חקלאות באימפריה היפנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בניין משרד החקלאות היפני שבטוקיו, 1923

החקלאות באימפריה היפנית הייתה מרכיב חשוב בכלכלה היפנית שלפני מלחמת העולם השנייה. למרות שיפן הייתה מעבדת רק כ-16% משטחה לפני המלחמה, מעל כ-45% ממשקי הבית היפנים התפרנסו מחקלאות. האדמה המעובדת היפנית מוקדשת בעיקר לאורז, למעשה יפן הייתה אחראית על כ-15% מייצור האורז העולמי בשנת 1937.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת מייג'י[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום שוגונות טוקוגאווה עם רסטורציית מייג'י ב-1868, החקלאות היפנית נשלטה על ידי מספר חקלאים מרכזיים. ממשלת מייג'י ביססה את תוכנית התיעוש שלה על הכנסות ממסים מהבעלות על קרקעות פרטיות, ורפורמת מס הקרקעות שהחלה ב-1873 הגבירה את תהליך הבעלות על בעלי הדירות, כאשר האדמות של חקלאים רבים הוחרמו בגלל אי-יכולתם לשלם את המיסים החדשים.

מצב זה הוחמר על ידי המדינה הכלכלית הדפלציונית של ראש ממשלת יפן, מצוקטה מאסיושי בשנים 1881–1885, אשר העלתה קשות את מחירי האורז, והובילה לפשיטות רגל נוספות ואף להתקוממות כפרית בהיקף נרחב נגד הממשלה. בסוף תקופת מייג'י, למעלה מ-67% מכל משפחות האיכרים גורשו לדירות מגורים, מכיוון שהדיירים נאלצו לשלם יותר ממחצית היבול שלהם על דמי שכירות, הם נאלצו לעיתים קרובות לשלוח נשים ובנות לטחנות טקסטיל או לשלוח נשים לעבוד בזנות כדי להשיג מספיק כסף על מנת שהם יוכלו לשלם מיסים.

תקופת טאישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגוד החקלאות הקיסרי היה ארגון מרכזי לקואופרטיבים חקלאיים באימפריה היפנית. הארגון הוקם ב-1910 וסיפק סיוע לקואופרטיבים בודדים באמצעות מכירת מוצרי חקלאות בזול. האיגוד החקלאי הקיסרי היה בשיאו של מבנה בן שלוש שכבות של מערכת שיתופית חקלאית-לאומית-מקומית-מקומית. לארגון זה הייתה חשיבות חיונית לאחר ששווקים ארציים אוחדו והכופפו לארגונים עליהם הממשלה אחראית, צעדים שנעשו לאחר לקיחת לקחים ממהומות האורז של 1918 והמשבר הכלכלי ההולך וגובר כבר מסוף שנות ה-20 של המאה ה-20.

לאחר מהומות האורז של 1918, איכרים רבים היו תחת השפעת תנועות פועלים בעלות רעיונות סוציאליסטיים, קומוניסטים או אגרריים, שיצרו מחלוקות פוליטיות רציניות.

תקופת שואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-30, הצמיחה של הכלכלה העירונית ומנוסת החקלאים לערים הגדולות החלישו בהדרגה את אחיזת בעלי הבית. בשנים הבין -מלחמתיות נרשמה גם החדרה המהירה של החקלאות הממוכנת, ותוספת של דשנים טבעיים לבעלי חיים בדשן כימי ופוספטים מיובאים.

ב-1943 הוקמה ההתאחדות החקלאית המרכזית, ההתאחדות הייתה אמונה על יישום המדיניות החקלאית של הממשלה ועל אספקת מזון לשווקים המקומיים ולצבא היפני הקיסרי, הארגון פורק רק לאחר תום מלחמת העולם השנייה.