מרגלי יהושע ביריחו

מרגלי יהושע בן נון ביריחו, הוא סיפור מקראי המתואר בספר יהושע, פרק ב'. על פי המסופר במקרא, יהושע בן נון שלח שני מרגלים לרגל את הארץ ואת יריחו.

הסיפור במקרא

על פי המסופר במקרא יהושע שלח שני מרגלים שמשימתם הייתה: ”לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ” (יהושע, ב', א'). המרגלים חצו את הירדן הגיעו ליריחו ונכסו לביתה של רחב הזונה. דבר הגעתם נתגלה למלך יריחו והוא שלח שליחים לתפוס אותם. רחב החביאה את המרגלים בביתה והטעתה את השליחים בכך שהפנתה אותם לרדוף אחרי הזרים לכיוון מעבר הירדן. לאחר מכן השביעה רחב את המרגלים להציל אותה ואת בני משפחתה תמורת הצלתם. המרגלים נשבעו לרחב וחזרו לספר ליהושע על חוות הדעת החיובית שמסרה רחב על הפחד של העמים מפני ישראל.

מגמת הסיפור

חוקרים נחלקו ביניהם בנוגע לפרשנות המגמה של סיפור שליחת המרגלים. יש שהעריכו את הסיפור ואת דמויותיו באופן חיובי, כחלק מהמגמה של ספר יהושע המציגה את יהושע כממשיכו של משה. המגמה מופיעה בדבר ה', כבר בפרק הראשון של הספר: ”כַּאֲשֶׁר הָיִיתִי עִם מֹשֶׁה אֶהְיֶה עִמָּךְ...” (יהושע, א', ה') ועל פי גישה זו, יהושע נהג כפי שנהג משה קודמו, ששלח מרגלים. גם דמותם של המרגלים ורחב מוצגים באופן חיובי, באשר רחב הצילה את המרגלים מפני הכנענים והמרגלים השיבו לה כגמולה והצילו אותה מגורלם של יושבי כנען שהושמדו על ידי ישראל. הצהרת האמונה הייחודית של רחב: (ט) וַתֹּאמֶר אֶל הָאֲנָשִׁים יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ, וְכִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם: (י) כִּי שָׁמַעְנוּ אֵת אֲשֶׁר הוֹבִישׁ ה' אֶת מֵי יַם סוּף מִפְּנֵיכֶם בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לִשְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן לְסִיחֹן וּלְעוֹג אֲשֶׁר הֶחֱרַמְתֶּם אוֹתָם: (יא) וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם, כִּי ה' אֱ‑לֹהֵיכֶם הוּא אֱ‑ל בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת הצהרה מעין זו, ללא הבעת ביקורת גלויה או אפילו רמוזה בפסוקים מעידה על מעלתה של הדמות. מסתבר שהצהרה והערכה ברוח זאת לדמותה של רחב עודדה את הכיוון הדרשני בדבר נישואי רחב ליהושע. אולם יש חוקרים שראו בסיפור המרגלים, סיפור ביקורתי כלפי יהושע והמרגלים. על יהושע על שליחת המרגלים שלא לצורך, את המרגלים על שנתפסו ברגע שהגיעו לעיר ושליחותם פסקה. על-פי פירוש זה, כישלונם אף מועצם ומודגש באמצעות פועלה של רחב, שניצלה את הסיטואציה על מנת להציל עצמה ואת בני משפחתה, בניגוד לצו המפורש להחרים את יושבי ארץ כנען. זקוביץ, אף רואה בסיפור זה סיפור הומוריסטי המציג את המרגלים ואת יהושע באופן נלעג. בשל העובדה שהמגמה של הסיפור אינה גלויה ומפורשת, נדמה שלאמצעים הספרותיים, מבנה הסיפור, השוואתו לסיפורים ולמודלים סיפוריים עשויה להיות השפעה גדולה.

השוואת הסיפור לסיפור חטא המרגלים ומשמעותה

ההשוואה בין סיפור מרגלי יהושע לסיפור מרגלי משה נזכרת על ידי פרשנים וחוקרים רבים. ההתייחסות הראשונה להשוואה זו מצויה כפי הנראה בבחירת סיפור זה כהפטרה לפרשת שלח שסיפור חטא המרגלים עומד במרכזה. ההשוואה מתחזקת כמובן מן העובדה שיהושע עצמו השתתף כאחד מגיבורי סיפור מרגלי משה.

ההשוואה בין שני הסיפורים ומשמעותה, עשויה לשפוך אור על הערכת התנהלותו של יהושע והמרגלים מצד אחד, ושל רחב מצד שני בסיפור שלפנינו. כעולה מגישותיהם השונות של הפרשנים והחוקרים בסוגיה זו.

הפרשן הראשון שעמד על רכיבי ההשוואה ומשמעותם היה דון יצחק אברבנל בפירושו לסיפור המרגלים בתורה (במדבר י"ג-י"ד), לכמה מן החוקרים ההשוואה מוכיחה את מגמתו החיובית של סיפור המרגלים בבית רחב גישה זו בולטת בספרו של עסיס על ספר יהושע. ההערכה החיובית נובעת מן הניגוד הגדול שבין הסיפורים ביחס לדרך בה הם נשלחו (שני אנשים שנשלחו חרש מול שנים עשר נשיאים שנשלחו עם פרסום גדול), ובעיקר מן התוצאות של הדיווח של המרגלים, שבסיפור המרגלים בתורה נגמר ברפיון ידיים שיצא מפי המרגלים ועבר אל העם, ואילו בסיפור המרגלים בבית רחב, בדיווח אוהד, ובהמשך מלחמה על הארץ. לגישה זו, סיפור מרגלי יהושע מהווה תיקון לחטא מרגלי משה. סיפור החטא של מרגלי משה גרם לעונש ההליכה במדבר במשך ארבעים שנה, ואילו סיפור מרגלי יהושע פותח את סיפורי כיבוש הארץ.

לצד זה קיימת גישה הפוכה המתנגדת לפרשנות החיובית לסיפור מרגלי יהושע, בראש ובראשנה בשל העובדה שסיפור זה נעדר גבורה מצד שני המרגלים שנתפסו מיד, ושהתנהלותם הובלה על ידי רחב, וכשתוצאה מגילויים והצלתם על ידי רחב נאלצו להציל את רחב הכנענית ואת כל בני משפחתה הכנעניים בניגוד לצו המופיע בתורה להחרים את כל יושבי ארץ כנען. זקוביץ אף ראה בסיפור זה, סיפור הומוריסטי, המתאר את התנהלותם השלומיאלית של המרגלים שנפלו ברשתה של רחב הכנענית. ורואה לפיכך בסיפור המרגלים, סיפור ביקורתי על יהושע, המרגלים ורחב.

לצד שתי תפיסות מנוגדות אלו, יצוין כי בקריאת הסיפור, קשה עד בלתי אפשרי להוכיח את מגמתו החיובית של הסיפור לנוכח העובדה שהסיפור המסתיים בהצלת רחב, אכן עומד בניגוד לצו ה' להחרים את יושבי כנען. מאידך, קשה גם להוכיח את מגמתו השלילית של הסיפור בשל התיאור החיובי של רחב כאישה שהצהירה הצהרה אמונית בנוגע לכוחו של ה' ושל ישראל וכסיפור מקדים לסיפורי כיבוש הארץ. גישה ממוצעת בין שתי התפיסות מוצעת על ידי י' רייס הטוענת שהסיפור שלפנינו מעלה מתח וקונפליקטים סביב העקרונות התאולוגיים המצויים בספר יהושע בין הצלחה וכישלון בכיבוש הארץ ושאלות הקשורות להתנהלותם של יהושע וישראל על מול מצוות החרמת יושבי כנען. מתח זה תורם למבוכה ולקושי להכריע בהערכה השיפוטית לדמותה של רחב ולסיפור כולו, ולהפיכת הקורא לשותף פעיל בתהליכים המוצגים במהלך ספר יהושע, ולהכנסתו לעמדה של מבוכה.

זהות המרגלים

זהותם של המרגלים לא מופיעה בכתובים אולם על פי מדרש רבה שני המרגלים הם כלב בן יפונה – שנשלח כבר כמרגל אצל משה רבינו ודיבר טובה על הארץ יחד עם יהושע – וכן פינחס בן אלעזר הכהן. אפשר שהיעדר זהותם של המרגלים הוא מכוון והוא משקף את המיסתורין שבדרך שליחתם בניגוד לסיפור חטא המרגלים.

הרד"ק הסביר בכך את כוונת הכתוב ”שניים אנשים” (יהושע, ב', א') שאלו היו אנשים טובים, בניגוד לעשרה מתוך שנים עשר המרגלים של משה. בנוסף הסביר הרד"ק שיהושע בחר לשלוח את המרגלים בחשאי כדי שלא יקרה כי חשש שאם אנשים ישמעו שצריך ושולחים מרגלים, הם עלולים לפחד ויהושע רצה לשמח את העם עם בשורות טובות שהמרגלים יביאו בחזרתם.

לפי חקר המקרא, היעדר ציון שמם של המרגלים מלמד על סטיית המשימה מהאופן בו יש לשלוח מרגלים, שכן אלה צריכים להיות מקרב האצולה. כך למשל, בהשוואה לסיפור המרגלים במדבר, אלה נשלחו מנשיאי השבטים.^{[דרוש מקור]}

הגעת המרגלים לרחב

לפי חישוב המובא בסדר הדורות, המרגלים יצאו ממקום מחנה ישראל בה' בניסן שהיה יום שישי. לאחר יציאתם של המרגלים, הם נכנסו ליריחו ובאו להתארח בפונדק של רחב. פקידי המלך חשדו באורחים החדשים ודיווחו למלך יריחו כי באו מרגלים מבני ישראל לרגל. מלך יריחו שלח שליחים אל רחב שתוציא את המרגלים מביתה ותסגיר אותם, אך היא מצידה החביאה את המרגלים, ואמרה לשליחי המלך שהמרגלים היו בפונדק אך כבר יצאו לדרך.

ההבטחה לרחב וחזרת המרגלים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

לאחר ששליחי מלך יריחו יוצאים מבית רחב, היא מספרת למרגלים את השמועה שהיא ותושבי יריחו שמעו על ישראל ואת הפחד שלהם מפניהם:

”כִּ֣י שָׁמַ֗עְנוּ אֵ֠ת אֲשֶׁר־הוֹבִ֨ישׁ יְהֹוָ֜ה אֶת־מֵ֤י יַם־סוּף֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם בְּצֵאתְכֶ֖ם מִמִּצְרָ֑יִם וַאֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֡ם לִשְׁנֵי֩ מַלְכֵ֨י הָאֱמֹרִ֜י אֲשֶׁ֨ר בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ לְסִיחֹ֣ן וּלְע֔וֹג אֲשֶׁ֥ר הֶחֱרַמְתֶּ֖ם אוֹתָֽם׃ יא וַנִּשְׁמַע֙ וַיִּמַּ֣ס לְבָבֵ֔נוּ וְלֹא־קָ֨מָה ע֥וֹד ר֛וּחַ בְּאִ֖ישׁ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם ה֤וּא אֱלֹהִים֙ בַּשָּׁמַ֣יִם מִמַּ֔עַל וְעַל־הָאָ֖רֶץ מִתָּֽחַת׃” (יהושע, ב', י'-י"א)