תהימליץ' אוהינגה
 | |||||
| בנייה יבשה באתר | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| אתר ארכאולוגי | |||||
| אתר אינטרנט |
http://www.museums.or.ke/thimlich-ohinga  | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
 קניה | ||||
| קואורדינטות | 0°53′29″S 34°19′34″E / 0.89133805555556°S 34.326106944444°E | ||||
  | |||||
תהימליץ' אוהינגה (Thimlich Ohinga) הוא אתר ארכאולוגי השוכן בדרום-מערב קניה, כ-20 ק"מ מזרחית לחופי ימת ויקטוריה. משמעות שמו של האתר היא "יער מפחיד" (Thimlich), בעוד שמשמעות המילה "אוהינגה" (Ohinga, ברבים Ohingni - אוהינגני) היא יישוב או מתחם בנוי מאדמה או אבנים שנפוץ מאוד באזור ימת ויקטוריה. תהימליץ' אוהינגה הוקם במאה ה-16 והיה בשימוש עד אמצע המאה ה-20. זהו המכלול הגדול והשמור ביותר ששרד מסוג זה של מבנים, והוא מייצג מסורת של בנייה יבשה על ידי אוכלוסיית הרועים באגן ימת ויקטוריה. המקום מסווג כמונומנט לאומי מאז 1981 ובשנת 2018 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר הוקם לפני כ-500 שנה, והמחקר ההיסטורי כמו גם מסורת שבעל-פה, מראים כי הוא נושב ונעזב פעמים מספר ובידי קבוצות אוכלוסייה שונות. עם אלה נמנות קבוצות בנטו וקבוצות של שבטים נילוטיים, בייחוד לו (אנ'). מאפיין זה של יישוב בידי קבוצות שונות היה הנורמה באזור ימת ויקטוריה, ולפי מסורת שבעל פה היו אלה שבטי בנטו אשר יישבו את האתר לראשונה[1]. בסוף המאה ה-17 יושב האתר בידי קבוצה נילוטית וזו הרחיבה את המבנים הקיימים ובנתה מבנים נוספים מחוצה לו. הן קבוצות הבנטו והן הקבוצות הנילוטיות אימצו את סגנון הבנייה היבשה (בנייה ללא חומר, דוגמת מלט או בטון). האתר שינה בעלות, לעיתים מסיבות שכיום אינן ברורות, עד שהמגורים בו פסקו בתחילת המאה ה-20. עם זאת, גם לאחר מועד זה המשיך ונהג השימוש במקום לצורכי מרעה.
מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר משתרע על-פני שטח של 210 דונם, והוא מורכב מארבעה אוהינגני, שבכל אחד מהם מתחם גדול עם מאפיינים פנימיים דוגמת מתחמים קטנים יותר עבור דירים ולולים, קירות נמוכים, מבנים, גדרות לגינות ופרוזדורים. במתחמים מבנים מעוגלים הבנויים בצורת שלוחות של הקיר ההיקפי. קוטרם הממוצע הוא 5 מטרים והם שימשו לצרכים שונים כגון בישול, אחסון, דישה, בורות להדלקת אש וייבוש דגנים. בנוסף קיים באתר מתחם תעשייתי לעיבוד ברזל. גובהם של הקירות באתר נע בין מטר וחצי ל-4.5 מטרים, ורוחבם כמטר אחד עד 3 מטרים. הם בנויים משלוש שכבות - שכבה פנימית וחיצונית של אבני בזלת בגודל ובצורה משתנים, ושכבה אמצעית שעשויה מאבנים קטנות ואשר תומכת בשתי השכבות האחרות. האבנים הונחו באופן כזה, שלמרות היעדר יסודות בעומק האדמה ואף שהבנייה היא יבשה, הקירות יציבים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|