תוכנית להגנת עדים

תוכנית להגנת עדים היא תוכנית שמטרתה להגן על עדים הנמצאים בסכנה, לפני, תוך כדי ולאחר מתן עדותם. ברוב המקרים הגנה על עדים נדרשת במשפטים נגד פשע מאורגן או במשפטים העוסקים בפשעי מלחמה, בהם יש סכנה ממשית שהנאשמים או עמיתיהם יאיימו או יפגעו בעדים. במרבית המדינות המשטרה אחראית על כך, אך בחלקן קיימת סוכנות או רשות ממשלתית ייעודית להגנה על עדים.

הגנה על עדים בארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית הנודעת ביותר להגנה על עדים היא התוכנית הפדרלית להגנת עדים בארצות הברית. בנוסף לה, הממשל הפדרלי מעניק קצבאות למדינות (states) כדי לאפשר להן לספק שירותים דומים. כמו כן מדינות רבות בארצות הברית, ביניהן קליפורניה וניו יורק הקימו תוכניות להגנת עדים משלהן לפשעים אשר לא מכוסים על ידי התוכנית הפדרלית, אולם תוכניות אלו מספקות הגנה מצומצמת יותר.

התוכנית להגנת עדים בארצות הברית הוקמה ב-1970 במסגרת החוק למלחמה בפשע מאורגן. החוק הגדיר כיצד התובע הכללי יספק הגנה לעדים במשפטים הנוגעים לפשע מאורגן או פשעים חמורים אחרים. מרבית העדים מוגנים על ידי שירות המרשלים של ארצות הברית, בעוד שעדים הנמצאים במאסר מוגנים על ידי לשכת האסירים הפדרלית.

לרוב, ההגנה על העד כוללת מעבר למקום מגורים חדש ושינוי שם. שירות המרשלים מספק תעודות חדשות, עזרה במציאת מגורים ותעסוקה ועזרה כלכלית. על העדים נאסר לשוב למקום מגוריהם הישן או ליצור קשר עם בני משפחה ומכרים קודמים אשר לא נכללו בתוכנית להגנת עדים.

הגנה על עדים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – הרשות להגנה על עדים

בישראל נחקק חוק להגנה על עדים בשנת 2008 שכונן את הרשות להגנה על עדים כיחידה במשרד לביטחון הפנים. הקמת הרשות הייתה בעקבות מסקנות שהוגשו בשנת 2004 לפרקליט המדינה ערן שנדר ולמפכ"ל המשטרה משה קראדי ע״י צוות בראשותו של משה לדור. צוות זה הוקם בשנת 2002 בהמלצת פרקליטת המדינה עדנה ארבל ומפכ"ל המשטרה שלמה אהרונישקי.

הרשות להגנה על עדים מגנה על עדים ברמת הסיכון הגבוהה ביותר, והיא מוסמכת להכין תוכנית להגנה על עדים, תוך שינוי זהותם, העתקת מקום מגוריהם, סיוע במציאת עבודה או לימודים והשתלבות בקהילה. מאבטחי הרשות רשאים לדרוש הזדהות, לחפש ולתפוס חפצים, לעכב ואף לבצע מעצר מוגבל.