תוואכול כרמאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוואכול כרמאן
توكل كرمان
לידה 7 בפברואר 1979 (בת 45)
תעז, תימן
מדינה תימן
השכלה
מפלגה מפלגת הכינוס התימני למען רפורמה
https://tkif.org/en/ האתר הרשמי
חברת פרלמנט
פרסים והוקרה
פרס נובל לשלום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תוואכול כרמאן (בערבית: توكل كرمان, בתעתיק עברי מדויק: תוכל כרמאן; נולדה ב-7 בפברואר 1979 בתעז) היא עיתונאית, פעילת זכויות אדם ומדינאית תימנייה, חברה בכירה במפלגת הכינוס התימני למען רפורמה - מפלגת האופוזיציה העיקרית בתימן. כרמאן עומדת בראש קבוצת "נשים עיתונאיות ללא כבלים", אותה הקימה בשנת 2005[1], וכלת פרס נובל לשלום לשנת 2011[2].

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוואכול כרמאן נולדה ב-7 בפברואר 1979 בשרב סלאם במחוז תעז, תימן. היא בתו של עבד אל-סלאם כרמאן, עורך דין ופוליטיקאי, ששירת כפקיד במשרד המשפטים בזמן כהונתו של עלי עבדאללה סאלח[3]. אחותה של כרמאן משוררת[4], אחיה היה האזרח התימני הראשון שסיים את לימודיו בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד ועובד כעיתונאי ב"אל-ג'זירה"[5]. היא גדלה ליד תעז, העיר השלישית בגודלה בתימן, שנחשבת כמקום שיש בו אפשרויות ללמידה[6]. כרמאן למדה בתעז, נשואה למוחמד אל-נחמי ולזוג שלושה ילדים[7][8].

כרמאן למדה תואר ראשון במסחר באוניברסיטה למדעים וטכנולוגיה של צנעא ותואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת צנעא. קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד במשפט בינלאומי באוניברסיטת אלברטה[9].

לאחר שבשנת 2011 קיבלה איומים על חייה בתימן, במידה ותמשיך במחאות ציבוריות, ממשלת טורקיה הציעה לה אזרחות וזו הוענקה לה על ידי שר החוץ הטורקי ב-11 באוקטובר 2012.[10] כרמאן קבעה את ביתה החדש באיסטנבול, משם המשיכה להשמיע דעותיה כנגד המתרחש בתימן, כולל מחאות על פעולותיה של ערב הסעודית בשטחה של תימן.[11] בדצמבר 2020 פרסמה כי כוחות חות'ים השתלטו על משרדה בעיר צנעא.[12]

דרכה כפעילת ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2005 הקימה תוואכול כרמאן ביחד עם שבע עיתונאיות קבוצה לקידום זכויות אדם בשם "נשים עיתונאיות ללא כבלים" (Women Journalists Without Chains (WJWC)), אשר מטרתה העיקרית הייתה לפעול למען חופש הביטוי והדעה וקידום זכויות דמוקרטיות[13]. השם המקורי של הארגון היה "עיתונאיות ללא גבולות", אך השם הנוכחי אומץ על מנת לקבל רישיון ממשלתי להקמת ארגון[14]. כרמאן סיפרה כי על רקע פעילותה קיבלה "איומים ופיתויים" מן השלטונות בתימן, בטלפון ובמכתבים, כיוון שמשרד האינפורמציה התימני דחה את בקשת הקבוצה לרישיון להקמת עיתון ותחנת רדיו. הן השתמשו בהודעות SMS לפרסום חדשות. אמנם שרותי הודעות היו בפיקוח מלא של הממשלה, אולם השירות נחסם כמו שירותים דומים של מפלגות אופוזיציה וגופים אחרים. לאחר דיון בפרלמנט רוב האתרים ושירותי החדשות במסרונים חזרו לפעול מלבד אלו של WJWC. רק אתר Bilakoyood של הקבוצה היה פעיל[15].

ב-2007 פרסם WJWC דוח על הפגיעה בחופש העיתונות בתימן מאז 2005[15]. שנתיים מאוחר יותר כרמאן ביקרה את משרד התקשורת שפוגע בעיתונאים באמצעות כתבי אישום ומשפטי סרק[3]. בין השנים 2007 עד 2010 כרמאן הובילה באופן קבוע הפגנות ושביתות שבת בכיכר החירות בצנעא בחזית בנין הממשלה[16].

בעת פעולות המרי האזרחי בתימן בשנת 2011 ארגנה כרמאן הפגנות סטודנטים בצנעא נגד משטרו של עלי עבדאללה סאלח וממשלתו. היא נעצרה לראשונה עקב תלונה שווא שבעלה אינו יודע היכן היא נמצאת, אולם שוחררה בערבות ב-24 בינואר 2011[17]. חמישה ימים אחר כך הובילה הפגנה נוספת שבה קראה ל"יום זעם" שיצוין ב-3 בפברואר[18], בדומה לאירועי ההפיכה במצרים בשנת 2011, בהשראת המחאות וההפיכה בתוניסיה. ב-17 במרץ 2011 היא נעצרה בשנית בגלל השתתפותה בהפגנות[19]. כרמאן הקימה מחנה בו התגוררה יחד עם בעלה במהלך ההפגנות. היא הסבירה את הסיבות לכך שהמחאה משכה אזרחים תימנים: "השילוב של דיקטטורה, שחיתות, עוני ואבטלה יצר את המהפכה הזאת, זה כמו הר געש, עוול ושחיתות מתפוצצים, כאשר ההזדמנויות לחיים טובים מתקרבים[20].

פעילותה במסגרת הפגנות אלה תועדה בפרק מתוך סדרת טלוויזיה ששודרה ברשת "אלג'זירה" בשפה האנגלית.

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמאן פעילה למען חופש העיתונות בארצה. בעת פרסום הקריקטורות על הנביא מוחמד בדנמרק ב-2005, היא הגיבה על מחלוקת בכותבה: "לא אנחנו צריכים לבקר את העריצות ולאסור על חופש"[21].

ב-2004 כרמאן הפסיקה ללבוש את הניקאב והחליפה אותו בחג'אב צבעוני יותר שחשף את פניה והסבירה שכיסוי כל הפנים באמצעות ניקאב הוא תרבותי ולא מוכתב על ידי האסלאם[3]. באותה השנה הופיעה בחג'אב בטלוויזיה בתימן[22].

בניגוד לעמדת מפלגתה, כרמאן ניסתה לקדם חוק שיאסור על נישואי ילדים בתימן ללא ההצלחה[23].

פרס נובל לשלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרמאן, במשותף עם אלן ג'ונסון-סירליף, נשיאת ליבריה, ולימה בואי, גם היא מליבריה, זכתה בפרס נובל לשלום לשנת 2011 על פעילותה למען זכויות נשים[24][25][26]. כרמאן, בת 32 במועד קבלת הפרס, הייתה הזוכה הצעירה ביותר בפרס נובל לשלום עד לאותו מועד.

תוואכל כרמאן, לימה בואי מליבריה (במרכז) אלן ג'ונסון-סירליף (מימין) עם תעודות הזכייה בפרס הנובל

המועצה המפקחת (מטא)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2020, הצטרפה כרמאן, למועצה המפקחת (מטא).[27] המועצה על ידי קרן חיצונית וכוללת 19 חברים שהחלטותיהם בנושאים שונים יחייבו את מטא. בעקבות מינויה היא ספגה ביקורות בכלי התקשורת הסעודיים. בתגובה היא הצהירה כי היא מקווה שלא תסיים כמו ג'מאל ח'אשוקג'י.[28]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תוואכול כרמאן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tawakkol Karman: “Non-violence is the common denominator of all my actions”, UNESCO, ‏2018-01-24 (באנגלית)
  2. ^ The Nobel Peace Prize 2011, NobelPrize.org (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 Nadia Al-Sakkaf, Renowned Activist And Press Freedom Advocate Tawakul Karman To The Yemen Times: “A Day Will Come When All Human Rights Violators Pay For What They Did To Yemen.”, web.archive.org, ‏17-06-2010
  4. ^ Filkins, Dexter (2011-04-04). "After the Uprising" (באנגלית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2019-06-11.
  5. ^ C. Jacob, Nobel Peace Prize Laureate Tawakkul Karman – A Profile, MEMRI: Inquiry & Analysis Series No.752, ‏October 24, 2011 (באנגלית)
  6. ^ Tawakkol Karman, figure emblématique du soulèvement au Yémen, ladepeche.fr, ‏07/10/2011 (בצרפתית)
  7. ^ Finn, Tom (2011-10-07). "Tawakul Karman, Yemeni activist, and thorn in the side of Saleh". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-06-14.
  8. ^ Karman, Tawakkol (18 ביוני 2011). "Yemen's Unfinished Revolution". New York Times. נבדק ב-15 בנובמבר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Sean Townsend, Honorary degrees recognize inspirational leaders - University of Alberta, web.archive.org, ‏2012-10-23
  10. ^ Turkish fm receives winner of Nobel peace prize. AA.com, October 11, 2012
  11. ^ Yemen’s Tawakkol Karman ‘bullied’ after Facebook nomination. AlJazeera, May 11, 2020
  12. ^ Yemen: Houthis take over Tawakkol Karman's home in Sanaa. Middle East Monitor, December 17, 2020
  13. ^ Roe, Kevin, 1961-, Leadership : practice and perspectives, Oxford, United Kingdom: OUP Oxford, 2014, עמ' 68
  14. ^ The Jawa Report: Yemeni Activist wins Nobel Prize, mypetjawa.mu.nu, ‏October 07, 2011 (ארכיון)
  15. ^ 1 2 Zaid al-Alaya’a, Blacklist names worst violators of press freedom, The Yemen Observer, ‏2013-02-10
  16. ^ Three women share Nobel Peace Prize, www.aljazeera.com, ‏7 Oct 2011
  17. ^ Filkins, Dexter (2011-04-04). "After the Uprising" (באנגלית). ISSN 0028-792X. נבדק ב-2019-06-28.
  18. ^ New protests erupt in Yemen, www.aljazeera.com
  19. ^ Finn, Tom (2011-01-23). "Yemen arrests anti-government activist". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-06-28.
  20. ^ Baker, Aryn (2011-02-16). "The Woman at the Head of Yemen's Protest Movement". Time (באנגלית אמריקאית). ISSN 0040-781X. נבדק ב-2019-06-28.
  21. ^ Jane Novak, Burning Embassys is Not the Way | Armies of Liberation, web.archive.org ; Yemen Times, ‏19 בפברואר 2006
  22. ^ "Yemen releases jailed activists in the face of Tunisia-inspired protesters". Christian Science Monitor. 2011-01-24. ISSN 0882-7729. נבדק ב-2019-06-24.
  23. ^ Yemen: End Child Marriage, Human Rights Watch, ‏2013-09-10 (באנגלית)
  24. ^ נובל נשי: נשיאת ליבריה ופעילות שלום זכו בפרס, באתר ynet, 7 באוקטובר 2011
  25. ^ אתר, ‏זוכות פרס נובל לשלום: נשיאת ליבריה ופעילות חברתיות, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2011
  26. ^ בעלה של הזוכה בנובל: "קודם כל חברה למאבק", באתר ynet, 10 באוקטובר 2011
  27. ^ Elizabeth Culliford, Facebook names first members of oversight board that can overrule Zuckerberg, reuters.com, ‏May 7, 2020
  28. ^ Tawakkol Karman: I hope I will not meet same fate as Khashoggi, middleeastmonitor.com, ‏May 12, 2020


זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925 דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950 בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975 ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000 ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד​ (2019) • תוכנית המזון העולמית​ (2020) • מוראטוב, רסה​ (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי, (2023)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תוואכול_כרמאן&oldid=37698399"