אברהם אפרים רוזינג
 | |
| לידה |
21 באפריל 1878 ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
15 בספטמבר 1969 (בגיל 91) |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות |
? – 15 בספטמבר 1969 |
  | |
הרב אברהם אפרים רוזינג (21 באפריל 1878, י"ח בניסן תרל"ח, ליטא - 15 בספטמבר 1969, ג' בתשרי תש"ל, ישראל) היה רב ליטאי שכיהן בעיירות שונות בליטא ובאוקראינה. בסוף ימיו חי ופעל בישראל ונחשב לזקן רבני ליטא בארץ ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בעיירה וינוטא שבפלך קובנה ליעקב דוד ופרומה רוזינג. סבו מצד אמו היה רבה של פיקלן במחוז טלז דמות מופת בעולמה של תנועת המוסר וכונה 'רבי אברהמ'לה חריף'[1] דודו היה רבי משה שלמה שפירא מאייראגולה, ששימש ר"מ בוורשה.
נשא לאשה את גיטא ריינה בת אלחנן ראובן 'סגן כהן' מסלנט. לאחר נישואיו למד בכולל הפרושים המפורסם באישישוק, בתקופה זו התקרב לרבי ישראל מאיר הכהן, "החפץ חיים". הוא למד מפי רבי יעקב מאיר קמינצקי מראגולה ומפי רבי גרשון מנדל זיו מטווריג ונסמך להוראה בידי רבי יחיאל מיכל הלוי אפשטיין מנובהרדוק בעל "ערוך השולחן", רבי חיים סגלוביץ מו"צ דווילנא, רבי מנחם מנדל חן ראש ישיבת "תומכי תמימים" בניעזין, רבי משה בצלאל לוריא מסובאלק, רבי מרדכי יצחק רבינוביץ מסלאנט ורבי אפרים זלמן סלוצקי מווילנה. בהמשך עשה בישיבת כנסת ישראל (סלבודקה) ונסע בשליחות המוסד למסע גיוס תרומות בפריז. בעקבות פולמוס המוסר עזב את הישיבה ונסע ללמוד בקיבוץ של רבי חיים עוזר גרודזנסקי.
זמן קצר התגורר הזוג בבית הוריה בסלנט, ואז התמנה למשרת רבנות ראשונה בעיירה וויאזובקה בפלך ווהלין בהמלצת רבי מרדכי דב טברסקי מהורניסטייפול. בשנת ה'תרע"ה, 1915, עבר לכהן כרבה של העיירה ליעפולי בפלך חרקוב.
בראשית תקופת מלחמת העולם הראשונה, טיפל וריכז את העזרה לפליטים מליטא שנהרו לתחומי אוקראינה, לבקשתם של רבי שלום דובער שניאורסון מחב"ד ורבי חיים עוזר גרודזנסקי. במסגרת פעילות זו דאג לצרכים גשמיים, להקמת תלמודי תורה לילדים ולבניית מקוואות טהרה.
בשנת ה'תרע"ו, 1916, התמנה כרב בעיר בבריצ'י שבפלך צ'רניגוב. לבקשת רבי יוסף יוזל הורוביץ ("הסבא מנובהרדוק") החזיק וקיים את ישיבת "בית יוסף" ואף ייסד סניף נוסף לישיבה בעיר ניעז'ין הסמוכה, שבראשו העמיד את הרב דוד בליאכר.
בהמשך נמלט בחזרה לליטא מפני פורעי פטליורה, יחד עם רבים מתלמידי הישיבה והרב אברהם אהרן בורשטין מטבריג. הוא דחה הצעות רבנות בבריסל בשל מצבה הרוחני הירוד לטעמו של הקהילה המקומית. ואז, ב-1928 התמנה כרבה של שימבורג במחוז בויסק בלטביה. בהמלצת הרב מנחם מנדל זק מריגה והרבי יוסף יצחק שניאורסון מחב"ד. בשימבורג התמקד בפעילות רבנית ובהתרת עגונות לעגונות מלחמת העולם הראשונה. וסייע להקמתה מחדש של ישיבת דווינסק, שנקראה מעתה ישיבת "אור שמח" על שם ספרו של רבי מאיר שמחה הכהן[2].
בשנת 1935, ה'תרצ"ה עלה לארץ ישראל בעקבות בנו ושימש זמן קצר כרב בכפר מל"ל (שנקרא אז עין חי) ומשם עבר לתל אביב. בתל אביב המשיך לשאת דרשות לחיזוק הדת, וכיהן בהתנדבות כאחראי הכשרות בבית חולים הדסה. כן ייסד בבית הכנסת הגדול קבוצה בשם "תהילת ישראל" לאמירת תהילים.
לאחר שאזל כספו שהביא עמו מחו"ל ובהיעדר הכנסה חדשה, נסע לדרום אפריקה שהייתה בה אז קהילת מהגרים גדולה מיוצאי ליטא, שם התמנה לרב בית הכנסת פוניבז' בקייפטאון. לאחר שהוטב מצבו החומרי שב לארץ ישראל בשנת ה'תש"ח, את מגוריו קבע בתל אביב ופעל רבות ב"בית המדרש חרדים" ברחוב החשמונאים.
תקופה לאחר מכן עודד אותו הרב יוסף שלמה כהנמן מישיבת פוניבז' להעביר את מגוריו לקריית הישיבה בבני ברק, כדי שישמש דוגמה של רב וגאון מהדור הקודם של רבני ליטא, ויהיה דמות לחיקוי והשראה לצעירים ולילדי הפליטים במוסד "בתי אבות". בעקבות מחלת אשתו, נזקק לעזרת בתו ועבר להתגורר בביתה ברמת גן. בתקופה זו התמנה לרב בית הכנסת "אוהל שם" בגבעתיים, שם נתן שיעורי תורה בקביעות עד סוף ימיו.
בשני ימי ראש השנה ה'תש"ל התפלל בבית הכנסת "אהל שם", אך למחרת בצום גדליה, הלך לעולמו. הוא נקבר בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז'.
צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בתו, חיה פרומה ברשינסקי
- בנו, שרגא פייביש
מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חלקם הגדול של כתביו אבד בשואה ולא נותר כי אם מעט מזעיר והם:
- ספר שו"ת פרי איתן על הלכות שחיטה[6] עם הסכמותיהם של הרב חיים הלוי סולובייצ'יק והרב אליהו קלצקין
- ספר "מעדני שולחן" – חידושים ובאורים על פרשת השבוע[7]
- ספר "מטבע של אברהם"[8] הכולל מאמרי תורה ויראה המבוססים על דרשותיו ברבים וכן זיכרונות הכוללים תיעוד היסטורי מרתק מחיי קהילות הקודש במזרח אירופה לפני השואה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב מרדכי גלזמן, "לטביה ורבניה", ריגא לטביה, תש"פ (עמ' 246)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נמסר כי הסבא מקלם סיפר שנסע אליו ללמוד צורת תפילה מהי. ראו ערכו אצל משה מרקוביץ, שם הגדולים השלישי, כתב יד הספרייה הלאומית. ספרו 'חידושי אברהם חריף' ראה אור בקריית ספר בשנת ה'תשס"ג.
- ^ ראו בהרחבה על פרשה זו בספרו "מטבע של אברהם", עמ' 457
- ^ אלחנן ברשינסקי, ליקוטי אלחנן, חיפה, ישראל: הוצאה עצמית, תשנ"ד
- ^ ראה סקירה על הספר מאת הרב יואל קטן, מורשת ישראל - אסופת מאמרים על התורה, המעין, ניסן, תשע"ה
- ^ מיכאל ברשינסקי, מורשת ישראל, חיפה, ישראל: תשע"ד
- ^ אברהם אפרים ראזינג, שו"ת פרי איתן, בני ברק, ישראל: מכון "נחלת צבי", תשנ"ט
- ^ אברהם אפרים רוזינג, מעדני שולחן, חיפה: אלחנן ברשינסקי, הוצאה עצמית, תשל"ד
- ^ אברהם אפרים רוזינג, מטבע של אברהם, חיפה, ישראל: מיכאל ברשינסקי, הוצאה עצמית, תשס"ט
| בקרת זהויות |
|
|---|