תרומת זרע

תרומת זרע היא הפעולה של הפקדת זרע גברי בבנק זרע לצורך הפריה עתידית של נשים.

תהליך התרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורם פוטנציאלי עובר תחילה שאלון טלפוני קצר האם הוא מתאים לפרמטרים המבוקשים ביותר בקרב הנשים שרוכשות את הזרע. תנאי הסף להתחלת בדיקות ההתאמה ברוב המקומות הם גברים בגילאי 20–35, גובה 180 ומעלה, לא נשואים, עבר רפואי ונפשי נקי, פרופיל צבאי גבוה, בעל השכלה גבוהה, חברתי, בעל מראה חיצוני מעולה.

לאחר שעבר התורם את השלב הראשון הוא נקרא לראיון אישי במהלכו הוא נשאל על תחביבים, מוצאו המשפחתי, עיסוקיו וכו'. מכיוון שהתרומה היא אנונימית, אין לבנק הזרע פרטים מזהים על התורם ולכן את רוב הפרטים הם מקבלים מהתורם עצמו במהלך ראיון אישי בו מתרשם הצוות מאיכותו הפוטנציאלית של התורם. המניע העיקרי לתרומות הוא בדרך כלל כספי בהתאם לקהל היעד הצעיר של התורמים אולם יש גברים התורמים ממניעים אלטרואיסטים.

התורם הפוטנציאלי עובר גם סדרת בדיקות לשלילת מחלות גנטיות בדיקות סמים ומחלות מידבקות כמו איידס. לאחר מכן הוא מתבקש לתת דגימת זרע ראשונית בה בודקים שני פרמטרים מרכזיים שאחד מהם הוא ספירת זרע. תורמים מאושרים הם בעלי 40 מיליון תאי זרע לתרומה ומעלה. ובדיקת התאוששות מהקפאה של תאי הזרע. במהלך בדיקות אלו נופלים כ-70 אחוז מהפונים הפוטנציאלים.

התהליך נקרא תרומה משום שהוא מעשה הומני, אולם למעשה על כל מנת זרע מקבל התורם סכום כסף. בארצות הברית, בה יש אפשרות לבחור בין תרומה אנונימית לתרומה בעלת זהות גלויה, המחירים הם כ-100 דולר לתרומה אנונימית וכ-500 דולר לתרומה גלויה. בישראל, בה כל התרומות הן אנונימיות, המחירים נמוכים יותר, ונעים בין 400 ש"ח עד 1000 ש"ח.

תורם שעבר את כל השלבים, מוזמן לתרום מספר רב של פעמים ולעיתים אפילו פעמיים בשבוע. שלושה ימים לפני התרומה אסור לאונן או לקיים יחסי מין כדי לשמור על ריכוז גבוה של תאי זרע בדגימה. בישראל ידוע על תורם שמזרעו נולדו 26 ילדים ואילו בארצות הברית ידוע על תורמים בעלי 70 ילדים ומעלה. תרומת הזרע מתבצעת בחדר פרטי בו יש מגזינים פורנוגרפיים להגברת החשק המיני. התרומה עצמה ניתנת בכוס פלסטיק הדומה לזו המשמשת לבדיקות שתן.

לרוב, התורמים הם סטודנטים וחיילים ורק מקצתם מבוגרים יותר ובעלי מקצועות. תורם נבדק למציאת מחלות מידבקות, נדרש להצהיר על מצב בריאותו ולדווח על מחלות תורשתיות במשפחתו. התורם עובר מספר ראיונות ושיחות עם צוות בנק הזרע במטרה לאבחן אותו ככשיר מבחינה אישית לתרום זרע וכבעל התנהגות נורמטיבית. התורמים המועדפים הם בדרך כלל סטודנטים וזאת מתוך כוונה להתרים גברים בעלי יכולת קוגניטיבית גבוהה. לאחר אבחון ראשוני נבדקים מאפייני הזרע של המועמד להיות תורם (מאפיינים כגון: נפח נוזל הזרע בפליטה, כמות תאי זרע, התפלגות תאי הזרע הפגומים ועוד). התרומה מתבצעת באופן הבא: הגבר פולט את זרעו באמצעות אוננות, הזרע מאוחסן באמצעות שיטת הקפאה קריוגנית בקרח יבש, בקופסאות עמידות, במכלי קירור בבנק הזרע. כאשר יש צורך בתרומה, הזרע מוצא מהבנק ומוחדר לאישה בתהליך הפריה מלאכותית.

תהליך קבלת תרומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בתרומת זרע החל כפתרון לזוגות נשואים שלא הצליחו להביא ילדים כתוצאה מבעיית פוריות אצל הגבר.

בנובמבר 1989 בוצע תיקון לחוק בישראל, כך שגם אשה לא נשואה תוכל בנסיבות מיוחדות להשתמש בשירותי בנק הזרע, אחרי הערכה של פסיכיאטר ועובד סוציאלי בכיר^[1]. הדבר פתח פתח גם לנשים רווקות, אשר ביקשו להביא ילד ללא בני זוג, להשתמש בתרומת זרע. מאז רוב מקבלות התרומה הן נשים רווקות^[2]. בשנות ה-2000 גם נשים דתיות רבות החלו להרות ללא בן זוג^[3]. על פי רוב הדעות ההלכתיות אין איסור ממשי על תרומת זרע לאשה פנויה, כשהתורם אינו יהודי^[4]. ב-2013 אולפנה נדרשה לפצות מורה שפוטרה לאחר שהרתה מתרומת זרע^[5].

הפריית הביצית על ידי הזרע מתבצעת כהפריה חוץ-גופית והזרקת הביצית חזרה לרחם, או כהזרקה ישירה.

בישראל, הנשים חייבות לחתום על מסמך בו הם מפרטות שלא יהיו להן כל תביעות עתידיות להכיר את אבי הילד לרבות תביעת מזונות או אבהות.

בנק הזרע מציע לאישה אפשרות בחירה בין תורמים שונים על סמך נתונים בסיסיים שאינם סודיים, כגון: מוצא, גובה, צבע עיניים וכדומה.

תרומת זרע בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל, מותרת תרומת הזרע רק לגברים רווקים בני 20 עד 35, אשר עברו בדיקות של מחלות, עבר ורקע סוציאלי. בנק הזרע יכול גם לפסול גבר לפי מראה חיצוני וליקויים, כגון קוצר ראייה, וזאת מאחר שרוב צרכניות הזרע דורשות שהגבר יהיה נאה ללא פגמים בריאותיים.

בישראל פועלים בסך הכל 12 בנקי זרע, המחולקים בין בתי חולים ציבוריים ומכונים פרטיים (ראו פירוט).

אנונימיות תורם הזרע[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שתרומות זרע הן בבסיסן פעולה אנונימית בה הגבר אינו מעוניין שפרטיו יחשפו בפני מקבלת התרומה או בפני הילד, ניתן היום לזהות את התורם בעזרת חברות המספקות שירותי גנאלוגיה על בסיס DNA. עם זאת, במדינת ישראל סוגיית תרומת הזרע מעוגנת בחקיקת משנה בלבד משנת 1979 הנקראת "תקנות בריאות העם בנק הזרע". הנחיות מדויקות יותר מעודכנות באמצעות חוזר מנכ"ל משרד הבריאות המסדירות את נושא תרומות הזרע ואנונימיות התרומות בישראל. כיום כל אדם שמגיע לתרום זרע חותם על טופס בו הוא מאשר שהתרומה היא אנונימית, כך שאף פרט מזהה לא יעבור לאישה הרוכשת את מנת הזרע. הנשים, מצידן, חייבות לחתום על מסמך בו הן מפרטות שלא יהיו להם כל תביעות עתידיות להכיר את אבי הילד, לרבות תביעת מזונות או אבהות.

בעולם יש גישות שונות באשר לגילוי זהות האב לילד: בארצות הברית ניתן לבחור בין תרומה אנונימית לגלויה, בצרפת ובבלגיה האנונימיות מובטחת ואילו במדינות בריטניה וסקנדינביה פרטי התורם וכתובתו האחרונה גלויים לילד מגיל 18. שינוי חקיקה זה במדינות סקנדינביה בשנת 1997 גרם לירידה דרסטית במספר תרומות הזרע ובהמשך גרם לתורמים מבוגרים יותר התורמים יותר ממניעים הומניים במקום הצעירים התורמים בעיקר ממניעים כספיים. בכל מקרה המחלוקת היום היא על חשיפת זהות התורם אולם כל המשפטנים תמימי דעה שאין לאפשר תביעת אבהות או מזונות בוודאי שלא רטרואקטיבית.

נעשו מספר ניסיונות למצוא דרך לאפשר לילדים לאתר את אחיהם בלי לחשוף את זהות התורם, בישראל במשך תקופה קיבל כל תורם קוד גלוי אשר אותו יכלו להשוות הילדים עם קודים של הורים אחרים באינטרנט וכך לאתר את קרובי משפחתם אולם נוהל זה הופסק על ידי משרד הבריאות. בנוסף קיימים אתרי אינטרנט בעלי מאפיינים של תורמים רבים בהם הילדים יכולים לחפש את האחים הביולוגים שלהם. רשויות החוק נתונות בדילמה קשה מצד אחד טובת הילד וזכותו החוקית לפי אמנת האו"ם כחלק מזכויות הילד לדעת את זהות הוריו, מצד שני החשש שחשיפה של התורמים תגרום לירידה חדה בכמות התרומות זאת לאחר שכבר כיום יש מחסור גדול בישראל בתרומות זרע. הגבר מעצם היותו האב הביולוגי חשוף גם לתביעת אבהות, תביעת מזונות, נזיקין ועוד^{[דרושה הבהרה]}. לדוגמה ב-1998 (תמ"ש (ת"א) 3521/98 פלוני (קטין) נ' אלמוני) זכתה אם בתביעה להכיר באבהותו של האב ולחייבו במזונות.

בעיות הלכתיות אפשריות בתרומת זרע[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור הוצאת זרע לבטלה.
חשש מפני חיתון בין קרובים בלא ידיעתם בגלל האנונימיות של האב הביולוגי.
איסור להרות לאדם שאינו הבעל.
בשנת 2012 פנה תורם זרע לבנק הזרע בבקשה להשמיד את מנות הזרע אותן תרם בטענה שחזר בתשובה. נתרמת אשר שריינה מנות זרע מתורם זה וביקשה להרות בשנית, עתרה לבג"ץ בבקשה להתיר לה שימוש במנות ולאפשר לבתה אחים ביולוגיים. בג"ץ, אשר דן בבקשה התקדימית, דחה את העתירה לאחר שסבר שביחס לזרע – האוטונומיה של הגבר עולה על זכויותיה של הנתרמת (בג"ץ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות ואח').^[6]