תומאס פיליפס
 | |
| דיוקן עצמי, 1820 בערך | |
| לידה |
18 באוקטובר 1770 דאדלי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
20 באפריל 1845 (בגיל 74) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום לימודים |
האקדמיה המלכותית לאמנויות |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה המלכותית |
| צאצאים |
Henry Wyndham Phillips |
  | |
תומאס פיליפס (באנגלית: Thomas Phillips; 18 באוקטובר 1770 – 20 באפריל 1845) היה צייר דיוקנאות אנגלי מוביל. הוא צייר רבים מגדולי התקופה כולל מדענים, אמנים, סופרים, משוררים וחוקרים.[1]
ביוגרפיה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפס נולד בדאדלי, בווסטרשייר. לאחר שלמד ציור על זכוכית בבירמינגהם אצל פרנסיס אגינטון.[2]
הוא נסע ללונדון בשנת 1790 עם המלצה לבנג'מין וסט, שמצא לו עבודה על חלונות הזכוכית של קפלת סנט ג'ורג' בווינדזור. בשנת 1791 הוא הפך לסטודנט באקדמיה המלכותית לאמנויות, שם, בשנת 1792 הציג נוף של טירת וינדזור, ובשנתיים הבאות הציג את מותו של ארל משרוסברי, בקרב קסטילון, רות ונעמי, אליהו מחזיר את הבן של האלמנה ותמונות אחרות.
לאחר 1796 הוא התרכז בציור פורטרטים. עם זאת, התחום הזה היה תחרותי מאוד עם ציירים כמו ג'ון הופנר, ויליאם אוון, תומאס לורנס ומרטין ארצ'ר שי שהתחרו על לקוחות. כתוצאה מכך, בין השנים 1796–1800, עבודותיו שהוצגו היו דיוקנאות חסרות שם וללא חשיבות רבה מבחינה היסטורית.
בשנת 1804 נבחר לעמית של האקדמיה המלכותית, יחד עם המתחרה, ויליאם אוון. בערך באותה תקופה עבר לרחוב בכיכר הנובר, לונדון, שם התגורר עד סוף חייו. הוא הפך לאקדמאי מלכותי בשנת 1808, והציג את עבודת הדיפלומה שלו "ונוס ואדוניס", אולי הטובה ביותר בנושאי היצירה שלו, מלבד "גירוש מגן העדן". בינתיים שמו הלך והתפרסם, ובשנת 1806 צייר את הנסיך מוויילס, המרקיזה מסטאפורד, משפחת מרקוס מסטאפורד, ואת לורד ת'רלו. בשנת 1807 הוא שלח לאקדמיה המלכותית את דיוקנו הידוע של ויליאם בלייק, המוצג בגלריית הדיוקנאות הלאומית, לונדון, שנחקקה על ידי לואיג'י שיאבונטי, ואחר כך נחרטה על ידי ויליאם בל סקוט.
תרומתו לתערוכת האקדמיה בשנת 1809 כללה דיוקן של סר ג'וזף בנקס, שני דיוקנאות של לורד ביירון. בשנת 1818 הציג דיוקן של סר פרנסיס צ'נטרי, ובשנת 1819, של המשורר ג'ורג' קראב.
בשנת 1825 נבחר לפרופסור לציור באקדמיה המלכותית, במקומו של הנרי פוסלי, וכדי להתאים את עצמו לתפקידו ביקר באיטליה וברומא יחד עם ויליאם הילטון, וסר דייוויד וילקי, שאותו הם פגשו בפירנצה. הוא התפטר מתפקיד הפרופסור בשנת 1832, ובשנת 1833 פרסם את "הרצאותיו על ההיסטוריה ועקרונות הציור".[2]
פיליפס צייר גם דיוקנאות של וולטר סקוט, רוברט סותי, תומאס קמפבל (משורר), ג'וזף הנרי גרין, סמואל טיילור קולרידג', סר אדוארד פארי, סר ג'ון פרנקלין, דיקסון דנהאם. מלבד אלה הוא צייר דיוקנאות של סר דייוויד וילקי, הדוכס מיורק (לבית העירייה, ליברפול), סר האמפרי דייווי, סמיואל רוג'רס, מייקל פאראדיי, ג'ון דלטון. גם את דיוקנו של נפוליאון הראשון, שצויר בפריז בשנת 1802, לא בציור ישיר, אלא בהסכמת הקיסרית ג'וזפין, שהעניקה לו הזדמנויות להתבונן בנפוליאון בזמן ארוחות הערב.
פיליפס כתב מאמרים מזדמנים רבים על האמנויות היפות, במיוחד עבור "Cyclopaedia" של ריס, וגם ספר זיכרונות של ויליאם הוגארת למהדורה של ג'ון ניקולס.
ג'ון פרטרידג' וג'ון ויליאם רייט (1802–1848), היו תלמידיו.
פיליפס נפטר בלונדון, ב-20 באפריל 1845, והובא לקבורה של קפלת סנט ג'ון ווד.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפס התחתן עם אליזבת פרייזר מפיירפילד, ליד אינברנס. נולדו להם שתי בנות ושני בנים, שהגדול מהם, ג'וזף סקוט פיליפס, הפך למפקד בתותחנים בנגאלים ומת בווימבלדון, סארי, ב־18 בדצמבר 1884, בן 72.
בנו הצעיר, הנרי וינדהאם פיליפס (1820–1868) היה צייר פורטרטים וקפטן בחיל ההתנדבות של האמנים.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
-
לורד ביירון בלבוש בלקני -
-
ג'וזף הנרי גרין -
הלן שטרלינג -
ג'ון ריצ'רדסון -
.jpg)
