אברהם בויאר

אברהם בויאר (31 בינואר 1907 – 18 ביולי 1979) היה איש הפועל המזרחי, מראשי הציבור הדתי בתל אביב. כיהן במשך שנים רבות כסגן ראש עיריית תל אביב, ותקופה קצרה כציר באספת הנבחרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם בויאר נולד ב-1907 בגליציה למשפחה מחסידות רוז'ין. היה בעל השכלה תורנית וכללית. בשנת 1933 נישא לחנה בתו של הרב מנחם נחום ליברזון (מגזע רבי ליבער הגדול מבארדיטשוב) מיאס רבה של קלישקוביץ ומחשובי חסידי רוז'ין לאחר נישואיו עלה לארץ ישראל. עם בואו ארצה החל בפעילות ציבורית במסגרת תנועת הפועל המזרחי. היה חבר הוועד הפועל של הפועל המזרחי, וממייסדי לשכות העבודה בארץ. חבר הנהלת המועצה הדתית בתל אביב. משנת 1946 ועד פיזורה כיהן כחבר באספת הנבחרים הרביעית מטעם רשימת "תורה ועבודה (הפועל המזרחי)".

בשנת 1950 נבחר כחבר מועצת עיריית תל אביב, ומשנת 1955 כיהן כסגן ראש העירייה. שימש כראש מפעלי המים העירוניים ויושב-ראש הוועדה לשירותים דתיים.

היה מראשי הציבור הדתי בתל אביב ונציגו הבכיר בעירייה במשך כשלושים שנה. בתפקידו יזם וסייע בהקמת מבני דת בעיר והיה אחראי במידה רבה על שמירת הציביון הדתי בעיר. למרות שהיה נציג הפועל המזרחי היה מקובל על כלל הציבור הדתי והחרדי בעיר. שמר על אורח חיים חרדי והיה מקורב לרבנים ולאדמו"רים הרבים שהתגוררו בתל אביב בשנות החמישים והשישים.

נפטר בקיץ 1979, בגיל 72. נקבר בבית העלמין נחלת יצחק בהלוויה רבת-משתתפים.^[1]

אחר מותו הנציחה אותו עיריית תל אביב בקריאת רחוב על שמו, בשכונת רמת אביב ג'.

את בניו שלח לישיבות של הזרם החרדי. בניו הם: הרב יהודה בויאר, מתלמידי החזון איש; הרב ירחמיאל בויאר, לשעבר ראש עיריית בני ברק; ונחום בויאר, איש ציבור חרדי בתל אביב.