אוסף הגולגולות היהודי
אוסף הגולגולות היהודי היה ניסיון של הנאצים ליצור תצוגה אנתרופולוגית של גולגולות ושלדים במטרה לבסס "מדעית" את תורת הגזע, להציג את הנחיתות הגזעית של "הגזע היהודי" ולהדגיש את מעמדם של היהודים כאונטרמנשן ("תת-אדם"), בניגוד לגזע הגרמני, העל-אוברמנשן הארי ("על-אדם"). האוסף היה אמור להיות מאוכסן במכון האנטומי באוניברסיטת הרייך בשטרסבורג באזור אלזס.
האוסף אושר על ידי רייכספיהרר האס אס היינריך הימלר, ועוצב על ידי אוגוסט הירט, רודולף ברנדט ווולפרם סיברס, המנהל הכללי של האננארבה.
עבודת המחקר של הנס-יואכים לאנג (אנ') שפורסמה ב-2004 חשפה את זהותם וההיסטוריה המשפחתית של כל הקורבנות של הפרויקט הזה, בהתבסס על גילוי מספרי האסירים שנמצאו במחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף בתיעוד של אלה שחוסנו נגד טיפוס באושוויץ. רשימת השמות הוצבה על אנדרטה בבית העלמין שבו נקברו כולם, במתקן ששימש לרציחתם, ובמכון האנטומי שבו נמצאו הגופות ב-1944.
תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הפרויקט תוכנן על ידי אוגוסט הירט. ה"דגימות" באוסף היו קומיסרים יהודים בצבא האדום שנלכדו בחזית המזרחית על ידי הוורמאכט. 86 האנשים שנבחרו בסופו של דבר לאוסף התקבלו מתוך מאגר של 115 אסירים יהודים במחנה הריכוז אושוויץ בפולין. הם נבחרו בגלל המאפיינים הגזעיים הסטריאוטיפיים שלהם. ההכנות הראשוניות בוצעו על ידי ה-SS-האופטשטורמפיהרר ברונו בגר (אנ') והנס פליישהאקר (אנ'), שהגיעו לאושוויץ במחצית הראשונה של 1943 וסיימו את עבודת ההכנה ב-15 ביוני 1943.
עקב מגפת טיפוס באושוויץ, המועמדים שנבחרו לאוסף השלדים הועברו להסגר על מנת למנוע מחלות והרס ערכם האנטומי. מדידות פיזיות נלקחו מקבוצת האנשים שנבחרה. קטע ממכתב שכתב וולפרם סיברס ביוני 1943 מדווח על ההכנות ומגפת הטיפוס: "בסך הכל נבחרו 115 איש, 79 יהודים, 30 יהודיות, 2 פולנים ו-4 אסייתים. נכון לעכשיו האסירים הללו מופרדים לפי מין והם בהסגר בשני בנייני בית החולים של אושוויץ". בפברואר 1942, וולפרם סיברס הגיש להימלר, באמצעות רודולף ברנדט דו"ח שממנו הוקרא במשפט הרופאים בנירנברג על ידי הגנרל טלפורד טיילור (אנ'), היועץ המשפטי הראשי של התביעה בנירנברג:
לרשותנו עומד אוסף כמעט שלם של גולגלות מכל הגזעים והעמים. אולם רק מעט מאוד דגימות של גולגולות מהגזע היהודי זמינות וכתוצאה מכך אי אפשר להגיע למסקנות מדויקות מבדיקתן. המלחמה במזרח נותנת לנו הזדמנות להתגבר על המחסור על ידי לקיחת גולגולותיהם של יהודים-בולשביקים קומיסרים, המייצגים את אב הטיפוס של תת-האדם הדוחה אך האופייני, יש לנו כעת הזדמנות להשיג תוכן מדעי מוחשי.
השיטה המעשית הטובה ביותר להשגת ואיסוף חומר גולגולת זה יכולה להתבצע על ידי הנחיית הוורמאכט להסגיר בחיים את כל הקומיסרים היהודים-בולשביקים שנתפסו למשטרת השדה. הם בתורם אמורים לקבל הנחיות מיוחדות להודיע למשרד מסוים במרווחי זמן קבועים על מספרם ומקום המעצר של היהודים השבויים הללו ולתת להם טיפול מיוחד עד להגעת נציג מיוחד שיהיה אחראי על אבטחת ה"חומר". הוא יבצע סדרת צילומים, מדידות אנתרופולוגיות, ועליו לקבוע, ככל שניתן, את הרקע, תאריך הלידה, וכן נתונים אישיים אחרים של האסיר. לאחר מותו של היהודי, שאסור לפגוע בראשו במהלך רציחתו, יפריד הנציג את הראש מהגוף ויעביר אותו אל נקודת היעד בקופסת פח אטומה בחותם הרמטי המיוצר במיוחד למטרה זו ומלא בנוזל משמר.
לאחר ההגעה למעבדה, ניתן להתקדם בבדיקות השוואה ומחקר אנטומי על הגולגולת, כמו גם קביעת החברות בגזע של מאפיינים פתולוגיים של צורת הגולגולת, צורתו וגודלו של המוח וכו'. הבסיס של מחקרים אלו יהיו התמונות, המדידות ונתונים אחרים שיסופקו על הראש, ובדיקות הגולגולת עצמה.
הכנת הגופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסופו של דבר, 87 מהאסירים נשלחו למחנה הריכוז נאצוויילר-שטרוטהוף. אנשים אלו הוחזקו כשבועיים בבלוק 13 של המחנה כדי שיוכלו לאכול טוב במטרה לשפר את המראה שלהם עבור הגבס הרצוי של גופותיהם. רציחתם של 86 מהאסירים הללו בוצעה בתא גזים מאולתר בנאצוויילר-סטרוטהוף וגופותיהם נשלחו לשטרסבורג - 57 גברים ו-29 נשים. הרצח התרחש ב-11, 13, 17 ו-19 באוגוסט, בניצוחו של המפקד יוזף קרמר, שהנחה את הקורבנות להתפשט, הניח את הרעל באוורור וצפה באנשים נופלים מתים. קורבן אחד נורה כשנלחם כדי להימנע ממוות ולכן לא היה חלק מהאוסף. יוזף קרמר, מפקד בפועל של מחנה הריכוז נצוויילר-סטרוטהוף (שהפך לקומנדנט באושוויץ ולמפקד האחרון של ברגן בלזן), ביצע באופן אישי את רציחתם בגז של הקורבנות, לפי עדותו במשפטו לאחר המלחמה. על פי ההערכות, שלושה גברים מתו בטרנספורט מאושוויץ לנאצוויילר-סטרוטהוף.
לאחר מכן בוצעו יציקות אנטומיות של הגופות. עם התקרבותן של בעלות הברית ב-1944, עלה חשש מהאפשרות שניתן לגלות את הגופות. בספטמבר 1944, סיברס מסר לברנדט: "ניתן לנקות את האוסף ולהפוך אותו לבלתי ניתן לזיהוי. עם זאת, משמעות הדבר היא שכל העבודה נעשתה לחינם - לפחות חלקית - וכי האוסף הייחודי הזה יאבד למדע, מכיוון שאי אפשר יהיה לעשות יציקות גבס לאחר מכן."
חלק מהעבודות נעשו במכון האנטומי, אך הפרויקט לא הושלם. יציקות הגופה לא נעשו, והגופות לא הוצאו כשלדים. כשהגיעו בעלות הברית, הם מצאו את הגופות, חלקן שלמות וחלקן לא, שנשמרו על ידי פורמלין.[1]
אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברנדט וסייברס הואשמו, נשפטו והורשעו במשפט הרופאים בנירנברג, ושניהם נתלו בכלא לנדסברג ב-2 ביוני 1948. יוסף קרמר הורשע בפשעי מלחמה ונתלה בכלא המלין (אנ') על ידי התליין הבריטי אלברט פיירפוינט ב-13 בדצמבר 1945. אוגוסט הירט, שהגה את הפרויקט, נידון למוות שלא בפניו במשפט פשעי המלחמה הצבאיים במץ ב-23 בדצמבר 1953. לא היה ידוע אז כי הירט ירה בעצמו בראשו ב-2 ביוני 1945, בזמן שהסתתר ביער השחור.[2]
בשנת 1974 הורשע ברונו בגר על ידי בית משפט במערב גרמניה כמסייע ל-86 רציחות בגין תפקידו בהשגת קורבנות אוסף הגולגולות היהודי. הוא נידון לשלוש שנות מאסר, עונש המינימום, אך לא ריצה זמן מאסר, שכן עונשו הופחת מאוחר יותר לשלוש שנות מאסר על תנאי. לטענת משפחתו, בגר מת ב-12 באוקטובר 2009.[3][4]
במשך שנים רבות זוהה רק קורבן בודד באמצעות מאמציהם של סרז' וביטה קלרספלד: מנחם טאפל (אסיר מס' 107969), יהודי יליד פולין שחי בברלין.[5] בשנת 2003, הנס-יואכים לאנג, פרופסור גרמני מאוניברסיטת טובינגן, הצליח לזהות את כל הקורבנות על ידי השוואה בין רשימת מספרי האסירים של 86 הגופות באוניברסיטת הרייך בשטרסבורג, שתועדה בחשאי על ידי עוזרו הצרפתי של הירט הנריפייר, עם רשימה של מספרי אסירים שחוסנו באושוויץ. השמות והמידע הביוגרפי של הקורבנות פורסמו בספר "Die Namen der Nummern".
לאנג מספר בפירוט כיצד קבע את זהותם של 86 הקורבנות. ארבעים ושישה מהאנשים הללו היו במקור מסלוניקי. השאר הגיעו משמונה מדינות באירופה: אוסטריה, הולנד, צרפת, גרמניה, יוון, נורווגיה, בלגיה ופולין.[2][6][7]
בשנת 1951, שרידי 86 הקורבנות נקברו מחדש במקום אחד בבית הקברות היהודי קרוננבורג-שטרסבורג. ב-11 בדצמבר 2005 הונחו בבית העלמין אבני זיכרון שעליהם חרוטים שמות 86 הנספים. האחד נמצא במקום קבר האחים, השני על קיר בית הקברות. לוח נוסף לכבוד הקורבנות הוצב מחוץ למכון האנטומיה בבית החולים האוניברסיטאי בשטרסבורג. ב-9 ביולי 2015, הרופא הצרפתי רפאל טולדנו גילה במוזיאון של המכון לרפואה משפטית בשטרסבורג מספר דגימות רקמה שהוחבאו, השייכות ככל הנראה למנחם טאפל.[8][9] שרידים אחרונים אלו נקברו בבית הקברות היהודי בקרוננבורג ב-6 בספטמבר 2015.[10][11]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- עדו בן פורת, "מוזיאון הגולגולות והשלדים" – הסיפור מאחורי נאום הנשיא ביד ושם, באתר ערוץ 7, 17 באפריל 2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Bazelon, Emily (6 בנובמבר 2013). "The Nazi Anatomists: How the corpses of Hitler's victims are still haunting modern science". Slate.com. נבדק ב-4 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Lang, Hans-Joachim (19 באוגוסט 2004). "Skelette für Straßburg Eines der grausigsten Wissenschaftsverbrechen des "Dritten Reiches" ist endlich aufgeklärt" [Skeletons for Strasbourg: One of the most gruesome crimes of science in the "Third Reich" is finally cleared]. Die Zeit (בגרמנית). נבדק ב-3 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "NS-Verbrechen - Die Spur der Skelette" [Nazi crimes - The trail of the skeletons] (בגרמנית). Spiegel Online. 6 בינואר 2010. נבדק ב-9 באוקטובר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lang, Hans-Joachim. "The Perpetrators – Bruno Beger". Die-namen-der-nummern. נבדק ב-10 במרץ 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ אחרי 70 שנה: נקברו שרידים של נרצחי שואה, באתר www.hidabroot.org
- ^ Lang, Hans-Joachim. "[Victims of medical research at Natzweiler, from "Die Namen der Nummern: Eine Initiative zur Erinnerung an 86 jüdische Opfer eines Verbrechens von NS-Wissenschaftlern"] (ID: 20733)". US Holocaust Memorial Museum. נבדק ב-3 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lang, Hans-Joachim. "The Names of the Numbers: In Memoriam of 86 Jewish People who Fell Victim to the Nazi Scientists". Tübingen, Germany. נבדק ב-4 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ איתי גדסי, צרפת: שרידי יהודים מימי השואה עדיין ב'מכון הרפואי', באתר כל הזמן, 2015-07-20
- ^ "Remains of Holocaust experiment victims found at French forensic institute". Washington Post. נבדק ב-2017-02-08.
- ^ Lang, Hans-Joachim. "Chronicle - News, July 9 and September 6, 2015". The Names of the Numbers. Tübingen, Germany. נבדק ב-4 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Leeson, Rosanne; Landé, Peter. "Natzweiler Medical Experiments Natzweiler-Strutthof Camp A Small List with a Big Lesson". JewishGen. נבדק ב-23 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה)
