יהודה צבי יבזרוב
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו | |
 | |
| לידה |
1854 מסטיסלב, בלארוס  |
|---|---|
| פטירה |
16 באפריל 1935 (בגיל 81 בערך) תל-אביב, פלשתינה (א"י) |
| מקום קבורה |
בית הקברות טרומפלדור |
| השקפה דתית |
יהדות, ציונות |
  | |
יהודה ליב צבי יֶבזֶרוֹב (בכתיב ארכאי: יעווזעראָוו; ברוסית: Лейб Евзеров; 1854, מסטיסלב, פלך מוהילב, רוסיה (רוסיה הלבנה) – י"ג בניסן תרצ"ה, 16 באפריל 1935, תל אביב) היה רב ומטיף-תועמלן לאומי ("מגיד") מפורסם ברוסיה. מראשי וראשוני חובבי ציון, איש חסלביץ, נמנה עם גדולי המטיפים לרעיון הציוני, יחד עם ר' בצלאל צדיקוב (המגיד צודיקוב), ר' חיים זונדל מכבי (המגיד מקמיניץ), ר' צבי הירש מאסליאנסקי ור' יצחק ניסנבוים.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודה ליב יבזרוב נולד בשנת 1854 בעיר מסטיסלב שבפלך מוהילב שבמערב האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה), בנם של רבקה מאשה ומשה. אביו, סוחר וחוכר קרקעות, נהרג בעת שהשתתף במצור על פּלֶבֶן במסגרת במלחמה העות'מאנית-רוסית ב-1877.
התחנך כרגיל ב"חדר" והמשיך ללימודים בישיבות בעירו מסטיסלב ובחסלביץ שבפלך מוהילב, שבה התגורר במשך מרבית חייו. נישא ללאה דבורה, והיה אב לחמישה. התמנה כרב מטעם בחסלוביץ.
בשנים 1881–1888 פרסם מאמרים בשבועון הפוליטי-ספרותי היידי "יודישעס פֿאָלקס־בלאַט" שערך והוציא אלכסנדר צדרבוים בסנקט פטרבורג, במאסף בן שני הכרים לספרות, ביקורת ומדע "די יודישע פֿאָלקס-ביבליאָטהעק" שערך שלום עליכם (1888–1889), וכן בעיתונים העבריים "המליץ" וב"הצפירה".
בשנת תרמ"ו היה יבזרוב המגיד הראשון שהזמינה אגודת "בני ציון" במוסקבה לעבור בערי רוסיה ועיירות ולעשות נפשות לרעיון הציוני. בהמשך, לאחר היווסד הוועד האודיסאי ב-1890, היה חבר בו, ונסע להטיף מטעמו. בנוסף הטיף מטעם תנועת הציונות המדינית. במשך יותר מ-30 שנה נסע ברחבי רוסיה והטיף לציונות בבתי הכנסת, בתי המדרש ובאספות. נאם ברוח החרדים, והשפיע בעיקר על בני המעמדות הבינוני והנמוך.
לזכותו אגודות רבות של חובבי ציון, והביא רבנים רבים בכנפי התנועה הציונית. בשנת תרנ"ב (1891) פרסם עשרה מכתבים מרבנים נודעים לטובת הציונות בקובץ "שיבת ציון" ("קובץ מאמרי גאוני הדור בשבח ישוב ארץ ישראל") שהוציא אברהם יעקב סלוצקי בוורשה.[1]
ב-1917 היה ציר לוועידה הציונית בפטרוגרד.
בשנת 1922 עלה לארץ ישראל. תחילה התגורר במושבה רחובות, ואחר-כל עבר לתל אביב. שם נהג לשאת דרשה מדי שבת בבית הכנסת הגדול.
נפטר בתל אביב באביב תרצ"ה (1935). נקבר בבית הקברות טרומפלדור.[2] באפיטף שעל מצבתו נכתב: "מהמטיפים הראשונים לחבת ציון".
בתו חיה נישאה לרב משה אליעזר רבינוביץ, שכיהן כרב במוהילב ובאנגליה. שושנה נישאה לרופא ד"ר מאיר גוטליב (פרסם חוברות פופולריות ביידיש בנושאי בריאות הציבור) בוורשה. רחל נישאה לד"ר אשר ספיר. גיטל הייתה רופאת שיניים, ונישאה לעורך הדין וינוקור במוסקבה. ומשה יבזרוב היה מנהל "כרמל מזרחי" בחיפה.
בן אחיו של יבזרוב, אלכסנדר עזר (יבזרוב), היה פוליטיקאי, פעיל ציוני רוויזיוניסט יהודי-רוסי ויזם בארץ ישראל.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 'יבזרוב, יהודה צבי', בתוך: ש"ל ציטרון, לקסיקון ציוני: תולדות אנשי-שם שהצטיינו על שדה הרעיון הציוני, ורשה: ש. שרברק, תרפ"ד 1924.
- 'יעווזעראָוו, יהודה־צבֿי', אין: לעקסיקאָן פֿון דער ניַיער יִידישער ליטעראַטור, באַנד 4, ניו יורק: אַלוועלטלעכער יִידישער קולטור-קאָנגרעס, 1961, ז' 278. (ביידיש)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "יהודה צבי יבזרוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2359
- יעקב פבזנר, לזכר נעדרים: ר' יהודה צבי אוזורוב, דבר, 7 בדצמבר 1959
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אברהם יעקב סלוצקי, שיבת ציון: קבץ מאמרי גאוני הדור בשבח ישוב ארץ ישראל, ורשה: דפוס האחים שולדבערג, תרנ"ב-1891, באתר היברובוקס.
- ^ יהודה צבי יבזרוב באתר חברה קדישא ת"א–יפו.