תחנת הכוח חגית

תחנת הכוח חגית
	תחנת הכוח חגית, מבט כללי ממזרח
מידע כללי
סוג	תחנת כוח מופעלת בגז
מיקום	מועצה אזורית חוף הכרמל
מדינה	ישראל
בעלים	חברת החשמל לישראל
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1995
תאריך פתיחה רשמי	1996
מידות
שטח	0.6 קמ"ר
מידע טכני
כושר ייצור חשמל	1,394 מגה-ואט
קואורדינטות	32°37′02″N 35°02′26″E / 32.617338888889°N 35.040419444444°E
	אתר תחנת הכוח חגית
	(למפת הכרמל רגילה) תחנת הכוח חגית; ; מפה המציגה את תחנת הכוח וסביבתה

סרטון קצר המציג את סביבת תחנת הכוח חגית, את הארובות והתחנה בפעולה

תחנת הכוח חגית היא תחנת כוח במחזור משולב, המייצרת חשמל באמצעות גז טבעי. התחנה, המבוססת טורבינות גז, בעלת כושר ייצור בהספק 1,500 מגה-ואט, מתוכו 660 מגה-ואט שייכים לתחנת הכוח חגית מזרח הפרטית (שנקראת אורות פנינה), ו-840 מגה-ואט לתחנה בבעלות חברת החשמל. היא אחת מתחנות כוח פנים-ארציות של חברת החשמל לישראל.

התחנה ממוקמת בסמוך לצומת אליקים, בין רכס הכרמל מצפון לבין רמות מנשה מדרום, בתחום המוניציפלי של המועצה האזורית חוף הכרמל.

נתונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתחנה המשתרעת על שטח של 0.6 קמ"ר, כושר ייצור של 1,500 מגה-ואט וההספק מותקן ב-2017 הוא 1,394 מגה-ואט.

סה"כ יחידות ייצור (טורבינות גז וטורבינות קיטור) הוא תשע: שתי יחידות ייצור במחזור משולב (מחז"מ) תלת-צירי בהספק חשמלי כולל של 680 מגה-ואט, ויחידת ייצור מחז"מ חד-צירית בהספק חשמלי של כ-350 מגה-ואט.

מקור האנרגיה הוא גז (דלק ראשי) וסולר (דלק משני)^[1], הנצילות הדלק (תרמודינמי) עומדת על 55%-48% וזמן התנעה הוא בינוני-ארוך.

טכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחנת חגית פועלות טורבינות גז במחזור משולב. מדובר בשילוב של טורבינות גז תעשייתיות וטורבינת קיטור. בטכנולוגיה זו מנוצל החום השיורי הנפלט מטורבינות הגז ומשמש לצורך ייצור קיטור, באמצעותו מפעילים טורבינה נוספת ללא צורך בתוספת דלק.

במחזור הראשון דלק ואוויר שנשרפים מגיעים לטורבינה בטמפרטורה של 1,350 מעלות צלזיוס. גזי הפליטה החמים מפעילים את טורבינת הגז ונפלטים ממנה בטמפרטורה של כ-600 מעלות צלזיוס.

במחזור השני מנוצלים הגזים הנפלטים לחימום מים ליצירת קיטור המפעיל טורבינה נוספת.

פעולה זו תורמת לחיסכון בניצול הדלק ולשמירה על איכות הסביבה מאחר שהיא מגדילה את כושר הייצור מבלי להגדיל את פליטת המזהמים לאוויר, ובכך מופחתים גזי החממה^[2].

היסטוריה ורקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות ה-90, בעקבות העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר והגידול המהיר באוכלוסיית ישראל, גדל מאוד הביקוש לחשמל בארץ. עד לאותו זמן כל התחנות הקיימות בישראל פעלו בטכנולוגיה קיטורית והוקמו לאורך חוף הים התיכון.

כדי לטפל בהגברת הביקוש הוחלט על בניית מערך טורבינות הגז: תחנות כוח בפנים הארץ שיפעלו באמצעות טורבינות גז תעשייתיות. במערך הגז נעשה שימוש בטכנולוגיית קירור המבוססת על קירור באוויר, מה שאפשר למקם את התחנות גם בפנים הארץ ולא רק בסמוך לחוף הים.

כמו כן שטחה של תחנת כוח מסוג זה הוא כשישית בלבד מהשטח הנדרש לתחנת כוח פחמית, ולכן הקמת תחנות אלו התאפשרה על שטח קטן מזה הנחוץ לתחנת כוח קיטורית. המתקנים הפעילים בשטח התחנה הם נמוכים וקטנים יותר, מה שמצמצם פגיעה סביבתית בשטח ומקל על השתלבות התחנה בנוף שבו הוקמה^[2].

לצורך הקמת מערך טורבינות הגז נבנה קו מתח על-עליון 400 קילו-ואט, המקשר בין תחנות הכוח הגדולות לתחנות המיתוג. במסגרת תוכנית הרחבה זו נבנתה תחנת הכוח חגית וכמו כן התחנות: אלון תבור, צפית, גזר, רמת חובב ואילת.

מערך טורבינות הגז הוקם במקור כדי לשמש גיבוי למערכות הראשיות בתחנות הכוח הקיטוריות, וכן כפתרון לזמנים של ביקוש שיא. עם השנים הלך והתרחב מערך טורבינות הגז וכיום הוא מהווה חלק מרכזי במערך ייצור החשמל בישראל.

בשנת 2009 אמר עוזי לנדאו, שר התשתיות, שישנה חשיבות רבה בקידום של פרויקטים מבוססי גז טבעי בענף החשמל בארץ^[3].

לנדאו, במעמד השקת תחנת הכוח:

"לקצב החדרת הגז למדינת ישראל אין אח ורע בעולם המערבי, ואל לנו להתבסס על מקור אנרגיה אחד אלא על תמהיל דלקים מאוזן שיבטיח אספקת חשמל סדירה למשק".

— "נחנכה תחנת הכוח חגית המופעלת בגז טבעי", תעשיות: פורטל תשתיות תעשייה ואנרגיה

התפתחות לפי שנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הכוח חגית הוקמה בשנת 1995. בעת ההקמה היו בה ארבע טורבינות גז, שהוסבו בשלב מאוחר יותר (בשנים 2001–2003) ליחידות משולבות המייצרות חשמל במערכת טורבינת גז ובמערכת קיטורית^[4].

בתחילת שנת 2004 החל בישראל ייצור של חשמל באמצעות גז טבעי, מהלך שחסך למשק בארץ כמיליון דולר ביום^[2].

בשנת 2008 אושרה הרחבה של התחנה בהיקף של 375 מגה-ואט. בתחילה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה לא אישרה את ההרחבה, אך בעקבות פנייה של בנימין בן אליעזר, שכיהן אז כשר התשתיות, אושרה הרחבה זו^[5].

בן אליעזר לחברי המועצה:

"(...) האלטרנטיבה היא שהמדינה תהיה בעלטה. משק החשמל נמצא במשבר, עקב חוסר היכולת של חברת החשמל לעמוד בביקושים הצפויים לחשמל. (...) דבר שיעלה מיליארדי שקלים למשק"

— "אושרה הרחבת תחנת הכוח חגית שבצפון", גלית שפיר, כלכליסט

בשנת 2009, לאחר עיכוב של כמה שבועות בשל עיצומי העובדים שמנעו את המשך העבודות באתר (מה שהסב לחברה נזק כספי של כ-30 מיליון דולר בשל השימוש בדלקים יקרים יותר כמו סולר), חוברה התחנה לגז טבעי^[6]. כיום, לאחר השלמת חיבורה של התחנה לקו הגז החופי, התחנה ניזונה מקו הגז הטבעי^[4].

שמירה על איכות הסביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הקמת התחנה ננקטו פעולות שונות למזעור הפגיעה בטבע ובנוף שנגרמה בעקבות הקמת התחנה^[1].

הפעולות כללו:

הנמכת פני הקרקע (חפירה לעומק של 25 מטר) והוצאת מאות טונות של עפר כדי שהתחנה וארובותיה לא יבלטו בקו הנוף.
הקמת סוללת עפר סביב התחנה ושחזור הצמחייה הטבעית של האזור לשם הצנעת הסוללה.
העתקת עצי זית שהיו בשטח ונטיעתם מחדש במיקום מתאים ודרומי יותר.

כמו כן באתר נעשה שימוש בטכנולוגיות הכוללות מערכת ניקוזים משולשת לאיסוף שפכים וטיפול במים ומערכות לצמצום רעש ותאורה.

מאחר שמקורות שונים הצביעו על כך שבשטח שבו אמורה לקום התחנה מצויים ככל הנראה שרידים ארכאולוגיים מהתקופה המקראית והצלבנית, הוחלט לערוך במקום חפירות ארכאולוגיות. במהלך החפירות נחפרו כמה אזורים בפיקוח רשות העתיקות. הממצאים שאותרו בשטח נבדקו והוחלט כיצד לנהוג בהם.

נחל חגית, שהתוואי המקורי שלו עבר בשטח התחנה, הצריך הסדרת ניקוז כך שתוואי זרימתו יישמר. לשם כך נחפרה תחת האתר תעלה ובה צינור בקוטר 2 מטרים לזרימת מי הנחל^[2].

בהתאם להוראות תוכנית מתאר ארצית, היחידה הסביבתית ברשות הטבע והגנים מבצעת ניטור מים בנחל חגית והסביבה, כדי לבדוק את השפעת תחנת הכוח על איכות המים באזור^[4]. פקחי הרשות דוגמים ממי הנחל במיקומים ובמועדים שונים כדי לוודא את ניקיון מי הנחל והיעדרותם של מי שפכים תעשייתיים^[2].

קרן קיימת לישראל, במימון חברת החשמל, פיתחה לאחר הקמת התחנה אזור המיועד למטיילים בסמוך לה. במקום הוצבו מתקנים שונים המיועדים למטיילים והוסדרו מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות וכן מסלולי אופניים. כמו כן הוצבו באזור שלטים ובהם הסבר על אפשרויות שונות להפקת אנרגיה ממקורות מתחדשים.

באזור הוסדר גם מסלול מונגש - "שביל האנרגיות המתחדשות", המותאם לאנשים עם מוגבלויות. על הדרך המגיעה מבסיס אליקים לתחנה, הוקם מצפור המשקיף על התחנה וסביבתה^[7].

ביקורת על התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמתה של התחנה במיקום זה לוותה במחאות מצד תושבי האזור, הרשויות, וארגונים הפועלים למען איכות הסביבה.

אף על פי שנעשו ניסיונות מצד חברת החשמל לשמירה על איכות הסביבה, נמתחת ביקורת ציבורית נרחבת על התחנה.

בתחילת שנת 2013 שלחה עיריית יקנעם התנגדות להקמת המתקן לזיקוק גז טבעי באתר חגית. במועצה הארצית הוחלט על הקמת המתקן במיקום זה, לאחר שהמועצה האזורית חוף הכרמל סירבה לאפשר את הקמתו במחצבת עין אילה, שהייתה החלופה העיקרית^[8].

ברשימה שפרסם המשרד להגנת הסביבה בסוף שנת 2014, עלה כי אתר תחנת הכוח חגית קיבל ציון זיהום אוויר של 45 מתוך 50, וציון זיהום מים וקרקע של 20. הקריטריונים בהרכבת המדד היו: כמות שנתית של חומרים מזהמים או פסולת שנפלטים או מועברים, רמת הסיכון הנובעת משימוש או אחסנה של חומרים מסוכנים, קרבה לשימושים רגישים, רגישות הידרולוגית, רגישות הסביבה הימית ורמת הציות של החברות הנכללות במדד לדין הסביבתי^[9].

בפברואר 2014 התקבל דיווח במוקד של המשרד להגנת הסביבה ובעקבותיו אותרה דליפת סולר גדולה לנחל חגית, מה שהביא לכך שבספטמבר 2017 הגיש המשרד להגנת הסביבה כתב אישום נגד חברת החשמל, מנהלי אתר תחנת הכוח חגית, ונושאי משרה באתר, בגין פעילות ללא רישיון עסק, הפרת תנאים בהיתר רעלים, זיהום מים והשלכת פסולת המכילה חומר מסוכן ברשות הרבים^[10].

פרויקט חגית מזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הרפורמה במשק החשמל, בנובמבר 2020 חברת החשמל יצאה לתהליך המכירה של תחנת הכוח חגית מזרח. מדובר על 6 טורבינות בהספק כולל 660 מגה-ואט^[11]. ארצות הברית התנגדה לשיתוף חברה סינית במכרז לבעלות על תחנת הכוח, והחברה הסינית פרשה^[12].

ב-9 בדצמבר 2021 פורסם שקבוצה המשותפת לאדלטק ושיכון ובינוי זכתה במכרז לרכישת תחנת הכוח חגית מזרח, מידי חברת החשמל, תמורת 1.6 מיליארד שקל^[13].

ב-1 ביוני 2022 הועברה החזקה על תחנת הכוח חגית מזרח לבעליה^[14].

שם התחנה שונה מחגית מזרח לאורות פנינה.