L.A. Woman (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"L.A. Woman"
דף צהוב בגודל A4 עם המילים של L.A. Woman שנכתבו על ידי ג'ים מוריסון, נמצא בבריטניה ונמכר ב-13,000 לירה שטרלינג ב-2009
דף צהוב בגודל A4 עם המילים של L.A. Woman שנכתבו על ידי ג'ים מוריסון, נמצא בבריטניה ונמכר ב-13,000 לירה שטרלינג ב-2009
שיר בביצוע הדלתות
מתוך האלבום L.A. Woman
יצא לאור 19 באפריל 1971
הוקלט דצמבר, 1970 - ינואר, 1971
מקום הקלטה The Doors' Workshop, לוס אנג'לס
סוגה בלוז רוק,[1]
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך

7:49 (גרסה מקורית)

7:59 (גרסת המיקס ליובל ה-40 ללהקה)
חברת תקליטים אלקטרה רקורדס
כתיבה הדלתות[2]
לחן ג'ים מוריסון עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה הדלתות, ברוס בוטניק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"L.A. Woman" (בעברית: "אשת לוס אנג'לס") הוא שיר של להקת הרוק האמריקאית, הדלתות. השיר הוא שיר הנושא של האלבום L.A. Woman, האלבום האחרון בו הסולן ג'ים מוריסון השתתף לפני מותו ב-3 ביולי 1971. בשנת 2014, LA Weekly הכתיר אותו כשיר הטוב ביותר בכל הזמנים שנכתב על העיר לוס אנג'לס.[3]

בשנת 1985, ארבע עשרה שנים לאחר מותו של מוריסון, ריי מנזרק ביים,[4] וריק שמידלין הפיק וידאו קליפ לשיר. השיר שודר ב-MTV ונכלל בסרט "Dance on Fire" של הדלתות.[5]

גיטריסט הלהקה, רובי קריגר, ציין שוב ושוב את "L.A. Woman" כ"שיר הדלתות המובהק".[6][7][8] בשנת 2013 נבחר השיר לשיר הרוק הקלאסי ה-40 הטוב ביותר על ידי תחנת הרדיו הניו יורקית Q104.3.[9]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הוקלט בלוס אנג'לס, בין דצמבר 1970 וינואר 1971. מוריסון הקליט את שירתו בחדר האמבטיה שלו בשל ההדהוד שהחדר יצר.

מארק בנו היה הגיטריסט השני בהקלטת השיר, ולהקלטה הצטרף גם על גיטרת הבס, ג'רי שף.

גרסת השיר שיצאה לכבוד יובל ה-40 של הלהקה פותחת בריף גיטרה של השיר האמריקאי-עממי, "My Country Tis of Thee".

מילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"L.A. Woman" נחשב ל"פרידה הסופית" של מוריסון מלוס אנג'לס, לפני שעבר לפריז, צרפת.[10] מילות השיר שואבות השראה מהרומן הטרנסגרסיבי של ג'ון רצ'י, City of Night, שפורסם בשנת 1963,[11][12] בעוד שכותרתו מבוטאת כמטפורה, המגלמת את לוס אנג'לס כאישה.[4] בתיאורה של הסופרת מליסה אורסולה דון גולדסמית' הוא משמש גם לתיאור הטופוגרפיה והאטמוספירה של העיר.[13]

בקודה של השיר, מוריסון חוזר על הביטוי "מר מוג'ו ריסין" ("Mr. Mojo Risin"), שהוא אנגרמה של שמו, "ג'ים מוריסון".[14] מתופף הדלתות, ג'ון דנסמור, הסביר מאוחר יותר את סיפור השורה:

אחרי שהקלטנו את השיר, הוא כתב את "Mr. Mojo Rising" על לוח ואמר, "תראו את זה". הוא מזיז את האותיות וזו הייתה אנגרמה לשמו. ידעתי שמוג'ו הוא מונח מיני מהבלוז, וזה נתן לי את הרעיון ללכת לאט וכהה עם הקצב. זה גם נתן לי את הרעיון להאיץ את זה לאט כמו אורגזמה.[15]

גיליון צהוב של נייר A4 עם מילות השיר, בכתב ידו של מוריסון, נמכר במכירה פומבית בברקשייר, בריטניה עבור 13,000 ליש"ט ב-4 באוגוסט 2009.[16]

ג'ון דנסמור אמר בסרט התיעודי The women of L.A women כי הקטע: Cops in cars The topless bars Never saw a woman so alone. מתייחס כמטאפורה לעיר לוס אנג'לס שמתאר אותה כמו אישה.

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדלתות

מוזיקאים נוספים

גרסת בילי איידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

"L.A. Woman"
סינגל בביצוע בילי איידול
מתוך האלבום Charmed Life
יצא לאור 23 ביולי 1990[19]
סוגה בלוז רוק עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בי-סייד License to Thrill
אורך

5:29 (גרסת אלבום)

3:58 (עריכת סינגל)
חברת תקליטים קרייסליס רקורדס
כתיבה הדלתות
לחן ג'ים מוריסון עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה קית' פורסי
כרונולוגיית סינגלים של הדלתות
"Cradle of Love"
(1990)
"L.A. Woman"
(1990)
"Prodigal Blues"
(1990)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הזמר האנגלי בילי איידול הקליט גרסת כיסוי של "L.A. Woman" לאלבום האולפן הרביעי שלו Charmed Life. כסינגל השני מהאלבום, הגרסה של איידול הגיעה למקום ה-52 בבילבורד הוט 100 באוקטובר 1990.[20] הקליפ של השיר בוים על ידי דייוויד פינצ'ר וזכה לביקורות רבות ב-MTV.[21][22]

הדלתות וג'ים מוריסון השפיעו על איידול בשנותיו הראשונות בתעשיית המוזיקה.[23] בריאיון לסוכנות הידיעות Associated Press בשנת 1990, איידול התייחס לפרשנות שלו לשיר בהשוואה למקור של הדלתות: "ג'ים מוריסון שר על אמריקה או על לוס אנג'לס כמיקרוקוסמוס של אמריקה שהוא היה מאוד משובש ממנה, באמת, עד כדי כך שהוא עזב אותה לאירופה, ואילו אני להפך. עדיין יש לי קצת רומן עם אמריקה ולכן זה מרגש להיות 'המלאך האבוד'".[24]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Greg Brodsky, 11 Great Classic Rock Driving Songs: Reader Favorites, Best Classic Bands, ‏2023-11-22 (באנגלית בריטית)
  2. ^ 1 2 Botnick, Bruce (2007). L.A. Woman (40th Anniversary edition CD booklet). The Doors. Rhino Records. R2-101155.
  3. ^ "The 20 Best Songs Ever Written About L.A.", LA Weekly, ‏2014
  4. ^ 1 2 THE DOORS | Mr. Mojo Risin': The Story of L.A. Woman Q&A and Performance, נבדק ב-2024-05-13
  5. ^ The-Doors-The-Soft-Parade-A-Retrospective - Cast, Crew, Director and Awards - NYTimes.com, web.archive.org, ‏2012-11-02
  6. ^ Devon Ivie, The Greatest and Trippiest of the Doors, According to Robby Krieger, Vulture, ‏2021-09-28 (באנגלית)
  7. ^ 1 2 3 The Doors, Mr. Mojo Risin': The Story of L.A. Woman, 2011
  8. ^ Smith, Rob, "The Doors' L.A. Woman: The Story Behind Each Track", Ultimate Classic Rock, 2021
  9. ^ The Top 1,043 Classic Rock Songs of All Time: Dirty Dozenth Edition, web.archive.org, ‏2013-12-14
  10. ^ James Riordan, Jerry Prochnicky, Break on Through: The Life and Death of Jim Morrison, Harper Collins, 1992-10-30, ISBN 978-0-688-11915-7. (באנגלית)
  11. ^ Jim AllenJim Allen, 4/19 The Stories Behind the Songs of the Doors' Last Hurrah, 'L.A. Woman', Ultimate Classic Rock, ‏2016-04-19 (באנגלית)
  12. ^ The Doors, "L.A. Woman" « American Songwriter, web.archive.org, ‏2019-11-07
  13. ^ Melissa Ursula Dawn Goldsmith, Listen to Classic Rock! Exploring a Musical Genre, ABC-CLIO, 2019-11-22, ISBN 978-1-4408-6579-4. (באנגלית)
  14. ^ BBC Radio 2 - Mr Mojo Risin', BBC (באנגלית בריטית)
  15. ^ Weiss, Jeff, "L.A. Woman: Track List", LA Weekly, 2012
  16. ^ Paul Fraser Collectibles | Jim Morrison's lyrics open The Doors at auction for $20,700, web.archive.org, ‏2012-03-18
  17. ^ Gerstenmeyer, Heinz, The Doors - Sounds for Your Soul - Die Musik Der Doors, 2011, עמ' 165, ISBN 978-3-8311-2057-4
  18. ^ L.A. Woman - The Doors | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2024-05-13
  19. ^ Smith, Robin, This Week - The Next Seven Days in View, Record Mirror, 1990, עמ' 28
  20. ^ Billy Idol | Biography, Music & News, Billboard (באנגלית אמריקאית)
  21. ^ Jessica Kiang, Best To Worst: David Fincher’s Complete Music Videography Ranked, IndieWire, ‏2014-09-29 (באנגלית אמריקאית)
  22. ^ Billboard, "The Clip List" 102, 1990, עמ' 54
  23. ^ We've Got A File On You: Billy Idol, Stereogum, ‏2021-09-16 (באנגלית)
  24. ^ Sep 24, 1990, page 12 - Centre Daily Times at Newspapers.com, Newspapers.com (באנגלית)