אליהו קלצקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב אליהו קלצקין
רבי אליהו קלצקין בערוב ימיו בארץ ישראל (צילום: צדוק בסן)[1]
רבי אליהו קלצקין בערוב ימיו בארץ ישראל
(צילום: צדוק בסן)[1]
לידה 8 באוגוסט 1852
כ"ב באב תרי"ב עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במאי 1932 (בגיל 79)
י"ז באייר תרצ"ב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות לובלין וירושלים
תקופת הפעילות ? – 22 במאי 1932 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות רבני ליטא
תחומי עיסוק תלמוד, הלכה, פסיקה, דרשות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי אליהו קלצקין (קלאצקין; ברוסית: Елья Кляцкин; כ"ב באב תרי"ב, 8 באוגוסט 1852, אושפול, פלך קובנה, רוסיה (ליטא) – י"ז באייר תרצ"ב, 22 במאי 1932, ירושלים) היה רב ופוסק הלכה, רבה של לובלין ושל קהילות נוספות. חיבר ספרים רבים, ספרי שו"ת ודרשות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליהו קלצקין נולד באושפול שבפלך קובנה של רוסיה (ליטא) בכ"ב באב תרי"ב (1852), בנם של חיה שרה בת זאב וולף מאושפול ושל הרב נפתלי הרץ קלצקין (תקפ"גתרנ"ד), בן למשפחת רבנים מיוחסת, בעל "אילה שלוחה" (תרע"ב), חסיד ליובאוויטש, ששימש באותם ימים כרבה של העיירה, ולימים כרבה של שימבורג (שנברג) שבפלך קורלנד (מצאצאי רבי יעקב ריישר). ארבעה מאחיו שימשו אף הם כרבנים בקהילות שונות: רבי ישראל איסר יעקב קלצקין שימש רבה של ליבנהוף, במחוז דווינסק שבפלך ויטבסק; רבי אברהם קלצקין היה רבה של ליוזנא; רבי שניאור זלמן קלצקין היה רבה של רוגצ'וב; ורבי משה צבי קלצקין, רבה של רומנוב. שני אחים אחרים, דוד וראובן קלצקין, סירבו לשמש ברבנות ועסקו במסחר. מסופר שאמו, שהייתה אף היא ממשפחה מיוחסת, שרפה את מגילת היוחסין שלה, כדי שבניה לא ייסמכו על ייחוסם אלא יקפידו להקדיש את כל זמנם ללימוד תורה.

בהיותו בן 13 כבר התפרסם כעילוי, בקי בכל הש"ס, וחיבר חיבור קצר שבו ביקש להסביר את מחלוקות התנאים והאמוראים בתלמוד, לפי שיטות סדורות, גם כשהנושא המעשי של המחלוקת אינו זהה.[2] זמן קצר אחר כך נישא לבתו בת ה-12 של נחמן יעקבסון משקלוב, אדם עשיר, קבלן של הממשלה,[3] שהיה נכדו של רבי אהרן מסטרשלה, מה שהעניק יוקרה לשידוך בסביבה החסידית שבה חי באותה עת.[4] לפי המסופר, חותנו העמיד לו בביתו חדר לימוד מיוחד, והציב בפתחו שוער שימנע מאנשים להפריעו. בתקופה זו בשקלוב ניהל קשרים תורניים עם רבה של העיר באותה תקופה, רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין.

בשנת תרל"ה (1875), כשהיה בן 23, עקר בעקבות חמיו לבירה פטרבורג, שם נפגש עם המלבי"ם ועשה עליו רושם רב. הוא ביקש להמשיך ללמוד, ולאחר ששמע שישנם ספרים עבריים רבים בספרייה הקיסרית, הלך לבקר בה. בהשפעת העיתונאי מיכאל לוי רודקינסון (פרומקין), קרוב משפחתו (אף הוא נכדו של ר' אהרן מסטרשלה), ששהה בעיר באותה עת, למד קלצקין בספרייה בכחות עצמו לימודים כלליים ורכש ידע נרחב בשפות (רוסית, גרמנית ולטינית) ובמדעים.[5] בפטרבורג עזבה משפחת חמיו ועמה אשתו את הדת, ובעקבות כך התגרש ועזב את פטרבורג, כשהוא מותיר בידי אשתו את בנו ושתי בנותיו.

בין השנים תרל"ה-תרל"ו למד ב"קיבוץ הפרושים" באיישישוק, שבו למדו גברים שפרשו מביתם לצורך לימוד רצוף. בראש חודש אלול תרל"ו נישא בנישואים שניים לליבֶּה יֶנטה (ליבא יענטע),[6] בתו של הרב ברוך מרדכי ליבשיץ (תקס"טתרמ"ה), מחבר "ברית יעקב" ורבן של סמיאטיץ, וולקוביסק, נובהרודוק ושדליץ.[7] בנם הוא הפילוסוף והפובליציסט יעקב קלצקין.

בתרמ"א התמנה למשרה רבנית ראשונה, בעיירה בּרֶזי (קרטוז-ברזה (אנ')) שבפלך גרודנה. חיפושיו אחרי רבנות עיר גדולה יותר באזור מגוריו נתקלו בקשיים, מאחר שבקהילה החב"דית ששלטה בתחום הרבנות באזור זה, ראו כבגידה את העובדה שלא הזכיר בספרו "אבן הראשה" את מנהיגי חסידות ליובאוויטש.[8]

בתר"נ בחרה בו קהילת טיקטין לרב, אך הוא סירב לכתב הרבנות שנשלח אליו.[9] בתרנ"ב (1892) נבחר כרבה של לובלין, אך מסיבה כלשהי זכה במינוי בפועל הרב הלל ליבשיץ רבה של סובלק.

משנת תרנ"ד (1894) עד תר"ע (1910) שימש רבה של מריאמפולה. ובשנה זו התמנה לבסוף כרבה של לובלין.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה פעיל מאוד במתן היתרי עגונות, לאלמנות המלחמה הרבות.

היה תומך נלהב של העלייה לארץ ישראל ושל ההתיישבות בה, ואף יצא כנגד המתנגדים למפעל הציוני[10]. לפיכך כאשר בטבת תרפ"ה נפטרה אשתו, בגיל 74,[6] ולקראת סוף אותה שנה עזב בחשאי את לובלין, מחשש שמא ימנעו אותו בני הקהילה מלעזוב, ועלה לארץ ישראל דרך וינה. הוא הגיע ליפו ביום כ' אלול, ומשם נסע לצפת ולירושלים, שבה בחר להשתקע.

הכתובה השלישית של רבי אליהו קלצקין

זמן קצר לאחר בואו לירושלים, מינה אותו הרב יוסף חיים זוננפלד לעמוד בראש ישיבת "אהל משה". בשנת תרפ"ז נישא בשלישית, לאלמנה מושא חן בת חיים יוסף.[11]

בירושלים היה מעורב בנושאים ציבוריים שעמדו על הפרק: בטבת תרפ"ח חתם על הכרוז הקורא לבטל את החברות בוועד הלאומי. בקיץ תרפ"ט חתם יחד עם רבנים מהשורה הראשונה ביהדות החרדית על קול קורא, לקראת הכנסייה הגדולה השנייה שנועדה להתקיים בווינה בסוף אותה שנה. הוא עצמו לא השתתף בה.

רבי אליהו קלצקין נפטר ב-י"ז באייר תרצ"ב (1932), בשנת ה-80 לחייו, ונקבר בהר הזיתים סמוך לקברו של המהרי"ל דיסקין. רבני ירושלים הכריזו על ביטול מלאכה וקהל גדול ליווהו[12].

בי"ט באייר נערך מספד גדול בישיבת מאה שערים, בנוכחות רבני ירושלים וקהל גדול. ההספדים נמשכו עד לשעה מאוחרת בלילה ונשאו בהם דברים, הרב הראשי לארץ ישראל הרב הראי"ה קוק, הרב איסר זלמן מלצר, הרב שמואל רפפורט, הרב יעקב משה חרל"פ והרב יחיאל מיכל טוקצינסקי[13].

ארכיונו האישי שמור בספרייה הלאומית[14].

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יעקב קלצקין, "אב ובנו", זוטות, ברלין: אשכול, תרפ"ה.
  • יעקב קלצקין, "אבי, ר' אליהו קלצקין", כתבים; הביא לבית הדפוס: אברהם קריב, תל אביב: עם עובד, תשי"ג, עמ' 304–319.
  • תולדות המחבר בתוך ספר אבן פנה, ירושלם : מכון שמעתתא, תשפ"ג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמונה זו פותחה על ידי הצלם מהתשליל ב-1932, שנת פטירת הרב קלצקין. על פי הרשום בקטלוג הספרייה הלאומית, היא צולמה כנראה שנים אחדות קודם, עבור חוברת תעמולה של בית היתומים דיסקין, שהרב קלצקין היה חבר הנהלתו.
  2. ^ כלשונו: "קונטרס שיטות לבאר בדרך פשוט דתנאי ואמוראי הש"ס לטעמייהן אזלי במחלוקותיהם"; הוא הדפיס לימים קטעים לדוגמה מחיבורו זה בהקדמת ספרו "אבן הראשה".
  3. ^ א"ז רבינוביץ, "זכרונות", כתבים מקובצים, כרך ג, תל אביב: ועד היובל (דפוס אחדות), תרצ"ה, עמ' 316 (המאמר פורסם במקור בכתב העת מאזנים ד (תרצ"ג) בעקבות מותו של אליהו קלצקין.
  4. ^ ביהדות ליטא באותה תקופה נישואים בגיל צעיר כזה היו בגדר הנורמה. עשירים שאפו להשיא לבנותיהם עילויים מפורסמים, תמורת נדוניה גדולה. בנוסף, מקובל היה שאבי הכלה ייתן לחתנו הצעיר "קעסט" (קֶסט) – מזונות, ובכלל זה מגורים – על מנת שזה יעסוק בלימוד התורה עוד מספר שנים מבלי לדאוג לפרנסה.
  5. ^ מנדל סודארסקי מצטט את הרב חיים הלר, שטען כי גדולי המתמטיקאים בפטרבורג הודו כי הם עומדים לפניו (בהיותו בשנות העשרים לחייו) כתלמידים לפני רבם (סודארסקי, "יעקב קלצקין און זיין רבנים-משפחה", בתוך: ליטע, כרך ב; עורך: חיים לייקאוויטש, תל אביב, פארלאג י.ל. פרץ, 1965, עמ' 777).
  6. ^ 1 2 "יעקב קלצקין", גנזים: קובץ לתולדות הספרות העברית בדורות האחרונים, ה (תשל"ז 1977), 42.
  7. ^ על הרב ברוך מרדכי ליבשיץ ומשפחתו ראו: הלל נח מגיד שטיינשניידער, יעקב קלאצקי, עיר ווילנא', חלק א, וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראם, תר"ס, עמ' 164, באתר היברובוקס.
  8. ^ בשנת תרמ"ז, לפני הדפסת הספר, כתב לו אחיו רבי אברהם קלצקין (חסיד חב"ד בעצמו): "וגם אבקש עצה ותחבולה אשר יוזכר שם כבוד אדמו"ר הגאון בעל צמח צדק אשר היה גאון אמיתי וחסיד ועניו, מהראוי להזכירו... ואם רצונך נוטה לזה הודיענו נא ונשלח איזה עניין מדברי רבינו נבג"מ [=נשמתו בגנזי מרומים] ותוכל להזכירו בשם רבינו ואין בזה תפיסה למתנגדים, כי הלא תוכל להתנצל... ושערי תירוצים לא ננעלו". ולאחר הדפסת הספר במכתב מיום ג' בשבט תרמ"ח הוא התרעם: "אינו נושא ונותן בדברי אדמו"ר ז"ל (הצמח צדק) אשר זה נחשב בפה להתנגדות גדולה להעלים עין מדבריו מכל וכל". המכתבים מצוטטים אצל: משה זעירא, "רבי אליהו קלצקין - אב"ד לובלין", ישורון טו, עמ' תשסג, הערה 69.
  9. ^ כתב הרבנות שמור בספריה הלאומית בירושלים, וצילום שלו נדפס אצל זעירא "רבי אליהו קלצקין - אב"ד לובלין", ישורון טו, עמ' תשסד.
  10. ^ ראה הצפירה (יב ניסן תר"ס) עמ' 315-314 וכן מכתב שכתב לגיסו בו הוא מבסס את יחסו האוהד לציונות על מקורות בדברי "הש"ס, השולחן ערוך ורבותינו הראשונים והאחרונים", לעומת ה"עקשות, הוויכוח בפטפוטי דברים של אותם שבדו להם" את אותן הטענות נגד הציונות.
  11. ^ שם אשתו על פי הכתובה, השמורה בספריה הלאומית (ראו תמונה).
  12. ^ על מהלך הלוויה, ופרטים מעיתונות התקופה, ראו עוד: אבישי אלבוים, מה קרה בהלויית הרב אליהו קלצקין?, "עם הספר", 14/05/2012.
  13. ^ ראו, שערי ציון שנה 12 ניסן-סיוון תרצ"ב, עמ' לא-לב, באתר היברובוקס
  14. ^ ארכיון אליהו קלצקין, בספרייה הלאומית