אורוויל (הודו)
 | |
| במרכז העיר, המבנה העגול והמוזהב "מטרימאנדיר" | |
| מדינה |
 הודו |
|---|---|
| מדינה |
 טאמיל נאדו |
| תאריך ייסוד | 1968 |
| שטח | 181.06 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 3,288 (2023) |
| קואורדינטות | 12°00′25″N 79°48′38″E / 12.006944444444°N 79.810555555556°E |
| אזור זמן | UTC+5:30 |
| http://www.auroville.org | |
אוֹרוֹוִיל (Auroville, "עיר השחר", על שם המוֹרֶה שְׁרִי אוֹרוֹבִּינְדוּ) הוא ישוב עירוני בדרום מזרח הודו, כ-6 ק"מ צפונית לפודוצ'רי, במדינת טאמיל נאדו, אשר נוסד בשנת 1968. היישוב קם כמרכז רוחני ומתגוררים בו 2,814 תושבים (נכון ל-2018) החיים בשיתוף רעיוני ואקולוגי[1][2]. העיר היא מעין קיבוץ גלויות של אנשים מכל קצוות תבל, שבאו לחיות חיי שיתוף, פשוטים ושונים מחייהם הקודמים. בעיר יש תושבים שהגיעו מכ-35 מדינות. כ-900 מהם הודים. כ-15% דוברי השפה הצרפתית וכ-15% דוברי גרמנית, השאר ממדינות אחרות. כ-35 ישראלים העובדים וגרים במקום, כחברים בעלי זכויות וחובות. חלקם מגיעים כמתנדבים כדי ללמוד ללא שכר. אורוויל נחשבת עיר בינלאומית, למרות גודל אוכלוסייתה. אורוויל נהגתה על ידי ההודי שרי אורובינדו, הנחשב בעיני תלמידיו למורה רוחני והוקמה על ידי "האם" מירה אלפסה, יהודיה צרפתייה שהייתה בת זוגו הרוחנית של אורובינדו וממשיכת דרכו. עם מותו בשנת 1950 הנהיגה את האשראם על שמו. לילה אחד חלמה חלום בו קיבלה הוראה לבנות עיר שחזונה הוא אחדות. לכן חשבה שכל תושביה יראו עצמם כבעלי יעוד רוחני.
מבנה, חלוקה ליישובים, פרנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
העיר נבנתה בצורה של גלקסיה, אשר במרכזה הוקם המקדש הרוחני העגול והזהוב, הנקרא "מטרימאנדיר", וממנו יוצאות מעין קרניים המחלקות את העיר לאזורים רבים ושונים של התנסויות מדעיות חקלאיות תעשיות, אזורי אירוח, מגורים, תרבות ו"אזור בינלאומי". יש בה יותר מתשעים יישובים קטנים, העוטפים את העיר, בדומה למערכות של השמש בגלקסיה. היא נראית יותר כמו קיבוץ של עמים בינלאומיים ופחות כערים המוכרות לנו במערב.
היישובים נוצרו לפי חלוקה של נושאים ועניין: ישוב אמנים, ישוב אקולוגיה, ישוב מדיטציה, ישוב חקלאות, ישוב פיתוח וקידמה, ישוב חינוך, וכדומה. ליישובים ניתנו שמות יפים ברוח המקום[1], "אחווה" (Fraternity) ו"שאיפה" (Aspiration), ואחרים נקראו בשמות: "Fertile", "Nine Plams", "Meadow", "Forecomers".
המקום בנוי על שטח כפרי גדול, חלקו מיוער, ומוקף בחוות חקלאיות. העיר מחולקת לאזורים, ב"אזור הירוק" התושבים מתקיימים מחקלאות אורגנית, ייעור, מכירת כלי מוזיקה הנבנים במקום, מכירת פרויקטים בהודו הקשורים במוזיקה ובכלים המקוריים שנבנו באורוויל, בנייה באמצעות עצי חזרן (במבוק), אירוח תיירים ועוד. יש גם כמה מפעלי תעשייה המבוססים בעיקר על אנרגיה לא מזהמת (אנרגיה סולארית, טורבינות רוח ודומיהם). וכמו כן, מפעל לייצור גבינות גורמה, מרכז לרפואה אלטרנטיבית, משרד ארכיטקטים, מרפאת שיניים, מסעדות ובתי קפה, מאפיות וסוכנות נסיעות. חדרי האוכל המשותפים מספקים ארוחות צהריים צמחוניות לחברים (תמורת נקודות) ולאורחים (בתשלום).
מרכז התבוננות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרכז העיר נמצא ה"מטרימאנדיר", המרכז הרוחני, (המקדש של האם), מבנה ובו חדרים המיועדים להתבוננות ומדיטציה. המבנה מעוצב ככדור זהב ענק[3] המוקף בגנים. בתוך כדור הזהב יש אולם בגובה של כ-30 מטר שקירותיו לבנים. באמצע האולם ממוקם כדור הקריסטל המלאכותי גדול, דרכו עוברת קרן שמש אחת שמאירה את כל החלל.
אידיאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחזונה, כתבה "האם"[4]: מדובר במקום
שאינו שייך לשום מדינה, מקום שבעלי רצון טוב יוכלו לחיות בו באחריות הדדית ובחופש כאזרחי העולם. היחסים בין בני אנוש לא יהיו מבוססים על תחרות כי אם על שיתוף פעולה.
בטקס העלייה על הקרקע השתתפו נציגים מ־124 מדינות. כל אחד מהם הביא חופן אדמה מארצו, ועל תלולית העפר המשותפת נוסדה אורוויל, ברוח חזונה של "האם", המייסדת והמנהיגה הרוחנית מירה אלפסה, שהלכה לעולמה ב-1973. אישיותה וכתביה היו ועודם התשתית הרעיונית להקמת היישוב ולדרך ניהולו.
עיר השחר מעוררת בתושבים הדרים בה תקווה שהרעיון הקהילתי המיוחד הזה יעלה אור על האנושות כולה ויאיר את העולם בהבנה שאפשר לגשר על פערי התרבויות והבדלי הדתות.
לכן, הקהילה העמידה בפני עצמה את המטרה לתרום מהידע מהניסיון ומהיכולת שלה למען תושבי הודו השכנים. עצם בואם ממדינות מפותחות מאפשר להם להעניק, ללמד, ללמוד מהמקומיים ולהוסיף מהידע שלהם - הכול בהתאם למוכר להם ממדינותיהם. בעיר מתקיימים גם קורסי יוגה, מדיטציה, מסג' תאילנדי ועוד במתכונת חד פעמית, שבועית או חודשית. ביישוב יש סוג של שיתופיות מגובשת אך היא שונה מזו המוכרת לנו בקיבוץ הישראלי. עצם המשכיות הקיום של העיר עד כה מוכיחה כי לפחות חלק מהרעיון הצליח וכי תרומתה לאזור נמשכת. באוורויל נוצרו קשרים בין אנשים שונים מרקע חברתי-דתי שונה שחיים בה יחדיו. חלק ניכר של מימוש האידיאל הוא התנדבות. הכוונה לכל סוג של עבודה התנדבותית במקום ובכל התחומים הקיימים. אפשרות זו מקנה למבקר היכרות מקרוב ולימוד תהליכים פנימיים של עבודת הקהילה בתחומים השונים.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבקרים טוענים כי בעצם מדובר באנשים "לבנים" שחיים על חשבון ההודים המקומיים, במסווה של רעיון שיתופי:
יש קהילות שאינן אלא כמה משפחות שמקיימות יחסי שכנות טובה, ויש קומונות עם קופה משותפת וארוחות משותפות. יש אנשים אמידים ויש אנשים שבקושי מתקיימים. יש כאלה שגרים בבתי עץ עם גג מכפות דקלים ושירותים בחצר, ואילו אחרים שחיים בבתים גדולים ומאובזרים עם שירותים מפוארים, ג'קוזי ומשרתים.
— אורן קנר, קומונות בעולם: לא על הקיבוץ לבדו, באתר מסע אחר
סדהנא פורסט (Sadhana Forest), הצד הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעיירה חיים גם כמה ישראלים שהתקבלו כחברים לכל דבר. בשנת 2004 הגיעו הזוג יורית ואבירם רוזין עם בתם הקטנה אושר לאורוויל. אבירם הוא פסיכולוג קליני ויורית אדריכלית. כאן בנו את Sadhana Forest הממוקם במרחק כמה קילומטרים מהמקדש, ודי מבודד משאר הקבוצות. בבואם היה זה מדבר שממה, כאשר מירב הקרקע האיכותית נדדה בשיטפונות לאגם הרחוק. השטח כולל 90 הקטארים של יער נטוע. הזוג עובד רק בחומרים טבעיים בכל תחומי החיים: אוכל, מקלחות, חימום מים, שירותים וכדומה. והמקום אקולוגי ושומר סביבה. לאחר תקופה מסוימת, מאחר שהמקומיים החלו להבין מהי משמעות שתילת עצים לשם אגירת המים והפיכת קרקע מדברית שוממת לקרקע פורייה, החלו להצטרף מתנדבים מקומיים ולאחר מכן מתנדבים מכל העולם. המטרות העומדות בפניהם, שתילת עצים, כולל עצי פרי העשויים לשרת את האוכלוסייה המקומית, אגירת המים ושימור הקרקע. הפרחת השממה, הפיכת המדבריות והאזורים הצחיחים לאזורים של חיים, כולל בעלי חיים המצטרפים, כמובן מאליו. במהלך השנים הצטרפו כ-7,000 מתנדבים, בערך 1,000 מתנדבים הצטרפו כל שנה, לתקופות קצובות. בכל תקופה חיים במקום כ-100 עד 200 מתנדבים. המתנדבים לומדים לחיות בתנאים פשוטים ביותר, וכן אין לעשן במקום, אין לשתות אלכוהול (המתנדבים מתחייבים לא לשתות גם מחוץ למתחם) ואיסור מוחלט על כל שלל סוגי הסמים. הרעיון כולל גם יצירת תנאי חיים המבוססים על עבודה עצמית על מנת להפחית הוצאות. לדוגמה, החשמל נוצר במקום באמצעות אופניים יוצרי חשמל, שהמתנדבים מפעילים תוך כדי ביצוע תרגילי ספורט וכושר. הבתים בנויים באמצעות עצי במבוק חזקים, אותם הם מקבלים מתעשיית הבמבוק באורוויל השכנה. בנוסף, המקום אירח במשך העשור האחרון כ-1,000 ילדים. הזוג הקים בהאיטי מרכז דומה וגם אליו החלו להגיע מתנדבים רבים. בהאיטי נשתלו עד כה כ-80,000 עצי פרי למאכל התושבים. ועתה החלו להקים מרכז דומה בקניה שם זכו לתמיכה של האומות המאוחדות. ניתן לבקר במקום כל יום שישי באמצעות אוטובוסים היוצאים מאורוויל בשעה 16.00, המארחים מעניקים עוגות טבעוניות וארוחת ערב צמחונית על חשבונם. פעילותם הכוללת מבוססת על תרומות[5].
בשנת 2014 אוריאל זוהר העביר סדנאות לתיאטרון רפואי-שמשי בסדהנא פורסט ובאולמות של אורוויל עצמה, וכן העלה באורוויל את הצגתו סרפיטה עם ברברה היימן, עיבוד של שניהם לרומן של אונורה דה בלזק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אורוויל
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אתר טוק טוק
- ^ אשר אלבז, אורוויל, הודו – בקיבוץ שיתופי אקולוגי, באתר מסע אחר
- ^ באתר זה ניתן לראות תמונת שער של הכדור בצבע זהוב
- ^ אורן קנר, קומונות בעולם: לא על הקיבוץ לבדו, באתר מסע אחר
- ^ נתונים רבים ניתן לשאוב מהסרט הקצר על SADHANA FOREST אתר יוטיוב/ 20 בפברואר 2014
