת |
| מעסיק |
האוניברסיטה הפתוחה |
  | |
אילנה טננבאום (נולדה בחיפה ב-1955) היא אוצרת עצמאית, כלת פרס האוצר מטעם משרד התרבות לשנת 2007.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לטננבאום תואר ראשון באמנות חזותית מהקולג' לאמנות של סידני, אוניברסיטת סידני, אוסטרליה; ותואר שני בתולדות האמנות מהאוניברסיטה העברית בירושלים. בתחילת דרכה הייתה אמנית מיצגים. היא הגיעה לעסוק באוצרות בעקבות עבודה כאסיסטנטית בסטודיו בורוכוב ובמוזיאון ישראל.[1]. בין התערוכות הראשונות שהיא אצרה הייתה תערוכת צילומי תמרה מסל.
בין השנים 1995–2014 עבדה כאוצרת במוזיאון חיפה לאמנות: ב-1995–2004 הייתה אוצרת אמנות עכשווית ואוצרת המחלקה לווידאו, צילום ומדיה חדשה במוזיאון זה, ובשנים 2004–2011 הייתה אוצרת ומנהלת המרכז למדיה חדשה. ב-2013–2014 הייתה אוצרת מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית,[2] וב-2014–2015 כיהנה כאוצרת הגלריה העירונית כפר סבא.
ב-2007 קיבלה את פרס האוצר של משרד התרבות, בעקבות סדרת התערוכות "וידאוסטוריה" שעוסקת בתולדות הדימוי המוקרן באמנות הישראלית ובהקשרו הבינלאומי. מנימוקי השופטים לזכייה: "התערוכה חשובה במיוחד לאור העובדה שדווקא חקר ההיסטוריה הקרובה של שנות ה-60 וה-70 הוא חוליה חלשה יחסית בהיסטוריוגרפיה של התרבות הישראלית".[3]
טננבאום אצרה תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, השתתפה בוועדות שיפוט חשובות, הרצתה באוניברסיטאות, ופרסומים רבים שלה הופיעו בעיתונות, בכתבי עת לאמנות, בקטלוגים, בספרים ובדפי תערוכה רבים.
עסקה גם בהוראה: בשנים 2005–2006 לימדה בבצלאל, אקדמיה לאמנות ולעיצוב, ביחידה להיסטוריה ותאוריה. ב-2008–2009 לימדה במסלול אוצרות לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון, ובשנים 2011-2014 לימדה במסלול אוצרות לתואר שני באוניברסיטת חיפה. לימדה גם באוניברסיטה הפתוחה ובקמרה אובסקורה.
תערוכות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זימון מחדש: דגנית ברסט, תמר גטר, נורית דוד ומיכל נאמן, 2014, הגלריה העירונית, כפר סבא
- גלריה חיה או מתה, תערוכה קבוצתית, 2013, הגלריה העירונית, הגלריה העירונית
- Double Vision: אמנות עכשווית, 2012, מוזיאון טיקוטין ומוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
- שירה וציבור, תערוכה קבוצתית, 2011, המרכז למדיה חדשה, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
- יאיר גרבוז: הסרטים, תערוכת יחיד, 2010, המרכז למדיה חדשה, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
- לקלקל את הכלכלה, תערוכה קבוצתית, 2010, המרכז למדיה חדשה, מוזיאון חיפה לאמנות, חיפה
- מול ארון הספרים, תמיר להב-רדלמסר, 1993, גלריה בורוכוב, תל אביב
פרסומים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שירה וציבור: בין האני הפוליטי לגוף החברתי, ינואר, 2011, מוזיאון חיפה לאמנות
- לקלקל את הכלכלה: איסוף כפרקטיקה מושגית, פברואר 2010, מוזיאון חיפה לאמנות
- צ'ק-פוסט: שנות השמונים באמנות ישראל, יולי 2008, מוזיאון חיפה לאמנות
- מלאכת מחשב, עבודות נט-ארט מאוסף דורון גולן, דצמבר 2007, מוזיאון חיפה לאמנות
- מרוץ שליחות, ארבעה דורות של אמנות פמיניסטית בישראל, 2007 (בשיתוף עם עינת עמיר), מוזיאון חיפה לאמנות
- להמשיך את מחוותיו של המת: על עבודותיו של ארז ישראלי, 2007, מוזיאון חיפה לאמנות
- כתוב בגוף – פעולה בשידור חי, יולי 2006, מוזיאון חיפה לאמנות
- איסורים ומיתות משונות: על מיצב הווידאו של עפרי כנעני, 2006, מוזיאון חיפה לאמנות
- וידאו ZERO – בדרך לקולנוע, דצמבר 2004, מוזיאון חיפה לאמנות
- רגעים אחרונים, יוני 2004, מוזיאון חיפה לאמנות
- דרוקסלנד, יוני 2004, מוזיאון חיפה לאמנות
- גניאולוגיה אפשרית מס' 1, פברואר 2004, מוזיאון חיפה לאמנות
- וידאו ZERO – הפרעות בתקשורת, מרץ 2003, מוזיאון חיפה לאמנות
- וידאו ONE – גוף, מסך, דיגיטליה, פברואר 2001, מוזיאון חיפה לאמנות
- יכול למבטם של מיליונים, רסקול, עשרים חוליגנים חדשים, סיפור רצח ומשחקים: על עבודותיה של 1999, תמר גטר, מוזיאון חיפה לאמנות
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דנה גילרמן, עכבר העיר אונליין, קיר אמן: אילנה טננבאום, באתר הארץ, 4 ביולי 2008
- איתן בוגנים, לנגוס את קיר הגלריה, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2013
אילנה טננבאום, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ טלי כהן גרבוז, מאה ושמונים מעלות, באתר ynet, 9 ביולי 2008
- ^ אילנה טננבאום, באתר "TheArtLab"
- ^ דנה גילרמן, אילנה טננבאום וד"ר ג'ון וסטנהול זכו בפרס האוצר מטעם משרד התרבות, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2006